מ"ג בראשית לא יט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת־צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת־הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְלָבָן אֲזַל לְמִגַּז יָת עָנֵיהּ וּנְסֵיבַת רָחֵל יָת צַלְמָנַיָּא דִּלְאֲבוּהָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְלָבָן אָזַל לְמֵיגַז עָנֵיהּ וּגְנֵיבַת רָחֵל יַת צַלְמָנַיָא דַהֲווֹן נַכְסִין גַבְרָא בּוּכְרָא וְחִזְמִין רֵישֵׁיהּ וּמַלְחִין לֵיהּ בְּמִילְחָא וּבוּסְמָנִין וְכָתְבִין קוּסְמִין בְּצִיצָא דְדַהֲבָא וִיהָבִין תְּחוֹת לִשְׁנֵיהּ וּמְקַיְמִין לֵיהּ בְּכוּתְלָא וּמְמַלֵיל עִמְהוֹן וְאִילֵין הֲווֹן דַהֲוָה גָחִין לְהוֹן אָבוּהָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לגזוז את צאנו" - שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב

"ותגנב רחל את התרפים" - להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה (ב"ר)

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ – שֶׁנָּתַן בְּיַד בָּנָיו דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב.
וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים – לְהַפְרִישׁ אֶת אָבִיהָ מֵעֲבוֹדָה זָרָה נִתְכַּוְּנָה ( ב"ר שם).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותגנוב רחל את התרפים: שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח, כעניין שנאמר אין אפוד ותרפים כי התרפים דברו און, רגילים היו לקסום בהם:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולבן הלך לגזז את צאנו — שהיה ביד בניו, רחוק שלשה ימים, כאשר הוא כתוב (בראשית ל,לה-לו). על כן "ויוגד ללבן ביום השלישי" (פס' כב).

התרפים — יש אומרים שהוא כלי נחשת העשוי לדעת חלקי השעות. ואחרים אמרו, כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה, בשעות ידועות תדבר הצורה; והעד שלהם, "כי התרפים דברו און" (זכריה י, ב). ופירוש הפסוק איננו כן. והקרוב אלי, שהתרפים הם על צורת בני אדם, והיא עשויה לקבל כח עליונים; ולא אוכל לפרש. והעד שהתרפים כן, התרפים ששמה מיכל בת שאול במיטה, עד שחשבו שומרי הבית שהם דוד (שמואל א יט, יג). והפסוק שאמר: "אין אפוד ותרפים" (הושע ג, ד), יש לו ב' פירושים: האחד, שאמר: אין מלך ואין שר בישראל, כי השם לא בחר מלך, רק ממשפחת דוד, על כן אמר בפסוק השני: "ובקשו את ה' אלהיהם". ואין זבח ומצבה, לעבודה זרה. ואין אפוד, שהיו עובדי הבעל עושים כדמות אפוד משה, על כן אמר "אפוד" ולא אמר "האפוד", כמו "הגישה האפוד" (שמואל א כג, ט). ו"אפוד ירד בידו" (שמואל א כג, ו) איננו אפוד שעשה משה, ובמקומו אפרשנו בראיות גמורות אם גומר השם עלי. והפירוש הב', שלא יעבדו השם ולא עבודה זרה. והנה התרפים, קראם לבן אלהיו. ויש אומרים שרחל גנבתם לבטל עבודת כוכבים מאביה. ואילו היה כן, למה הוליכה אותם עמה ולא טמנתם בדרך? והקרוב, שהיה לבן אביה יודע מזלות, ופחדה שאביה יסתכל במזלות לדעת אי זה דרך ברחו:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותגנוב רחל את התרפים" - לא נתכוונה אלא להפריש אביה מעבודה זרה לשון רש"י ואפשר כי היו ללבן לעבודה זרה כאשר אמר למה גנבת את אלהי אבל לא היו כל התרפים נעבדים כי איך תמצא עבודה זרה בבית אדונינו דוד (עיין שמואל א יט יג) והקרוב מה שאומרים שהם כלים לקבל השעות ויקסמו בהם לדעת עתידות והמלה נגזרת מלשון רפה ידים (שם ב יז ב) נרפים אתם נרפים (שמות ה יז) יקראו אותם "תרפים" לרמוז בשמם כי דבורם כמו נבואה רפה תבא ברב ותכזב לעתים רחוקות כמו שאמרו (זכריה י ב) כי התרפים דברו און והנה יעשו אותם קטני אמנה להם לאלהים לא ישאלו בשם הנכבד ולא יתפללו אליו רק כל מעשיהם בקסמים אשר יגידו להם התרפים וכתוב (שופטים יז ה) והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים ושם כתוב (יח ה) שאל נא באלהים ונדעה התצליח דרכינו כי בתרפים היו שואלים וכן היה הענין בישראל באפוד כי אחרי אשר הורגלו באפוד הקדש עשו כדמותו והיו שואלים בו ומאמינים בדבריו ותועים אחריו גם בחלים לא ידרשו את ה' כי אם בהם וזה טעם ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש (שופטים ח כז) כי סרו מאחרי ה' והנה לבן היה קוסם ומנחש כאשר אמר (לעיל ל כז) נחשתי וארצו ארץ קוסמים מעולם כדכתיב (ישעיהו ב ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים ובלעם בן בעור הקוסם היה מעירו וזה טעם למה גנבת את אלהי

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ותגנב רחל את התרפים. דעת הרמב"ן בתרפים כי היו כלים לקבל השעות ויקסמו לדעת העתידות. והמלה נגזרה מלשון נרפים ויקראו להם תרפים לרמוז עליהם כי דבריהם כמו נבואה רפה, תבא ברוב ותכזב לעתים רחוקות. והיו מדברים מדרך חכמת השעות והוא שכתוב (זכריה י ב) כי התרפים דברו און. ולמה גנבה אותם כדי שלא יגלו לאביה אם ישאל בהם כי בורח יעקב. ומה שאמר לבן ליעקב למה גנבת את אלהי לאות ולעד כי התרפים היו אלהיו.

והנה לבן היה קוסם ומנחש כענין שכתוב נחשתי, וארצו חרן היא ארץ קדם מלאה קסמים, הוא שכתוב (ישעיה ב) כי מלאו מקדם וגו'. גם בלעם בן בעור הקוסם משם היה, הוא שכתוב (במדבר כג) מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם.

וכתב רבי אברהם ז"ל הקרוב אלי שהתרפים היו על צורת בן אדם והיא צורה עשויה לקבל כח העליונים ולא אוכל לפרש, והעד בזה התרפים ששמה מיכל במטה עד שחשבו שומרי הבית שהוא דוד. ומה שאמר הכתוב (הושע ג) ואין אפוד ותרפים שלא יעבדו את ה' ולא ע"ז, ע"כ.

ורבינו חננאל כתב כי מה שגנבה אותם כדי שיחזור בו ושיאמר אלוה הגנוב אין בו ממש, כדבר יואש שאמר (שופטים ו) אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו. וכמו שאמר הכתוב (יחזקאל כח) האמור תאמר אלהים אני לפני הורגך ואתה אדם ולא אל ביד מחללך.

ובמדרש למה גנבה אותם שלא יהיו מגידים שיעקב בורח וכי התרפים מדברים והלא כתיב (תהלים קטו) לא יהגו בגרונם. א"ל אין דכתיב (זכריה י ב) כי התרפים דברו און. כיצד עושין מביאים אדם בכור ושוחטין אותו ומולחין אותו במלח ובבשמים וכותבין על ציץ של זהב שם רוח טומאה ומניחים הציץ בכשוף תחת לשונו ונותנים אותו בקיר ומדליקים לפניו נרות ומשתחוים לו ומדבר עמהם בלחש וזהו שכתוב כי התרפים דברו און. ומה שגנבה אותם כדי לעקור עבודת גלולים מבית אביה. וכן הקב"ה הבטיח לבניה להעביר ע"ג מן העולם הוא שכתוב (ישעיה ב) והאלילים כליל יחלוף.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יט) " ולבן." ויעקב כוון העת שלבן לא היה בביתו, כי " הלך לגזוז צאנו," ורחל גנבה את התרפים, שלא ינחש ע"י התרפים הדרך שהלך שם יעקב, וזאת עשתה שלא מדעת יעקב:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולבן הלך לגזוז את צאנו. בכל מקום שנאמר גזיזה, עושה רושם.

ותגנוב רחל את התרפים. היא לא נתכוונה אלא לשמים, אמרה: מה אנא מיזל לי, ונשבוק הדין סבא בקלקוליה? לפיכך ותגנוב רחל את התרפים.