מ"ג בראשית מג טז

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֨רְא יוֹסֵ֣ף אִתָּם֮ אֶת־בִּנְיָמִין֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ הָבֵ֥א אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים הַבָּ֑יְתָה וּטְבֹ֤חַ טֶ֙בַח֙ וְהָכֵ֔ן כִּ֥י אִתִּ֛י יֹאכְל֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים בַּֽצׇּהֳרָֽיִם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַחֲזָא יוֹסֵף עִמְּהוֹן יָת בִּנְיָמִין וַאֲמַר לְדִמְמֻנַּא עַל בֵּיתֵיהּ אַעֵיל יָת גּוּבְרַיָּא לְבֵיתָא וְכוֹס נִכְסְתָא וְאַתְקֵין אֲרֵי עִמִּי אָכְלִין גּוּבְרַיָּא בְּשֵׁירוּתָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַחֲמָא יוֹסֵף עִמְהוֹן יַת בִּנְיָמִין וַאֲמַר לִמְנַשֶׁה דִמְמַנָא אַפִּיטְרוֹפּוֹס עַל בֵּיתֵיהּ אָעֵיל יַת גוּבְרַיָא לְבֵיתָא וּפְרַע בֵּית נִיכְסְתָא וְסַב גִידָא נַשְׁיָא וְאַתְקַן תַּבְשִׁילָא בְּאַפֵּיהוֹן אֲרוּם עִמִי יֵיכְלוּן גוּבְרַיָא בְּאִישׁוֹן שֵׁירוּתָא דְטִיהֲרָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטבוח טבח והכן" - כמו ולטבוח טבח ולהכן ואין טבוח לשון צווי שהיה לו לומר וטבח

"בצהרים" - זה מתורגם בשירותא שהוא לשון סעודה ראשונה בלשון ארמי ובלע"ז דיזנ"ר ויש הרבה בגמרא שדא לכלבא שירותיה בצע אכולא שירותא (ברכות לט) אבל כל תרגום של צהרים טיהרא

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטבוח טבח:    צוה זה למנשה בנו שהרי בני יעקב נזהרים היו על השחיטה:

והכן:    זה נקור החלב, או יש לפרש והכן שזמן אותם בערב שבת ליום שבת כענין שכתוב (שמות טז, ה): " והיה ביום הששי והכינו וגו'", וכן תמצא בבראשית רבה "והכן" - אין והכן אלא שבת כמה דתימר "והכינו את אשר יביאו" הדא אמרה ששמר יוסף את השבת:

בצהרים:    זו היא שעת מאכל השרים והשופטים שיש להם להתעסק בצרכי צבור, וכן הכתוב יגנה האוכלים בשחר, הוא שאמר שלמה ע"ה (קהלת י, טז): "אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו", וישבח האוכלים בצהרים הוא שאמר (קהלת י, יז): "אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו":