מ"ג בראשית לט יא


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַהֲוָה כְּיוֹמָא הָדֵין וְעָאל לְבֵיתָא לְמִבְדַק בִּכְתָבֵי חוּשְׁבָּנֵיהּ וְלֵית אֲנָשׁ מֵאֲנָשֵׁי בֵיתָא תַּמָּן בְּבֵיתָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה בְּיוֹמָא הָדֵין וְעַל לְבֵיתָא לְמֵיבְחוּשׁ בְּפִנְקְסֵי חוּשְׁבָּנֵיהּ וְלֵית אֱנַשׁ מֵאִינְשֵׁי בֵיתָא תַּמָן בְּבֵיתָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויהי כהיום הזה" - כלומר ויהי כאשר הגיע יום מיוחד (תנחומא) יום צחוק יום איד שלהם שהלכו כולם לבית ע"א אמרה אין לי יום הגון להזקק ליוסף כהיום הזה אמרה להם חולה אני ואיני יכולה לילך

"לעשות מלאכתו" - רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו' כדאיתא במס' סוטה (דף לו:)


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה – כְּלוֹמַר: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ יוֹם מְיֻחָד; יוֹם צְחוֹק, יוֹם אֵיד שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה. אָמְרָה: אֵין לִי יוֹם הָגוּן לְהִזָּקֵק לְיוֹסֵף כְּהַיּוֹם הַזֶּה. אָמְרָה לָהֶם: חוֹלָה אֲנִי וְאֵינִי יְכוֹלָה לֵילֵךְ (סוטה ל"ו ע"ב; ב"ר פז,ז).
לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ – רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ; וְחַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו עִמָּהּ, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֵית לוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אָבִיו וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (סוטה שם; ב"ר שם; תנחומא ח-ט).

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי כהיום הזה — משבוע אחד מהיום שהחלה לדבר לו "שכבה עמי", או מחודש אחד; או אחר שנה תמימה, והוא הנכון בעיני.

לעשות מלאכתו — מלאכת הבית או הממון, כי פקיד היה על הכל.

ודרש ואין איש — דברי יחיד[1]:

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כהיום הזה" שנתנה עיניה והתאותה לו:

" ויבא הביתה" נכנס לחדר שלא ידע שהיתה היא שם:

" שם בבית" באותו החדר:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יא) "ויהי". אחר שהיה נזהר שלא ליכנס בחדרה כלל, קרה יום שבא הביתה, לבית הגדול ששם נמצאים אנשי הבית, ששם היה עושה מלאכתו, ובאותו היום אין איש מאנשי הבית שם בבית, וכמו שפירשו חז"ל שהיה יום חג שלהם והלכו כלם:  

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אמר רב כהנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר, הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה; יהודה קידש שם שמים בפרהסיא, נקרא כולו על שמו של הקב"ה. מאי היא? דכתיב: ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו. מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש; וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס.

ואין איש מאנשי הבית שם בבית. אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש? תנא דבי רבי ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולם לבית ע"ז שלהם; והיא אמרה להם: חולה אני. אמרה: אין לי יום שאזקק ליוסף כיום הזה.

ויבוא הביתה לעשות מלאכתו. רבי אליעזר אומר: שבת היה, דכתיב: "כי בו שבת מכל מלאכתו"; ומה מלאכה היתה לו? שונה וקורא מה שאביו למדו. רבי יהודה אומר: יום גידול נילוס היה, והלכו כולם לראות והוא לא הלך, אלא ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, לחשוב חשבונות של רבו. רבי נחמיה אומר: יום טיאטרון היה, הלכו כולן לראות והוא לא הלך. ר' שמואל בר נחמן אמר: לעשות מלאכתו ממש. ר' חייא מתני: איקונין לאביו ראה וצנן דמו, שנאמר "מידי אביר". ר' הונא בשם רב מתני: איקונין של אמו ראה וצנן דמו, שנאמר: "משם רועה אבן ישראל". מי עשה כך? "מאל אביך ויעזרך".

הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, כנגד מי? אמר רבי חנינא: כנגד עבודות המשכן. ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר: כנגד מלאכה ומלאכות שבתורה. בעי רב יוסף: האי ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, ממניינא הוא או לא? מספקא ליה משום דכתיב: "והמלאכה היתה דים", והא כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, או דילמא ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ממניינא, והכי קאמר, דשלימא להו עבידתא.

כיון שבא ליזקק לה בא הקב"ה בדמות אביו ונתקררה אמתו, שנאמר: "ותשב באיתן קשתו". אמרה לו: מה לך? אמר לה: אבא אני רואה. אמרה ליה: והיכן הוא, ואין איש מאנשי הבית? אמר לה: את בת חמורים, "אשר בשר חמורים בשרם", וחמור אינו רואה; אבל אנא מן הרואים, שנאמר: "וירא את המקום מרחוק". אותו היום הלכו כולם לעבודה זרה והיא עשתה עצמה חולה. כיון שחזרו הלכו חברותיה לבקרה. אמרו לה: מה לך שפניך כך? ספרה להן כל המאורע. אמרו לה: אין לך תקנה אלא אמור לבעליך כך וכך ויחבשנו בבית האסורין. אמרה להן בבקשה מכן שתאמרנה כל אחת ואחת [לבעליכן] שאף לכן תבע, ועשו כן, ונכנסו כל השרים לחצירו של פוטיפר וספרו לו. רצה להרגו, אמרה ליה: אל תהרגנו ותאבד מעותיך, אלא תחבשנו. אפילו כן רצה להרגו, עד שבאת אסנת בסתר אל פוטיפרע ונשבעה לו וספרה האמת. אמר לה [הקב"ה]: חייך, הואיל ואת לומדת עליו זכות, שבטים שאני מעמיד ממנו על ידך הם באים. ויש אומרים, בת דינה היתה, אלא שגידלה פוטיפרע:


  1. ^ ראו מדרש תנחומא וישב ט.