מ"ג בראשית ז טז
<< · מ"ג בראשית · ז · טז · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלהים ויסגר יהוה בעדו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַבָּאִ֗ים זָכָ֨ר וּנְקֵבָ֤ה מִכׇּל־בָּשָׂר֙ בָּ֔אוּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִ֑ים וַיִּסְגֹּ֥ר יְהֹוָ֖ה בַּֽעֲדֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְעָאלַיָּא דְּכַר וְנוּקְבָּא מִכָּל בִּסְרָא עָאלוּ כְּמָא דְּפַקֵּיד יָתֵיהּ יְיָ וְאַגֵּין יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ עֲלוֹהִי׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וְעָלַיָּא דְּכַר וְנוּקְבָא מִכָּל בִּסְרָא עָלוּ כְּמָא דְּפַקֵּיד יָתֵיהּ יְיָ וְאַגֵּין יְיָ [נ"א: בְּמֵימְרֵיהּ] עֲלוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְעָלַיָא דְכַר וְנוּקְבָא מִן כָּל בִּשְרָא אָעְלוּ הֵיכְמָא דְפַקֵיד יָתֵיהּ יְיָ וְאַגִין מֵימְרָא דַיְיָ יַת תַּרְעָא דְתֵיבוּתָא בְּאַנְפֵּיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | וְחַס מֵימְרֵיהּ דַיְיָ עֲלוֹהִי: |
רש"י
[יט] ופשוטו של מקרא וכו'. רוצה לומר שאין צריך לפרש מלת "בעדו" שהגין סביביו, אלא שסגר כנגדו מן המים. ומצאנו לשון "בעדו" שהוא משמש כמו כנגדו, כמו שהביא ראיה. וללשון ראשון לשון "בעדו" הוא כמשמעו, שהגין בעדו, לפי שהקיף דובים ואריות:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וטעם ויסגור ה' בעדו — הוא לשבח, שהסגירה בעת הזאת טובה יותר מהפתיחה. ובעת אחרת לגנאי, "יסגור על איש" (איוב יב יד); "ויסך אלוה בעדו" (איוב ג כג). והעד ראש הפסוק. והנה סגר הפתח, והשם עזרו שלא נפתח בתיבה מקום, כי מיד היו כולם מתים.
וכבר נכתב: "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" (בראשית ז יב); אם כן, מה טעם: "ויהי המבול על הארץ ארבעים יום" (בראשית ז יז)? וכן פירושו: כאשר היה המבול ארבעים יום על הארץ, רבו המים ונשאו התיבה, וגבהה מעל הארץ. וזה אות כי עד ארבעים יום לא זזה ממקומה:רמב"ן
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
מובאים:
וענין הכתוב כי האלהים צוה לו שהוא יביא השנים שנים אל התיבה אחר שיבאו לו, והכתוב הקודם לזה מעיד שלא באו אל נח ונח הביאם אל התיבה, כי אם שבאו אל נח וגם אל התיבה באומרו ויבאו אל נח אל התיבה כו', והלא יראה כאשם שעבר על צוויו. והיה אפשר לתרץ כי באו ושלא להטריחו מיד עשה יתברך שיבאו מאליהן אל התיבה ועל כן לא יאשם, לזה אמר "והבאים זכר ונקבה באו כאשר צוה אותו אלהים", שבאו כמו שצוה לו שהוא שבאו אליו שיביאם אל התיבה כמצותו, אלא שלא הביאם ואז באו הם אל התיבה. ואל תתמה איך לא נענש על כך כי הוא כי "ויסגור ה' בעדו" ממדת הדין, פן יפגע בו על עברו מצותו:
"ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ. ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התבה על פני המים. והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים. חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים. ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם. כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו. וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה. ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום". (יז -כד):
ראוי לשית לב מה ענין שלש הדרגות אלה, וירבו המים ותרם מעל הארץ, ואחר כך ויגברו וירבו מאד מאד ותלך התיבה, ואחר כך גברו מאד מאד ויכסו כל ההרים, מה ענין הדרגות אלו, ולמה לא היו כאחת, כיון שגם הראשונה היתה אחר ארבעים ימות הגשם. ומה היה ההתגברות, שבלי תוספת גשם היו עולים. וגם למה חוזר ואמר בפסוק שאחריו ויכסו ההרים. ועוד אומרו חמש עשרה אמה מלמעלה, והיה לו לומר למעלה. ועוד למה בתחלה אמר ההרים הגבוהים, ואחר כך אומר ההרים ולא אמר הגבוהים. ועוד אומרו שלשה חלוקי מיתות הנאמרים זו אחר זו, תחלה אומרו ויגוע כל בשר כו', ואחר כך אומר לשון מיתה כל אשר נשמת רוח כו' מתו, ואחר כך לשון מיחוי וימח את כל היקום כו' והכל ענין אחד. ועוד כי בגויעה אומר בארץ, ובמיתה אומר בחרבה, ובמיחוי אומר אדמה:
(יז) אמנם היו שלשה הדרגות, אחד שרבו המים על הארץ בטבע רבוי גשם ארבעים יום עד שותרם התיבה מעל הארץ. ועדיין לא היתה מהלכת ממקום למקום:
(יח) ואחר כך שלא בטבע "גברו מאד על הארץ" עד שלא בלבד רמתה התיבה מעל הארץ, כי אם גם היתה "מתהלכת על פני המים":
(יט) ואחר כך "גברו מאד מאד" עד שויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים, שיכלול כל הרי ארץ ישראל שגבוהה מכל הארצות כי נתפשטו עליהם המים כשגברו ועלו, גם לאומר שלא גושמה, שאם לא כן איך מתו כל אשר בו רוח חיים שבה, ונמחה כל היקום שהם הנכסים, כאשר יתבאר בסמוך:
(כ) ואחר אומרו שני מיני תגבורת הנזכרים שהיו שלא בטבע מהארבעים יום והלאה, חל עליו חובת ביאור שני דברים, אחד איך יתכן שאחר ארבעים יום שפסקו הגשמים, לא היה רק שיעור שהורמה התיבה מעל הארץ, ואחר כך גברו בלי תוספת גשם עד שויכסו כל ההרים הגבוהים, כי הנה בדרך טבע, יותר היה ראוי ברבוי המים ישפכו סביבות כדוריות הארץ אל המים שמתחת לארץ, מהיותם עולים עד כסות כל ההרים הגבוהים חמש עשרה אמה. ועוד שנית למה הוצרכו שתי התגבורות האלו, אחר שבמה שהורמה מעל הארץ היה כדי להמית, כי רותחין היו:
והנה על הדבר הראשון היה אפשר לומר כי מה שכסו ההרים לא היה רק צפים מעט על פניהם, לזה אמר "חמש עשרה אמה". ואל תתמה, כי היה "מלמעלה", כלומר מכח עליון, משני גבורות הדין, הוא מה שגברו המים ויכסו ההרים, ולא בטבע שלמטה. ובזה יובן אומרו לפנים וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב, כי הנה אין לשון שיבה צודקת אלא בשב למקום שהיה, ולא עוד אלא שאומר הלוך ושוב, ולא יצדק היו הולכים ושבים. אך הוא כי טבע כל דבר להיות תאב אל יסודו לשוב, ועל כן המים היו שבים אל התהום אשר מתחת לארץ, כי כדורית היא, והיו נשפכין סביבותיה אל התהום אשר באו משם, וזהו וישובו המים מעל הארץ. אלא שהוא יתברך היה מחזירן, באופן היו הלוך ושוב, הלוך למעלה על הארץ ושוב אל יסודן, ועל כן ויחסרו מקצה חמשים ומאת יום ולא מקודם. ועל דרך זה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יד ט, שוחר טוב תהלים סב פג) על הנשמה שבאדם, שבכל שעה היא עולה ויורדת ומבקשת לצאת אלא וכו', שהוא כמפורש אצלנו כי תתאב אל מקורה:
(כא) ועל הדבר השני אמר "ויגוע כל בשר כו' כל אשר" כו', לומר מה שהיה התגבורת הראשון - שגברו על מה שותרם התיבה - הוא כי השיעור הזה לא היה מספיק לשיגועו מההבל, גם של ארץ ישראל שלא גושמה. והוא כי בלשון המקרא ארץ ישראל נקראת ארץ סתם, כמו שאמרו ז"ל (תענית י א) על הפסוק הנותן מטר על פני הארץ (איוב ה י), ובפסוק עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח כו), וחרבה הוא תואר כולל כל הארץ זולת הים. ונבא אל הענין, על התגבורת אמר שהיה שעל ידי כן "ויגוע כל בשר הרומש על הארץ", היא ארץ ישראל שגועו מההבל, וחלק לה הוא יתברך כבוד שהחל בבעלי חיים ואחר כך "וכל האדם":
(כב) ואמר אל תחשוב שמה שהוצרך התגבורת הראשון, היה מפני שבמה שרבו המים עד שותרם התיבה לא היה כדי להמית, כי לא כן הוא, כי כאשר גועו "כל אשר" בארץ ישראל, כבר "כל אשר" בו רוח חיים מ"כל אשר" בחרבה מתו שהיא בכל חוץ לארץ:
(כג) ומה שהוצרך התגבורת השני - עד שויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים שצפו על כל הרי ישראל - גם הם היו כדי שעל ידי כן "וימח את כל היקום" כו' שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קי א) שהם הנכסים, כי גם שההבל הספיק שגועו כל אשר בארץ ישראל, הוצרך אחר כך לעלות ולצוף המים עצמם, כדי למחות כל מאי דמתקרי "יקום" עם כל הבריות, וגם העופות
במים חמין:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
והבאים זכר ונקבה. אמר לו: קניגי אנא? אמר לו: לא איכפת לך; "מובאים" אין כתיב כאן אלא הבאים, מאליהן היו באין.
ויסגור ה' בעדו. סגר הקב"ה חמה ולבנה, ולא היו מאירים כל י"ב חודש, שנאמר: "האומר לחרס ולא יזרח". והיאך היה נח משמש? זימן לו הקב"ה אבן טובה ונשתמש לאורה. כיון שראו הרשעים שהן אבודים, בקשו להפוך את התיבה; הקיף אריות לתיבה והיו אוכלין אותן, שנאמר: ויסגור ה' בעדו, שכן הוא אומר: "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני".בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · ז · טז · >>