מ"ג בראשית לא יט
<< · מ"ג בראשית · לא · יט · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת־צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת־הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְלָבָן אֲזַל לְמִגַּז יָת עָנֵיהּ וּנְסֵיבַת רָחֵל יָת צַלְמָנַיָּא דִּלְאֲבוּהָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְלָבָן אָזַל לְמֵיגַז עָנֵיהּ וּגְנֵיבַת רָחֵל יַת צַלְמָנַיָא דַהֲווֹן נַכְסִין גַבְרָא בּוּכְרָא וְחִזְמִין רֵישֵׁיהּ וּמַלְחִין לֵיהּ בְּמִילְחָא וּבוּסְמָנִין וְכָתְבִין קוּסְמִין בְּצִיצָא דְדַהֲבָא וִיהָבִין תְּחוֹת לִשְׁנֵיהּ וּמְקַיְמִין לֵיהּ בְּכוּתְלָא וּמְמַלֵיל עִמְהוֹן וְאִילֵין הֲווֹן דַהֲוָה גָחִין לְהוֹן אָבוּהָא: |
רש"י
"ותגנב רחל את התרפים" - להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה (ב"ר)
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים – לְהַפְרִישׁ אֶת אָבִיהָ מֵעֲבוֹדָה זָרָה נִתְכַּוְּנָה ( ב"ר שם).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והנה לבן היה קוסם ומנחש כענין שכתוב נחשתי, וארצו חרן היא ארץ קדם מלאה קסמים, הוא שכתוב (ישעיה ב) כי מלאו מקדם וגו'. גם בלעם בן בעור הקוסם משם היה, הוא שכתוב (במדבר כג) מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם.
וכתב רבי אברהם ז"ל הקרוב אלי שהתרפים היו על צורת בן אדם והיא צורה עשויה לקבל כח העליונים ולא אוכל לפרש, והעד בזה התרפים ששמה מיכל במטה עד שחשבו שומרי הבית שהוא דוד. ומה שאמר הכתוב (הושע ג) ואין אפוד ותרפים שלא יעבדו את ה' ולא ע"ז, ע"כ.
ורבינו חננאל כתב כי מה שגנבה אותם כדי שיחזור בו ושיאמר אלוה הגנוב אין בו ממש, כדבר יואש שאמר (שופטים ו) אם אלהים הוא ירב לו כי נתץ את מזבחו. וכמו שאמר הכתוב (יחזקאל כח) האמור תאמר אלהים אני לפני הורגך ואתה אדם ולא אל ביד מחללך.
ובמדרש למה גנבה אותם שלא יהיו מגידים שיעקב בורח וכי התרפים מדברים והלא כתיב (תהלים קטו) לא יהגו בגרונם. א"ל אין דכתיב (זכריה י ב) כי התרפים דברו און. כיצד עושין מביאים אדם בכור ושוחטין אותו ומולחין אותו במלח ובבשמים וכותבין על ציץ של זהב שם רוח טומאה ומניחים הציץ בכשוף תחת לשונו ונותנים אותו בקיר ומדליקים לפניו נרות ומשתחוים לו ומדבר עמהם בלחש וזהו שכתוב כי התרפים דברו און. ומה שגנבה אותם כדי לעקור עבודת גלולים מבית אביה. וכן הקב"ה הבטיח לבניה להעביר ע"ג מן העולם הוא שכתוב (ישעיה ב) והאלילים כליל יחלוף.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ולבן הלך לגזוז את צאנו. בכל מקום שנאמר גזיזה, עושה רושם.
ותגנוב רחל את התרפים. היא לא נתכוונה אלא לשמים, אמרה: מה אנא מיזל לי, ונשבוק הדין סבא בקלקוליה? לפיכך ותגנוב רחל את התרפים.
<< · מ"ג בראשית · לא · יט · >>