מ"ג בראשית יח כג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּקְרֵיב אַבְרָהָם וַאֲמַר הֲבִרְגַז תְּשֵׁיצֵי זַכָּאָה עִם חַיָּיבָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְצַלִי אַבְרָהָם וַאֲמַר הֲרוּגְזָךְ שֵׁצְיָא זַכְּאַי עִם חַיָיב:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויגש אברהם" - מצינו הגשה למלחמה (ש"ב י) ויגש יואב וגו' הגשה לפיוס ויגש אליו יהודה והגשה לתפלה (מ"א יח) ויגש אליהו הנביא ולכל אלה נכנס אברהם לדבר קשות ולפיוס ולתפלה

"האף תספה" - הגם תספה ולתרגום של אונקלוס שתרגמו לשון רוגז כך פירושו האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם – מָצִינוּ הַגָּשָׁה לְמִלְחָמָה: "וַיִּגַּשׁ יוֹאָב..." (דה"א יט,יד); הַגָּשָׁה לְפִיּוּס: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" (להלן מד,יח); וְהַגָּשָׁה לִתְפִלָּה: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא" (מל"א יח,לו). וּלְכָל אֵלֶּה נִכְנַס אַבְרָהָם: לְדַבֵּר קָשׁוֹת, וּלְפִיּוּס, וְלִתְפִלָּה (בראשית רבה מט,ח).
הַאַף תִּסְפֶּה – הֲגַם תִּסְפֶּה? וּלְתַרְגּוּם שֶׁל אוּנְקְלוּס שֶׁתִּרְגְּמוֹ לְשׁוֹן רוֹגֶז ("הֲבִרְגַז תְּשֵׁיצֵי זַכָּאָה עִם חַיָּיבָא"), כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: "הַאַף" יַשִּׂיאֲךָ שֶׁתִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

תספה: תכלה, כדכתיב אספה עלימו רעות חיצי אכלה בם, אכלה כפל לשון של אספה:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

תספה — פועל יוצא, וטעמו "תכלה". וכן "אספה עלימו רעות" (דברים לב כג), ואם הם שני בניינים:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע" - אפו של הקדוש ברוך הוא היא מדת דינו וחשב אברהם שהיא תספה צדיק עם רשע לא ידע מחשבות ה' אשר חשב עליהם ברחמיו כאשר פירשתי ולכן אמר כי הגון וטוב הוא שישא לכל המקום למען חמשים הצדיקים אבל לא יתכן גם במדת הדין להמית צדיק עם רשע שאם כן יהיה כצדיק כרשע ויאמרו שוא עבוד אלהים וכל שכן במדת רחמים שהוא שופט כל הארץ והוא העושה משפט כענין ויגבה ה' צבאות במשפט (ישעיהו ה טז) ואמרנו (ברכות יב) המלך המשפט וזהו ענין הכפל חלילה לך והקב"ה הודה שישא לכל המקום בעבורם כי במדת רחמים יתנהג עמהם ומה שיודיע אליך כל הענין היות ויאמר ה' כתוב יו"ד ה"א וכל אשר הזכיר אברהם אל"ף דל"ת והנה זה מבואר

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויגש אברהם ויאמר האף תספה. אם תשכיל בפרשה זו תמצא כי מחשבתו של אברהם היתה כי הקב"ה חפץ להפסיד ולהשמיד הכל במדת הדין, ומזה אמר האף תספה צדיק עם רשע האף תספה ולא תשא למקום, ומלת תספה אינו לנוכח כי אם לנקבה נסתרת, כלשון (הושע יד) כל תשא עון וקח טוב. ועל כן היו כל תפלותיו של אברהם בפרשה הזאת למדת הדין, הוא שאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני, ואמר אל נא יחר לאדני, ואמר עוד אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם. ולפי שזאת היתה מחשבתו של אברהם, התחיל מתוכח עם הקב"ה חלילה לך מעשות כדבר הזה, והזכיר חלילה לך שני פעמים כנגד שני המדות מדת רחמים ומדת הדין, ואמר חלילה לך אפילו במדת הדין להמית צדיק עם רשע, שאם כן יהיה כצדיק כרשע ותבטל הבחירה והעבודה, ותרבה הכפירה בעולם, חלילה לך במדת הרחמים מקל וחומר לפי שאתה שופט כל הארץ, השופט כל הארץ לא יעשה משפט, כענין שאנו אומרים בראש השנה ויגבה ה' צבאות במשפט, והמלך המשפט. והודיעו הקב"ה כי לא מחשבתו מחשבות אברהם אבל יתנהג עמהם במדת רחמים, והוא שהקב"ה מדבר עמו בכל הפרשה בלשון רחמים, ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה, ויאמר ה' אם אמצא בסדום.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"האף תספה צדיק עם רשע" שהרי אמרת צעקת סדום ועמורה כי רבה כשופט את כל המקום על פי הרוב לא כשופט אנשי העיר החוטאים בלבד:

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויגש אברהם ויאמר וגו' עד ויבואו שני המלאכים סדומה בערב. הנה אברהם כששמע מהשם ענין סדום נגש. ואין ההגשה הזאת מקומית אלא שנגש להלחם בעדם ולהרבות רנה ותפלה עליהם והוא מלשון ויגש אליו יהודה. ויגשו בני גד ובני ראובן ולפי שהק"בה אמר לאברהם שיעשה כלה בהם מלאו לבו לדבר בזה ראשונה ולומר לפניו אין ספק שיש בסדום צדיק או צדיקים כי הנה לוט ואשתו ובנותיו צדיקים הם ואיך א"כ תעשה כלה בהם האם באפך וחרונך תכלה ותספה צדיק עם רשע יחדיו כלם יכליון והנה יחס זה אל האף באמרו האף תספה להודיע שאין זה ממשפט היושר והמשפט אם לא יהיה בדעת וחרון אף שאותו חרון ימשול בם והרלב"ג כתב שאמר זה לפי שהרעות אינן מסודרות מהש"י אם לא על הכוונה השנית ובמקרה ולכן יחס הכליון אל האף לא אל השם. והרמב"ן כתב שאפו של הקב"ה הוא מדת הדין. ולדבריו יהיה מאמר אברהם כמתמיה הכפי הדין וכמשפט תספה צדיק עם רשע. ואחרי שעשה הטענה הזאת עשה עוד טענה שנית באופן אחר באמרו אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר וגו'. כלומר ועוד אני אומר שלא די שאינו ראוי שתספה צדיק עם רשע אבל בהפך שכשימצאו שם חמשים צדיקים לא תספה לא לצדיק ולא לרשע כי הצדיקים ראוי שיגינו על כל העיר והוא אמרו ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים שהוא בתמיהה וכי בהיות שם חמשים צדיקים לא תשא למקום כי אין ראוי שתדין את העיר אחר רובה אלא שתזכה אותה בעבור מעוטה בהיותם חמשים צדיקים וזה לפי שאם הצדיקים ההם אינם חייבים מיתה הנה במות קרוביה' ושכניהם בהכרח יקבלו נזק רב או תגרום מיתתם בידים וסוף סוף ידונו אח"כ כרשעים כי בהיות האדם הצדיק יושב במדינה הרעה מסתפק בצרכיו בכל יושבי העיר וחי בהם אין לספק שאם ימותו כלם וישאר הוא לבדו ימות גם הוא ליומו. וכבר עשה ית' זאת הטענה ליונה באמרו ואני לא אחוס על ננוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה. כי שם נשאו האבות החטאים בנפשותם בעבור הקטנים ויונקי שדים ואיך לא יעשה כך לצדיקים. ובעבור שהניח אברהם שתי טענות חזר לדבר על שתיהן. וכנגד הראשונה אמר חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע כי הנה יתחייב מזה שיאמרו בעולם תם ורשע הוא מכלה ויאמרו בני אדם שוא עבוד אלהי' ומה בצע שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות. ועל זה אמר והיה כצדיק כרשע כי בבא הכליה החלטית יהיה מעשה הצדיק לבטלה. וכנגד הטענה השנית שעשה מהחמשים הצדיקים אמר עוד חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. כי בהיות חמשים צדיקים בתוך העיר אעפ"י שלא תכלה אותם ושימלטו אינו משפט שיפלו בניהם ובנותיהם וכל קרוביהם נכסיהם מטלטלי אגב מקרקעי וכל אשר להם. והר"ן פירש בזה שהיתה טענת אברהם אחת לומר כי כמו שאין מחקו ית' להמית צדיק עם רשע כן ראוי שישא לכל המקום בשביל חמשים צדיקים שאם לא כן כבר יענשו הצדיקים אף כי בצדקתם יצילו את נפשם עם אבדת הרשעים כי איככה יוכלו ויראו באבדם מולדתם ומקומם וצאתם נקיים מנכסיהם ושלזה כוונו חכמינו ז"ל באמרם (בראשית רבה פרשה מ"ט) אמר רב כהנא מעשות דבר הזה אין כתיב כאן אלא כדבר לא היא ולא כוותיה ולא דפחיתא מיניה ובא א"כ מאמר האף תספה צדיק עם רשע לענין הדמות לטענה השנית שהיא העקרית לפניו. והנה דעתי הוא שאברהם לא התפלל בתחלת דבריו במאמר החמשים צדיקים על החמשה כרכים כמו שהסכימו עליו המפרשים כלם עשרה לכל כרך כי כל ישעו וחפצו היה להציל את סדום בעבור שהיה שם לוט ובניו ובנותיו וחתניו ולכן אמר בתוך העיר ולא תשא למקום רומז לסדום כי הוא לא יחוש לשאר הכרכים עם היות שהב"ה בתשובותיו כוונו אליהם כמו שיתבאר והנה זכר אברהם חמשים צדיקים להיות מספר נכבד וקדוש מאד. וכבר ידעת דעת הראשונים שהשכלים הנבדלים היו חמשים כמו שהביא הרלב"ג ושנת היובל היתה בשנת החמשים. ובא הלוי בהיותו בן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד כי היה מספר ההוא קדוש לאלהיו ולכן בחר אברהם בו ראשונה באמרו אולי יש חמשים צדיקים ובעבור שהבקשה הזאת אשר עשה בתחלה היתה כפי הדין והמשפט ההוא לכן לא אמר בתחלה הנה נא הואלתי ולא אל נא יחר לאדוני וכמ"ש אח"כ בשאר השאלות שהיו כפי הרחמים כמו שיבא. הנה התבאר מזה מאין לקח אברהם האף תספה שהוא ממאמרו ית' עשו כלה והותרה בזה השאלה הי"ו ושאמרו אולי יש חמשים צדיקים היא שאלה אחרת ולמה עשה שאלתו ובקשתו דרך משפט והיה זה לפי שכאשר יורה לו בדרך זה משפט יהיה נקל להרויח עוד בדרך הרחמים והותרו בזה השאלות הי"ז והי"ח. ולמה אמר שתי פעמים חלילה לך שהוא כנגד שתי השאלות והותרה בזה השאלה הי"ט. וידענו עם זה למה התחיל אברהם בחמשים הצדיקים ושלא היו שאלותיו על כל חמשת הכרכים כי אם על סדום בלבד בעבור לוט ושבעבורו אמר האף תספה צדיק עם רשע והותרה בזה השאלה הכ'. והנה השיב הקב"ה לאברהם אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם כמודה על טענתו והכתוב הזה יוכיח שעל סדום בלבד היה מתפלל אברהם והיתה תשובת השם לא די שלא אכלה הצדיק עם הרשע כי רשעים יאבדו וצדיק ככפיר יבטח אבל גם הטענה שעשית מחמשים צדיקים אני מודה בה ולא בלבד להציל את העיר סדום כאשר שאלת אבל גם אשא לכל המקום שרומז בו סדום ובנותיה כל חמשת הכרכים כי כלם היו במקום הככר. והר"ן כתב שאברהם שאל בלשון סתמי ולא תשא למקום כמתבייש משאלתו לשאול בעד כל הכרכים עם היות כונתו אליהם והאל ית' השיבו כנותן בעין יפה וביאר ונשאתי לכל המקום כי גם שיהיו כלם בתוך העיר סדום בעבורם ימלטו כל המקומות. ואמנם מאמר אברהם על זה הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר. כבר ראית מה שכתב רש"י שהיו תשעה לכל כרך וכרך ויצטרף ית' צדיקו שלעולם עמהם. ואני אחשוב שאברהם שאל שיצטרף הוא עמהם ולכן אמר בתחנונים הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני ואנכי ר"ל אנכי צרפני עמה אע"פ שאני עפר ואפר ר"ל חמרי וחוטא לא צדיק והיתה תחנתו שאולי יחסרון מן החמשים צדיקים שזכר חמשה צדיקים שיודיעהו אם ישחית בחמשה ר"ל אם יעשה ההשחתה והכליה אשר זכר בעבור אותם החמשה שיחסרון. והתבונן אמרו את כל העיר כי הנה הוסיף בזה מלת כל שלא אמרה למעלה לכוין לסדום ולבנותיה שהם כלם נכללות בתוך העיר כי כאשר ראה אברהם שהש"י בתשובתו כלל כל החמשה כרכים כמו שפירשתי נעתק הוא ג"כ לבקש עליהם כלם ולכן אמר התשחית בחמשה את כל העיר שהוא כמו את כל המקום ולכן אמר בשאלה השנית הזאת הנה נא הואלתי שענינו התחלתי עם היות שלא יפרשהו כן הראב"ע וכמוהו הואיל משה באר את התורה. ואף שיהיה הואלתי רציתי כפירושו יהיה מונח בשאלה הב' והד' לפי שבהם שנה דרך בקשותיו. ואפשר לפרש התשחית בחמשה שרמז לחמשת הכרכים כלומר התעשה השחתה וכליה בחמשת כרכים שהוא כל העיר והש"י השיבו לא אשחית אם אמצא ארבעים וחמשה ר"ל לא אעשה השחתה וכליה כלל לא בסדום ולא בשאר הערים אם אמצא שם ארבעים וחמשה כי לא קבל צרוף אברהם עמהם אלא שהמה לבדם יספיקו להגין על כל הערים ואמנם אמרו ויוסף עוד לדבר וגו' נראה לי שהוא נכלל בשאלה הב' הקודמ' כי כאשר אמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר עשה שאלתו אולי שלא יהיו שמה אלא מ"ה או מ' ומפני זה לא אמר בבקשת המ' הנה נא הואלתי ולא אל נא יחר לאדני לפי שנסמך על הנה נא הואלתי שאמר בשאלה הב' ומפני זה אמר בבקש' המ' ויוסף עוד לדבר אליו ולא תמצא עוד כדבר הזה בשאר הבקשות לפי שהיה התוספת ההוא בשאלה השנית כמו שזכרתי כי היה תמיד מבקש ריוח והצלה על כל הערים והיה ממעט חמשה מעט מעט מהמנין הראשון אם מ"ה שהם חמשה פחות מהחמשים ואם מ' שהם ה' פחות ממ"ה. והנה השיבו השם לא אעשה בעבור הארבעים ופירושו לא אעשה כלה בעבור הארבעים בכל הכרכים כי מפני שאמר למעלה עשו כלה כשבא לשלול הכליה אמר לא אעשה אבל לא יתחייב מזה שלא ישחית כי אם עם היות שלא יכלה אותם כרגע ישחית בהם שאר עונשין. וכאשר ראה אברהם שנעתק מלא אשחית אל לא אעשה התחנן לפניו אל נא יחר לאדוני ואדברה אולי ימצאון שם ל' כשואל האם יוסרו סדום ובנותיה כי תמיד בזה היה מבקש עליהם בעונשים או אם יכלו למעוט' והנה אמר בזה לשון אל נא יחר לאדני מה שלא אמר קודם לזה לפי שקודם היה ממעט דבר מועט חמשה מחמשים שהוא לסלק העשירי או מן מ"ה שהיא התשיעי אבל בהיותו ממעט עשרה ממה שהוא הרביע היה מעוט גדול ולכן פחד פן יחרה אפו עליו ואמר אל נא יחר לאדוני ר"ל מפני שאני בזה ממעט הרבה. והש"י השיבו ג"כ לא אעשה אם אמצא שם שלשים שלא יעשה בהם כליה אבל יענישם באופן אחר מההשחתות וכאשר ראה אברהם זה התפלל בעד סדום בלבד ועליו אמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני כלומר מתחנן ומבקש מאתו חסד ורחמים אולי ימצאון שם ר"ל בתוך העיר סדום עשרים כי על כן אמר בבקשה הזאת הנה נא הואלתי כמו שאמרו בבקשה השנית לפי ששם התחיל לבקש על כל הכרכי' כמו שפירשתי וכאן התחיל לבקש חסד ורחמים על העיר סדום בלבד. והשם השיבו לא אשחית בעבור העשרים ר"ל לא די שלא אעשה כליה בהם אבל אפילו השחתה אחרת לא אשחית אבל היתה כונתו יתברך בלבד לסדום שיגינו עליו עשרים הצדיקים ואברהם הפציר עוד בזו לפי שהיה זה חוץ מהגבול ומעוט נמרץ אמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ר"ל בתוך סדום ואמר זה כנגד לוט ואשתו ובניו ובנותיו וחתניו שיגין על העיר ההוא בלבד בעבורם. והנה אמר בבקשה הזאת אל נא יחר לאדוני לפי שהי' ממעט החצי מעשרי' שהודה לו שבהתחד' המעוט הזר היה אומ' הלשון הזה כמו שביארתי למעל'. ועל זה השיבו לא אשחי' בעבו' העשר' ר"ל לא כליה ולא השחתה כלל אעשה לסדום לבד בזכות העשרה שאמרתי. ומפני שאברהם לא יבקש עוד במספר קטון מזה נפסקה מיד נבואתו. והוא אמרו וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם כי לא נתן לו מקום לבקש עוד. וכן אמרו בב"ר (בראשית פרשה מ"ט) הסניגור הזה כל זמן שהדיין מסביר לו פנים מלמד זכות עומד הדיין נשתתק מיד הסניגור כך ואברהם שב למקומו העירו על מה שפירשתי. וענין למקומו ר"ל ששב למדרגתו ודבקותו שהיה בו תמיד והוא מלשון מקומך אל תנח. ואין ספק שהמספרים האלה אשר בקש אברהם עליהם היו נכבדים וקדושים בעיניו לסבה מהסבות ולכן זכרם ולא זכר מספרים אחרים כי הנה התחיל בחמשים להיותו מספר קדוש כמו שביארתי ולכן לא זכר מספר ארבעים וחמשה כי אם כדי להתחיל החסרון בדבר מועט לראות אם יודה לו בו אבל זכר אחריו מספר הארבעים להיותו מספר קרוב אליו ואולי שגם כן בחר בו לפי שיצירת הולד למ' יום והיה המספר ההוא קדוש מאד כי לכן עמד משה בהר בכל אחת מהפעמים שישב שמה מ' יום וגם המבול אחר מ' יום חדל המטר ורחם השם על הארץ כמו שביארתי שם ואמנם מספר הל' מלבד שהוא המספר הקרוב אליו בהדדגה בעשיריות הנה נוכל לומר עוד שבחר בו גם כן שהוא כנגד ג' עולמות הרוחני והשממיי והשפל. והרוחניים עשרה מדרגות שכלים נבדלים. ובשממיי עשרה גלגלים עם גלגל השכל ובעולם השפל עשרה טבעים גם כן ההיולי והצורה והגשמות הד' יסודות הדומם הצומח החי המדבר המורכבים מהם והיו אם כן בג' עולמות ל' מדרגות מהנמצאים. ואמנם מצד העשרים מלבד שהוא המספר הקרוב במדרגת העשיריות כבר נוכל לומר ג"כ שכיון אל הי' דורות שהיו מאדם ועד נח וי' דורות שמנח ועד אברהם לומר שבזכותם יגן עליהם. ואמנם מספר העשרה האחרון הוא כנגד עשרה שכלים הנבדלים ושאר העשיריות הקדושות עד שאמרו במסכת מגלה שאין דבר שבקדושה בפחות מעשרה ואפשר שיהיו בדבר הזה טעמים אחרים וגם אלה אינם אלא ע"ד אסמכתא והדרש כי לא יסבול חומר הדרוש יותר מזה. והותרה עם מה שפירשתי השאלה הכ"א מהשנוי שנמצא בדברי אברהם בשאלות שבתחלת דבריו לא אמר הנה נא הואלתי מפני שהיה אז מליץ כפי המשפט ועל סדום בלבד לא על דרך הרחמים אבל בשנית אמר הנה נא הואלתי ועל השלשה ג"כ לפי שאז התחילה תתינתו ובקשתו ע"ד החסד ועל חמשת הערים בלבד כפי מה שהעירו הקב"ה בתשובתו הראשונה. אמנם בשאלה הד' אמר אל נא יחר לאדוני לפי שנתבייש מהמעוט הרביע ממה ששאל קודם לזה. ובחמישית אמר הנה נא הואלתי מפני שאז התחיל להתחנן על עיר סדום בלבד ויהיה נוהג אברהם זה הלשון כשהיה משנה שאלתו ובקשתו מכלל הערים לאחת מהם או בהפך ובאחרונה לפי שהיה פוצר ומפליג בבקשתו וממעט החצי שהיה דבר מגונה אמר אל נא יחר לאדוני והותרה ג"כ השאלה הכ"ב משנויי לשון תשובת השם שאמר בראשונה ונשאתי לכל המקום לומר שיכפר לכל הכרכים. ובשנית אמר לא אשחית ליפוי כח שאם ימצא שם מ"ה לא יעשה בהם השחתה גדולה או קטנה אבל בשלישית וברביעית אמר לא אעשה להודיע שלא עשה בהם כלל ובשתים האחרונים אמר לא אשחית לפי שהיתה כוונתו על עיר סדום בלבד לא על כל הכרכים כמו שהיה דעתו עד הנה. ואמר שבסדום בלבד בעבור הך' או בעבור העשרה לא יעשה דבר לא כלייה ולא השחתה. והר"ן כתב שבראשונה אמר ית' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם ר"ל שיעבור על חטאתם ולא ישחית הכל ולא החלק אבל על המ"ה שיצטרך בהם צרופו של הקב"ה אמר לא אשחית ר"ל שלא ישחית לגמרי אבל יענישם ביסורין אבל כאשר בקש אברהם להציל ד' כרכים במנין הארבעים שלא נצטרך לצרוף אמר לא אעשה כלומר אין צריך לומר שלא אשחית אבל גם לא אעשה בה שום דבר רע וכן ענה לשלשים כי כן ראוי אחר שהיה מספרו שלם לשלשת הכרכים מהם אבל לעשרים ולעשרה אמר לא אשחית שעם היותו מנין שלם מבלי צרוף אחר שאינו עולה כי אם למעוט הכרכים לא יספיק לשלא יעשה בהם דבר אבל לשלא ישחיתם ולפי' כתב רש"י ועל תשעה כבר בקש ולא מצא ר"ל שכבר בקש אברהם על הצרוף ולא מצא שהצרוף יכפר במנין שלם כיון שכבר נתרצה במספר השלם לכפר הכל וע"י צרוף לא נתרצה לכפר אלא שלא להשחית ומאחר שראה שעשרה אינו מועיל רק לעצור ההשחתה ידע שתשעה ע"י צרוף לא יספיק לכך או שענינו שלא הוצרך אברהם לבקש רחמים לתשעה ע"י צרוף הקב"ה לפי שכבר הודה לו במנין המ"ה ומשם ידע שמה שנתרצה בעשרה יתרצה לתשעה ע"י צרוף וכל זה לפי דרכו של רש"י וכן הותר' השאלה הכ"ג שהועילנו הספור הזה להכיר ולדעת שמשפטי ה' אמת צדקו יחדו בהפיכת סדום ובנותיה שאלו היו נמצאים בהם אפי' י' צדיקים היו נצולים וכן הותרה השאלה הכ"ד ממ"ש וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם שהנה הוצרך לכתוב זה להודיע שלא נתן הקב"ה מקום לאברהם שיבקש עוד ולא שיפחית וימעיט עוד במספר הצדיקים האמנם היה בלבו ית' להציל את לוט מתוך ההפיכה עם היותו צדיק בצדקתו בארץ ההיא:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(כג – לב)    טענת אברהם היה שלא יספה צדיק עם רשע. ואיך שאל עי"ז שינצלו כל אנשי המקום בעבורם הלא די שינצלו הצדיקים לבד:

על שאלה של ארבעים וחמשה ושל עשרים אמר הנה נא הואלתי לדבר. ועל השאלה של שלשים ושל עשרה אמר אל יחר לאדני ועל שאלה של ארבעים אמר סתם; על שאלה של מ"ה ושל עשרים ועשרה אמר לא אשחית ועל ארבעים ושלשים אמר לא אעשה:

(כג) "האף תספה צדיק עם רשע". כי כ"מ שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, וע"כ כשעבר ה' לנגוף את מצרים כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ולא שרף וכו' כמ"ש חז"ל, כי אחר שהיה צריך לפסוח על בתי ב"י, וזאת לא יעשה המשחית שאינו מבחין בין טוב לרע, ותחלה חשב אברהם שה' ילך אתם ופסח על בתי הצדיקים, אבל כשראה שהוא עודנו עומד לפני ה' והם הלכו לבדם, והם ישחיתו את הצדיקים ג"כ לכן טען על זה:

 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ראוי לשים לב שטרם יאמר האף תספה, היה ראוי יאמר אולי יש חמשים כו'. ועוד למה בפסוק השני חוזר ואומר האף תספה.

ועוד כי בראשון נאמר צדיק עם רשע ובשני האף תספה סתם. ועוד שנכנס בעיר ויצא במקום, ואחר כך אמר אשר בקרבה ולא אמר בקרבו, ויחזור אל המקום דסמיך ליה. ועוד שאומר אחר כך חלילה לך כו' להמית צדיק עם רשע, כי מהראוי יאמר חלילה לך שלא תשא למקום למען הצדיקים אשר בקרבה. ועוד למה כופל ואומר והיה כצדיק כרשע חלילה לך. ועוד שיראה כמו זר אומרו השופט כל הארץ וכו':

אמנם הנה אפשר יש צדיקים אך לא יגיעו לכלל עשרה לכל עיר וזהו היותר קרוב. גם אפשר שיגיעו לסכום חמישים, עשרה לכל כרך, ואולי היה אפשר יהיה תוך כל כרך עשרה או חמישים בכרך אחד מכלן, כגון בסדום לוט וכל הנלוים אליו. ולעומת בחינות אלו אפשר כונתו יתברך, אחד מאלה, או להמית צדיק עם רשע יחד. או לבלתי המית הצדיקים אך לא יצילו את יושבי עירם, כי אם המה בצדקתם יצילו נפשם. או אפשר שגם את זולתם יצילו. ואשר נראה לי ראוי כעת הוא שאם יש פחות מעשרה יצילו את עצמם. ואם יש עשרה לכל כרך יצילו את כל חמשת הכרכים, גם שלא יהיו החמישים מחולקים עשרה בכל כרך כי אם חמשים בעיר אחת:

(כג) וזה החלו, "האף תספה צדיק עם רשע" שהוא בבחינה היותר קרובה שיש פחות מחמשים, כלומר האם לא יצילו הצדיקים את נפשם, כלומר ראוי הוא יצילו את נפשם בצדקתם ולא תמית אלו עם אלו. וזהו אם יונח שאין חמישים צדיקים שהוא היותר קרוב:

(כד) אך "אולי יש חמישים צדיקים" שיבואו עשרה לכל עיר. אין צריך לומר אם יהיו עשרה בכל עיר כי אם אפילו יהיו החמשים "בתוך העיר" האחת לבדה. והוא חשב על סדום שהיה לוט וביתו וכל הנלוים אליו. וזהו אומרו "העיר" בה"א הידיעה.

"האף תספה", ולא אמר צדיק עם רשע שאינו חוזר אלא אל זולת צדיקים, או אל הארבע העיירות הנותרות. "ולא תשא למקום", לומר לחמשה הכרכים שנכללים בשם מקום ולא את העיר שבה החמשים בלבד, ולזה אמר ולא תשא {{צ|למקום למען חמשים הצדיקים אשר "בקרבה" של עיר האחת, וזהו אומרו "בקרבה" ולא בקרבו כי אינו חוזר אל המקום הכולל את כולן, כי אם שישא את כולן בשביל החמישים שבעיר אחת:

ועל החלוקה האחת שאמר האף תספה צדיק עם רשע שהוא בהיות פחות מחמישים, אמר "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע" כי אם שיצילו נפשם. והנה על חלוקה זו היה אפשר לאמר לו, כיון שלא מיחו ברשעים גם המה חייבים, והוא כקטרוג מדת הדין בעת החרבן על שלא מיחו עד שנגזר וממקדשי ממקודשי תחלו. על כן להשיב על זה אמר גם אם תחייבם על שלא מיחו, אין ראוי תהיה לקותם שוה אלא שאם הרשעים יתחייבו מיתה יתחייבו צדיקים יסורין, וזהו "והיה כצדיק כרשע חלילה לך":

ועל השני אולי יש חמשים שעם היותם בעיר אחת יצילו את כל המקום, ואל תאמר כי כל כרך אתה דן בפני עצמו באופן שלא יצילו רק את העיר שנמצאו בה, כי הלא השופט, זה "השופט כל הארץ, לא יעשה משפט", כלומר אם היה המשפט לאחד ממלכי הארץ או לשרי מעלה שלא יעצרו כח לשפוט כל הארץ כאחד, לא יפלא ישקיף אל כל כרך בפני עצמו, ולא ימחול אל עיר אחת על חמשים צדיקים שבחברתם, כי ישפטו כל אחד בפני עצמו. אך "השופט כל הארץ" שלפעמים דן את כל העולם כאחד "לא יעשה" פה "משפט". והוא כי להיותו שופט כל הארץ יחד מצרף זכיות כל העולם, ולפעמים בעיר אחת הרבה זכיות או בהפך, ואינו שופט כל עיר בפני עצמה, להיות הזכיות בשוה בכל עיר ועיר. כן תעשה עתה כי כל החמשה כרכים כאחת יחשבו כי אדון הכל אתה. ועל ידי כך הוא היות החמשים בעיר אחת כבהיותן מוחלקים, כי תדונם חמשתן יחד:

או יאמר על דרך המתרגם שאומר הברגז תשיצי, וכן יראה בבראשית רבה. והוא כי יקרא אף אל מידת הדין. ואמר הנה "האף" - הוא מדת הרוגז - "תספה צדיק עם רשע" על שהצדיק לא מיחה כענין בחרבן, אך לא כן מדתך שם ה' של מדת רחמים הדובר בי, וכל שכן כי "אולי יש חמשים צדיקים" כו'. כי הנה "האף תספה" מטעם הנזכר שתכריע את מדת הרחמים, אדרבה ראוי שמדת הרחמים תכריע את מדת הדין למחול על כולן בזכותם. וזהו אומרו כמתמיה "ולא תשא" שם הרחמים הדובר בי ותכריע את מדת האף. ומה שאני מייחס האסיפה והכליון אל האף, הוא כי "חלילה לך" שם הרחמים "לעשות כדבר הזה":

ושמא תאמר כי אין מספיקים לכל, כי אם אחר הרוב, שאם יש אלף רשעים יהיו אלף ואחד צדיקים. זה לא יתכן, כי אם כן צדיק ורשע שוים לפניך להכריע הכף, ואין צדיק אחד מכריע כנגד רשעים רבים, ולא יאות כי יהיה "כצדיק כרשע" בגדר אחד. "חלילה לך" כי הלא מרובה מדה טובה, ועשרה צדיקים יצילו את כל יושבי עירם. וכל זה מבחינת הרחמים, וכל שכן שאפילו היה נעשה על ידי מידת הדין "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", כי אינו חלילה כמשחית שכשניתן לו רשות אינו מבחין בין צדיק לרשע, כי אתה שופט כל הארץ שודאי יעשה משפט לבלתי המית צדיק עם רשע, ולישא למקום בחמשים הצדיקים אשר בקרבה: עוד יתכן במה שכתבנו בפרשת נח כי בעשותו יתברך פקודת העון על ידי אף או חימה אינו מבחין בין צדיק לרשע, וכמאמרם ז"ל (בבא קמא ס א) כיון שניתן רשות כו', אך בהעשות על ידו יתברך מבחין. ובזה יאמר הנה אפשר תהיה פקידה זו על ידי האף שהוא משחית או על ידך. והנה מדת "האף" היא שתספה צדיק עם רשע כיון שניתן רשות כו'. ולא עוד אלא שאולי יש חמשים וכו' - מדת "האף" הוא שתספה ולא תשא כו'. אך מדתך לא כן היא, כי חלילה לבלתי הבחין וזהו "חלילה לך" וכו'. ולא זו בלבד כי אם גם בהיות הצדיק ראוי ליענש על שלא מיחה אינך מדמה פקידה של זה לזה. ועל כן מה שאשאלה ממך לא תניח המשפט ביד משחית כי אם על ידך. וזהו "השופט כל הארץ" לזכות או לחייב, "לא יעשה" הוא בעצמו המשפט באופן שיבחין אפילו

