מ"ג בראשית יז יז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּנְפַל אַבְרָהָם עַל אַפּוֹהִי וַחְדִּי וַאֲמַר בְּלִבֵּיהּ הַלְבַר מְאָה שְׁנִין יְהֵי וְלַד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִין שְׁנִין תְּלִיד׃
ירושלמי (יונתן):
וּנְפַל אַבְרָהָם עַל אַנְפּוֹי וְתָמַהּ וַאֲמַר בְּלִבֵּיהּ הַלְבָר מְאָה שְׁנִין יְהִי וָולָד וְאִין שָרָי הַבְּרַת תִּשְׁעִין שְׁנִין תּוֹלִיד:
ירושלמי (קטעים):
וְאִתְרְכִין אַבְרָהָם עַל אַפּוֹי וְתָמָה:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויפל אברהם על פניו ויצחק" - זה ת"א לשון שמחה וחדי ושל שרה לשון מחוך למדת שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם

"הלבן" - יש תמיהות שהן קיימות כמו (ש"א ב) הנגלה נגליתי (ש"ב טו) הרואה אתה אף זו היא קיימת וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי

"ואם שרה הבת תשעים שנה" - היתה כדאי לילד ואע"פ שדורות הראשונים היו מולידין בני ת"ק שנה בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשות כח בעולם וצא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמיהרו תולדותיהן בני ס' ובני ע'

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק – זֶה תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס לְשׁוֹן שִׂמְחָה: "וַחְדִּי", וְשֶׁל שָׂרָה (להלן יח,יב) לְשׁוֹן מָחוֹךְ ("וְחַיֵּיכַת"). לָמַדְתָּ שֶׁאַבְרָהָם הֶאֱמִין וְשָׂמַח, וְשָׂרָה לֹא הֶאֱמִינָה וְלִגְלְגָה, וְזֶהוּ שֶׁהִקְפִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שָׂרָה (להלן יח יג) וְלֹא הִקְפִּיד עַל אַבְרָהָם.
הַלְּבֶן – יֵשׁ תְּמִיהוֹת שֶׁהֵן קַיָּמוֹת, כְּמוֹ "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" (שמ"א ב,כז), "הֲרוֹאֶה אַתָּה" (שמ"ב טו,כז). אַף זוֹ הִיא קַיֶּמֶת, וְכָךְ אָמַר בְּלִבּוֹ: הֲנַעֲשֶׂה חֶסֶד זֶה לְאַחֵר, מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לִי?
וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה – הָיְתָה כְדַאי לֵילֵד. וְאַף עַל פִּי שֶׁדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹלִידִין בְּנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בִּימֵי אַבְרָהָם נִתְמַעֲטוּ הַשָּׁנִים כְּבָר, וּבָא תַּשּׁוּת כֹּחַ לָעוֹלָם. צֵא וּלְמַד מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, שֶׁמִּהֲרוּ תוֹלְדוֹתֵיהֶן בְּנֵי שִׁשִּׁים וּבְנֵי שִׁבְעִים.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הלבן מאה שנה יולד — תמה, בעבור היות זרע הזקן קר, על כן לא יוליד. והתימה הגדול, איך תלד אשה שנפסק דמה; והבן מהדם יבנה ויכונן. וכאשר תסתכל ותרא, כי דבר שרה נפלא מדבר אברהם, כי הנה מצאנו אבות שכל אחד הוליד בן והוא גדול יותר מתשעים שנה, וחיי הדורות בימי אברהם ארוכים מחיי דור ודור.

וכאשר נסתלק המלאך, מיד מל בנו וכל ילידי ביתו ומקנת כספו:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויצחק" - תרגם אונקלוס "וחדי" וכן הדבר כי הצחוק פעם יאמר ללעג ופעם לשמחה כמו משחקת בתבל ארצו (משלי ח לא) משחקים לפני ה' (ו ה) ולפי דעתי שהכונה בלשון הזה כי כל רואה ענין נפלא באדם לטוב לו ישמח עד ימלא שחוק פיו והוא מה שאמרה שרה (להלן כא ו) צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי כענין אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה (תהלים קכו ב) וכן עשה אברהם כאשר נאמר לו זה שמח ומלא שחוק פיו ויאמר בלבו ראוי זה לשחוק כי הוא ענין נפלא מאד הלבן מאה שנה יולד ואם שרה בת תשעים תלד ולא יהיה זה לשחוק ולשמחה ויקצר הכתוב בתמיהה כי היא נקשרת במה שאמר ויצחק וכן הגם הלום ראיתי (לעיל טז יג) נקשר בראש הפסוק כי אמרה הגם הלום ראיתי השם שנגלה לי כי ראה בעניי ולא אקראנו אל ראי וכן הנגלה נגליתי אל בית אביך (שמואל א ב כז) קשור עם "למה תבעטו בזבחי ובמנחתי" יאמר האם בחרתי בכם שתבעטו בזבחי ומנחתי ולמה תעשו כן או שתהיה הלבן מאה שנה בשאלה לדבר פלא לא כדבר נמנע כמו התשפוט את עיר הדמים (יחזקאל כב ב) ענינו התרצה לשפוט אותה ולהודיעה את כל תועבותיה וכן התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג ה) וכן המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת (לעיל ג יא) כלומר האם עלה בדעתך על הלב לאכול מן העץ וכן זה האם יעלה על הלב שלבן מאה שנה יוליד שרה בת תשעים שנה תלד ואחר כן אמר לו שיהיה הנס הזה עם חיי ישמעאל

"הלבן מאה שנה יולד" - אין הפלא בבן מאה שנה שיוליד כי האנשים יולידו כל ימי היות בהם הליחה בני תשעים ובני מאה גם בדורות האלה אף כי בימי אברהם שלא עברו מימיו פי השנים והנה אחרי זה ארבעים שנה הוליד בנים רבים מקטורה אבל אמר הלבן מאה שנה שלא הוליד בבחרותו מן האשה הזאת יוליד ממנה עתה אחרי מאה ואחרי תשעים שפסק ממנה ארח נשים כי ידע כן ולכך לא אמר כן מתחלה כשנאמר לו (לעיל יז ו) "ונתתיך לגוים" עד אמרו אליו כי משרה יוליד וצוה אותו וקראת את שמו יצחק בעבור הצחוק שעשה אברהם וזה לאות כי היה לאמונה ולשמחה ואחרי שקרא אותו אברהם כן כאשר צוה ה' אותו אמרה שרה הכי קרא שמו יצחק כי צחוק עשה לי אלהים

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויפול אברהם על פניו. כבר הזכיר זה למעלה ויפול אברם על פניו, אבל אותו היה לכוון דעתו לנבואה, וזה היה להתפלל על ישמעאל.

ומה שהזכיר בו הכתוב לשון נפילה בכל פעם ופעם, ללמדך שקודם המילה לא היה מתנבא אלא נופל, לפי שהערלה מאוסה אצל הש"י, וכן מצינו בבלעם שכתוב בו (במדבר כד) נופל וגלוי עינים, אבל אחר שנמול היה מתנבא מעומד, והוא שכתוב (בראשית יח) ואברהם עודנו עומד לפני ה'.

הלבן מאה שנה יולד. ח"ו שירחיק אברהם היות הענין גדול ע"ד הנס והפלא.

אבל על דרך הטבע דבר ואמר הלבן מאה שלא הוליד בבחרותו מן האשה הזאת יוליד עתה, ואם שרה הבת תשעים תלד אחרי שנפסק האורח ממנה, זה א"א בשום פנים ע"ד הטבע, אבל ע"ד הנס והפלא ידע והאמין שאפשר ביכולת הבורא יתברך כמו שהעיד עליו הכתוב למעלה והאמין בה'.

ומה שיזכיר בו הכתוב 
ויצחק, אין זה צחוק ולעג ח"ו, רק לשון שמחה, כלשון (תהלים קכ"ו) אז ימלא שחוק פינו, ועל כן תרגם אונקלוס תרגום ישמח שהוא וחדי ולא תרגם וחייך. והראיה כי לשון ויצחק הוא מלשון שמחה מה שנצטוה מפי הש"י לקרותו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק, ואלו לעג אברהם על הענין לא יצוהו הש"י שיקרא לו שם על שם הלעג, אבל ודאי כיון שצוה עליו כן אין בכונתו של אברהם רק טוב.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הלבן מאה שנה יולד" אע"פ שאפשר שתתעבד האשה אחרי ימי בחרות. זון יקרה לה במשכב אדם בחור אבל לא במשכב אדם זקן:

" הבת תשעים [שנה] תלד" במשכב שום אדם אפילו בחור:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יז) "ויפול אברהם". הנה צחק ושמח על הבשורה, אבל היה לפלא בעיניו, "ויאמר בלבו הלבן", ר"ל הלא יש בזה שלש פליאות. א] מצדי "הלבן מאה שנה יולד," ואין זה בדרך הטבע אף אם האשה ילדה, ועוד שני פליאות מצד שרה. א] "האם שרה תלד" אחר שהיא עקרה. ב] "הבת תשעים שנה תלד" אף אם לא היתה עקרה:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויפול אברהם על פניו. שני פעמים נפל אברהם על פניו‏[1], כנגד כן נטלה מילה מבניו שני פעמים: אחד במצרים ואחד במדבר. במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן:

ויפול אברהם על פניו ויצחק. ר' פנחס בשם ר' לוי: שני פעמים נפל אברהם על פניו, וכנגדן נטלה מילה מבניו שני פעמים: אחד במצרים ואחד במדבר; במצרים בא משה ומלן, במדבר בא יהושע ומלן.

הלבן מאה שנה יולד, למה? ששרה בת תשעים שנה תלד וכו'. האיש אינו מזקין והאשה מזקנת. איזו היא זקנה? כל שקורא אותה אימא פלונית ואינה מקפדת.


  1. ^ פסוק ג וכאן פס' יז