מ"ג בראשית כט א


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּשָּׂ֥א יַעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּנְטַל יַעֲקֹב רַגְלוֹהִי וַאֲזַל לַאֲרַע בְּנֵי מַדְנְחָא׃
ירושלמי (יונתן):
וּנְטַל יַעֲקב בִּקְלִילוּתָא רִיגְלוֹי לְטַיְלָא וְאָזַל לְאַרְעָא בְּנֵי מַדִינְחָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וישא יעקב רגליו" - משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת כך מפורש בב"ר

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו – מִשֶּׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, שֶׁהֻבְטַח בִּשְׁמִירָה, נָשָׂא לִבּוֹ אֶת רַגְלָיו וְנַעֲשָׂה קַל לָלֶכֶת. כָּךְ מְפוֹרָשׁ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (ע,ח).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וישא יעקב רגליו: מתוך שהבטיחו הקב"ה הלך בשמחה ובמרוצה:

בני קדם: כדכתיב ארם מקדם:


ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"וישא יעקב רגליו" הנה כשילך האדם מדעתו אל מקו' מכוון מאתו יצדק עליו שהו' נושא את רגליו. אבל כאשר יסע מאיזה מקום מבלי אין שם מנוח לכף רגלו יצדק עליו שרגליו נושאות אותו כענין יובילוה רגליה:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

השאלות

(א – ג)    מה תועלת יוצא לנו בספור הזה של הבאר ושלשה עדרי צאן והאבן. הי"ל רק לספר שפגע שם את רחל:

(א) "וישא יעקב רגליו". עד עתה הלך בע"כ, שעליו יאמר בדרך המליצה שרגליו נושאים אותו בע"כ, כענין יובילוה רגליה מרחוק לגור, ועתה שהובטח מה' נשא הוא את רגליו:

 

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וישא יעקב רגליו וילך". לפי שבהליכה ראשונה ארז"ל (סנהדרין צה.) שקפצה לו הארץ ולפי זה לא היתה ההליכה תלויה בזירוז רגליו כי אם בנס, הוצרך לומר שמכאן והלאה לא הלך על ידי קפיצת הארץ כי אם ברגליו כשאר אדם.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וישא יעקב רגליו. נתכוין בזה כי עני היה, ולא היה לו לישא רק רגליו. ואשר לזה, כל אשר יהיה לו בחזקת שאינו מעושר וחייב לעשרו ב' מעשרות, כאומרו: ״עשר אעשרנו״, ואמרו ז"ל (כתובות דף נ.): מעשר בתרא כמעשר קמא, והוא החומש:

עוד ירצה כי לא הוצרך ללכת, אלא נשא רגליו ותכף הלכה אצלו ארצה בני קדם, ולזה לא אמר ״לארץ בני קדם״:

וטעם אומרו בני קדם ולא אמר: ״לחרן״, כי לא נזדמנה לו חרן אלא ארץ בני קדם שבה היתה עיר חרן, ומה' היתה זאת, כדי ששם תזדמן לו רחל, וידע מה שידע שם ממנה וכל העובר ביניהם לדבריהם ז"ל (מגילה י"ג):

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וישא יעקב רגליו. "חיי בשרים לב מרפא": כיון שנתבשר בשורה טובה, טעין לביה ית רגלוהי. הדא אמר: כרסא טעין רגליה.