מ"ג בראשית כט כב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כׇּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּכְנַשׁ לָבָן יָת כָּל אֱנָשֵׁי אַתְרָא וַעֲבַד מִשְׁתְּיָא׃
ירושלמי (יונתן):
וּכְנַשׁ לָבָן יַת כָּל אִינְשֵׁי אַתְרָא וְעָבַד לְהוֹן שֵׁירוּי עָנֵי וַאֲמַר לְהוֹם הָא שֵׁב שְׁנִין דְאָתָא יַעֲקב גַבָּן בֵּירָא לָא חָסְרוּ וּבֵית שַׁקְיוּתָן סְגוֹ וּכְדוּן אִיתוּ נִתְיְעַט עֲלֵיהּ עֵיטָא דְרַמִיוּ דִי יַמְתַּן לְגַבָּן וַעֲבָדוּ לֵיהּ עֵיטָא דְרַמְיוּ לְאַתְאָבָא לֵיהּ לֵאָה חוֹלַף רָחֵל:
ירושלמי (קטעים):
וּכְנַשׁ לָבָן יַת כָּל עַמָא דְאַתְרָא וַעֲבַד שֵׁירוּי עָנֵי לָבָן וַאֲמַר לְהוֹן הָא שְׁבַע שְׁנִין אִית לֵיהּ לְגַבְרָא צַדִיקָא הָדֵין מִן דַאֲתָא לְוָותָן שַׁקְוָותָן לָא חָסְרוּ וּמַבּוּעִינָן סַגְיָין וּכְדוּן אָתוּן הָבוּ לִי עֵצָה דְנִכְבּוֹש יָתֵיהּ גַבָּן עוֹד שְׁבַע שְׁנִין וִיהָבוּ לֵיהּ עֵצָה דִרְמִיוּ לְמִסְבָהּ לֵיהּ לְלֵאָה חֲלַף רָחֵל:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כב) "ויאסף לבן", אסף את "אנשי המקום" כדי שיסכימו על המנהג שלא לתת הצעירה לפני הבכירה, ושיבוש יעקב לגרש את לאה מפני הפרסום, ושלא יבדוק יעקב אם היא לאה או רחל, כי יסמוך שלא ירמה אותו בכזאת במעמד כל אנשי העיר:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. אמר להם: יודעים אתם שהיינו מדוחקים למים, וכיון שבא הצדיק הזה נתברכו המים. אמרו ליה: ומה אהנו לך? אמר להו: אי בעיין אתון, אנא מרמי ביה ויהיב ליה הדא לאה, והוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד גביכון שבע שנין אחרנין. אמרו ליה: עביד מה דהני לך. אמר להו: יהבון לי משכונין דלית חד מנכון מפרסם יתי; ויהבון ליה משכונין. אזל ואייתי חמר ומשח וקופר. הוי למה נקרא שמו "לבן הארמי"? שרימה באנשי מקומו. כל ההוא יומא הוו מכללין ליה, וכיון דעל ברמשא אמר להו: מהו כדון? אמרו ליה: את גמלת חסד בזכותך, גם אנו נגמול חסד עמך. הוו מקלסים קדמיה ואמרו: הי לאה הי לאה. ברמשא אתון מטליתא וטפון בוצינא. אמר להו: מהו כדין? אמרו ליה: מה את סבור, דאנן ביזוי דכוותכון? כל ההוא ליליא היה צוח לה רחל רחל והיא עניא ליה. בצפרא והנה היא לאה. אמר לה: מה רמייתא בת רמאי! לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי? אמרה ליה: אית ספר דלית ליה תלמידים? לא כן הוה אבוך צוח לך עשו, ואת עני ליה.