מ"ג בראשית יז יז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּנְפַל אַבְרָהָם עַל אַפּוֹהִי וַחְדִּי וַאֲמַר בְּלִבֵּיהּ הַלְבַר מְאָה שְׁנִין יְהֵי וְלַד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִין שְׁנִין תְּלִיד׃
ירושלמי (יונתן):
וּנְפַל אַבְרָהָם עַל אַנְפּוֹי וְתָמַהּ וַאֲמַר בְּלִבֵּיהּ הַלְבָר מְאָה שְׁנִין יְהִי וָולָד וְאִין שָרָי הַבְּרַת תִּשְׁעִין שְׁנִין תּוֹלִיד:
ירושלמי (קטעים):
וְאִתְרְכִין אַבְרָהָם עַל אַפּוֹי וְתָמָה:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויפל אברהם על פניו ויצחק" - זה ת"א לשון שמחה וחדי ושל שרה לשון מחוך למדת שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם

"הלבן" - יש תמיהות שהן קיימות כמו (ש"א ב) הנגלה נגליתי (ש"ב טו) הרואה אתה אף זו היא קיימת וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי

"ואם שרה הבת תשעים שנה" - היתה כדאי לילד ואע"פ שדורות הראשונים היו מולידין בני ת"ק שנה בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשות כח בעולם וצא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמיהרו תולדותיהן בני ס' ובני ע' 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק – זֶה תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס לְשׁוֹן שִׂמְחָה: "וַחְדִּי", וְשֶׁל שָׂרָה (להלן יח,יב) לְשׁוֹן מָחוֹךְ ("וְחַיֵּיכַת"). לָמַדְתָּ שֶׁאַבְרָהָם הֶאֱמִין וְשָׂמַח, וְשָׂרָה לֹא הֶאֱמִינָה וְלִגְלְגָה, וְזֶהוּ שֶׁהִקְפִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שָׂרָה (להלן יח יג) וְלֹא הִקְפִּיד עַל אַבְרָהָם.
הַלְּבֶן – יֵשׁ תְּמִיהוֹת שֶׁהֵן קַיָּמוֹת, כְּמוֹ "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" (שמ"א ב,כז), "הֲרוֹאֶה אַתָּה" (שמ"ב טו,כז). אַף זוֹ הִיא קַיֶּמֶת, וְכָךְ אָמַר בְּלִבּוֹ: הֲנַעֲשֶׂה חֶסֶד זֶה לְאַחֵר, מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לִי?
וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה – הָיְתָה כְדַאי לֵילֵד. וְאַף עַל פִּי שֶׁדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹלִידִין בְּנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בִּימֵי אַבְרָהָם נִתְמַעֲטוּ הַשָּׁנִים כְּבָר, וּבָא תַּשּׁוּת כֹּחַ לָעוֹלָם. צֵא וּלְמַד מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, שֶׁמִּהֲרוּ תוֹלְדוֹתֵיהֶן בְּנֵי שִׁשִּׁים וּבְנֵי שִׁבְעִים.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

