מ"ג בראשית א ז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַעֲבַד יְיָ יָת רְקִיעָא וְאַפְרֵישׁ בֵּין מַיָּא דְּמִלְּרַע לִרְקִיעָא וּבֵין מַיָּא דְּמֵעַל לִרְקִיעָא וַהֲוָה כֵן׃
ירושלמי (יונתן):
וַעֲבַד יְיָ יַת רְקִיעָא סוּמְכֵיהּ תְּלַת אֶצְבָּעָתָא בֵינֵי סִטְרֵי שְׁמַיָא לְמוֹי דְאוֹקְיָינוֹס וְאַפְרֵשׁ בֵּינֵי מַיָא דְמִלְרַע לִרְקִיעָא וּבֵינֵי מַיָא דִלְעֵיל בְּקוּבְתָא דִרְקִיעָא וַהֲוָה כֵן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ" - תקנו על עמדו והיא עשייתו; כמו "וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ" (דברים כא יב)

"מֵעַל לָרָקִיעַ" - "על הרקיע" לא נאמר אלא "מעל לרקיע" — לפי שהן תלויין באויר.
ומפני מה לא נאמר "כי טוב" ביום שני? לפי שלא היה נגמר מלאכת המים עד יום ג', והרי התחיל בה בשני ודבר שלא נגמר אינו במלואו וטובו. ובשלישי שנגמרה מלאכת המים והתחיל וגמר מלאכה אחרת, כפל בו כי טוב ב' פעמים: אחת לגמר מלאכת השני ואחת לגמר מלאכת היום.

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ – תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ "וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ" (דברים כא,יב).
מֵעַל לָרָקִיעַ – "עַל הָרָקִיעַ" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "מֵעַל לָרָקִיעַ", לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִן בָּאֲוִיר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר "כִּי טוֹב" בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בַּשֵּׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בְּמִלּוּאוֹ וְטוּבוֹ. וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אַחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ "כִּי טוֹב" שְׁתֵּי פְעָמִים (להלן פסוק י; פסוק יב), אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת יוֹם הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויעש — יש הבדלה ב"בין" עם למ"ד, כמו "בין מים למים" (פסוק ו), "בין קדש לחול" (יחזקאל כב כו; שם מד, כג); ויש עם "בין... ובין", כמו פה: ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים וגו'. ויש עם שניהם, כמו: "ביניכם לבין אלהיכם" (ישעיהו נט ב):

וטעם ויהי כן דבק עם הבא אחריו: כאשר היה כן, קראוֹ שמים:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ" - לשון עשייה בכל מקום תקון הדבר על מתכונתו

"וַיְהִי-כֵן" - הכתיב בראשון "וַיְהִי אוֹר" אחר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" אחר האמירה פירש שיצא אל הפועל והיה כאשר נגזר אבל בכאן אחר אמירת "יְהִי רָקִיעַ" כתוב וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל ולמה הוסיף "וַיְהִי-כֵן" אבל הוא לומר שהיה כן תמיד כל ימי עולם ורבי אברהם פירש כי הוא דבק עם הבא אחריו כאשר היה כן קרא לָרָקִיעַ שָׁמָיִם ואינו נכון ובבראשית רבה (ד ו) אמרו וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ זו אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וכו' והלא במאמר בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (תהלים לג ו) ואין ההרעשה הזו מלשון "וַיַּעַשׂ" לבדו שהרי ברביעי ובששי כתוב "וַיַּעַשׂ" אבל היה מזה שאמרתי בעבור כי בשאר הימים כתוב אחר האמירה "וַיְהִי-כֵן" לומר שנהיה כן מיד תיכף אחר האמירה אבל כאן אחר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" כתוב "וַיַּעַשׂ" זו היא קושיתו ואולי היה לו פירוש נסתר לא רצה לגלות סודו וזה ענין הרעש

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעש אלהים את הרקיע" ובהיות שכאשר סרו קצת המים היסודיים מתחת אותו החלק מהם שנהפך לטבע אידיי כמו שהי' באומרו יקוו המים מתחת השמים היה ראוי שירד אז החלק האידיי אל אותו המקום שסרו אותם המים משם ונעשה שאותו הרקיע המבדיל יהיה בו כח עוצר ומונע את החלק האידיי שלא ירד והוא המים אשר מעל לרקיע באופן שירד החלק האוירי המעוסה ונשאר האידיי במקומו הראשון. ולזה בהגיע שם האיד הלח יתעבה ויוליד הגשם והשלג והברד ובהתעבותם יכבדו וירדו כאומרו לקול תתו המון מים בשמים. רצונו באמרו השמים הרקיע המעבה את החלק האוירי כאמרו ויקרא אלהים לרקיע שמים ובהגיע שם האיד הקיטורי הנלהב יוליד רעם וברק כאמרו מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה. ובהיות קצת היסוד המימיי הכבד למעל' מהאויר הקל אשר אצלנו נגד טבעם יורה על פעולת פועל רצוניי מכוין תכלית בלי ספק כאמרו ומעש' ידיו מגיד הרקיע:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


" ויעש אלהים את הרקיע". מלת עשיה מורה בכ"מ על הגמר, כי עדן לא נגמר מעשה הרקיע בשלמות אחר שהמים העליונים שעליו היו דומים בטבעם אל המים שתחתיו אולם אח"ז נגמר הרקיע, וזה כמ"ש ר' חנינא יצאה אש שלמעלה ולחכה פני רקיע שעל ידי האש שהיה באור הנברא בראשון שיסוד האש והעלעקטרי התגבר למעלה בפקודת ה' ונתערב במים האדיים העליונים ועי"כ נזדקק האויר והמים העליונים, ששניהם שבו להיות אויר ומים דקים מאוד עד שהאויר אינו ראוי עוד לנשימת בע"ח והמים הם מים בכח ואינם מתהפכים לגשמים רק בחפץ ה' להריק גשמי ברכה, ומפרש מהו העשיה הזאת א] שבענין המים ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע זה הי' הבדלה גמורה שנבדלו בטבעיהם שהמים העליונים הם מים בכח והמים התחתונים שעולים אל העננים הם מים בפועל, התחתונים יתהפכו לגשם בטבע והעליונים לא יהיו למטר רק ע"י השגחה מיוחדת, וע"כ אמר בין בין מה שלא אמר תחלה כי תחלה היה רק הבדלה מקומית, ועתה נעשה הבדלה בטבעיהן. ב] היה הבדלה ביניהם בענין האויר, שהאויר שלמעלה מן הרקיע נעשה דק מאד עד שאינו ראוי עוד לנשימת כל בע"ח, ועי"כ:


 

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויעש אלהים את הרקיע. מקרא זה לא היה צריך לאומרו אחר שכבר אמר פסוק שלפני זה ויאמר אלהים וגו' בו היה לו לגמור אומר ויהי כן. ועוד רואני כי לא יוצדק לומר ויהי כן אחר אומרו ויעש אלהים אלא אחר אמירת ויאמר אלהים ישמיענו כי הוא אמר ותהי:

ונראה לומר כי שלשה מלאכות נעשו ברקיע. הא' היא בריאת הוית גולמו במציאות, וזה הוא שנברא ביום ראשון במאמר הראשון:

והב' שאמר אליו ה' שיעשה רקיע פירוש שימתח ויעשה וילון, ושיער ה' לו שיעור המיתוח הוא כדי שיספיק להבדיל בין מים למים, והוא האמור בפסוק שלפני זה:

והג' להיות שהשמים כדוריים הם ומשופעים, כי אין לנו לומר שמשונית רקיע זו מכל השמים, ובדיבור שאמר יהי רקיע לא אמר אלא שימתח אבל סדר תיקונו אם יהיה נמתח כוילון בהשוואה או משופע לקצותיו או מוטה לאחד מצדדי ד' רוחות העולם אין זה נשמע במאמר ה' שאמר יהי רקיע, לזה חזר ואמר ויעש פירוש תקן סדר הערכתו כסדר תיקוני שמים שהם כקערה הפוכה לצד מטה ואחוריה למעלה לטעמים ידועים לבורא עולם, וחזר לומר ויבדל וגו', להיות כי סדר המעשה אשר הכינו הבורא הוא הפכיות למאמר הסמוך שיבדיל בין וכו' שאין כלי בסדר זה מונע בין ב' מימות אלו, לזה אמר שהגם שעשאו כסדר זה אף על פי כן ויבדל בין וגו':

ועל ב' פרטים אלו אמר הכתוב ויעש שקבעו בסדר שישר בעיניו, ושעשה בו המצאה שיוכל שאת גם בסדר זה:

ודקדק לומר אשר מעל וגו', לומר שהגם שהוא עשוי כסדר זה הבדיל בין מים שעליו מה שאין מציאות זה יכולה להיות בעולם, ואחר כל זה אמר ויהי כן, חוזר למה שכתוב בפסוק א' וב', כי כשאמר לו להיות נרקע כן היה, וכשאמר לו להיות מבדיל הגם שאין הערכתו כפי הטבע להבדיל בסדר זה כנזכר ויהי כן. או אפשר שטעם שעכב לומר ויהי כן אחר פסוק ויעש, שלא רצה לומר ויהי כן עד שהשלים המעשה בכל תנאי הבריאה:

ואחר שכתבתי זה מצאתי כי מקרא מלא דבר הכתוב מעיד על פירושינו, דכתיב (ישעי' מב) כה אמר וגו' בורא השמים ונוטיהם, הרי שזכר ב' דברים הבריאה לבד והנטיה לבד, והוא שפירשתי במעשה א' וב', כי ביום ראשון היתה הבריאה, וביום שני היתה הנטייה, ובכלל הנטייה ואופנה הם ב' דברים שרמזנו:

וראיתי מאמר רבותינו ז"ל בב"ר (פ"ד) וזה לשונם ויעש אלהים את הרקיע זה אחד מהמקראות שהרעיש בן זומא את העולם והלא במאמר אחד בדבר ה' שמים נעשו ע"כ, ולפי דרכינו והארץ שקטה מרעשה, ואולי כי מה שהרעיש העולם בן זומא היה קודם שיישב המקראות אבל אחר יישוב המקראות נחה שקטה הארץ:

או יאמר על זה הדרך לפי מה שפירשתי בפסוק ויאמר אלהים יקוו וגו' כי ב' מימות הם א' זכר וא' נקבה, לפי זה לצד שהיו המימות כולם מעורבים כדרך שהיה האור והחושך מעורבים זעיר שם זעיר שם כאומרם ז"ל (ב"ר פ"ג) והבדיל ה' בין האור וגו', כמו כן מים העליונים פירוש המעולים והם הזכרים היו מעורבים עם מים התחתונים במדרגה, והן עתה אמר ה' שהרקיע יבדיל ב' הבדלות, הא' שיברר זה מזה כפי מה שהטביע הקב"ה בו שיברר זה מזה, והב' שיהיו מובדלים תמיד באמצעותו שהוא יפסיק בין שניהם, וכפי זה אומרו יהי רקיע בתוך המים כאן נתכוין אל הבירור המברר בין ב' המימות, והוא שאמר בתוך המים לפי שהיו כל המימות מעורבים, ואחר כך עשה ה' הכנה לרקיע שיהיה מוכן להפסיק בין שניהם תמיד וזו היא הבדלה ב', ועל שניהם אמר הכתוב ויהי כן:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

אילו נאמר 'ויבדל בין המים אשר על הרקיע', הייתי אומר: על גופו של רקיע המים נתונים; כשהוא אומר: בין המים אשר מעל לרקיע, הוי אומר: המים העליונים תלויין במאמר כהדין קנדליא. ופירותיהן אלו גשמים.

כותי אחד שאל את רבי מאיר: אפשר המים העליונים תלויין במאמר? אמר ליה: הבא לי אפרכס! הביא לו, נתן עליו טס של זהב ולא עמדו מים, טס של כסף ולא עמדו מים; כשנתן עליו אצבעו, עמדו מים. אמר ליה: אצבעך אתה נותן? אמר ליה: ומה אני שאני בשר ודם, אצבעי מעמדת את המים, אצבעו של הקב"ה על אחת כמה וכמה. הוי אומר: המים העליונים תלויים במאמר. אמר ליה: אפשר אותו שכתוב בו: "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמיהו כג כד) היה מדבר עם משה בין בדי ארון? אמר ליה: הבא לי מראות גדולות! הביא לו, אמר ליה: ראה בבואה שלך, ראה אותה גדולה. אמר ליה: הבא לי מראות קטנות! הביא לו, אמר ליה: ראה בבואה שלך, ראה אותה קטנה. אמר ליה: ומה שאתה בשר ודם אתה משנה את מראך לכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם, על אחת כמה וכמה. פעמים שאין העולם ומלואו מחזיק אלהותו, פעמים שהוא מדבר עם אדם מבין שערות ראשו. הדא הוא דכתיב: "ויען ה' את איוב מן הסערה" (איוב לח א), מבין שערות ראשו. ועוד שאלו, אמר ליה: אפשר "פלג אלהים מלא מים" (תהלים סה י) מששת ימי בראשית ואינו חסר כלום? אמר ליה: הכנס למרחץ ורחוץ עצמך, ושקול עצמך עד שלא תכנס, ושקול עצמך לאחר שתכנס. הלך ועשה כן ולא חסר כלום. אמר ליה: כל הזיעה שיצתה, לא ממך היתה? אמר ליה: הן. אמר ליה: ומה אתה שאתה בשר ודם ולא חסר מעינך כלום, מעינו של הקב"ה על אחת כמה וכמה.

אמר ר' יוחנן: נטל הקב"ה כל מי בראשית ונתנם חציים ברקיע וחציים באוקינוס, הדא הוא דכתיב: "פלג אלהים" וגו', פלגא.

הרקיע דומה לבריכה, ולמעלה מן הבריכה כיפה, והיא מזעת טיפין עבות, והן יורדין לתוך מים המלוחים ולא מתערבין. ואל תתמה, הדא ירדנא עובר בימה דטבריא ולא מתערב בה. אדם כובר חטין או תבן בכברה, עד שלא ירדו שתים שלש אצבעות מתערבין, ואלו מהלכים מהלך כמה שנים ולא מתערבין!

כל טפה וטפה שהקב"ה מוריד לנו, מגרע זו מזו, כמה דאת אמר: "כי יגרע נטפי מים" (איוב לו כז), וכתיב: "ונגרע מערכך" (ויקרא כז יח). ומורידן במדה, שנאמר: "ומים תכן במדה" (איוב כח כה).

כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע, שנאמר: "היושב על חוג הארץ" (ישעיהו מ כב) וכתיב: "וחוג שמים יתהלך" (איוב כב יד), חוג חוג לגזרה שוה. רבי אחא אמר: כטס הזה. רבי יהושע בר נחמני אומר: בשתים ושלש אצבעות. רבי שמעון בן פזי אומר: המים העליונים יתרים על התחתונים כשלשים כסוסטיאות, בין מים למים, למ"ד תלתין. רבנין אמרין: מחצה על מחצה.

ויעש אלהים את הרקיע, זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם: ויעש, אתמהא? והלא במאמר הן, דכתיב: "בדבר ה' שמים נעשו" (תהלים לג ו).

למה אין כתיב בשני "כי טוב"? לפי שבו נברא גיהנם, שנאמר: "כי ערוך מאתמול תפתה" (ישעיהו ל לג), יום שיש בו אתמול ולא שלשום. ר' חנינא אומר: שבו נברא מחלוקת, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים. ומה מחלוקת שהוא לתקונו ולישובו של עולם, אין כתיב בו "כי טוב", מחלוקת לערבובו של עולם על אחת כמה וכמה. דבר אחר: שלא נגמרה מלאכת המים; לפיכך כתב בשלישי שני פעמים "כי טוב", אחד למלאכת המים ואחד למלאכת היום.

מטרונא אחת שאלה את רבי יוסי: מפני מה אין כתיב בשני "כי טוב"? אמר לה: אף על פי כן חזר וכללן כולן בסוף, שנאמר: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב" (בראשית א לא). אמרה לו: משל ששה בני אדם באין אצלך, ואתה נותן לכל אחד ואחד מנה, ולאחד אין אתה נותן, ואתה חוזר ונותן לכולן מנה, נמצא ביד כל אחד מנה ושתות וביד אחד שתות. חזר ואמר לה: לפי שלא נגמרה מלאכת המים וכו':

אמר רבי בנאה: מפני מה לא נאמר "כי טוב" בשני? מפני שנברא בו אור של גיהנם. וחללה של גיהנם נברא קודם שנברא העולם, ואור דידן עלה במחשבה לבראות בערב שבת ולא איברי עד מוצאי שבת, דתניא: שני דברים עלו במחשבה להבראות ערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקב"ה בינה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא ב' אבנים וטחנן זה בזה ויצא מהן אור, והביא ב' בהמות והרכיב זה על זה ויצא מהן פרד.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: פרד בימי ענה היה, שנאמר: "הוא ענה אשר מצא את הימים" (בראשית לו כד). דורשי חמורות אומרים: ענה פסול היה והביא פסול לעולם, שנאמר: "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה" (בראשית לו כ), וכתיב: "ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה" וגו' (בראשית לו כד), מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. ודילמא תרי ענה הוו? "הוא ענה", ענה דמעיקרא:

דבר אחר: צפה הקב"ה, משה קרוי "טוב" ועתיד ליטול את שלו מעל ידי המים, לפיכך לא כתב בהן "כי טוב".

דבר אחר: משל למלך שהיה לו לגיון קשה. אמר המלך: הואיל ולגיון קשה הוא, אל יכתב שמי עליו. כך אמר הקב"ה: הואיל והמים הללו ילקו בהן דור אנוש דור המבול דור הפלגה, לפיכך אל יכתב בהן "כי טוב":

ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן — אמר הקב"ה לרשעים: אני בראתי את העולם, שנאמר בו ויהי כן, ואתם אומרים: לא כן? אני אומר 'לא כן' ואתם אומרים כן? חייכם, "לא כן הרשעים כי אם כמוץ" (תהלים א ד), "על כן לא יקומו רשעים במשפט" (שם, ה). והא טב להון? אלא כאנש דאמר: קם פלוני בדינא ולא הוי ליה הקמת רגל:

רבי יהודה אומר: לששה ימים נברא העולם. במעשה כל יום ויום כתיב: "ויהי כן". ורבי נחמיה אומר: מיום הראשון נברא כל העולם, שנאמר: "תוצא הארץ", דבר שהיה מוכן מבראשית. מטרונא שאלה לרבי יוסי בן חלפתא: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: מן היום הראשון. אמרה ליה: מנין? אמר לה: עשית אריסטון? אמרה ליה: הן. אמר לה: וכמה מנין היו לך? אמרה ליה: כך וכך. אמר לה: וכולן נתת לפניהם בבת אחת? אמרה ליה: לא, אלא בשלתי כל התבשילין כאחד, והכנסתים לפניהם אחד אחד. וכולם ממקרא, "כי יוצר הכל הוא" (ירמיהו י טז):

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

מעל לרקיע. ב' במסורה הכא ואידך ויהי קול מעל לרקיע במרכבה דיחזקאל. וכמו שאין דורשין במעשה בראשית ברבים כך אין דורשין כמעשה מרכבה:

<< · מ"ג בראשית · א · ז · >>