מ"ג בראשית טו ב
<< · מ"ג בראשית · טו · ב · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר אַבְרָם יְיָ אֱלֹהִים מָא תִּתֵּין לִי וַאֲנָא אָזֵיל דְּלָא וְלַד וּבַר פַּרְנָסָא הָדֵין דִּבְבֵּיתִי הוּא דְּמַשְׂקָאָה אֱלִיעֶזֶר׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר אַבְרָם יְיָ אֱלהִים סַגְיָן בִּרְכוֹתָא יְהַבְתְּ לִי וְסַגִין אִית קֳדָמָךְ לְמִתַּן לִי בְּרַם מַה הַנְיָיא אִית לִי דַאֲנָא עָבִיר מִן עַלְמָא בְּלָא בְנִין וֶאֱלִיעֶזֶר בַּר פַּרְנָסַת בֵּיתִי דְעַל יְדוֹי אִתְעֲבִידוּ לִי נִיסִין בְּדַרְמָשֶק מִסְכֵּי לְמֵירַת יָתִי: |
| ירושלמי (קטעים): | וַאֲמַר אַבְרָם בְּבָעוּ קֳדָמָךְ רַחֲמִין יְיָ אֱלהִים סַגְיָן בִּירְכַן יְהַבְתְּ לִי וְסַגְיָן אִית קֳדָמָךְ לְמִתַּן בְּרַם מַה הַנְיָיא אִית לִי דַאֲנָא אָזִיל מִגוֹ עַלְמָא בְּלָא בְּנִין וֶאֱלִיעֶזֶר בַּר בֵּיתִי דְעַל יְדוֹי אִתְעֲבִיד לִי נִיסִין בְּדַמֶשֶק וְהוּא סְבַר בִּגְרָמֵיהּ לְמֵירַת יָתִי: |
רש"י
"ובן משק ביתי" - כתרגומו שכל ביתי נזון על פיו כמו (בראשית מא) ועל פיך ישק אפוטרופא שלי ואלו הי' לי בן הי' בני ממונה על שלי
"דמשק" - לפי התרגום מדמשק הי' ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק ובגמ' שלנו דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי – כְּתַרְגּוּמוֹ ("וּבַר פַּרְנָסָא הָדֵין דִּבְבֵּיתִי"), שֶׁכָּל בֵּיתִי נִזּוֹן עַל פִּיו. כְּמוֹ (להלן מא,מ): "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק" – אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁלִּי. וְאִלּוּ הָיָה לִי בֵן, הָיָה בְנִי מְמֻנֶּה עַל שֶׁלִּי.
דַּמֶּשֶׂק – לְפִי הַתַּרְגּוּם מִדַּמֶּשֶׂק הָיָה ("דְּמַשְׂקָאָה"). וּלְפִי מִדְרַשׁ אַגָּדָה: שֶׁרָדַף הַמְּלָכִים עַד דַּמֶּשֶׂק (בראשית רבה מד,ה). וּבַתַּלְמוּד שֶׁלָּנוּ דָּרְשׁוּ נוֹטְרִיקוֹן: "דּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה" מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים (יומא כ"ח ע"ב).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ערירי" שאין לי בן ממלא מקומי בהנהגת ממוני כאמרו כתבו את האיש הזה ערירי כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד:
" ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" שהוא עבד בלתי נודע בשמו אבל בשם עירו בלבד ואין ספק כי פעול' העבד בהנהגת הבית והממון שהן מיראה נבדלות הרבה מפעולות הבן בהנהגתם שהן מאהבה:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(ב – ו) איך נסתפק אברהם בהבטחת ה' שיהיה לו זרע שהבטיחו כ"פ. ולמה חלק מאמר אחד לשתי אמירות ויאמר מה תתן לי ויאמר הן לי לא נתתה זרע. ועוד הלא יכול להיות שמ"ש שכרך הרבה מאד כוון על שכר עוה"ב. ולמה הוציא אותו החוצה, ומז"ש שהאמין בה' וכי עד עתה לא האמין. ומז"ש ויחשבה לו צדקה:
(ב) "ויאמר אברם". הנה זה א"א לומר כלל שהי' לאברהם קצת ספק בהבטחת ה' אשר הבטיח לו ג' פעמים שיהיה לו זרע (כמ"ש ואעשך לגוי גדול, לזרעך אתן את הארץ, ושמתי את זרעך כעפר הארץ) וכל מדה טובה שיוצא מפי ה' אפי' על תנאי אינו חוזר בו, ואיך לא האמין ראש המאמינים בדבר ה', אמנם באשר ראה באצטגנינות כי לא יהיה לו בן, והוא היה אז דעתו שהמחויב מהוראת המזל והמערכת מוכרח שיבא, עד שגם חז"ל אמרו שא"ל ה' אברם אינו מוליד אברהם מוליד, שהוצרך שנוי השם שיהיה כאיש אחר אשר עליו לא חל הוראת המערכת, ואמרו שא"ל ה' מה דעתך דקאי צדק במזרח מהדרנא ליה למערב, כוונתם שהודה לו ה' שלפי מעמד כוכבו ומזלו [שהיה כוכב צדק] בעת ההיא א"א שיוליד, רק שבהסב הגלגל את מעגלו השנתיי, אז ישתנה הוראת הכוכב לטובה, כמ"ש גלגלא דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר כי השתא ומשתכחת לה, וסבוב השנתיי שיסוב כוכב צדק סביב השמש הוא קרוב לי"ב שנה, וע"כ הוליד את ישמעאל כשהיה בן פ"ו שהוא קרוב לי"ב שנה אחר הדבור הזה שהיה אז אברהם בן ע"ה, ונצטוה על המילה שהיה הכנה ללידת יצחק כשהיה בן צ"ט, שהוא יותר מי"ב שנה אחר לידת ישמעאל, שאז סבב כוכב צדק את מעגלו השנתיי, ועל כן חשב אברהם שהבן שהוא עתיד להוליד יולידהו קרוב למותו או שיוליד אחר מותו, ובזה תתקיים הבטחת ה' שזרעו יפרה וירבה וינחל את הארץ, וגם הוראת המזל, כי הבן הנולד אחר מותו או סמוך למותו הוא אצלו כאלו לא נולד, אחר שלא היה אז בעולם, או שכבר מוכן ללכת בדרך עולם ולא יוכל לגדלו ולחנכו, ועפ"י מחשבה זו שהיה בלב אברהם, השיב על מ"ש לו שכרך הרבה מאד, שני טענות בשני מאמרים, א] למה לו העושר והקנינים הרבים, אחר שכל ימי חייו יהיה ערירי,"ובן משק" ומנהל את ביתו [מלשון על פיך ישק כל עמי] הוא לא קרוב לו כי הוא אליעזר, ואף לא מארץ מולדתו כי "הוא מדמשק":
אלשיך
מעשה לעושהו מה תתן לי. ועוד אומרו ואנכי הולך ערירי, והאם שכח מאמרו יתברך אליו ואעשך לגוי גדול ואיך ילך ערירי, או היה מסתפק בהבטחה ההיא חלילה. ועוד אומרו ובן משק ביתי, למה קראו בן משק ביתי. ולמה הזכיר שם עירו ושמו. ועוד אומרו שנית ויאמר אברם הן לי כו', כי אחר שאברהם עודנו מדבר למה נאמר ויאמר פעם שנית בתוך דבריו. ועוד אומרו הן לי וכו', כי בכלל אומרו אנכי הולך ערירי הוא. וגם אומרו והנה בן ביתי יורש אותי, הנה בכלל אומרו ובן משק ביתי הוא כו' היה, שהוא יורשו. וגם למה שינה תוארו מבן משק לבן בית. ומה ענין לשון אומרו הן לי לא נתת זרע, ולא אמר הן אין לי זרע, שהיה יותר כבוד כלפי מעלה. ועוד אומרו בן ביתי יורש אותי, שנראה עושה עיקר מהירושה, ואין עיקר הבנים לכך. ועוד אומרו והנה דבר ה', והיה לו לומר ויאמר אליו ה', ולא והנה דבר. וגם למה כפל ואמר כי אם אשר יצא כו', או מתחלה יקצר ויאמר אשר יצא ממעיך הוא ירשך. ועוד אומרו ויוצא אותו החוצה, למה הוציאו, שאם הוא כפשוטו שהוציאו מתוך אהלו החוצה שיראה הכוכבים הלא מבלי שיראה אברם הכוכבים היה יכול לומר זרעך יהיו ככוכבים, ולמה הצריכו להביט בהם, ושלא יוכל לספור אותם, ולומר אחר כך כה יהיה זרעך. והנה רבותינו ז"ל (שם יד) אמרו ויוצא אותו החוצה, וכי מחוץ לעולם הוציאו אלא שהעמידו למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו עד דסנדלך ברגלך דרוך כוכבא, ואין הבטה אלא מלמעלה למטה. והנה ראוי לדעת מה ראו לומר כי מחוץ לעולם הוציאו, והניחו הפשט שהוציאו מתוך האהל לראות הכוכבים לומר לו הבט וספור כו', ואם הוא על לשון הבטה שהיא מלמעלה למטה כאומרו אין הבטה כו', והלא גם זה קשה כי הלא לא כן הוא כי אדרבא מצינו הבטה מלמטה למעלה, כד"א (במדבר כא י) והביט אל נחש הנחשת כו' והיה הנחש על נס, וכן פסוק והביטו אחרי משה, ואמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג, שמות רבה נא ו) שהיו מביטין על צוארו [ואומרים ראו כמה עבים הם, מפני שאוכל ושותה משלנו]. ועל פי דרכנו נשים לב אל מאמרם ז"ל (בראשית רבה מט ז) כה יהיה זרעך, אין לך דור שאין בו שלשים צדיקים כמנין יהיה, והלא אין נזכר בכתוב כי אם רבוי והיכן נזכרו הצדיקים. ועוד אומרו והאמין בה', האם יש להחזיק טובה לאברהם שהאמין בה', ולא עוד אלא שאומר ויחשבה לו צדקה. ואם הוא שאברהם חשבה צדקה לה', גם זה פשוט כי מי הקדימו וישלם:
אמנם הנה ידוע כי השם המתייחס אל העולם הזה הוא שם אדנות היא שכינה השורה בעולם הזה, אך שם ההויה - ומה גם בנקודות אלהים - הוא המתייחס אל העולם הבא. ונבא אל הענין, אמר אברם הנה הן שתי בחינות, אחת המתייחסת אל עולם הזה והיא אדנ"י, והשנית אל העולם הבא וזה יהו"ה בנקודת אלהים. והנה מאמרך זה "שכרך הרבה מאד", לא ידעתי אם על טובת העולם הזה הוא או על של העולם הבא. אם הוא של העולם הבא, "מה תתן לי ואנכי הולך" מהעולם "ערירי", ואין אושר שלם שם להולך ערירי מהעולם הזה:
ושמא תאמר כי הלא המניח בעולם הזה תלמיד הגון עולה לו במקום בן, ואליעזר אמרו רבותינו ז"ל (יומא כח ב) שהיה דולה ומשקה מתורתו לאחרים, זה איננו שוה לי כי אשר הוא "בן משק ביתי" שמשקה מתורתו לבית מדרשו אינו עולה לי, והטעם כי "הוא דמשק" וכו'. והענין שני טעמים, אחד באומרו דמשק ואחד באומרו אליעזר. והוא כי הנה בזה הובדלו זרע אבותינו מעמי הארצות, כי זרע האבות הם ישראל אפילו בהיותם בחוצה לארץ הם מתייחסים אחר ארץ ישראל, ככתוב אצלנו על פסוק (תהלים פז) אזכיר רהב ובבל כו' שישראל תמיד יאמר עליהם זה יולד בציון, וכן כתבנו על לך לך מארצך כו' שאמר לו הקב"ה לאברהם שורש נפשך בארץ ישראל. לך לעצמך לשורשך. מה שאין כן זרע האומות שאפילו בהיותם בארץ ישראל מתייחסים אחר חוצה לארץ, כי שורש נפשותם מהחיצונים שכנגד חוצה לארץ. והנה זה יאמר הנה "הוא דמשק", שגם שהוא עמי בארץ ישראל, מתייחס אחר דמשק, כי שורש נפשו לא ממה שלמעלה כנגד ארץ ישראל שהוא אחדות הקדושה. ואם כן איך אתייחס למניח ממלא מקומי, ואינו משורש נפשי רק מהחצונים. ועוד טענה שנית והיא כי אילו היתה תורתו וכשרותו נמשכת ממנו לזרעו אחריו החרשתי, אך אינו רק "אליעזר", כלומר הוא לבדו ולא לזרעו אתו. והוא במה שידענו מרבותינו ז"ל בפרקי רבי אליעזר (פרק כט) כי כל הנפש אשר עשו בחרן לא נמשך לזרעם אחריהם כלל רק הם בעצמם בלבד:
ובכלל דבריו נתן טעם אל אומרו הולך ערירי, ולא זכר מאמרו יתברך ואעשך לגוי גדול, כי אמר אולי על התלמיד יתקיים, אלא שלא נתקררה דעתו בזה על היותו דמשק אליעזר כמדובר:
(ג) והנה זה הוא אם אומרך שכרך הרבה מאוד הוא על טוב עולם הבא. ואם הוא על טוב העולם הזה, על זה אמר "הן לי" כו':
ולהיות הפרש בין אמירה זו אל הקודמת, עשה ממנה אמירה בפני עצמה, ועל כן נאמר בה "ויאמר" פעם שנית, כי זה על טוב העולם הבא וזה על טוב עולם הזה, שהוא על דבר היות לו מי שיירש ממונו. ולהיות עושה עיקר מענין עולם הבא, בו התחיל. ועל דבר עולם הזה אמרה באחרונה ובפני עצמה, כי לא ישתוה אל הקודם. ולמעלה שעל טוב העולם הבא ידבר, קרא את עבדו "בן משק" שהוא כי חש פן להיותו תלמיד משקה מתורתו מהנה לו לעולם הבא. ופה שידבר על טוב העולם הזה שיהיה מי שיירש ממנו אמר "בן ביתי":
וענין הכתוב, אם על טוב הזה גם זה אין לי, כי "הן לי לא נתת זרע" בשום פנים, אפילו שיהיה לי נחת רוח ליורשני, גם שליותר מזה אין ראוי. והיחל באומרו "הן לי", לומר אל נא תשת עלי חטאת שאני מפרש הבטחתך באמור ואעשך לגוי גדול על בן ביתי, כי ה"לא" "הן לי" כלומר להיות לי שהמזל מחייבני ש"לא" אוליד, ואינך שודד מזל בשביל יחיד. וגם מסייע לזה כי "לא נתת" עד כה, ואם היה דעתך לתת לי לא איחרת הטובה. וגם יתכן כיוון באומרו "הן", כי ידוע מרבותינו ז"ל (ילקוט במדבר פרשת בלק רמז תשסח) שהן שתי אותיות שאין להם בן זוג, כלומר כאותיות "הן" יש לי, כאילו אין לי בת זוג שאין לי הולדה מפאת כוכב מולדתי. וגם מתנה מאתך נגדו "לא נתת זרע" עד כה. "והנה" כו' והוא כי מלת הנה תורה על דבר מזומן כבר,
כלומר אל תאמר כי יש זמן עדיין, כי הרי כדבר מוכן כבר הוא שבן ביתי יורש אותי, כלומר כי קרוב סילוקי:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויאמר אברם ה' אלקים מה תתן לי. אמר ר' יונתן, שלשה הן שנאמר בהן "שאל", ואלו הן: שלמה, כתיב: "בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אליו שאל מה אתן לך". אחז, כתיב: "שאל לך אות מעם ה' אלקיך". מלך המשיח, כתיב: "שאל ממני ואתנה גוים נחלתך". רבי ברכיה ור' אחא בשם ר' שמואל בר נחמני אמר: אנו מביאין עוד שנים מן האגדה: אברהם ויעקב. אברהם, כתיב ביה "מה תתן לי", אינו אומר "מה תתן לי" אלא שאמר לו "שאל". יעקב אמר: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו" וגו'. אמר ר' יוחנן, שני בני אדם אמרו דבר אחד. אברהם אמר: רבונו של עולם, אם עתיד אני להוליד בנים ולהכעיסך, מוטב לי וכו', ואנכי הולך ערירי; ודוד אמר: "חקרני אל ודע לבבי", דע הפורשים ממני, "אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם". אמר לפניו: רבונו של עולם, אם אני עתיד להוליד בנים ולהכעיסך, מוטב לי "ונחני בדרך עולם".
ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: ובן משק ביתי, זה לוט, שנפשו שוקקת עלי לירשני. הוא דמשק אליעזר, שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני אל. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר: ובן משק ביתי, בר ביתי. הוא דמשק אליעזר, שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני אל, ואליעזר שמו, "וירק את חניכיו שמונה עשר ושלש מאות", ומנין אליעזר הכי הוי:
תשעה נכנסו בגן עדן בחייהם, אלו הן: חנוך, ומשיח, ואליהו, ואליעזר, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה. ויש אומרים: הוציא חירם, ונכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · טו · ב · >>
- ^ האל"ף מציינת מעין התחלת מילה, כי היה ברור לכותבים הרכב המילה: des- קידומת השלילה, ו-enfant "ילד". הסיומת ב-z היא לשון רבים או לשון יחיד ביחסת הנושא.
- ^ האל"ף מציינת מעין התחלת מילה, כי היה ברור לכותבים הרכב המילה: des- קידומת השלילה, ו-enfant "ילד". הסיומת ב-z היא לשון רבים או לשון יחיד ביחסת הנושא.