מ"ג בראשית יט טו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון העיר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲו‍ֹן הָעִיר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֙יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּעֲוֺ֥ן הָעִֽיר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּכְמִסַּק צַפְרָא הֲוָה וּדְחִיקוּ מַלְאֲכַיָּא בְּלוֹט לְמֵימַר קוּם דְּבַר יָת אִתְּתָךְ וְיָת תַּרְתֵּין בְּנָתָךְ דְּאִשְׁתְּכַחָא מְהֵימְנָן עִמָּךְ דִּלְמָא תִּלְקֵי בְּחוֹבֵי קַרְתָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וּכְאִישׁוֹן מֵיסַק קְרִצְתָּא הֲוָה לְמֵיסוֹק וּדְחִיקוּ מַלְאָכַיָא בְּלוֹט לְמֵימַר קוּם דְבַר יַת אִנְתְּתָךְ וְיַת תַּרְתֵּין בְּנָתָךְ דְהִשְׁתַּכְּחָן גַבָּךְ דִלְמָא תִּשְׁתֵּצֵי בְּחוֹבֵי יַתְבֵי קַרְתָּא:
ירושלמי (קטעים):
וּכְאִישׁוֹן לְמֵיסַק עֲמוּדָא שַׁחֲרָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאיצו" - כתרגומו ודחיקו מהרוהו

"הנמצאות" - המזומנות לך בבית להצילם ומ"א יש וזה ישובו של מקרא

"תספה" - תהיה כלה עד תום כל הדור מתורגם עד דסף כל דרא

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיָּאִיצוּ – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּדְחִיקוּ", מִהֲרוּהוּ.
הַנִּמְצָאוֹת – הַמְּזֻמָּנוֹת לְךָ בַּבַּיִת לְהַצִּילָם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה יֵשׁ, וְזֶה יִשּׁוּבוֹ שֶׁל מִקְרָא.
תִּסָּפֶה – תִּהְיֶה כָלֶה. "עַד תּוֹם כָּל הַדּוֹר" מְתוּרְגָּם "עַד דְּסָף כָּל דָּרָא" (דברים ב,יד).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכמו השחר עלה: נכתב פסוק זה בשביל שכתב לפנינו השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה, להודיע שכל כך המתינו לו המלאכים בשביל חיבתו של אברהם:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכמו — ויאמר ר' יונה הספרדי המדקדק, כי לא יתכן לאמר "וכמו עלה השחר". ושכח "ורבו כמו רבו" (זכריה י ח).

ויאיצו — כמו "ויציקו", כמו "אצים לאמר" (שמות ה יג):

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאיצו" כדי שתהא פורענותם בזריחת השמש אלהיהם הגדול כאמרם ז"ל בשעה שמלכי מזרח ומערב היו מניחין כתריהן על ראשיהם והיו' משתחוים לחמה מיד כועס:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו - טז) "וכמו השחר עלה". אז הגיע העת המוגבל להשחית את העיר, ולכן "האיצו" ודחקו עליו שיציל בנותיו הנמצאות בביתו, והנשואות יאבדו שאל"כ "יספה בעון העיר, וכשהתמהמה עוד" היה ראוי שיאבד עם אנשי העיר כי הגיע עת ההשחתה, "והחזיקו האנשים בידו" והוציאוהו בדרך הפלא עד שברגע היה" חוץ לעיר", וזה היה "בחמלת ה' עליו", כי לא היה ראוי לנס זה:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכמו השחר עלה וגו'. אמר ר' חנינא: משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ד' מילין; משהאיר המזרח עד הנץ החמה אדם מהלך ד' מילין, שנאמר: וכמו השחר עלה, וכתיב: "השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה", ומסדום לצוער ד' מילין. אמר ר' זעירא: המלאך היה מקדר לפניהם את הדרך. ומנין משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ד' מילין? "כמו" "וכמו", מילתא דמיא למילתא. אם יאמר לך אדם: הדא כוכבא דצפרא איילתא דשחרא הוא, שקרא הוא; פעמים פוחתת פעמים מוספת; אלא כמין תרתין קרנין דנהורן סלקין מן מדינחא ומנהרין לעלמא: