מ"ג בראשית כז ב


<< · מ"ג בראשית · כז · ב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר הָא כְעַן סֵיבִית לֵית אֲנָא יָדַע יוֹם מוֹתִי׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר הָא כְּדוֹן סֵיבַת לֵית אֲנָא יְדַע יוֹם מוֹתִי:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לא ידעתי יום מותי" - א"ר יהושוע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן ויצחק היה בן קכ"ג (כי יעקב בן ס"ג כשנתברך דוק ברש"י סוף הסדר) אמר שמא לפרק אמי אני מגיע והיא בת קכ"ז מתה והריני בן ה' שנים סמוך לפרקה לפיכך לא ידעתי יום מותי שמא לפרק אמי שמא לפרק אבא 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: אִם מַגִּיעַ אָדָם לְפֶרֶק אֲבוֹתָיו, יִדְאַג חָמֵשׁ שָׁנִים לִפְנֵיהֶן וְחָמֵשׁ לְאַחַר כֵּן. וְיִצְחָק הָיָה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ [כִּי יַעֲקֹב בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלוֹשׁ כְּשֶׁנִּתְבָּרֵךְ, דּוֹק בְּרַשִׁ"י סוֹף הַסֵּדֶר]. אָמַר: שֶׁמָּא לְפֶרֶק אִמִּי אֲנִי מַגִּיעַ, וְהִיא מֵתָה בַּת מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע, וַהֲרֵינִי בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים סָמוּךְ לְפִרְקָהּ? לְפִיכָךְ לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי – שֶׁמָּא לְפֶרֶק אִמִּי, שֶׁמָּא לְפֶרֶק אַבָּא (בראשית רבה סה,יב).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

הנה נא: אני מבקש ממך בשביל שזקנתי ואני רוצה לתת לך ברכות אשר בידי לחלוק לך בחיי כמו ברכת אברהם וירושת הארץ:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

הנה נא — כמו 'עתה':

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"לא ידעתי יום מותי" כי אמנם הברכה תחול יותר בהיות המברך סמוך למיתה כענין ביעקב ובמשה כי אז הנפש יותר נבדלת מן החומר:

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. אמר ר' יהושע: הגיע אדם לפרק אבותיו קודם לחמש שנים, ידאג מן המיתה, שכך אמר יצחק: אם לשנים של אבא אני מגיע, עד עכשיו מתבקש לי; ואם לשנים של אימא מגיע, הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. תני, ז' דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן: יום המיתה, שנאמר: "כי לא ידע האדם את עתו". יום הנחמה, "אני ה' בעתה אחישנה". ועומק הדין, שנאמר: "כי המשפט לאלהים הוא". ואין אדם יודע במה משתכר, דכתיב: "מתת אלהים היא". ואין אדם יודע מה בלב חברו, "אני ה' חוקר לב". ואין אדם יודע מה בעבורה של אשה, דכתיב: "כעצמים בבטן המלאה". ומלכות הרביעית מתי תיפול, דכתיב: "כי יום נקם בלבי".

<< · מ"ג בראשית · כז · ב · >>