מ"ג בראשית ד ד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהֹוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְהֶבֶל אַיְתִי אַף הוּא מִבַּכִּירֵי עָנֵיהּ וּמִשַּׁמִּינֵיהוֹן וַהֲוָת רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ בְּהֶבֶל וּבְקוּרְבָּנֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְהֶבֶל אַיְיתִי אַף הוּא מִבַּכִּירֵי עָנָא וּמִפַּטִימֵהוֹן וַהֲוָה רַעֲוָא קֳדָם יְיָ וּסְבַר אַפִּין בְּהֶבֶל וּבְקָרְבָּנֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישע" - ויפן וכן ואל מנחתו לא שעה לא פנה וכן ואל ישעו רצ"ל ולא ישעה (ישעיהו יז) אל יפנו וכן (איוב יד) שעה מעליו פנה מעליו

"וישע" - ירדה אש ולחכה מנחתו

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיִּשַׁע – וַיִּפֶן. וְכֵן (פסוק הבא): "וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" – לֹא פָנָה. וְכֵן (שמות ה,ט): "וְאַל יִשְׁעוּ" – אַל יִפְנוּ. וְכֵן (איוב יד,ו): "שְׁעֵה מֵעָלָיו" – פְּנֵה מֵעָלָיו.
וַיִּשַׁע – יָרְדָה אֵשׁ וְלִחֲכָה מִנְחָתוֹ.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישע — על משקל "ויחר לקין" (בראשית ד ה). וטעמו כמו 'קבל'. והקרוב אליו "שעו מני" (ישעיהו כב ד), כדרך סוד הקרבן. ויתכן שירדה האש ודשנה מנחת הבל ולא מנחת קין.

ועל דעתי, כי נקראת השנה תמימה "ימים" (בראשית ד ג), וכן כתוב: "ימים תהיה גאולתו" (ויקרא כה כט), בעבור שישובו הימים באורך או בקוצר כאשר היו בתחילה. וכן "מימים ימימה" (שמות יג י). ופירוש "שנתים ימים" (בראשית מא א), ימים שלמים שנתים; ואם נכתב 'שנתים', יתכן שאינן שלימות מיום אל יום. וכן "עד חדש ימים" (במדבר יא כ), שישוב החדש כאשר היה. על כן אמרתי בפירוש דניאל, כי "ימים אלף ומאתים ותשעים" (דניאל יב יא) שהם ימים ולא שנים, בעבור שהם במספר:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על בראשית ד ג

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


וישע ה'. פנה והשגיח בו שירדה אש ולחכה מנחתו, כענין בקרבנות המתקבלים וכענין שכתוב (תהלים כ) יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה, ולא עשה כן בשל קין.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

" אל הבל ואל מנחתו" שהיה הבל המקריב רצוי ומנחתו גם כן רצויה שהיתה מן המין הראוי לרצון:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישע ה'וגו' ואל קין וגו'. טעם שלא התחיל בהודעת המוקדם על זה הדרך ולא שעה אל קין וישע אל הבל, בא ללמדנו הפלגת ריחוק קין שאפילו אחר שהיה נחת רוח לפני ה' באמצעות מנחת הבל לא שעה לקין ואל מנחתו הגם היותו ראשון בתשורה וגדול בסדר הלידה ירד מטה מטה. וטעם שכפל לומר אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל וגו' ולא הספיק לומר אל מנחת הבל ואל מנחת קין. כאן רמז כי האדון היה מראה פנים של רצון למקרבי תשורה, והוא אומרו וישע אל הבל וגם קבל תשורתו, ואל קין לא הראה פנים לא לו ולא לתשורתו:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן. איזהו דבר שחלבו קרב וכולו אינו קרב? הוי אומר זה שלמים. וחד אמר: לא קרבו שלמים, דכתיב: "עורי צפון ובואי תימן", התנערי אומה שמעשיה בצפון, ותבוא אומה שמעשיה בצפון ודרום. ומר נמי, הכתיב ומחלבהן? משמני דידהו. ואידך, הכתיב "עורי צפון ובואי תימן"? ההוא בקיבוץ גליות הוא דכתיב:

והכתיב: "ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות"? זבחים לאכילה, ועולות להקרבה. והכתיב: "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים"? יתרו אחר מתן תורה הוה. ולמאן דאמר קודם מתן תורה הוה, מאי איכא למימר? קסבר קרבו שלמים לבני נח:

תניא אידך, ר' אלעזר אמר: שלמים הקריבו בני נח, ורבי יוסי בר חנינא אמר: עולות הקריבו. איתיביה ר' אלעזר: והכתיב ומחלבהן? מדבר שחלבו קרב. מה עבד לה ר' יוסי בר חנינא? משמניהון. מתיב ר' אלעזר: "וישלח את נערי בני ישראל" וגו'? מה יתרו חותן משה, כמאן דאמר יתרו לאחר מתן תורה בא. ודא מסייעא לר' יוסי: "עורי צפון", זו העולה שהיתה נשחטת בצפון, ומהו "עורי"? דבר שהיה ישן ונתעורר; "ובואי תימן", אלו שלמים שהן נשחטין בדרום, ומהו "בואי"? דבר של חידוש. אף הדין קריא מסייע ליה: "זאת תורת העולה היא העולה", שהיו בני נח מקריבין; וכד הוא מטי לגבי שלמים, "וזאת תורת זבח השלמים", "אשר הקריבו" אין כתיב כאן אלא "אשר יקריבו", מכאן ולהבא.

וישע ה' אל הבל. נתפייס הימנו.

<< · מ"ג בראשית · ד · ד · >>