מ"ג בראשית מז כא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֶ֨ת־הָעָ֔ם הֶעֱבִ֥יר אֹת֖וֹ לֶעָרִ֑ים מִקְצֵ֥ה גְבוּל־מִצְרַ֖יִם וְעַד־קָצֵֽהוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיָת עַמָּא אַעְבַּר יָתֵיהּ מִקְּרֵי לִקְרֵי מִסּוֹף תְּחוּם מִצְרַיִם וְעַד סוֹפֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְיַת עַמָא דִמְדִינָתָא אַעֲבַר יַתְהוֹן לְקוּרְיְתָא וְעַמָא דְקוּרְיְתָא אַעֲבַר לִמְדִינְתָּא מִן בִּגְלַל אָחוֹי דְיוֹסֵף דְלָא יִתְקְרוּן גַלְוִילָאֵי בְּגִין כֵּן טַלְטְלִינוּן מִסֵיפֵיהּ תְּחוּם מִצְרַיִם עַד סוֹפֵיהּ:
ירושלמי (קטעים):
וְיַת עַמָא דַהֲוָן שָׁרוּן בִּמְדִינָתָא אַעֲבֵר בְּקִרְיְיתָא וְיַת עַמָא דַהֲוָון שְׁרִין בְּקִרְיְיתָא אַעֲבֵר בִּמְדִינְתָּא דְלָא יֶהֱוָון מוֹנִין לִבְנוֹי דְיַעֲקב וְאָמְרִין לְהוֹן אַכְסְנֵי גִילוּלָאֵי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת העם העביר" - יוסף מעיר לעיר לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ והושיב של עיר זו בחברתה ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת אלא להודיעך שבחו של יוסף שנתכוין להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהיו קורין אותם גולים (חולין ס)

"מקצה גבול מצרים וגו'" - כן עשה לכל הערים אשר במלכות מצרים מקצה גבולה ועד קצה גבולה

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר – יוֹסֵף מֵעִיר לְעִיר (לפי התרגום "מִקְּרֵי לִקְרֵי"), לְזִכָּרוֹן שֶׁאֵין לָהֶם עוֹד חֵלֶק בָּאָרֶץ, וְהוֹשִׁיב שֶׁל עִיר זוֹ בַּחֲבֶרְתָּהּ. וְלֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לִכְתּוֹב זֹאת, אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחוֹ שֶׁל יוֹסֵף: שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָסִיר חֶרְפָּה מֵעַל אֶחָיו, שֶׁלֹּא יִהְיוּ קוֹרִין אוֹתָם "גּוֹלִים" (חולין ס' ע"ב).
מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם... – כֵּן עָשָׂה לְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בְּמַלְכוּת מִצְרַיִם, מִקְצֵה גְבוּלָהּ וְעַד קְצֵה גְבוּלָהּ.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

העביר אותו לערים: כמו שעשה סנחריב כדכתיב אל ארץ כארצכם, כדי שלא יטענו כח חזקה איש איש בארצו לאחר מכירה.

פרשת ויחי


(כט). ויקרבו ימי ישראל למות: כל מקום שאדם חפץ את בניו צריך לאמר ויקרבו, וכן ויהי כי זקן יצחק וגו' ויקרא את עשו וגו' לא ידעתי יום מותי, וכן ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו. ועיקר התחלת פרשה זו מן וישב ישראל בארץ מצרים וגו', כי עליו מחובר ויחי יעקב, אלא שלא רצו הקהלות לסיים פרשת ויגש בותהי הארץ לפרעה, וסיימוה בוישב ישראל:
שים נא ידך: כבר פירשתיו אצל עבד אברהם:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואת העם העביר — העתיק כל אחד ממקומו. ויש אומרים כי על אנשי כרך מצרים דיבר הכתוב, שהעבירם מהמדינה לערים כדי לעבוד את האדמה:

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"העביר אותו לערים" העבירם עמו שיאמרו לו לך חזק וקנה ויחזיק בהם ובקרקע בפניהם ובהסכמת שכנים:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת העם". הנה עובדי האדמה יגורו בכפרים לא בערים, ואחר שקנה את אדמתם העביר אותם מן הכפרים אל הערים, אחר שאין להם אדמה ראוי שישבו בערים וזה עשה

בכל הארץ, ועז"א "מקצה גבול מצרים ועד קצהו":

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואת העם העביר לערים". פירש"י להסיר חרפה מעל אחיו שלא יאמרו גולים המה, ורחוק הוא שבעבור תועלת קטן זה יבלבל יוסף כל הארץ, ועוד שלא יקרא גולה וסורה כ"א מי שהיה לו נחלת שדה וכרם וגלה מהם, אבל יעקב לא היה תושב בשום מקום, וכל האבות היו גרים כי כבר הותחל הגרות משנולד יצחק, ולא מצינו שחששו האבות לזה. ויותר נכון לפרש כל הבלבול הלזה לפי שנאמר (דברים י.יט) ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. כי כל מי שלא היה גר מימיו אינו מרגיש בצערו של הגר ואינו חס על נפש הגר, אבל מי שהיה בעצמו גר יודע בצערו של הגר וכל דעליה סני לחבריה לא יעבד, על כן העביר יוסף העם לערים כדי שיהיו כולם גרים בארץ לא להם כדי שירגישו בצערו של הגר, ויכול להיות שגם רש"י נתכוון לזה כי זו הוא החרפה שיחרפום לומר גולים אתם, ולו חפץ ה' בטובתכם למה אתם גולים וא"כ מותר להרע לכם, ע"כ העביר אותם יוסף לערים כדי שיוכלו להשיב להם גם אתם החליתם כמונו (ע"פ ישעיה יד.י).

דבר אחר, לכך העביר אותם יוסף לערים כי ראה שיעקב ובניו נתישבו בארץ גושן ויאחזו בה להיות להם אחוזה ונחלה בארץ, ויש לחוש כי ברוב הימים יקום מלך עריץ וידרוש מעל ספר דברי הימים של כל עיר ויושביה אשר עליו כתוב זכרון כל קרקע של מי היא, ולא ימצא לישראל שום זכות שהיה לאבותם בנחלאות ואין אחד מהם יכול לטעון קרקע זו של אבותי היתה ויגרשום ממנה, על כן העביר כולם לערים עד ששום אחד מהם לא ישב על אחוזת אבותיו ויהיו ישראל כאחד מהם כי כולם ישבו בלא חזקה.