פתיחת התפריט הראשי

מ"ג בראשית כא ט

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַחֲזָת שָׂרָה יָת בַּר הָגָר מִצְרֵיתָא דִּילֵידַת לְאַבְרָהָם מְחַיֵּיךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וַחֲמַת שָרָה יַת בְּרָא דְהָגָר מִצְרֵיתָא דִילֵידַת לְאַבְרָהָם מְגַחֵךְ לְפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וְגָחִין לַיְיָ:
ירושלמי (קטעים):
וַחֲמַת שָרָה יַת בַּר הָגָר מִצְרֵיתָא דִילֵידַת לְאַבְרָהָם עֲבַד עוֹבָדִין בִּישִׁין דְלָא כַשְׁרִין לְאִתְעַבְּדָא מְגַחֵךְ בְּפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מצחק" - ל' ע"א כמו שנא' (שמות לב) ויקומו לצחק ד"א לשון גילוי עריות כמה דתימא לצחק בי ד"א ל' רציחה כמה דתימא (ש"ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו'

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצחק — כי כן מנהג כל נער. ותקנא בו, בעבור היותו גדול מבנה:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מצחק" - לשון עבודה זרה לשון רציחה לשון גלוי עריות מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ויורש פי שנים ויוצאין לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים כמה דתימר כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני (משלי כו יח) ומתשובת שרה אתה למד כי לא יירש בן האמה הזאת וגו' כל זה לשון רש"י ואף כאן הרב כותב המחלוקות כולם דתניא (תוספתא סוטה פ"ו ה"ג) אמר רבי שמעון בן אלעזר אצלנו הגירסא בן יוחאי ד' דברים היה רבי עקיבא דורש ואיני דורש כמותו ונראין דברי מדבריו דרש רבי עקיבא ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק אלא לשון עבודה זרה וכו' ואני אומר חס ושלום שיהא בביתו של צדיק כך איפשר מי שכתוב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' (לעיל יח יט) יהא בביתו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לשון ירושה שמשעה שנולד יצחק היו הכל שמחין אמר להם ישמעאל שוטים אני בכור ואני נוטל פי שנים שמתשובה שאמרה שרה אמנו לאברהם אתה למד וכו' ונראין דברי מדבריו וכן הלשון שאמר הרב "מריב עם יצחק על הירושה" אינו נראה נכון שאם כן יהיה זה לאחר ימים רבים ויהיה ישמעאל גדול מאד משאת אותו אמו על שכמה וכן אמרו ז"ל (ילק"ש רמז צה) שהיה בן שבע עשרה שנה אם כן היה בשנה שנגמל יצחק ורבי אברהם אמר על דרך הפשט כי מצחק משתעשע כדרך כל נער ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה והנכון בעיני שהיה זה ביום הגמל את יצחק וראתה אותו מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול ולכך אמר הכתוב "את בן הגר המצרית" ולא אמר "את ישמעאל" מצחק וכן אמרה

"גרש את האמה הזאת ואת בנה" - כי אמרה העבד המלעיג על אדוניו חייב הוא למות או להלקותו ואיני רוצה רק שתגרש אותו מאתי ולא יירש בנכסיך כלל עם בני שהוא בן גבירה ואמרה שיגרש גם אמו כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו ועזב את אמו ומת

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(ט – יז)    למה בקשה שרה שיגרש את ישמעאל, וביחוד מה חטאה האמה ואיך הסכים השם לזה יען כי ביצחק יקרא לך זרע ולמה יגרשו בעבור זה, מ"ש ותשב מנגד ב"פ. מ"ש באשר הוא שם א"ל באור:

(ט) "ותרא". ואז בעת המשתה ראתה שרה שישמעאל מצחק ומתלוצץ על המשתה הזה, ולא פירש מה היה הצחוק רק ברמז מ"ש "אשר ילדה לאברהם", שאמר כמו לצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה, ורק הוא נולד מאברהם, ושרה הכירה שלצחוק זה הסיתו אמו, שהורע בעיניה מה שמבכר בן שרה על בנה, וע"ז קראו בן הגר המצרית ולא קראו בשם ישמעאל, כי ראתה שאמו הסיתה אותו לזה:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותרא שרה את בן הגר המצרית. אמר ר' שמעון, ר' עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח. דרש ר' עקיבא: מצחק, אין מצחק אלא גלוי עריות, כמא דאת אמר: "בא אלי העבד העברי וגו' לצחק בי"; מלמד שהיתה שרה אמנו רואה את ישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן. תנא ר' ישמעאל: אין מצחק אלא לשון עבודה זרה, שנאמר: "ויקומו לצחק"; מלמד שהיתה שרה אמנו רואה את ישמעאל בונה בימוסיאות וצד חגבים ומקטיר עליהם. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אין הלשון הזה אלא שפיכות דמים, כמא דאת אמר: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". אמר זה לזה: נלך ונראה חלקינו בשדה, והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה בעצמו כאילו מצחק. הדא הוא דכתיב: "כמתלהלה היורה זיקים חצים וגו' כן איש מה את רעהו ואמר הלא מצחק אני". ואני אומר: אין הלשון הזה אלא ירושה, שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים. אמר להם ישמעאל: שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שנים; שמתשובה שאמרה שרה לאברהם אתה למד: "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". עם בני אעפ"י שאינו יצחק, עם יצחק אעפ"י שאינו בני, קל וחומר עם בני שהוא יצחק.

<< · מ"ג בראשית · כא · ט · >>