מ"ג בראשית כה כא

מקראות גדולות בראשית


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה אשתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהֹוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְצַלִּי יִצְחָק קֳדָם יְיָ לָקֳבֵיל אִתְּתֵיהּ אֲרֵי עַקְרָא הִיא וְקַבֵּיל צְלוֹתֵיהּ יְיָ וְעַדִּיאַת רִבְקָה אִתְּתֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲזַל יִצְחָק לְטַוָור פּוּלְחָנָא אֲתַר דְכַפְתֵיהּ אֲבוֹי וְהָפַךְ יִצְחָק בִּצְלוּתֵיהּ דַעֲתֵּיה דְקֻבָּ"ה מִמַה דִגְזַר עַל אִנְתְּתֵיהּ אֲרוּם עַקְרָא הֲוַת גַבֵּיהּ עֶשְרִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין וְאִתְהֲפִּיךְ בְּגִינֵיהּ דַעֲתֵּיה דְקֻבָּ"ה מִמַה דִגְזַר עֲלֵיהּ דְאַף הוּא הֲוָה עָקָר וְאִתְרָוַח וְאִתְעַבָּרַת רִבְקָה אִנְתְּתֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעתר" - הרבה והפציר בתפלה

"ויעתר לו" - נתפצר ונתפייס ונתפתה לו ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא וכן (יחזקאל ח) ועתר ענן הקטרת מרבית עליית העשן וכן (שם לה) העתרתם עלי דבריכם וכן (משלי כז) נעתרות נשיקות שונא דומות למרובות והנם למשא אנקרישר"א (גהייפט) בלע"ז

"לנכח אשתו" - זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת (יבמות סד)

"ויעתר לו" - לו ולא לה שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיֶּעְתַּר — מבניין הקל, כי "הַעְתִּירוּ אֶל ה'" (שמות ח, ד) מהכבד. וטעמו, שרצה השם בדבריהם:

וַיֵּעָתֶר — ויתרצה, מבניין נפעל:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כא) "ויעתר." הלידה בבני אדם שיוליד מינו שתולה בטבע כמו ששתול בטבע הצומח והחי להשאיר מינו, אולם שיוליד סגולה ושיצא פרי נבחר קדש הלולים, הוא נגד הטבע וצריך לזה עזר אלהי, וע"כ היו אמותינו עקרות כי שיצא מן הקליפה פרי קודש אין הטבע מוכנת מעצמה עד יופיע כח אלהי, שזה יתעורר ע"י התפלה להאציל נשמה קדושה בת אלהים אשר תעש חיל, והגם שיצחק כבר היה מוכן לזה מעת העקדה כמש"ש, רבקה לא היתה מוכנת לזה, ועז"א "כי עקרה היא," וספר איך הוכנה ללידה זו. א] ע"י הרבות בתפלה שעז"א "ויעתר" שמורה על הרבוי. ב] שהיתה התפלה מיצחק שהוא כבר הובטח על בנים מעת העקדה והתפלל שהבנים יהיו ממנה, ג] "לנכח אשתו" שע"י שהמקבל עומד נוכח המשפיע, יוכן יותר לקבל ההשפעה, כמ"ש אמרתי אלי יצא יצא ועמד וקרא בשם ה' אלהיו כמש"ש, וע"כ" ויעתר לו ה'," וחז"ל אמרו שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו':


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויעתר יצחק לה'. ר' יוחנן אמר: ששפך תפלות כעתר. רבי שמעון בן לקיש אמר: שהפך את הגזירה, ולפום כן קריין ליה עתרא, דהפיך אדרא. לנכח אשתו, מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן. אמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם, כל בנים שאתה עתיד ליתן לי יהיו מן הצדקת הזאת; אף היא אמרה כן. כי עקרה היא, עיקר מטרין לא היה לה, וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין. ויעתר לו ה', לבן מלכים שהיה חותר לאביו לטול לטרא של זהב, הבן חותר מבחוץ והאב חותר מבפנים:

אמר רבי אלעזר: למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעתר? לומר לך, מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות:

אמר ר' יצחק: יצחק אבינו עקר היה, שנאמר: ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, "על אשתו" לא נאמר אלא לנכח אשתו, ששניהם עקורים היו. אי הכי "ויעתר לו ה'"? "ויעתר להם" מבעיא ליה. אלא לפי שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע. אמר ר' יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים. למה נמשלה תפלתן לעתר וכו' כדלעיל.

ר' יהודה אומר: עשרים שנה היתה רבקה עקרה, ולאחר כ' שנה לקח את רבקה והלך לו להר המוריה, למקום שנעקד שם, ונתפלל עליה על הריון הבטן ונעתר לו הקב"ה, שנאמר ויעתר לו: