מ"ג בראשית ט כ
<< · מ"ג בראשית · ט · כ · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְשָׁרִי נֹחַ גְּבַר פָּלַח בְּאַרְעָא וּנְצַב כַּרְמָא׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וְשָׁרִי נֹחַ גְּבַר פָּלַח בְּאַרְעָא וּנְצַב[נ"א: וּנְצִיב] כַּרְמָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּשְׁרֵי נחַ לְמֶהֱוֵי גְבַר פְּלַח בְּאַרְעָא וְאַשְׁכַּח גוּפְנָא דְמוֹשְׁכֵיהּ נַהֲרָא מִן גִינוּנִיתָא דְעֵדֶן וְנַצְבֵיהּ לְכַרְמָא וּבֵיהּ בְּיוֹמָא אֲנֵיצַת וּבְשִׁילַת עִנְבִין וְעַצְרִינוּן: |
| ירושלמי (קטעים): | וּשְׁרֵי נחַ גַבְרָא צַדִיקַיָא לְמֶהֱוֵי וּנְצִיב כַּרְמָא: |
רש"י
"איש האדמה" - אדוני האדמה כמו (רות א) איש נעמי
"ויטע כרם" - כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים (ב"ר)
מפרשי רש"י
[יב] כמו איש נעמי. פירוש דאין לפרש "איש נעמי" (רות א, ג,) לשון אישות, שאם כן יהיה פירושו 'של נעמי', ואין האיש קנוי לאשה (קידושין דף ה:) שיאמר האיש מצטרף אל האשה, כי אשה מצטרפת אל האיש, לא האיש אל האשה, כך פירש הרא"ם. ואינו נכון, כי אף על גב שאין האיש נקנה לאשה שייך לומר 'איש של נעמי', שהיא ניקנית לו, כמו שיאמר "בעל נעמי". ועוד הרי כתיב (לעיל ג, טז) "ואל אישך תשוקתך", "מבלעדי אישך" (במדבר ה', כ'), ואין חילוק בין "אישך" ובין "איש נעמי", מיהא זה יש ליישב דגם כן "אישך" כמו "בעליך". ויראה לי דרש"י סבירא ליה שאם לשון "איש" נופל על אדם שהוא זכר, אם כן לא שייך לומר "איש נעמי", שאין הזכר במה שהוא אדם זכר קניין של נעמי שיאמר "איש נעמי", ואין הזכר מצטרף אל האשה רק כשלקחה לשם אישות, ובזה מצטרף הזכר אל הנקיבה, לא מה שהוא זכר בלבד, ועל כרחך "איש נעמי" כמו 'בעל':
[יג] הביא עמו זמורות. דאם לא כן מהיכן היה ליטע כרם, אלא שהכניס עמו זמורות ויחורי תאנים. ומה שהוסיף 'ויחורי תאנים' יש מפרשים דאם לא כן קשה ההיא דלעיל שאמר ש'עשה עצמו חולין שהיה לו לעסוק בנטיעה אחרת', ודלמא לא היה לו נטיעה אחרת, אלא שהיה לו גם כן נטיעות אחרות, כגון יחורי תאנים. והקשו למה הכניס עמו אלו השנים בלבד ותו לא, ותירץ הר"ת מארולייניש בשביל שהם מתקלקלים יותר משאר נטיעות במים, ולכך הכניס עמו אלו שנים. וקשה על פירוש זה דהא נקרא "מבול" (לעיל י, ז) 'שבלה הכל' (רש"י שם), וכל הזרעים והאילנות בלו ולא נשאר אחד, שהרי הכל בלה, ולי נראה מפני שהם מאכלי אדם ביותר משאר אילנות, כדאמרינן (ראה ברכות מד.) היה אוכל בתאנים וענבים, והוא הדין אחרים שהם צריכים לעולם, כדמשמע בב"ר (לו, ג) שאף גרופית לזית הביא, ודרשו רבותינו ז"ל (שם בב"ר) מדכתיב (ר' לעיל ו, כא) "ואתה קח לך מכל מאכל ואספתו אליך", אין אדם כונס אלא אם כן צריך לו בסוף, וגם כן כאן היה כונס בשביל שיהיה צריך לו בסוף כשיצא מן התיבה:בד"ה כשנכנס כו' ויחורי תאנים נ"ב ומהרא"י פי' מדאמר ה"ל לעסוק בנטיעה אחרת ש"מ שעוד נטיעה היתה ראויה ומסברא אוקמינא איחורי תאנים שמצינו כבר במקרא עלי תאנה ודוק א"נ מאחר שהתאינה הביאה מיתה לעולם בנות שוח בנות שבע ויין לא נברא אלא לנחם אבלים ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אִישׁ הָאֲדָמָה – אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה, כְּמוֹ: "אִישׁ נָעֳמִי" (רות א,ג).
וַיִּטַּע כָּרֶם – כְּשֶׁנִּכְנַס לַתֵּיבָה הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת וְיִחוּרֵי תְּאֵנִים (בראשית רבה שם).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ודע שלא היה אדם שהסתכל בענין זה עד שבא נח, כי הראשונים נטעו גפן כל אחד ואחד לעצמו אבל נח התחיל עתה לנטוע גפנים שורות הנקראים כרם, וזהו שאמר ויחל
או אפשר לפרש לפי שהיה נח עשירי והעשירי קדש, כאשר נתעסק עתה בדבר היין נעשה חולין, וזה לשון ויחל. והגיד לנו הכתוב צרות רבות ורעות שהיין סבה להם, כי החטיא את הצדיק התמים אשר הציל כ העולם, וגרם לו שיהיה זרעו מקולל. והנה הפרשה הזאת אזהרה על היין כפרשת נזיר או יותר, וכן דרשו ז"ל בסנהדרין (דף ע עא) י"ג ווי"ן נאמרו ביין, ויחל, וישת, וישכר, ויתגל, וירא חם, ויגד, ויקח, שם ויפת, וישימו וילכו אחורנית ויכסו, ויקץ, וידע. וכן אמר שלמה (משלי כג) למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח וגו'. ואין הכונה ביין בלבד כי הוא הדין לכל שאר תאוות העולם שהנמשך אחריהן הוא נטרד מן העוה"ז ומן העוה"ב, והיין אב לכל שהוא הגורם אבדן הגוף והנפש ואמר שלמה ע"ה (קהלת ב) כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני, כלומר מי עמד על תענוגי העולם ומי התענג בחושי הגוף יותר ממני, ואמר אחריו גם זה הבל.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
בקידוש והבדלה וכיוצא, ויש בחינת גבורים לשתות יין ולמסוך שכר, שהוא התחלת כל דבר רע כנודע. אמר כי נח גם כי לא יבצר ממנו כוונה לטובה עם כל זה תחלת מחשבתו לא היתה רק על בחינה חומרית, וזהו "ויחל נח איש האדמה", כי כל התחלתו בראשית ענין מחשבתו היה על בחינת היותו איש האדמה חומרי, ועל זה נטע הכרם:
(כא) ועל כן "וישת מן היין וישכר", שלא היה העיקר עבוד את ה' כמקדשים עליו או מנחמים אבלים ואגב המצוה לשמח ליהנות מן היין, כי אם כל העיקר היה לשתות מן היין, ועל כן באת תקלה, כמאמרם ז"ל (נזיר ב א) הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין, כי היין בוגד ומביא לידי זמה. ועל דרך זה היה שעל ידי היין בא לעשות בו זמה, כי "ויתגל" כו' (כב) "וירא חם" כו' שרבעו או סרסו או זה וזה למאן דאמר:
וזה אחשוב כוונו חז"ל בבראשית רבה (שם לו ז) באומרם בשעה שהיה הולך ליטע כרם אפגע ביה שידא שמדון, אמר לו שותפי עמך אלא אזדהר בך דלא תיעול לחלקי ואם עלת לחלקי אנא חביל בך ע"כ. ויתכן כוונו מאמרנו, שמתחלה לא כיוון אל עשות מצוה שעל ידה נעשים כחות קדושה, כי אם אל יין הרשות שנעשין שדים וכחות טומאה, וזהו אפגע ביה שידא שמדון, כי מאז הלך ליטע הכרם הפגיע בעצמו כח חצוני, ואמר לו שותפי עמך, כי בחינות יש ביין זו לעומת זו, אלא אזדהר דלא תיעול לחלקי והוא לסעודת הרשות, כי אם בחלק אלוה ממעל לדבר מצוה:
או מעין זה, כי אמרו רבותינו ז"ל (עירובין סה א) לא נברא יין אלא להאכיל לרשעים שכר זכיותיהם בעולם הזה וזהו תנו שכר לאובד, וגם לנחם אבלים וזהו ויין למרי נפש. והנה אחשוב שלא ניתן להם בשכרם אלא מפני שהוא הביאם להרשיע, שהרבה יין עושה, וכענין הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין, נמצא כי ביין יש חלק לה' וחלק לשטן שהוא השכרות, על כן אמר לו השטן שותפי עמך כי ביינך יש לי שותפות, אלא אזדהר דלא תיעול לחלקי כי אם לחלק עבודת ה' כניחום אבלים וכיוצא: והנה זה הוא לפי הנוסח הזה של מדרש רבה, אבל במדרש אבכי"ר (וכעין זה בתנחומא נח יג) נוסח אחר וז"ל: ויטע כרם, בא לקראתו השטן ואמר לו רצונך שנטענה יחד אני ואתה, אמר לו הן, מיד הביא רחלה אחת ושחטה על הגפן, ואחר כך הביא אריה אחד ושחטו על הגפן, ואחר כך חזיר אחד ושחט על אותה הגפן, מפני מה עשה כן השטן כי כשאדם שותה כוס אחד הוא כרחלה עניו ושפל רוח, וכשהוא שותה שתי כוסות מיד נעשה גבור כארי, מתחיל לדבר גבורות ואומר מי כמוני, וכשהוא שותה שלשה או ארבעה הוא נעשה כחזיר, שמתלכלך בטיט ורפש, אף הוא מתלכלך, ואף במי רגלים ע"כ. והלא יקשה מי הכניס את נח ליכנס בשותפות עם השטן שאמר לו רצונך שנטענה יחד ואמר לו הן, וגם למה הביא השלשה בהמות. אך הנה אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (שם) בו ביום נטע בו ביום שתה ע"כ, ואיך יתכן יצאת נטיעה ביום אחד. על כן אחשוב כי להיות נח נחוץ לשתות יין, לבלתי המתין שנה או שנתים לעשות פרי ולשתות יין, על כן אמר לו השטן רצונך שנטענה יחד באופן תמהר לעשות פרי, אז אמר לו הן, ועל כן בו ביום שנטע בו ביום שתה. והורה לו כי היין סרסורא דעבירה הוא, וכאשר יקרה לאדם בהעוותו כן יקרה לו ביין בוגד. והוא כי בפעם הראשונה שאדם חוטא, נעשה היצר הרע כהלך הבא בענוה ושפלות להתחנן לפני העשיר, וזהו ששחט רחלה. שתה כוס שני מתחיל להתגבר כארי שמקנה בו גאה וגאון. בשלישי משתרר כל כך עליו עד שטמא יטמאנו בכל עבירות כחזיר המלוכלך. וענין השחיטה הוא, כי ניתן כח היצר הרע ביין כאילו כח שלשה דמים בו, ועל ידי כן יקרה לשותיו כמקרה היצר הרע לחוטא ומרגיל עצמו בדבר. ועל פי דרך זה אפשר כי מה שאמרו בבראשית רבה (שם) שאמר לו שידא שמדון לא תיעול לחלקי כו', שהוא לא תשתה יותר משני כוסות כי עד השנים עדיין הוא בחלק שלך, שאינו שולט בו בעצם עד השלישי, שהוא כאילו הוא שלי כי נעשה בעל הבית, וגם הוא מבחינת החזיר כנודע:
עוד אמרו ז"ל (שם) אמר רבי יוחנן לעולם אל תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב בה וי"ו י' י"ד פעמים, הה"ד ויחל ויטע וישת ויתגל וירא ויגד ויקח ויפת וישימו וילכו ויכסו ויקץ וידע ויאמר. ואפשר היה הרמז כי גם שנברא היין לשלם שכר לרשעים בעולם הזה ולנחם אבלים, עצת ה' היא כי די ליין לשמש במקום וי הוא לנחם אבלים, שעל כן כתיב ו"י כמנין די: עוד אפשר כיוון באומרו "ויטע כרם וישת" כו', כי כל כך היה להוט אחר היין, כי לא שת לבו לאכול מן הענבים תחלה, כי אם מיד אחר שנטע כרם לא אכל מן הענבים תחלה, כי אם וישת מן היין, ועל כן זה גרם לו שנפגע:
ואמר שנתגל בתוך "אהלה" בה"א, יהיה שהיה תוך האהל אשר שם אשתו ולא בוש ממנה חם מלקלקל עמו בפני אמו. ולא עוד
אלא שלא היה כדרך הרשעים שכולם מלאים חרטות, כי אם אדרבה היה אחרי כן כמצחק ובא להגיד לשני אחיו בחוץ:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ד"א קראו איש האדמה, שהלך בדרכי אדה"ר שחטא בגפן למ"ד עץ הדעת גפן היה. ד"א שהיין גורם לו שיצא רוחו ישוב לאדמתו קודם זמנו. כמ"ש (משלי יד, יב) יש דרך ישר לפני איש ואחריתו דרכי מות. יש דרך ישר סוף תיבות שכר כי כל בעל שיכור יתהלך למשרים וכל העריות דומות לו למישור כך דרשו ביומא עה. ולאו דווקא עריות אלא כל חטאת וכל עון הכל ישר בעיניו ולא ידע כי בנפשו הוא כי היין מנפש עד בשר יכלה לכך נאמר אחריתו היינו סוף תיבות מן יש דרך ישר הם דרכי מות כי השכר המשכר הוא דרך מות. ורמז לנח כשתכתוב יין יו"ד ויו"ד נו"ן סוף תיבות עולה למספר נח. רמז כי הוא היה הראשון שנתעסק בנטיעה זו.