יהיה במדת הדין:

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויגש אברהם וגו'. להיות שאמר ה' הכצעקתה וגו' עשו כלה משמע כשתהיה מכרעת מדת הדין כלה לכל והגם שישנם לקצת מהם צדיקים לזה אמר האף תספה וגו'. ולו יהיה שכונתך לומר שתעשה אופן למלט הטובים שבהם כמו שעשה ללוט שהוציאו החוצה עודני טוען על זה אולי יש שיעור חמישים צדיקים האף תספה הרשעים ולא תשא בעבור הנ', ולא תוציא הרשעים מקרבה, והוא שדקדק לומר אשר בקרבה ואומרו חלילה לך וגו' מהמית צדיק כנגד חלוקה ראשונה שאמר האף תספה, אבל חלוקה ב' שביקש להציל צדיק ורשע אינו אלא בקשת רחמים אולי יתעשת ה' לו ולא יעמיד קו הדין עד קצה האחרון. ואומרו והיה כצדיק וגו' פי' כשתמית צדיק יהיה בהשואה אצל הנבראים יחד כצדיק כרשע בהדרגה אחת ולא ישתדלו להצטדק. ומה שאמר פעם ב' חלילה לך כנגד חלוקה ב' אם לא יתרצה לישא למקום בעבור חמישים ויאבד כל הרשעים חלילה וגו' פי' אחר שכבר נשבע מעבור מי נח גילה דעתו כי לא יעמיד קו הדין עד קצה האחרון. ועיין בפרשת נח (ט' י"א) מה שכתבתי בפי' פסוק והקימותי ומשם תשכיל כוונת אברהם בטענתו:

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויגש אברהם ויאמר וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר, הגשה למלחמה, "ויגש יואב והעם אשר עמו" וגו' למלחמה. רבי נחמיה אומר, הגשה לפיוס, כמה דאת אמר: "ויגשו בני יהודה אל יהושע" לפיוס. רבנן אמרין, הגשה לתפילה, כמה דאת אמר: "ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל" וגו'. ר' אליעזר פשיט ליה: אם למלחמה – אני בא; אם לפיוס – אני בא; אם לתפילה – אני בא. ר' פנחס ורבי לוי בשם רבי יוחנן: זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בוא ועשה, בוא וקרב, בוא ועשה קרבן של ציבור, אלא בוא וקרב להתפלל. אמר ר' תנחומא: למה התקינו ברכת חמש עשרה עד שומע תפילה? כנגד ט"ו אזכרות שב"הבו לה' בני אלים" עד "ה' למבול ישב", שהוא מכלה את הפורענות מלבוא לעולם.

ר' הונא בשם ר' אחא: האף תספה, אתה גורר את האף והאף לא יגררך. אמר ר' יהושע ברבי נחמיה: אף שאתה מביא לעולם אתה מכלה בו הצדיקים עם הרשעים, ולא דייך שאינך תולה לרשעים בשביל הצדיקים אלא שאתה מכלה הצדיקים עם הרשעים? ר' ורבי יונתן. ר' אומר: בשר ודם חמה כבשתו, אבל הקב"ה כובש את החמה, שנאמר: "נוקם ה' ובעל חמה". ר' יונתן אומר: בשר ודם קנאה כבשתו, אבל הקב"ה כובש את הקנאה, שנאמר: "אל קנוא ונוקם ה'". האף תספה. ר' שמלאי שאל לר' יונתן, מאי דכתיב: "יש נספה בלא משפט"? אמר ליה: בלא משפט מקומו. מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני ציפורי, כשהוא גובה בטבריא ראה אחד מציפורי ותפסו. אמר לו: מציפורי אני! אמר לו: יש בידי לגבות בני ציפורי. לא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רווחא לציפורי, נמצא נספה בלא משפט מקומו. ר' לוי אמר: לדוב שהיתה משכלת בחיה, ולא מצאה לשכל בחיה ושיכלה בבהמה. למגל כוסחת כובין ולא שלים לה, שושנה ולא שלים לה: