מ"ג בראשית כ ב
<< · מ"ג בראשית · כ · ב · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־שָׂרָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר אַבְרָהָם עַל שָׂרָה אִתְּתֵיהּ אֲחָת הִיא וּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִּגְרָר וּדְבַר יָת שָׂרָה׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר אַבְרָהָם עַל שָרָה אִנְתְּתֵיהּ אֲחוֹתִי הִיא וְשַׁדַר אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִגְרָר וּדְבַר יַת שָרָה: |
| ירושלמי (קטעים): | מַלְכָּא דַעֲרָד: |
רש"י
"אל שרה אשתו" - על שרה אשתו וכיוצא בו (ש"א ד) אל הלקח ארון וגו' ואל מות חמיה שניהם בלשון על
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ – עַל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ. כַּיּוֹצֵא בוֹ (שמ"א ד,כא): "אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן... וְאֶל חָמִיהָ", שְׁנֵיהֶם בִּלְשׁוֹן "עַל".
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
מתרחיש ניסא. ועוד במאמר אבימלך הגוי גם צדיק היה לו לומר הגם צדיק תהרוג, מאן דכר שמיה דגוי. וכן מה מרבה הגם. ועוד מי הגיד לו שיהרגנו בהיותו צדיק, אולי מאמרו יתברך הנך מת, הוא אם לא ישיבנה ויחטא בה. ועוד אומרו והיא גם היא, ומהראוי שלא יאמר אלא וגם היא אמרה, אך אומרו והיא מיותר. ועוד אומרו ובנקיון כפי מיותר ובלתי צודק. ועוד במאמרו יתברך ואחשוך וכו', למה כפל ואחשוך וכו' (כי) על כן וכו'. וגם נדקדק אומרו מחטו בלא אל"ף. ועוד שנראה שאילו ברשע היה עושה היה מניחו הוא יתברך לחטא בה, הלא קל וחומר הדברים אם לפרעה שגם הוא חשב שלא היתה אשת אברהם נגעו ה' ואת כל ביתו, ומה גם אם ברשע היה עושה. ועוד אומרו ויתפלל בעדך וחיה, שנראה שגם אחר שישיבנה ימות אם לא יתפלל אברהם עליו, ולמה יומת מה עשה, כי הלא הוא אמר אחותי היא, והיא אמרה אחי הוא. ועוד אומרו השב וכו' כי נביא הוא, שיראה שאם לא היה נביא שיתפלל אין להשיבה. ועוד במאמר אבימלך מה ראית וכו' הם דברים כפולים ומכופלים, מה עשית לנו ומה חטאתי לך וכו' מעשים וכו', ומה חזר לומר מה ראית וכו', שהוא הקודם, ולא עוד אלא שנאמר ויאמר פעם שנית בתוך דברי אבימלך. ועוד בהתנצלות אברהם כי אמרתי רק וכו', שאדרבה קוצים הוא נותן בעיניו. ועוד אומרו ויהי כאשר התעו אותי וכו', שהוא משולל הבנה. וכן אומרו הנה נתתי אלף כסף וכו', יראו דברים משוללי טעם:
(ב) אמנם הנה אברהם להיות נגד עיניו אשר קרה לו עם פרעה, לא אמר לה עתה אמרי אחותי את, שלא תתן היא אצבע בין שיניה לומר כך מעצמה, ומה גם כי מר לה מאד על מה שקרה להם עם פרעה. אך הוא היה אומר עליה אחותי היא, וזהו "ויאמר אברהם וכו' אחותי היא", אך לא הכריח אותה. והן אמת שלא יבצר שהיא מעצמה לבלתי הכזיבו תאמר לשואליה כי אחיה הוא. וכוונתו היתה שאם יתבעוה לינשא כדרך מזווגי זווגים, יבאו לו יום או יומיים לדבר עליה אליו, שיוכל לבקש תואנות, כענין אמור נשואה היא לאיש פלוני שבמדינת הים וכיוצא. אלא שאבימלך להיותו מלך, פתאום שלח "ויקח את שרה":
(ג) ואז "ויבא אלהים וכו' ויאמר לו הנך מת" וכו'. ולבא אל הענין נשית לב אל מאמר סוף הענין כי עצר ה' וכו' בעד כל רחם וכו', על דבר שרי אשת אברהם. מי לא ידע בכל אלה כי על דבר שרה היה הענין:
אך הנה ביאור הענין הוא כי בא הוא יתברך ללמדנו דעת, בל יקשה בעינינו לומר למה עצר ה' בעד כל רחם וכו' והוצרכה תפלת אברהם, והלא בנקיון כפיו לקחה, וכשידע החזירה בנכסים רבים. ולא עוד אלא שאמר לו יתברך ויתפלל בעדך וחיה, שמורה שגם אחר החזירו אותה לא יחיה והוא פלא כי צדיק בדינו היה. על כן באה תורתנו בחיתום הענין, ואמרה "כי עצור עצר ה'" שהוא סתימת נקביהם, אשר אם יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים וימות. ואמרה אל תתמה על החפץ, שהוא "על דבר שרה" שהוא על הדבר היוצא מפי שרה, ומה היא הדבר שדברה, הלא הוא כי היתה אומרת אליו "אשת אברהם", כי מאמרה אליו היה אשת אברהם אני ולא פנויה. ומה מתקו דברי אבימלך באומרו הלא "הוא אמר לי אחותי היא", ובאומרו "והיא" "גם היא" וכו' לא אמר אמרה לי, רק "אמרה אחי הוא". אך הוא כי הוגד לו כי היא היתה אומרת בביתה לשואלים ממנה אחי הוא, אך לו לא אמרה, כי אם שאדרבה היתה אומרת אשת אברהם כמדובר ולא שוה לה. ושיעור הכתוב "והיא גם" האומרת לי שהיתה אשת אברהם, "גם היא אמרה" לזולתי "אחי הוא":
ובזה נבא אל הענין. והיא כי על כן אמר לו הוא יתברך "הנך מת על האשה" גם שתשיבנה במאמרי, והוא על כי לא חש לדבריה "והיא בעולת בעל" כמאמרה. והוא על ידי עצור כל רחם האמור למטה, הוא סתימת נקבים אשר ימותו בם. ולבל תגע בה יד אבימלך אפילו באצבעה, אמר "הנך מת" שלא תתקיים אפילו שעה אחת, רק טרם תבעול תמות מיד, וזהו אומרו "הנך מת" על "[האשה] אשר לקחת":
(ד) ועל ידי כן "אבימלך לא קרב אליה" אפילו שום קריבת נגיעה. ובהיות שכל בני ביתו מזכר עד נקבה נסתמו נקביהם למות על שלא מיחו אמר "הגוי גם" וכו', לומר הנה ארבע היו בפעולה זו. א. אברהם שהיה סבה ראשונה שאקחנה באמור אחותי היא. ב. היא גם היא, כי לשואליה טרם תלקח אמרה אחי הוא. ג. המון כל עם העיר עם כל בני ביתו שלא מיחו, שלא שתו לב כי מדאגה מדבר פן יהרגוהו על דבר אשתו אמר אחותי היא. ד. המלך עצמו שלקחה. אמר אבימלך הנה אני אין לי אשם כלל, ואם תחשבני עם כל זה לאשם ותענישני על שלא חששתי כי מיראה אמר אחותי היא, הלא אם כן למה ענשת בלבד את בני ביתי, גם את העם הבלתי מוחים תבא להעניש. וגם את אברהם עצמו מכל שכן, כי הוא היה עיקר הסבה. וזהו אומרו לפי מה שאמר הנך מת, ימשך שגם את "הגוי" שלא מיחו וגם צדיק הוא אברהם המפורסם לצדיק תהרוג, שהוא היה העיקר וריבה הגם על שרה. נמצא כלל שלשה הגוי ושרה ואברהם באומרו "הגוי גם צדיק":
(ה) ועל הצדיק הנזכר אמר ""הלא הוא" אמר לי אחותי היא", ובזה לא אמר הלא אברהם אמר לי כי אם "הלא הוא", שחוזר אל הצדיק הנזכר. "והיא" שאמרה לי אשת אברהם אנכי, הלא "גם היא אמרה אחי הוא", כי גם שלי לא אמרה, הלא לזולתי אמרה, כמו שכתבנו שלא אמר אמרה לי, ולמה אעשה עיקר מחזרתה באופן כי "בתם לבבי עשיתי": או יאמר, הנה לגוי הפרשת מישראל, שמחשבה רעה תצרפה למעשה, אבל מחשבה בטעות האם על כי גוי אנכי תהרגני. וזהו "הגוי גם צדיק תהרוג" והלא "בתם לבבי עשיתי" כי אמר אחותי וכו'. ואין לומר כי מיראתה פן אהרוג את בעלה לקחתה אמרו כן, כי הלא גם כפי היו נקיות משפוך דם וזהו "ובנקיון כפי עשיתי זאת":
(ו) והשיב לו הוא יתברך היעלה על רוחך שנעלם ממני תם לבבך שבמחשבה, "גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת" ועל כן "ואחשוך גם אנכי אותך". ומה שאמרתי שחשכתיך מן החטא לא מלשכב עמה כי זה בשבילה עשיתי, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, אך הוא "מחטו לי" שהוא שאם היית בועל היית חוטא לי ולבעלה. אך אני חשכתיך גם מחטוא לי לבדי שהוא כי "על כן לא נתתיך לנגוע אליה" אפילו מציאות נגוע אליה, שהוא חטא לי לבדי מהרהור רע וזרע לבטלה. וזה אפשר רמז באומרו מחטו בוא"ו ולא באל"ף, והוא כי ו' עולה ששה, נמצא עודף על האחד שהיתה ראויה להיות במקומה חמשה, לרמוז כי מנעו יתברך לנגוע אליה אפילו באצבעותיו שהם ה':
(ז) "ועתה השב וכו' וחיה" שאם לא כן גם שישוב אחר כך ימות בעיצור כמדובר על דבר שרה. וטרם אומרו יתברך ויתפלל בעדך וחיה, חש פן יאמר אבימלך איך יתפלל עלי והוא בחשש אולי טמאתי את אשתו ואפילו אנוסה נפסלה לו כי כהן הוא - מאז נמצא לפני מלכי צדק. ואיך אמרתי השב אשת האיש הרי אינה אשתו. על כן הקדים ואמר "כי נביא הוא", ולא יבצר ממנו שלא נגעת בה, ובזה "ויתפלל בעדך וחיה". [כי] גם שתשיב אם לא יתפלל עליך [לא תחיה] כאומרו למעלה הנך מת על [האשה] אשר לקחת. ואל תאמר אם כן מה אועיל בהשבה, הלא הוא "כי אם אינך משיב" ה, "מות תמות" מיתה כפולה
בעולם הזה ובעולם הבא:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה. אפשר שהלכה מדעתה? אלא לקחה בעל כרחה שלא בטובתה.
<< · מ"ג בראשית · כ · ב · >>