מ"ג בראשית לד יד
<< · מ"ג בראשית לד · יד · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת־אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ל֣וֹ עׇרְלָ֑ה כִּֽי־חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ׃
תרגום
אונקלוס: | וַאֲמַרוּ לְהוֹן לָא נִכּוֹל לְמֶעֱבַד פִּתְגָמָא הָדֵין לְמִתַּן יָת אֲחָתַנָא לִגְבַר דְּלֵיהּ עָרְלָא אֲרֵי חִסְדָּא הִיא לַנָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרוּ לְהוֹם לָא נֵיכוֹל לְמֶעֱבַד יַת פִּתְגָמָא הָדֵין לְמִתַּן יַת אַחֲתָנָא לִגְבַר דִילֵיהּ עוּרְלְתָא אֲרוּם גְנוּתָא הוּא לָנָא: |
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
חרפה — לדורות, וזה טעם "כי נבלה עשה בישראל" (בראשית לד, ז):
אשר לו ערלה — ערלת בשר. וטעמו, דבר שיכבד; וכן: "ערל שפתים" (שמות ו, יב); "ערלה אזנם" (ירמיהו ו, י); בעבור הנוסף. והאומרים שהשם אמר לאברהם: "והיה תמים" (בראשית יז, א), ובהמולו הנה הוא חסר, הדבר הפוך. והנה הבהמות יוכיחו. ואם אמרו: למה נחתך דבר בראו השם? גם הטבור יוכיח:מלבי"ם (כל הפרק)
(יד) "ויאמרו אליהם". עפ"ז אמרו נגד מ"ש ואשר תאמרו אלי אתן, בושת ופגם לרצות החטא העבר, שע"ז אינם שמים לב רק על הטומאה, שבזה אין אשמה עליו, כי אינו יודע נמוסיהם ואין מבקשים ממנו בושת ופגם על העבר, רק מה שמבקש לישא אותה להבא, "לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה" בעד כל חללי דעלמא:
<< · מ"ג בראשית · לד · יד · >>