מ"ג בראשית לג י


<< · מ"ג בראשית · לג · י · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר יַעֲקֹב בְּבָעוּ אִם כְּעַן אַשְׁכַּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וּתְקַבֵּיל תִּקְרוּבְתִּי מִן יְדִי אֲרֵי עַל כֵּן חֲזֵיתִנּוּן לְאַפָּךְ כְּחֵיזוּ אַפֵּי רַבְרְבַיָּא וְאִתְרְעִית לִי׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יַעֲקב לָא תֵימָא כֵּן בְּבָעוּ אִין כְּדוּן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וּתְקַבֵּל דוֹרוֹנִי מִן יְדִי אֲרוּם בְּגִין כֵּן חָמִית סְבַר אַפָּךְ וּדְמֵי לִי הֵי כְּמִיחְמֵי אַפֵּי מַלְאָכָא דִידָךְ דְהָא אִתְרְעִיתָא לִי:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אל נא" - אל נא תאמר לי כן

"אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו'" - כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך והן חשובין לי כראיית פני המלאך שראיתי שר שלך ועוד על שנתרצית לי למחול על סורחני ולמה הזכיר לו ראיית המלאך כדי שיתירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול איני יכול לו מעתה

"ותרצני" - נתפייסת לי וכן כל רצון שבמקרא ל' פיוס אפיצומנ"ט (בלע"ז בעזענפטינג) כי לא לרצון יהי' לכם (ויקרא כב) הקרבנות באות לפייס ולרצון וכן (משלי י) שפתי צדיק ידעון רצון יודעים לפייס ולרצות 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אַל נָא – אַל נָא תֹּאמַר לִי כֵּן (תרגום יונתן).
אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כֵּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ וְגוֹמֵר – כִּי כְּדַאי וְהָגוּן לְךָ שֶׁתְּקַבֵּל מִנְחָתִי, עַל אֲשֶׁר רָאִיתִי פָנֶיךָ, וְהֵן חֲשׁוּבִין לִי כִּרְאִיַּת פְּנֵי הַמַּלְאָךְ; שֶׁרָאִיתִי שַֹר שֶׁלְּךָ. וְעוֹד, עַל שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ לִי לִמְחֹל עַל סוּרְחָנִי. וְלָמָה הִזְכִּיר לוֹ רְאִיַּת הַמַּלְאָךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְיָרֵא הֵימֶנּוּ וְיֹאמַר: רָאָה מַלְאָכִי[ם] וְנִצּוֹל, אֵינִי יָכוֹל לוֹ מֵעַתָּה (סוטה מ"א ע"ב; ב"ר עז,ג).
וַתִּרְצֵנִי – נִתְפַּיַּסְתָּ לִי. וְכֵן כָּל רָצוֹן שֶׁבַּמִּקְרָא – לְשׁוֹן פִּיּוּס, אפיימינ"ט [apeiement = פיוס] בְּלַעַז. וְכֵן: "כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כב,כ), הַקָּרְבָּנוֹת בָּאוֹת לְפַיֵּס וּלְרַצּוֹת; וְכֵן: "שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן" (משלי י,לב), יוֹדְעִים לְפַיֵּס וּלְרַצּוֹת.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אל נא — אל יאמר אדוני כן. וכבר הודעתיך דקדוק הנגיד.

כראות פני אלהים — מלאך.

ורבי המפרשים אומרים, כי בא המלאך ליעקב לחזק את לבו שלא יירא מאחיו, כי הנה המלאך לא יכול לו, אף כי בן אדם. ואין מלת "שרית עם אלהים" (בראשית לב, כט) כמו "וישר אבימלך על ישראל" (שופטים ט, כב), כי אין "עם" כמו "על"; רק פירושו: שר תחשב עם המלאכים ועם אנשי שרים.

ושואלים ישאלו: מה טעם "ויזרח לו השמש"? והלא ברגע אחד זורחת בכל העולם. ושאלתם תהו, כי עת זרוח השמש בכל מקום ישתנה. והנה בין ירושלים ובין זאת המדינה שחברתי בה זה הפירוש, ושמה לוק"א, שעה ושליש שעה, וברוחב י"ב מעלות; וזה הדבר ברור בלא ספק. ופירוש "והוא צולע", שהיה הולך על צלעו האחת. וטעם "על כן", זכר לדבר:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי על כן ראיתי פניך" - אמר לו תקח מנחתי מידי בעבור שראיתי פניך שהם לי כראות פני אלהים ותרצני בקבלת המנחה כאשר האלהים רוצה את יראיו בקבלת מנחתם וקרבנם כענין ונרצה לו (ויקרא א ד) עולותיכם וזבחיכם לרצון על מזבחי (ישעיהו נו ז) מלשון יהי רצוי אחיו (דברים לג כד) ואור פניך כי רציתם (תהלים מד ד) כי רצו עבדיך את אבניה (שם קב טו) כולם ענין חפץ וחשק בדבר ורש"י כתב על שנתרצית למחול לי על סורחני ותרצני נתפייסת לי וכבר אמרתי (לעיל לב כא) שאיננו טוב שיהיה לו מזכיר עון

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כי על כן ראיתי פניך. נראה לי באור הכתוב ולקחת מנחתי מידי, כי ע"כ כדי שתרצני ראיתי פניך במנחה זו, כמי שרואה פני השרים והשופטים שהמנהג להקדימם במנחה. ודרשו רז"ל כראות פני אלהים, אמר רבי יוחנן מותר להחניף את הרשעים, בעוה"ז, שנאמר כי ע"כ ראיתי פניך. ופליגא דרבי פדת דא"ר פדת (תהלים קא) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, וכתיב (איוב יג) כי לא לפניו חנף יבא. דעת ר' יוחנן שמותר להחניף את הרשע מפני היראה שכן החניף יעקב לעשו, ודעת רבי פדת שאף מפני היראה אסור, שנאמר דובר שקרים וגו', ומה שהחניף יעקב לעשו, חנופה כזאת מותרת לפי שהוא לשון כולל שני משמעיות לשבח ולגנאי, שהרי ראיתי לשון בזוי, כמו (תהלים כב) יביטו יראו בי. וכן אלהים לשון ע"ז, ואם יבין הרשע לשון השבח אין לחוש בזה, וכמו שדרשו רבותינו איהו מטעי נפשיה אנא לא מטעינא ליה. וכן התירו חכמים לתלמיד חכם לומר עבדא דנורא אנא כדי שיניחו לו את המכס לפי שהוא כולל לשון ע"ז כגון מולך, או עבד הש"י שנמשל לאש שכתוב בו (דברים ד) אש אוכלה הוא. ולשון כזה הנשמע לשני פנים מפני היראה מותר אפילו לרבי פדת.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כראות פני אלהים" במנהג בפקוד את השרים כאמרו ולא יראו פני ריקם: " ותרצני" שקבלתני בסבר פנים יפות כענין הירצך או הישא פניך ומצד זה גם כן ראוי שאקדם פניך במנחה:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(י – כ)    למה כפל ולקחת מנחתי וכו' קח נא את ברכתי וכו'. מ"ש עד אשר אבא אל אדוני שעירה ולא מצאנו שהיה יעקב בשעיר: למה ספר, שבא שלם, ושחנה את פני העיר, ושקנה את חלקת השדה במאה קשיטה, ומז"ש שקרא למזבח בשם אל:

(י) "ויאמר יעקב". השיב לו שיש אופן ב' שיביאו מנחה אל הגדולים בעת ראית פנים, כמ"ש והנה נלך ומה נביא לאיש האלהים, שהיה דרכם לתת מתנה בעת ראית פנים, והיה זה לכבוד אל הנותן, שזה מורה שהגדול קבל אותו בסבר פנים יפות, ושמצא חן בעיניו לקבל מאתו מנחה ותשורה, ובזה א"צ דוקא מנחה גדולה ודי אף מנחה קטנה, כמ"ש ולא יראו פני ריקם איש כמתנת ידו, אבל בזה צריך דוקא שיביא את המנחה בעצמו לא שישלחנה ע"י שליח, שבזה יתכבד הנותן שלקח המנחה מידו. וז"ש יעקב "אם נא מצאתי חן בעיניך," וכבר סלחת את עוני ותשוב לאהוב אותי, אני מבקש "ולקחת מנחתי מידי", לא מיד שליח," כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים", שלא יראו פני ריקם, "ותרצני", להראות אות הכבוד שאתה מכבד אותי לקחת מנחה מידי דוקא בעד הראית פנים:

 

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כראות פני אלהים". כמו שהרואה פני אלהים ג"פ בשנה כתיב (שמות כג.טו) ולא יראו פני ריקם, כי צריך להביא עולות ראייה, כך אין אני חפץ לראות פניך ריקם על כן אני מבקש שתקבל מנחתי, כי מודה אני שאין הברכות שלי כי אתה גביר לאחיך וכל גביר ושר נקרא אלהים כמ"ש (שם ז.א) ראה נתתיך אלהים לפרעה, על כן המשיל ראות פניו כראיית פני אלהים. ועל כן קח נא את ברכתי אשר הובאת לך, ולא על המנחה דבר כן כ"א על הברכות שברכני אבי, קח נא אותה לך כי שלך היא והיא הובאת לך כי אבי כשברכני היה דעתו עליך, וא"ת אם אין הברכות שלי א"כ מאין לי כל הרכוש הזה ע"ז אמר כי חנני אלהים, שנתן לי על צד החנינה כחונן דלים לא על צד החיוב מצד הברכות, והנה נצח ישראל לא ישקר אע"פ שבנגלה אמר ראיתי פניך כראות פני אלהים. מ"מ בלבו היתה הכוונה כשם שנבהלתי בלילה כשראיתי פני אלהים המלאך שלך, כך נבהלתי בראיית פניך.

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אמר ר' שמעון: מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר: "ולא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע", מכלל דבעולם הזה שרי. ריש לקיש אמר מהכא: כראות פני אלהים ותרצני. ופליגא דר' לוי, דאמר ר' לוי: משל דיעקב ועשו למה הוא דומה? לאדם שזימן את חבירו, והכיר בו שמבקש להרגו. אמר לו: טעם תבשיל זה, שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר: ידע ביה מלכא? מסתפי ולא קטלא ליה:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כראות פני אלהים. בגימטריא שר שלך, שרמז לו שראה שרו וניצול ממנו:

<< · מ"ג בראשית · לג · י · >>