ורז"ל אמרו (בראשית רבה לו, ד) ויתגל בתוך אהלה שגרם לבניו גלות בעון השותים במזרקי יין ואולי שזהו כוונת המדרש שמסיק בילקוט להלן ט,כ שנזדווג לנח השטן כשנטע הכרם ושחט לפניו מתחלה טלה ואח"כ ארי ואח"כ חזיר כו'. יש בנסתרות רמז לשלשה גליות הידועים גלות מצרים שהיו עובדים לטלה. וגלות בבל על נבוכדנצר שנקרא אריה. שנאמר (ירמיה ד, ז) עלה אריה מסבכו. וגלות שלישי ע"י האומה שנאמר בה יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ, יד). ומלת ענב"ם שותפו של סמא"ל באותיות שניות באלפ"א ביתא רמז נכון שנזדווג לו השטן ע"י נטיעת הענבים.ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויחל נח. נתחלל ונעשה חולין, למה? ויטע כרם, לא היה לו ליטע דבר אחר שהוא של תקנה, לא יחור של זית ולא גרופיה של תאנה? ומהיכן היה לו? הכניס עמו זמורות ונטיעות, גרופים לזיתים, יחורים לתאנה, הדא הוא דכתיב: "ואספת אליך"; אין אדם כונס אלא אם כן היה צריך לו.
איש האדמה, כתוב לעיל בפסוק "וקין היה עובד אדמה". איש האדמה, שעשה פנים לאדמה, שבשבילו נתלחלחה האדמה, ושמלא את כל פני האדמה. איש האדמה, בורגר לשם בורגרותיה. חביב היה משה מנח; נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלקים, דהוה סופיה אלקים.
ויטע כרם. בשעה שהיה הולך ליטע, פגע ביה שידא שמדון. אמר ליה: שותפי עמך, אלא אזדהר דלא תעול בחלקי, ואין עלת בחלקי אנא חבל בך. דרש עובר גלילאה: י"ג ווין נאמרו ביין, ויחל נח איש האדמה.
ויחל נח איש האדמה. אמר ליה הקב"ה לנח: לא היה לך ללמוד מאדם הראשון, שלא גרם לו אלא יין, כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לעולם אלא יין.
ויטע כרם. מצא גפן שגרופה מגן עדן ואשכלותיה עמה, ושתל מפירותיה ואכל ושמח בלבו, שנאמר: "המשמח אלקים ואנשים". ובו ביום נשתגשגו פירותיה ושתה ממנו ונתגל, ונכנס כנען וראה את ערות נח, קשר חוט בבריתו וסרסו ויצא והגיד לאחיו, ונכנס חם וראה ולא שם על לבו מצות כיבוד, והגיד לשני אחיו בחוץ כמשחק באביו, וגערו בו שני אחיו, שנאמר: "ויקח שם ויפת". לא גלגל הקב"ה והביא את אברהם לעולם אלא בשכרו של שם, שנתנבא על כל אומות העולם ת' שנה ולא קבלו ממנו. ולא גלגל הקב"ה והביא מלכות יון לעולם אלא בשכרו של יפת, שנהג כבוד באביו. ולא גלגל והביא מלכות רומי לעולם אלא בשכרו של עשו, שהיה בוכה ומתאנח בשעה שברך יצחק את יעקב אבינו. לא גלגל הקב"ה והביא סנחריב בעולם אלא בשביל אשור, שהיה איש כשר ובן עצתו של אברהם אבינו היה. לא גלגל הקב"ה והביא נבוכדנצר לעולם אלא בשכרו של מרודך, שנהג כבוד באבינו שבשמים. לא גלגל הקב"ה והביא מדי לעולם אלא בשכרו של כורש, שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהחריבו גוים את בית המקדש. לא גלגל הקב"ה והביא המן לעולם אלא בשכרו של אגג, שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהיה חבוש בבית האסורין שמא יאבד זרעו מן העולם.
ויטע כרם. בא לקראתו השטן, א"ל: רצונך שנטענה יחדו אני ואתה? א"ל הן. מיד הביא תחילה רחלה אחת ושחטה על הגפן, ואחר כך הביא אריה אחד ושחטו על אותו הגפן, ואחר כך חזיר אחד ושחטו על אותו הגפן. מפני מה עשה כן השטן? כשאדם שותה כוס אחד הוא כרחלה, עניו ושפל רוח; וכשהוא שותה שתי כוסות, מיד נעשה גבור כארי ומתחיל לדבר גדולות ואומר: מי כמוני. וכשהוא שותה ג' או ד', מיד הוא נעשה כחזיר, שמתלכלך בטיט ורפש; אף הוא מתלכלך ואף במי רגלים:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
הטוב לך להודות היית עזרי באלה תולדות ותמציא לי חילך בסדר חדושי לך לך
<< · מ"ג בראשית · ט · כ · >>