מ"ג בראשית טז ח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר הָגָר אַמְתַּהּ דְּשָׂרַי מְנָן אַתְּ אָתְיָא וּלְאָן אַתְּ אָזְלָא וַאֲמַרַת מִן קֳדָם שָׂרַי רִבּוֹנְתִי אֲנָא עָרְקָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר הָגָר אַמְתָא דְשָרַי מִן הָאן אַנְתְּ אַתְיָא וּלְאָן תֵיזְלִין וַאֲמָרַת מִן קֳדָם שָרַי רִיבּוֹנְתִּי אֲנָא עֲרָקַת:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אי מזה באת" - מהיכן באת יודע היה אלא ליתן לה פתח ליכנס עמה בדברים ולשון אי מזה איה המקום שתאמר עליו מזה אני בא

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אֵי מִזֶּה בָאת – מֵהֵיכָן בָּאת? יוֹדֵעַ הָיָה, אֶלָּא לִתֵּן לָהּ פֶּתַח לִכָּנֵס עִמָּהּ בִּדְבָרִים. וּלְֹשוֹן "אֵי מִזֶּה": "אַיֵּה" הַמָּקוֹם שֶׁתֹּאמַר עָלָיו "מִזֶּה" אֲנִי בָאָה.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אי מזה — כמו "איה", וכן "אי הבל" (בראשית ד ט). וטעם מזה, מקום, כאילו אמר: אי מזה מקום באת?

בורחת — נפתח הרי"ש בעבור אות הגרון שהוא אחריו, וכן: "בורחת כל העיר" (ירמיהו ד כט); "והיא כפורחת" (בראשית מ י); "ברחת ובמזרה" (ישעיהו ל כד); וכן: "יודעת איש" (במדבר לא יז), בעבור אותיות הגרון שהם אחה"ע, וכן משפט הלשון, אין זר אתנו:

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


הגר שפחת שרי. כבר היינו יודעים כי שפחת שרי היתה שכבר הזכיר למעלה ולה שפחה מצרית ושמה הגר.

אבל יתכן לפרש כי המלאך הזכיר שפחת שרי לשני ענינים, הא' להורות שאין דבור המלאך בא אל המצרית הזאת כי אם לכבוד שהיתה שפחת שרי. והשני לקיים השפחות והעבדות שתהיה משועבדת לשרי כל ימיה, וכמו שאמר לה שובי אל גברתך וגו', וגם זרעה עתידין שיהיו משועבדין לזרעה של שרה באחרית הימים.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אי מזה באת ואנה תלכי" כלומר הביטי וראי מאיזה מקום נסעת כי היית במקום קדוש ובבית צדיקים והנך הולכת בח "ל אל מקום טמא ואנשי רשע:

" אנכי בורחת" איני הולכת אל מקום מכוון מאתי אלא יצאתי כדי לברוח:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח) "הגר שפחת שרי", העיר אזנה שהיא עדיין שפחה לשרי וחפשה לא נתן לה. ע"כ שימי אל לבך" אי מזה באת" ממקום קדוש כזה, "ואנה תלכי" למצרים מקום הטומאה והזמה, ורצה שתתעורר לשוב מצד אושר הנפש, והיא לא שמה לב על זה ותאמר" מפני שרי גברתי אנכי ברחת" שהענוי מספיק אצלה שתברח ולא תחוש על אושר נפשה:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר הגר שפחת שרי. מתלא אמר: אם אמר לך חד: אודניך דחמר, לא תהימן. תרין, עביד לך פרומי. כך אברהם אמר: "הנה שפחתך בידך"; המלאך אמר: הגר שפחת שרי; ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת. מנא הא מילתא דאמרי אינשי: חברך קרייך חמרא, אוכפא מוש לגביך? דכתיב: ויאמר הגר שפחת שרי וגו'.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ברחת. ב' במסורה הכא ואידך מקול פרש ורומי קשת בורחת כל העיר. מפני ששרה הבריחה את ישמעאל לפיכך ברחו ישראל מפניו כי רומי קשת הוא ישמעאל כדכתיב ביה רובה קשת:

<< · מ"ג בראשית · טז · ח · >>