מ"ג בראשית כד סז

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאַעֲלַהּ יִצְחָק לְמַשְׁכְּנָא וַחֲזָא וְהָא תָּקְנִין עוּבָדַהָא כְּעוּבָדֵי שָׂרָה אִמֵּיהּ וּנְסֵיב יָת רִבְקָה וַהֲוָת לֵיהּ לְאִתּוּ וְרִיחֲמַהּ וְאִתְנַחַם יִצְחָק בָּתַר אִמֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאָעֲלָהּ יִצְחָק לְמַשְׁכְּנָא דְשָרָה אִמֵיהּ וּמִן יַד נַהֲרַת בּוֹצִינָא דִטְפַת בִּזְמַן דְמִיתַת שָרָה וּנְסֵיב יַת רִבְקָה וַהֲוָת לֵיהּ לְאִנְתּוּ וְרִחֲמָהּ בְּגִין דְחָמָא עוּבְדָהָא דְתַקְנָן כְּעוּבְדֵי אִמֵיהּ וְאִתְנְחָם יִצְחָק בָּתַר דְמִיתַת אִמֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האהלה שרה אמו" - ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר)

"אחרי אמו" - דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה ומשמתה הוא מתנחם באשתו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

האהלה שרה אמו — דרך קצרה: האוהלה אהל שרה אמו. וכן: "הנבואה עודד הנביא" (דברי הימים ב טו, ח); "כסאך אלהים" (תהלים מה, ז):

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" - חסר הנסמך וכמוהו רבים וטעם הכתוב כי יספר בכבוד שנהג יצחק באמו כי מעת שמתה שרה לא נטו אהלה כי אמרו לא תבא אשה אחרת אל אהל הגבירה הנכבדת וכאשר ראה רבקה הביאה אל האהל ההוא לכבודה ושם לקחה וזה טעם ויאהבה וינחם ירמוז שהיה מצטער מאד על אמו ורחק ממנו מנחם עד שנחם באשתו באהבתו אותה כי מה טעם שיזכיר הכתוב אהבת האיש באשתו ואונקלוס פירש ויביאה יצחק האהלה והנה היא שרה אמו ולכן הזכיר האהבה כי מפני צדקתה וכשרון מעשיה אהבה ונחם בה וכך הזכירו בבראשית רבה (ס טז) עד שלא מתה שרה היתה ברכה מצויה בעיסה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(סז) "ויבאה". ר"ל שבכ"ז לא לקחה תיכף לאשה עד שהביא אותה תחלה אל אהל שרה לראות איך תתנהג שם, וראה שם שהיא דומה לשרה אמו בצדקתה, ועז"א האהלה שרה שהסמיכות לא תבוא עם ה"א הידיעה, ובא לרמז שראה שהיא דוגמת שרה אמו וכפירש"י, וכן בת"א והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אמיה, ואז לקחה ותהי לו לאשה:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. כל הימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על האהל; וכיון שמתה, פסק אותו ענן; וכיון שבאת רבקה, חזר אותו ענן. כל זמן שהיתה שרה קיימת, היתה ברכה משולחת בעיסה; וכיון שמתה שרה, פסקה אותה ברכה; וכיון שבאת רבקה, חזרה אותה ברכה. כל זמן שהיתה שרה קיימת, היו דלתותיה פתוחות לרוחה; וכיון שמתה שרה, פסקה אותה רוחה; וכיון שבאת רבקה, חזרה אותה רוחה. כל זמן שהיתה שרה קיימת, היה נר דלוק מלילי שבת ללילי שבת; כיון שמתה שרה, פסק; וכיון שבאת רבקה, חזר אותו הנר. וכיון שראה יצחק שהיתה עושה כמעשה אמו, עושה חלתה בטהרה וקוצה חלתה בטהרה, מיד ויביאה יצחק האהלה שרה אמו:

וינחם יצחק אחרי אמו. רבי יוסי אמר: שלש שנים עשה יצחק אבל על אמו; ולאחר שלש שנים לקח את רבקה, ושכח אבל אמו. מכאן אתה למד: עד שלא לקח אדם אשה, אהבתו הולכת אחר הוריו; לקח אדם אשה, אהבתו הולכת אחר אשתו, שנאמר: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו" וגו'; וכי יעזוב איש את מצות "כבד"? אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו, שנאמר "ודבק באשתו":

אמר רבי יודן: לימדתך תורה דרך ארץ, שאם יהיו לאדם בנים גדולים, יהיה משיאן תחילה ואחר כך נושא לו אשה. ממי אתה למד? מאברהם: בתחילה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ולבסוף "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה" (בראשית כה, א):