מ"ג בראשית כז ב

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר הָא כְעַן סֵיבִית לֵית אֲנָא יָדַע יוֹם מוֹתִי׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר הָא כְּדוֹן סֵיבַת לֵית אֲנָא יְדַע יוֹם מוֹתִי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא ידעתי יום מותי" - א"ר יהושוע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן ויצחק היה בן קכ"ג (כי יעקב בן ס"ג כשנתברך דוק ברש"י סוף הסדר) אמר שמא לפרק אמי אני מגיע והיא בת קכ"ז מתה והריני בן ה' שנים סמוך לפרקה לפיכך לא ידעתי יום מותי שמא לפרק אמי שמא לפרק אבא

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה נא — כמו 'עתה':

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. אמר ר' יהושע: הגיע אדם לפרק אבותיו קודם לחמש שנים, ידאג מן המיתה, שכך אמר יצחק: אם לשנים של אבא אני מגיע, עד עכשיו מתבקש לי; ואם לשנים של אימא מגיע, הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. תני, ז' דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן: יום המיתה, שנאמר: "כי לא ידע האדם את עתו". יום הנחמה, "אני ה' בעתה אחישנה". ועומק הדין, שנאמר: "כי המשפט לאלהים הוא". ואין אדם יודע במה משתכר, דכתיב: "מתת אלהים היא". ואין אדם יודע מה בלב חברו, "אני ה' חוקר לב". ואין אדם יודע מה בעבורה של אשה, דכתיב: "כעצמים בבטן המלאה". ומלכות הרביעית מתי תיפול, דכתיב: "כי יום נקם בלבי".

<< · מ"ג בראשית · כז · ב · >>