מ"ג בראשית יב יח
<< · מ"ג בראשית · יב · יח · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַאֲמַר מָא דָא עֲבַדְתְּ לִי לְמָא לָא חַוֵּית לִי אֲרֵי אִתְּתָךְ הִיא׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַאֲמַר מַא דָּא עֲבַדְתְּ לִי לְמָא לָא חַוִּית [נ"א: חַוִּיתָא] לִי אֲרֵי אִתְּתָךְ הִיא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּקְרָא פַּרְעה לְאַבְרָם וַאֲמַר מַה דָא עָבַדְתָּא לִי לְמָא לָא חַוֵיתָא לִי אֲרוּם אִנְתְּתָךְ הִיא: |
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
אומרו "מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי":
(יט) ושמא תאמר כי אחר שהוצאת קול ואמרת לפני העם כי אחותך היא, לא היה לך פתחון פה לשוב לאמר אלי כי אשתך היא, כי תהיה כמו אכזב לבל יראה דעתך למונעה מהמלך עם היותה אחותך. כי הלא מה שאמרתי למה לא הגדת לי, הוא לו הונח שיפה עשית במה שאמרת לפני העם "אחותי" היא, אך לפי האמת אעיקרא דדינא פירכא כי "למה אמרת" מתחלה "אחותי היא", באופן שלא יכולת לומר לי אחר כך אשתי "היא". ושמא תאמר שמא אחד מהעם יהרגך לקחתה, לא יתכן כי אינה ראויה רק למלך, כמו שאמרו ז"ל (רש"י, וע"ע תנחומא ה) על ויהללו אותה אל פרעה שאמרו זו ראויה למלך, וזהו "ואקח אותה לי לאשה", לומר לי בלבד היתה ראויה "לאשה", ולמה יראת יקחנה זולתי. ואם כן מעיקרא היה לך לומר שאשתך היא, כי ממני לא
היית ירא שאהרוג אותך, כי מלך במשפט אני, וכל שכן שלא אקח בעולת בעל. והראיה שממני אין פחד, כי הנה "ועתה הנה אשתך קח ולך" שאיני הורגך לקחתה. גם כיוון אל יעלה על לבך שמחמת הנגעים אני מחזירה, רק למה שהיא "אשתך קח ולך":אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל (רש"י) כי טעם פרעה שאמר לו הנה אשתך קח ולך ואבימלך אמר אליו הנה ארצי לפניך וגו' כי פרעה להיות אנשיו כעורים ושטופי זמה חש על הדבר שיכשלו בו ויענשו מה שאין כן אבימלך שלא היו כעורים וכו', ולזה תמצא שאבימלך אמר אליו מה ראית כי עשית וגו' מה שאין כן פרעה כי יודע טעמו של אברהם כי ירא פן ימות עליה, ומעתה יתבאר הכתוב על נכון להיות שידע פרעה הטעם לא יוצדק לומר לו למה אמרת אחותי היא כי אם שאלה ראשונה למה לא הגדת לי בייחוד כי היא אשתך, ובזה, הגם שתאמר אחותי היא תהיה לך שמירה מהעם ולא היית גורם לי רעה להכשל בה, כי פרעה היה מחזיק עצמו ודאי שלא יעשה דבר מגונה ביודעו כי היא אשתו ולא יחשדנו אברהם. וההגדה היתה מועלת לאברהם לאחד מב' דרכים או יצו עליו פרעה אנשים לשומרו כאשר עשה אחר כך בזמן מועט, או היה ממהר לשולחו. והוסיף לומר למה אמרת וגו' פירוש ואם תאמר וכי חובת גברא הוא שכל איש אשר יביא את אשתו ילך ויגיד לפרעה כי אשתו זאת, לזה אמר למה אמרת וגו', ומהטעם עצמו שאמרת אחותי היא לצד מעלת יופיה לזה עליך בפרט מוטל להודיע:
או יאמר על זה הדרך למה אמרת וגו' וכיון שאמרת היה לך לחוש לי לקחתה לאשה, הן אמת אם לא היית אומר אני הייתי חושש לה מאשת איש אבל כיון שאמרת אחותי היה לך לחוש לי שאקחנה לאשה ותגיד לי בסוד. ולא השיב אברהם דבר כמו שהשיב לאבימלך כי אברהם טעמו היה שהיה חושד לפרעה עצמו ואין ראוי להשיב על זה. ואולי כי לזה חש פרעה ומיהר לשלחו מארצו וזולת זה יצו עליו בתמידות אנשים:
<< · מ"ג בראשית · יב · יח · >>