הלבן מאה שנה יולד — תמה, בעבור היות זרע הזקן קר, על כן לא יוליד. והתימה הגדול, איך תלד אשה שנפסק דמה; והבן מהדם יבנה ויכונן. וכאשר תסתכל ותרא, כי דבר שרה נפלא מדבר אברהם, כי הנה מצאנו אבות שכל אחד הוליד בן והוא גדול יותר מתשעים שנה, וחיי הדורות בימי אברהם ארוכים מחיי דור ודור. וכאשר נסתלק המלאך, מיד מל בנו וכל ילידי ביתו ומקנת כספו:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויצחק" - תרגם אונקלוס "וחדי" וכן הדבר כי הצחוק פעם יאמר ללעג ופעם לשמחה כמו משחקת בתבל ארצו (משלי ח לא) משחקים לפני ה' (ו ה) ולפי דעתי שהכונה בלשון הזה כי כל רואה ענין נפלא באדם לטוב לו ישמח עד ימלא שחוק פיו והוא מה שאמרה שרה (להלן כא ו) צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי כענין אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה (תהלים קכו ב) וכן עשה אברהם כאשר נאמר לו זה שמח ומלא שחוק פיו ויאמר בלבו ראוי זה לשחוק כי הוא ענין נפלא מאד הלבן מאה שנה יולד ואם שרה בת תשעים תלד ולא יהיה זה לשחוק ולשמחה ויקצר הכתוב בתמיהה כי היא נקשרת במה שאמר ויצחק וכן הגם הלום ראיתי (לעיל טז יג) נקשר בראש הפסוק כי אמרה הגם הלום ראיתי השם שנגלה לי כי ראה בעניי ולא אקראנו אל ראי וכן הנגלה נגליתי אל בית אביך (שמואל א ב כז) קשור עם "למה תבעטו בזבחי ובמנחתי" יאמר האם בחרתי בכם שתבעטו בזבחי ומנחתי ולמה תעשו כן או שתהיה הלבן מאה שנה בשאלה לדבר פלא לא כדבר נמנע כמו התשפוט את עיר הדמים (יחזקאל כב ב) ענינו התרצה לשפוט אותה ולהודיעה את כל תועבותיה וכן התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג ה) וכן המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת (לעיל ג יא) כלומר האם עלה בדעתך על הלב לאכול מן העץ וכן זה האם יעלה על הלב שלבן מאה שנה יוליד שרה בת תשעים שנה תלד ואחר כן אמר לו שיהיה הנס הזה עם חיי ישמעאל "הלבן מאה שנה יולד" - אין הפלא בבן מאה שנה שיוליד כי האנשים יולידו כל ימי היות בהם הליחה בני תשעים ובני מאה גם בדורות האלה אף כי בימי אברהם שלא עברו מימיו פי השנים והנה אחרי זה ארבעים שנה הוליד בנים רבים מקטורה אבל אמר הלבן מאה שנה שלא הוליד בבחרותו מן האשה הזאת יוליד ממנה עתה אחרי מאה ואחרי תשעים שפסק ממנה ארח נשים כי ידע כן ולכך לא אמר כן מתחלה כשנאמר לו (לעיל יז ו) "ונתתיך לגוים" עד אמרו אליו כי משרה יוליד וצוה אותו וקראת את שמו יצחק בעבור הצחוק שעשה אברהם וזה לאות כי היה לאמונה ולשמחה ואחרי שקרא אותו אברהם כן כאשר צוה ה' אותו אמרה שרה הכי קרא שמו יצחק כי צחוק עשה לי אלהים

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויפול אברהם על פניו. כבר הזכיר זה למעלה ויפול אברם על פניו, אבל אותו היה לכוון דעתו לנבואה, וזה היה להתפלל על ישמעאל.

ומה שהזכיר בו הכתוב לשון נפילה בכל פעם ופעם, ללמדך שקודם המילה לא היה מתנבא אלא נופל, לפי שהערלה מאוסה אצל הש"י, וכן מצינו בבלעם שכתוב בו (במדבר כד) נופל וגלוי עינים, אבל אחר שנמול היה מתנבא מעומד, והוא שכתוב (בראשית יח) ואברהם עודנו עומד לפני ה'.

הלבן מאה שנה יולד. ח"ו שירחיק אברהם היות הענין גדול ע"ד הנס והפלא.

אבל על דרך הטבע דבר ואמר הלבן מאה שלא הוליד בבחרותו מן האשה הזאת יוליד עתה, ואם שרה הבת תשעים תלד אחרי שנפסק האורח ממנה, זה א"א בשום פנים ע"ד הטבע, אבל ע"ד הנס והפלא ידע והאמין שאפשר ביכולת הבורא יתברך כמו שהעיד עליו הכתוב למעלה והאמין בה'.

ומה שיזכיר בו הכתוב 
ויצחק, אין זה צחוק ולעג ח"ו, רק לשון שמחה, כלשון (תהלים קכ"ו) אז ימלא שחוק פינו, ועל כן תרגם אונקלוס תרגום ישמח שהוא וחדי ולא תרגם וחייך. והראיה כי לשון ויצחק הוא מלשון שמחה מה שנצטוה מפי הש"י לקרותו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק, ואלו לעג אברהם על הענין לא יצוהו הש"י שיקרא לו שם על שם הלעג, אבל ודאי כיון שצוה עליו כן אין בכונתו של אברהם רק טוב.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"הלבן מאה שנה יולד" אע"פ שאפשר שתתעבד האשה אחרי ימי בחרות. זון יקרה לה במשכב אדם בחור אבל לא במשכב אדם זקן: " הבת תשעים [שנה] תלד" במשכב שום אדם אפילו בחור:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יז) "ויפול אברהם". הנה צחק ושמח על הבשורה, אבל היה לפלא בעיניו, "ויאמר בלבו הלבן", ר"ל הלא יש בזה שלש פליאות. א] מצדי "הלבן מאה שנה יולד," ואין זה בדרך הטבע אף אם האשה ילדה, ועוד שני פליאות מצד שרה. א] "האם שרה תלד" אחר שהיא עקרה. ב] "הבת תשעים שנה תלד" אף אם לא היתה עקרה:  

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

(יז) "ויפול אברהם על פניו ויצחק" וכו'. ראוי לשית לב, אם הוא לשון שחוק היתכן ישחק למאמרו יתברך, ואם הוא לשון

שמחה איך הוא שמח ומסתפק. ב. איך יתכן נאמין באברהם יסתפק במאמרו יתברך, ההוא אמר וגם נתתי ממנה לך בן ולא יעשה, ואחרי דברו יתברך מה זו תמיהה הלבן מאה שנים יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד. ג. כי הלמ"ד של הלבן מיותרת והיה לו לומר הבן מאה שנה. ד. אומרו יולד והיה לו לומר יוליד. ה. אומרו לו ישמעאל יחיה כו', שיראה כאומר הלואי ישמעאל יחיה ובלי יצחק, והלא אם הוא יתרצה בזה לבדו שרה לא תתרצה כי מה לה בטובת ישמעאל. ועוד מי שנותן לו הוא יתברך מתנה גדולה, האם יאמר זו הקטנה תספיק לי ואי אפשי בגדולה שנתת לי, ואם הוא שאומר אולי מה שאמרת שתתן לי בן הוא שישמעאל יחיה לפניך, לא יתכן, כי הלא על שרה אמר וגם נתתי ממנה לך בן. ו. אומרו יחיה לפניך, מה הם החיים אשר שאל ממנו יתברך. וגם אומרו לפניך האם יש חי שלא בפניו יתברך. ז. אומרו ויאמר אלהים אבל שרה כו' מה בא לשלול במלת אבל. ח. קשה שהרי נאמר לו למעלה וגם נתתי ממנה לך בן. ט. למה הזכיר לו מעתה את שמו באמור לו וקראת את שמו יצחק, ואם הוא על אשר נפל על פניו ויצחק, הנה פירשו ז"ל ברבה פרשת וירא (נג יא) מה שנקרא יצחק הוא, "י" על עשרה הדברות, "צ" על שרה שהיתה בת תשעים בלדתה אותו, "ח" על שמונת ימי המילה, "ק" על שאברהם בן מאה שנה הולידו, ושם כתבנו כי הכריחו לרבותינו ז"ל לומר כך הפסוקים הנאמרים שם כאשר יבא לפנים בס"ד במקומו. י. מה צורך לומר והקמותי את בריתי אתו, כי אחר שהוא בן לאברהם ושרה ודאי שברית אברהם יתקיים בו. יא. אומרו ולישמעאל שמעתיך, כי אומרו שמעתיך היא מלה מיותרת, כי מי לא ידע ששמע. אם על שהיה בלבו בלבד שמע והשיב על הדבר, מה גם עתה מה שדבר בפיו. יב. אומרו הנה ברכתי אותו לשון עבר ושאר הברכות לשון עתיד. יג. כי אין זו שאלת אברהם רק שיחיה לפניו יתברך, ואיך יאמר שמעתיך ואומר עניינים אחרים. יד. אומרו ואת בריתי אקים את יצחק כו', הרי נאמר למעלה והקמותי את בריתי אתו. טו. למה סיים לו זמן ואמר למועד הזאת וכו':

אמנם הנה אברהם בשומעו, צחק ושמח בלבו, ואמר הלא עת רצון היא זאת לי, כי האם לזולתי היה נעשה לו הנס וההטבה הזאת. וזהו "הלבן מאה שנה יולד", כי היא ה"א התימא, כלומר הלמי שהוא בן מאה שנה יולד לו בן, כלומר ודאי שלא יהיה כן לזולתי. וכן "ואם שרה" אילו היתה נשואה לזולתי "הבת תשעים שנה תלד". באופן כי למעני עושה כן הוא יתברך:

(יח) ואם כן אחר כי זו עת רצון היא לי, אשאל על ישמעאל שהוא רשע, כי מת היה - מצד החצונים חשוב כמת - שיחיה לפניו יתברך, שהוא בעולם הבא המתייחס אל היות לפניו יתברך, כי יהיה עמו להחזירו בתשובה שלמה, שיקרא חי שחיותו בעולם הבא, וכן היה לו כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה לח יח) תקבר בשיבה טובה, בישרו שיעשה ישמעאל תשובה: או שיעור הכתוב מעין זה, שאומר אברהם הנה ישמעאל אינו מצד הקדושה, וצריך יעשנו יתברך בריה חדשה להביאו אל הקדושה, שיהיו חייו לעולם הבא כישראל, ולא כאומות שחייהם בעולם הזה. ולשאלה זו לא מצא אל לבו קודם לעת ההוא, כי יקשה לשאול, אך עתה באמור אליו יתברך וברכתי אותה, שהוא כפרש"י מרבותינו ז"ל (בראשית רבה מז ב) שיחזירנה לנערותה וגם ינתן לו ממנה בן, אז שחק ושמח ואמר "הל" מי שהוא "בן מאה שנה" זולתי "יולד" לו ולד, כלומר ואין זה כי אם שהוא יתברך מחזקני ומשנה אותי לטוב. "ואם שרה הבת תשעים שנה תלד", הלא ודאי כי אם שהוא יתברך עושה אותה בריה חדשה כבת עשרים שנה כי מחזירה לנערותה, למען תת לי ממנה בן, ואם כן איפה לא יהיה כמו זר נחשב שיביא את ישמעאל אל הקדושה שישנהו לטוב ויביאהו אל הקדושה שיחיה לפניו בעולם הבא. על כן אז ערב אל לבו ויאמר "לו ישמעאל יחיה לפניך":

(יט) ואז השיב לו הוא יתברך ואמר לו הנה שאלתך זו כוללת שני דברים, אחד בישמעאל עצמו שיעשה תשובה, שנית שגם בו יקרא לך זרע להקים את בריתי גם עמו. "אבל" זו השנית אי אפשר כי הלא "שרה אשתך" שהיא בת זוגך ונשמתה קדושה כמוך, היא היולדת לך בן, כלומר שיקרא לך בן מיוחס אחריך שיקרא זרעך, כלומר אך לא כן שפחה מצרית שמסטרא דשמאלא. והראיה כי הלא "וקראת את שמו יצחק", שהוא כי לצאת ממך מי שיקרא זרעך שהוא שיצדק בו שם זה - והוא מאמרם ז"ל בבראשית רבה פרשת וירא (נג יא) למה נקרא יצחק, "י" כנגד עשרת הדברות, "צ" ששרה היתה בת תשעים שנה, "ח" שנמול לשמנה, "ק" שהיה אברהם בן מאה שנה. וזהו "שרה אשתך וכו' וקראת את שמו יצחק", שהיו"ד היא על עשרת הדברות שכדי שיקבל עשרת הדברות צריך שתלד אותו שרה והיא בת תשעים שנה וזה י' וצ', וגם צריך יהיה נמול לשמונה שהוא עולה תמימה צריך שתהיה אתה בן מאה שנה וזהו הח' והק' כמפורש פרשת וירא בס"ד - כלומר וזה אי אפשר בישמעאל. וזהו אומרו "אבל שרה" לשלול את הגר שילדה לישמעאל, וזה משמעות "אבל" כלומר לא כדברך "אבל" משרה בלבד. ועל כן את הבן שהוא ממך ומשרה "אקים את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו", שהוא הדבר השני שכיוונת בשאלתך באמור לו ישמעאל יחיה לפניך:

(כ) אך "ולישמעאל" כלומר מצד עצמו שהוא הדבר הראשון שיחיה וישוב אל ה', הנה לזה כבר "שמעתיך" שאחיה אותו, שאחזירהו בתשובה ויחיה לפני לעולם הבא כאשר כתבנו, שהוא מה שבא אל הפועל ובישרו יתברך בדבר באומרו תקבר בשיבה טובה, וגם אטיב לזרעו ברבוי כי "והרבתי אותי" כו'. וגם במעלה כי "שנים עשר נשיאים יוליד" וכו':

(כא) אך לא להקים בריתי אתו כי אם "ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה", ולא אשר ילדה הגר המצרית. כי על כן קראתיו יצחק כי הוצרך זכות היות שרה בת תשעים שנה ואתה בן מאה. "למועד הזאת" הוא מועד חג הפסח "בשנה האחרת" ולא קודם, כי אז אתה משלים המאה שנה כד"א ואברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק בנו ושרה בת תשעים שנה כו'. ואמר "למועד" וכו' כי במועד הפסח היה כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה מח) כי באומרם המלאכים כעת חיה, הלכו לסדום, ואכלו בבית לוט מצות, כמאמרם ז"ל (סדר עולם ה) כי פסח היה:

או שיעור הכתובים, "אבל שרה" דוקא "יולדת" מה שיהיה "לך בן" אבל לא הגר המצרית. והטעם כי שלשה שותפים באדם אביו ואמו והקב"ה. אך זה היה בך עם שרה שאני עמכם, אך לא עם הגר. וזהו אומרו "אבל" לחיות לפני, יהיה מה ששרה אשתך יולדת לך בן, כי על ידי שניכם אני השלישי. וזהו אומרו "וקראת את שמו יצחק", כלומר כי מקריאת השם יתגלה לך הטעם. והוא כי בשם יש חבור שלשתנו, והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה פרשת וירא כי בצדי"ק רמוזה שרה ובקו"ף אברהם שהיא היתה בת תשעים שנה והוא בן מאה, נינקוט מיהא אל שתי אותיות אלו והשנים הנותרות הם ח"י שירמוז בו חי העולמים עם שניהם, נמצאו רמוזים יחד בשם יצחק העשותו על ידי שלשה שותפין שבאדם. מה שאין כן אם היה באברהם עם הגר, כי אין בה הכנה להיות השותף השלישי - הוא יתברך - להיות בישמעאל הדמות עם יצחק. ולכן ליצחק בלבד אני אומר "והקימותי את בריתי אתו לברית עולם" כו':

והנה עד כה ביצחק קיימתי ענין טרם יקראו ואני אענה, כי לא בקשתם עליו ולא קראתם ועניתי. אך "ולישמעאל" לא כן, כי אם עד שמעתי השאלה מפיך, על כי אינו כדאי, וזהו "ולישמעאל שמעתיך", ועם כל זה לא איחרתי לגזור הטובה כי אם מיד

שדברת "הנה ברכתי אותו" כו'. והשאר כדלעיל:

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויפול אברהם על פניו. שני פעמים נפל אברהם על פניו[1], כנגד כן נטלה מילה מבניו שני פעמים: אחד במצרים ואחד במדבר. במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן:

ויפול אברהם על פניו ויצחק. ר' פנחס בשם ר' לוי: שני פעמים נפל אברהם על פניו, וכנגדן נטלה מילה מבניו שני פעמים: אחד במצרים ואחד במדבר; במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן.

הלבן מאה שנה יולד, למה? ששרה בת תשעים שנה תלד וכו'. האיש אינו מזקין והאשה מזקנת. איזו היא זקנה? כל שקורא אותה אימא פלונית ואינה מקפדת.


  1. ^ פסוק ג וכאן פס' יז