מ"ג בראשית ל כב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְעָאל דּוּכְרָנַהּ דְּרָחֵל קֳדָם יְיָ וְקַבֵּיל צְלוֹתַהּ יְיָ וִיהַב לַהּ עִדּוּי׃
ירושלמי (יונתן):
וְעַל דוּכְרָנָא דְרָחֵל קֳדָם יְיָ וּשְׁמִיעַ קֳדָמוֹי קַל צְלוּתָהּ וְאָמַר בְּמֵימְרֵיהּ לְמִתַּן לָהּ בְּנִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויזכר אלהים את רחל" - (ב"ר) זכר לה שמסרה סימניה לאחותה ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים הוא שייסד הפייט האדמון כבט שלא חלה צבה לקחתה לו ונתבהלה

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל – זָכַר לָהּ שֶׁמָּסְרָה סִימָנֶיהָ לַאֲחוֹתָהּ (ב"ב קכג ע"א; ב"ר עג,ד), וְשֶׁהָיְתָה מְצֵרָה שֶׁמָּא תַּעֲלֶה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה יַעֲקֹב, לְפִי שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים (תנחומא ישן, כ). וְאַף עֵשָׂו הָרָשָׁע כָּךְ עָלָה בְּלִבּוֹ כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים; הוּא שֶׁיִּסֵּד הַפַּיָּט: "הָאַדְמוֹן כְּבָט שֶׁלֹּא חָלָה, צָבָה לְקַחְתָּהּ לוֹ וְנִתְבַּהֲלָה" (בקרובות ליום א' דר"ה שחרית).

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויזכור אלהים את רחל" שהשתדלה להוליד בהכניסה צרתה לביתה וכענין הדודאים:

" וישמע אליה אלהים" שהתפללה אחר שעשתה שני מיני השתדלות:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כב) "ויזכר". את מעשיה הטובים, "וישמע אליה", כי עתה התפללה:

 

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויזכור אלהים וגו'. מגיד הכתוב כי הגם שעלה זכרונה לפניו עוד הוצרכה לתפלה כאומרו וישמע אליה וגו':

עוד יודיע הכתוב כי ה' זוכר את חסידיו מבלי שיצעקו אליו, לזה אמר ויזכור וגו' ואחר כך וישמע וגו' לומר שקודם שהתפללה עלה זכרונה לפניו יתברך:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויזכר אלהים את רחל. בראש השנה נפקדה (כתוב לעיל ברמז צ"ג). "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל". חסדו זה אברהם, שנאמר "חסד לאברהם". ואמונתו זה יעקב, שנאמר: "תתן אמת ליעקב". לבית ישראל, ישראל סבא; מי היה ביתו של יעקב אבינו? לא רחל? בכולן כתיב "בני לאה בכור יעקב ראובן", בני זלפה שפחת לאה", "בני בלהה שפחת רחל", וברחל כתיב: "בני רחל אשת יעקב". דבר אחר: "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל", ויזכור אלהים את רחל. "פדה בשלום נפשי מקרב לי". פדה בשלום נפשי, זה יעקב. מקרב לי, שלא תקרב לו עצתו של אותו רשע, שלא יאמר: זו שילדה הימנו יטלנה עמו, וזו שלא ילדה אל יטלנה עמו. "כי ברבים היו עמדי", בהרבה תפילות נפקדה רחל: רחל, בזכות עצמה; את רחל, בזכות אחותה; וישמע אליה, בזכות יעקב; ויפתח את רחמה, בזכות האמהות. אמר ר' שמואל בר נחמן: אוי להן לרשעים (כתוב ברמז נ"ו). מה זכירה נזכר? ששתקה לאחותה; בשעה שהיו נותנין לו את לאה, היתה יודעת ושותקת. ויזכור אלהים את רחל, והדין נותן, שהכניסה צרתה לביתה. "דן יוסף ובנימין". בזכות דן נפקדה רחל, בזכות דן עמד יוסף ובנימין.

<< · מ"ג בראשית · ל · כב · >>