מ"ג בראשית לד יד


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת־אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ל֣וֹ עׇרְלָ֑ה כִּֽי־חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַרוּ לְהוֹן לָא נִכּוֹל לְמֶעֱבַד פִּתְגָמָא הָדֵין לְמִתַּן יָת אֲחָתַנָא לִגְבַר דְּלֵיהּ עָרְלָא אֲרֵי חִסְדָּא הִיא לַנָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמָרוּ לְהוֹם לָא נֵיכוֹל לְמֶעֱבַד יַת פִּתְגָמָא הָדֵין לְמִתַּן יַת אַחֲתָנָא לִגְבַר דִילֵיהּ עוּרְלְתָא אֲרוּם גְנוּתָא הוּא לָנָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"חרפה הוא" - שמץ פסול הוא אצלנו הבא לחרף חבירו הוא אומר לו ערל אתה או בן ערל חרפה בכל מקום גדוף

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

חֶרְפָּה הִוא [לָנוּ] – שֶׁמֶץ פְּסוּל הוּא אֶצְלֵנוּ. הַבָּא לְחָרֵף חֲבֵרוֹ – הוּא אוֹמֵר לוֹ: עָרֵל אַתָּה, אוֹ בֶּן עָרֵל. "חֶרְפָּה" בְּכָל מָקוֹם – גִּדּוּף.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

חרפה — לדורות, וזה טעם "כי נבלה עשה בישראל" (בראשית לד, ז): אשר לו ערלה — ערלת בשר. וטעמו, דבר שיכבד; וכן: "ערל שפתים" (שמות ו, יב); "ערלה אזנם" (ירמיהו ו, י); בעבור הנוסף. והאומרים שהשם אמר לאברהם: "והיה תמים" (בראשית יז, א), ובהמולו הנה הוא חסר, הדבר הפוך. והנה הבהמות יוכיחו. ואם אמרו: למה נחתך דבר בראו השם? גם הטבור יוכיח:

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לתת את אחותנו. אחר כך אמרו ולקחנו את בתנו, כי הם המדברים במקום אביהם, ולכן הזכירו אחותנו כלפי עצמם והזכירו בתנו כלפי האב. או יהיה בתנו כמו אחותנו, וכן מצינו כתוב ביורם בן יהושפט (מלכים ב ח) כי בת אחאב היתה לו לאשה ואחאב לא היה לו בת, ופירושו אחות אחאב וכן תרגם יונתן.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כי חרפה היא לנו" שיהיה נראה שאין איש הגון בין המולים להתחתן עמו:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יד) "ויאמרו אליהם". עפ"ז אמרו נגד מ"ש ואשר תאמרו אלי אתן, בושת ופגם לרצות החטא העבר, שע"ז אינם שמים לב רק על הטומאה, שבזה אין אשמה עליו, כי אינו יודע נמוסיהם ואין מבקשים ממנו בושת ופגם על העבר, רק מה שמבקש לישא אותה להבא, "לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה" בעד כל חללי דעלמא: