מ"ג בראשית יז יא


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עׇרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְתִגְזְרוּן יָת בִּסְרָא דְּעוּרְלַתְכוֹן וִיהֵי לְאָת קְיָם בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וְתִגְזְרוּן יַת בִּשְרָא דְעוּרְלַתְכוֹן וִיהֵי לְאָת קְיָם בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ונמלתם" - כמו ומלתם והנו"ן בו יתירה ליסוד הנופל בו לפרקים כגון נ' של נושך ונ' של נושא ונמלתם כמו ונשאתם אבל ימול לשון יפעל כמו יעשה יאכל (ברש"י ישן אינו)

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וּנְמַלְתֶּם – כְּמוֹ "וּמַלְתֶּם", וְהַנּוּ"ן בּוֹ יְתֵירָה לַיְסוֹד הַנּוֹפֵל לִפְרָקִים, כְּמוֹ נוּ"ן שֶׁל "נוֹשֵׁךְ" וְנוּ"ן שֶׁל "נוֹשֵׂא". "וּנְמַלְתֶּם" כְּמוֹ "וּנְשָֹאתֶם" (להלן מה,יט), אֲבָל "יִמּוֹל" לְשׁוֹן יִפָּעֵל, כְּמוֹ "יֵעָשֶׂה", "יֵאָכֵל".

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ונמלתם — כמו "ושמרתם", והנו"ן שורש, וכן "לא ידון רוחי" (בראשית ו ג) עם "נדנה" (דניאל ז טו):

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"לאות ברית" זכרון תמידי ללכת בדרכיו בהיותו כחותם האדון בעבדו:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יא) "ונמלתם". עתה יפרש איך שהיא אות ברית, שמה "שתמול את הבשר" שהוא האבר שעליו הערלה ותסירו הערלה ממנו זה"יהיה אות הברית", אם במה שהרושם הזה נראה וגלוי לכל ובו יזכרו כל בעלי הברית את הברית אשר כרת ה' עמהם, אם במה שדרך עבדי המלך להיות להם חותם וכבלא דעבדא לאות שהם עבדים, וכן המילה חותם ההכנעה והשעבוד לאל עולם, ואם במה שבזה יתאחדו כל בעלי הברית להיות לגוי אחד בארץ ניכרים באות ברית כי הם כולם עבדי אל אחד, וכ"ז נכלל במ"ש "ביני וביניכם":  

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ונמלתם את בשר ערלתכם. כנומי הזה שהיא תלויה בגוף. מעשה במונבז ובזוטוס בניו של תלמי המלך שהיו יושבין וקורין בספר בראשית. כיון שהגיעו לפסוק זה, "ונמלתם את בשר ערלתכם", הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה, וזה פניו לכותל והתחיל בוכה. הלכו זה וזה ומלו עצמן. לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק זה אמר אחד לחבירו: אי לך אחי! אמר ליה: את אי לך אבל אני לא אי לי. גילו את הדבר זה לזה. כיון שהרגישה אמם בהם, הלכה ואמרה לאביהם: בניך עלת נומי בבשרם וגזר הרופא שימולו; אמר לה: וימולו. מה פרע לו הקב"ה בשעה שיצא למלחמה? עשו לו סיעה של פסטון, וירד המלאך והצילו.