כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַהֲוָה מִסּוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַרְעֹה חֲלַם וְהָא קָאֵים עַל נַהְרָא׃
ירושלמי (יונתן):
י וַהֲוָה מִסוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין עָאל דוּכְרָנָא דְיוֹסֵף קֳדָם מֵימְרָא דַיְיָ וּפַרְעה הֲוָה חָלִים וְהָא קָאִי עַל נַהֲרָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויהי מקץ" - כתרגומו מסוף וכל לשון קץ סוף הוא

"על היאור" - כל שאר נהרות אינם קרוים יאורים חוץ מנילוס מפני שכל הארץ עשויין יאורים יאורים בידי אדם ונילוס עולה בתוכם ומשקה אותם לפי שאין גשמים יורדין במצרים תדיר כשאר ארצות 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיְהִי מִקֵּץ – כְּתַרְגּוּמוֹ "מִסּוֹף", וְכָל לְשׁוֹן "קֵץ" סוֹף הוּא.
עַל הַיְאוֹר – כָּל שְׁאָר נְהָרוֹת אֵינָם קְרוּיִין "יְאוֹרִים" חוּץ מִנִּילוּס, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָאָרֶץ עֲשׂוּיָה יְאוֹרִים יְאוֹרִים בִּידֵי אָדָם, וְנִילוּס עוֹלָה בְּתוֹכָם וּמַשְׁקָה אוֹתָם, לְפִי שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין בְּמִצְרַיִם תָּדִיר כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת.

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

'(א). 'ויהי מקץ שנתים ימים: שתי שנים שלימות, כדכתיב ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל עד מלאות לו שנה תמימה, וכן ימים או עשור, וכן למועדה מימים ימימה בפסח מדבר שהיא משנה לשנה שלימה, אבל מקץ שנתים בלא ימים היה משמע מקץ שנה ויום, כדכתיב בן שנתו בתוך השנה קורהו בן שנה:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי מקץ — לא פירש הכתוב תחילת זה החשבון. וכן: "ויהי מקץ ארבעים שנה" (שמואל ב טו, ז), וכן: "ובעוד ששים וחמש שנה" (ישעיהו ז, ח), וכן: "ויהי בשלשים שנה" (יחזקאל א, א). ויתכן להיות שזה החשבון ליציאת שר המשקים מבית הסוהר, או לשבת יוסף שם.

וטעם ימים — כבר בארתיו (לעיל כז, מד).

ופרעה חֹלֵם — היה חולם; וכן: "ורבקה שומעת" (בראשית כז, ה):

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"על היאור" - כל שאר נהרות אינם קרוים יאורים חוץ מנילוס מפני שכל הארץ עשויה יאורים יאורים בידי אדם ונילוס עולה בתוכם לשון רש"י אבל אונקלוס תרגם יאור "נהרא" רק תרגם על יאוריהם (שמות ז יט) על "אריתיהון" כי הוצרך שם להבדיל ביניהם מפני שהזכיר על נהרותם ועל יאוריהם והנה כלם יקראו לדעתו יאורים הגדולים נקראים נהרות ויאורים ואלו העשויים חפירות ארוכות בידי אדם גם הם יקראו יאורים ומצינו כי חדקל נקרא יאור כמו שכתוב (דניאל י ד) ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל והנה איש אחד לבוש הבדים וכתיב (שם יב ה) והנה שנים אחרים עומדים אחד הנה לשפת היאור ואחד הנה לשפת היאור ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור ולדעתי כדברי אונקלוס כן הוא כי יאור ונהר לשון אחד ושניהם לשון אורה וכן הגשם נקרא אור שנאמר (איוב לו ל) הן פרש עליו אורו יפיץ ענן אורו (שם לז יא) וכמו שאמר רבי יוחנן (ב"ר כו ז) כל אורה האמורה באליהוא בירידת גשמים הכתוב מדבר ואולי בעבור שהגשמים בסבת המאורות והנהרות יעשו מהם יתיחסו אל האבות

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען (משלי ג, ה)

שלמה המלך יזהיר בכתוב הזה (משלי ג) על מדת הבטחון, מפני שהוא מעקרי התורה והמצות. יאמר שיבטח אדם בהקב"ה בכל לבו ולא יבטח ולא ישען על בינתו, והכוונה בזה שאם יורהו שכלו ותלמדהו בינתו לבטוח בעשרו או בכחו וגבורתו, שלא ישען בזה כלל, רק שישים כל בטחונו בהקב"ה שהוא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, ואין כל מעשיו ומחשבותיו כלום בלתי אם יגזור ה' יתעלה, וזהו שכתוב (משלי יט) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, כי אם אסף עושר לרוב אין לו להחזיק טובה לעצמו כי עשרו לא בא אליו בכחו וקלותו, וכן אמר שלמה ע"ה (קהלת ט) כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עשר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם. וכן אמר עוד (משלי טז) לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, ודבורו אינו בידו כי אם ביד הקב"ה וכל שכן שאר כל המעשים, ולפיכך אין ראוי לו לבטוח ולהשען על בינתו ואין לו לתלות תקותו בהשתדלותו רק בהקב"ה, והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים סב) אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי. כלומר לא בהשתדלותי.

וידוע כי בטחונו של אדם מתחלק על שמונה חלקים. האחד הוא בתחילת תולדתו בוטח על שדי אמו מפני שהחלב מזונו וחיותו, וכענין שכתוב (תהלים כב) מבטיחי על שדי אמי. והשני הוא שבוטח אחר כך על אמו להאכילו מה שיערב לו ולהטעימו המתוק לחכו, וכענין שאמר דוד ע"ה (תהלים קלא) אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו. יאמר דוד ע"ה שהיה משוה ומדמה נפשו בבטחון ה' יתברך כגמול הבוטח על אמו. השלישי הוא שבוטח על אביו כי אחר שיגדל ותפקחנה עיני שכלו מעט יראה כי הוא ואמו תלוים על אביו, ואביו הוא עיקר ואז יתלה בטחונו באביו. הרביעי הוא שיבטח על כחו כאשר יגדל יותר וילמד אי זו מלאכה שתהיה באשר יוכל להתפרנס אז יסיר בטחונו מאביו וישים בטחונו בכחו ותחבולותיו. החמישי הוא שיבטח בהקב"ה כאשר יגדל יותר ויתחזק שכלו, ומתוך שיראה שאין כחו ותחבולותיו כלום ויראה חסרון הבריות ופחיתותם וצרכם הגדול לחסדיו יתעלה, אז יסיר בטחונו אשר היה לו בכחו וישים בטחונו בהקב"ה בענינים שאין בידו כח ותחבולה להפיק אותם. כענין צורך גשמים בזמן הזריעה, או אם ילך בים והים הולך וסוער, או במדבר חיות ולסטים, או בישוב והדבר היה בארץ. וכל הענינים האלו וכיוצא בהן שאין לו כח ותחבולה להמלט ישים בטחונו בהקב"ה, ומדרגה זו במדת הבטחון היא טובה אבל אין לה שלמות מפני שהוא כענין שאמר הנביא ע"ה (ירמיה ב) ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו. הששי הוא שיבטח בהקב"ה אפילו בדברים שיש לו בהן כח וקצת תחבולה, כגון מי שאפשר לו להתפרנס בסבת מלאכה כבדה שהיא מיגעת הבשר ומחזיר בטחונו להקב"ה שיפרנסהו בענין שיהיה נקל יותר. השביעי הוא שיבטח בהקב"ה בכל הסבות כולם בין שתהיה הסבה קשה או קלה. השמיני הוא שיבטח בהקב"ה בכל לבו ולא יתלה מחשבתו לסבה מן הסבות רק שירצה במה שהוא רצון הקב"ה, כלומר במה שהוא בריא או חולה עשיר או עני חפשי או אסור בבית האסורים. וכיון שרצון הקב"ה שיהיה לו אחד מן המאורעות והיסורין ההם והוא חפץ לדכאו בהם יש לו לחפוץ בזה ואין לו לבקש סבה, כי אם הוא משתדל ומבקש סבה שינצל מן המאורע ההוא שהוא בו, משים חלק אחד מלבו בבטחון אותה סבה ואיננו בוטח בהקב"ה בטחון שלם בכל לבו, ומי שהוא שלם במדת הבטחון יש עליו לבטוח בהקב"ה בכל לבו שהוא יתעלה בעל הסבות כולן יזמין אליו הסבות כפי מה שיצטרך. כן כתב הרב הגדול החסיד ר' בחיי בן פקודה ז"ל בספר חובת הלבבות שחבר.

ויראה לי כי מפני זה אמר (משלי ג) בטח אל ה', ולא אמר בה', לבאר שהבטחון השלם בכל לבו הוא שיהיו כל מחשבותיו אל ה', כענין שכתוב (תהלים כה) עיני תמיד אל ה', ואין ראוי לו לצדיק השלם במדת הבטחון לבקש סבה, והעד על זה ענין אליהו, וכמו שהזכרתי בפרשה של מעלה (מ"א יז) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר וגו', והקב"ה הזמין לו אותה סבה והוא לא בקש אותה, והנה זאת מדרגה עליונה מאד במדת הבטחון.

והנה יוסף הצדיק הבוטח בהקב"ה לפי שבקש משר המשקים שיהיה לו סבה שיצא מבית האסורים, לכך לא הגיע למדרגה זו של בטחון ונענש בזה שנשאר שתי שנים יותר בעונש שתי מלות שאמר לו והזכרתני והוצאתני. וזהו שכתוב.

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאור, מקץ שנתים ימים. לסוף שנתים שפתר יוסף חלום שר המשקים והאופים היה החלום הזה של פרעה. ודרשו רז"ל כי עכובו בבית האסורים שתי שנים אחרי זאת היה בעונש והזכרתני והוצאתני. וכבר בארתי למעלה כי יוסף הצדיק שם ה' מבטחו בלבד ולא פנה אל שר המשקים רק שיהיה לו סבה מאת ה' יתברך. ואחר שהזכיר שנתים למה הוצרך ימים והרי כתוב (בראשית מה) כי זה שנתים הרעב, ולא הזכיר שנתים ימים, אלא למדך כאן שהיו שתי שנים מלאים מיום ליום לכך הוסיף ימים.

ובמדרש מקץ שנתים ימים זהו שאמר הכתוב (איוב כח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות, כל דבר ודבר שיצא מפי הקב"ה בקצבה הוא יוצא אפילו הגשמים בקצבה הם יורדין, שהוא קוצב לבריות בראש השנה וכשישראל זוכים יורדין על הצמחים ועל האילנות וכשהם חוטאים הם יורדים על המדברות ועל הימים, זהו שאמר הכתוב קץ שם לחושך, קץ נתן ליציאת מצרים שנאמר (שמות יב) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו', קץ נתן ליוסף לצאת מבית האסורים שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים.




ופרעה חולם:    ראוי שיאמר ופרעה מלך מצרים, אבל מפני שהיה החלום הזה בענין היאור והוא היה תחלת מפלתו, גם יש בו רמז למה שעתיד שילקה במים ע"כ לא הזכיר בו הכ' מלכות כי אם השם לבדו, ומפני זה תמצא שיזכיר בכל הפרשה שם פרעה תמיד, ולא תמצא שם כלל מלך מצרים רק בהיות המעלה ליוסף שהזכיר בו הכ' מלכות לכבוד יוסף. הוא שכ' (בראשית מא, מו): "ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים" כי אז הזכיר בו השם והמלכות לבאר כי מעלת יוסף היא סבת מלכותו כי כל הארץ היתה אובדת לולי עצתו בחכמת פתרונו. ודע כי החלומות מפני ג' סבות, מפני מאכלים, מפני מחשבות, מפני חזוק הנפש, המאכלים מולידים גסות ומעלין עשן אל המוח והחלום הבא בסבת זה הכל עניני הבל ודברים בטלים, החלום הבא בסבת מחשבות הוא כשאדם מחשב בהם תדיר ומכח ציור המחשבה שהוא מחשב בהם ביום יראה אותם בלילה, הוא שכתוב בנבוכדנצר (דניאל ב, כט): "רעיונך על משכבך סליקו", והחלום הבא מפני חוזק הנפש הוא האמתי הראוי מכלם שהוא מכחות הנפש, שכח המדמה מצייר בעת השינה הדברים המורגשים שכבר חשב בהם והשיגם בהקיץ וחקקם בדמיונו ובשעת השינה שההרגשות בטלות הכח הזה מתחזק בו עד שיהיה הענין נדמה לא כאלו ראה אותו בהרגש והחלום הזה צודק כשהכח המדמה חזק באדם והוא שבא לאדם מבלי שיהרהר בו ושלא על דרך הרגילות כלל. וזו היא נבואה קטנה שארז"ל שנתנו לשוטים ותינוקות מפני שאין להם דעת ולא הטריחו חושיהן בהקיץ להשכיל בדברים המורגשים ולעצור אותם בדמיונם ולפיכך כל מה שהכח המדמה שלהם ישתלם להם בהקיץ ישתלם להם בעת השינה שהם מדמים דברים אמתיים ומתקיימים, והחלומות שהם מהמין הזה הם באים בין לצדיקים בין לרשעים מבלי שיהרהר אדם בענין זה כלל, ורצה הקב"ה להחלים את פרעה ולהפעים רוחו בחלום ולסכל עצת חרטומיו וחכמיו כדי להעלות את יוסף אל המעלה ההיא:

והנה עומד על היאור:    יאור ונהר הכל אחד, וכן תרגם אונקלוס נהרא ועקר שניהם מלשון אורה, וכן מצינו שהגשמים קראן הכתוב אור שנא' (איוב לו, לב): "על כפים כסה אור" וכתוב (איוב לז, יא): "יפיץ ענן אורו", וטעם הדבר כי הנהרות נעשין ממי גשמים והגשמים בסבת המאורות, וע"כ ראוי ליחס התולדות אל האבות, והיאור הזה נקרא נילוס שהיה עולה ומשקה את הארץ כי אין הגשמים יורדים במצרים תדיר, ומה שהזכיר על היאור היה ראוי לומר על שפת היאור כמו שאמר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאור, וכן פרעה בעצמו בספורו ליוסף הזכיר בחלומי הנני עומד על שפת היאור: אבל יתכן לפרש כי לפי שזה ספור התורה גלתה לנו התורה בזה מחשבתו הרעה כי היה חלומו מענין מחשבתו שהיה עושה עצמו אלוה והיה נילוס יאורו ומפני זה הזכיר על היאור, ראה בחלומו כי היה שליט על היאור ומושל עליו כענין שכתוב (יחזקאל כט, ג): "לי יארי ואני עשיתני", ופרעה בספורו שנה הענין ואמר על שפת היאור כי היה נבהל בענין החלום והוא שכתוב ותפעם רוחו ונתבייש לתת גדולה לעצמו שיאמר "על היאור" ואמר "על שפת היאור".

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויהי מקץ" ופרעה חולם. בהיותו חולם עניני רעיוניו חלם ג"כ שהיה עומד על שפת היאור כאמרם רז"ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים:

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

בעבור שמסדר הפרשיות לא עשה הבדל בסדר הזה לתהקשרו' הספור אמרתי להקל פירוש הזה לחלק זה הסדר לג' חלקים. האחד בספור חלום פרעה ומה שפתר לו יוסף ואיך העלה אותו לגדולה ומה שעשה בשבע שנות השבע במצרים תחלתו ויהי מקץ עד ותחלנה שבע שני הרעב לבא. ואחר כך בספור שני הרעב וביאת אחי יוסף לפניו לשבור אוכל ומה שקר' לו עמהם תחלתו ותחלנה שבע שני הרעב עד ויקחו האנשים את המנחה. וחלק השלישי במה שקרה לאחי יוסף עמו כשהביאו את בנימן תחלתו ויקחו האנשים את המנחה וגו' עד סוף הסדר. והנני מתחיל בחלק הראשון ואעיר על הספקות והשאלות אשר יפלו בו כדרכי. ומפני שעקר הספור הזה הוא בחלומות ופתרוני' ראיתי להעיר בזה הדרוש ראשונה שאלות כוללות ואחר כך בפסוקים שאלות פרטיות:

השאלה הא' אם החלומות כלם הם משפע העליון והודעתו אם לא. ואם תאמר שהחלומות כלם שיחלמו בני אדם הפועל בהם הוא השכל הפועל או הגרמים השמימיי' המשפיעים על הכת המדמה בלבד כמו שביארו החוקרים הנה יפלו על זה ספקות. מהם מה שיורה עליו הנסיון בכל יום שיחלום אדם פעמים רבות חלומות שאין להם ענין כלל והם מהרכבות הדמיון מהיותו מתהפך בתחבולותיו פעם מפני המזג כי בהתגבר האדומה יחלום כאלו ישליכוהו בגו אתון נורא יקידתא ובהתגבר עליו הלבנה יחלום שנפל במים אדירים וכדומה לזה עד שבעבורו יקחו הרופאים פעמים אותות בחלאים מפאת החלומות. ופעמים שממה שיתעסק האדם ביום יחלום בלילה וכמו שאמז"ל בפרק הרואה (ברכות כה) אין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו. אמר רבא תדע לך לא מחזי לאיניש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא. אמר ליה קיסר לרבי יהושע אמריתו דחכמיתו טובא אמור לי מה דחזינא בחילמאי. אמר ליה חזית דאתו פרסאי ושבו לך ורעו בך שקצי בחוטרא דדהבא הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא. וכן אמר (שם נו) שמואל לשבור מלכא מה יחלום והרהר בו כל היום וחלם כן בלילה וכל זה מורה שהחלומות אינם משפע עליון כי אם מהרכבות הדמיון עצמו כפי הליחות והמחשבות עד שמפני זה אמר שלמה כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברי' ששם החלום שם נרדף לכסיל. ואמר כי ברוב חלומות והבלים ודברי' הרבה. וישעיהו אמר כי כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה כן יהיה המון כל הגוים. (ירמיהו כ״ג:כ״ח) וירמיה אמר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר וגו' ואמר אל תשמעו אל חלומותיכם וזכריה אמר (זכריה י' ד') כי התרפי' דברו און וחלומות השוא ידברו הבל ינאמון. והפסוקים האלו כלם מורים כי החלומות הבל המה ודבר שאין בו ממש וכן בדברי חז"ל דברי חלומות אינן מעלין ואינן מורידין ובפרק הרוא' אמרו שכל החלומות הולכים אחר הפה. ואם היו משפע עליון איך יהפך אותם פה הפותר כרצונו אלא שהחלומות עצמם אין בהם דבר אמת ואם אמרנו הצד המנגד ר"ל שהחלומות השוא ידברו וששקר המה ודברים דמיוניי' כוזבי' ג"כ יפלו על זה ספקות. מהם הנסיון שעינינו הרואות בכל יום אנשים יחלמו דברי' עתידין ויצאו כלם לפועל ויתקיימו ומפני זה כתב הפלוסוף בחוש והמוחש שהיה דעת הקדמונים שהנבואה תבא מהאל והחלומות מהמלאכים והקסם מהשדי' והנה התורה העידה שבאה הודעה אלדית לאבימלך בחלום הלילה על דבר שרה וכן ללבן על דבר יעקב. והשוה הכתוב ענין החלומות לנבואה באמרה (דברים י"ג א') כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום. וגדעון עשה לנצחון מלחמתו אות בחלום אשר שמע שהי' מספר אדם לחברו במחנה האויבים וכן נתקיים החלום ההוא. וענין שאול שאמר שלא ענהו השם בחלומות גם באורים גם בנביאים ואליהוא שאמר כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה בחלום בחזיון לילה וגו' ויואל אמר מיעד טוב זקניכם חלומות יחלומון וזה ממה שיורה שהחלומות הם מהשפע העליון וההודעה האלדית וכמו שנראה מחלומות שר המשקים ושר האופים ומחלום פרעה ומחלומות נבוכדנצר שכלם נתקיימו להיותם הודעות אלדיות וכמאמר יוסף את אשר האלדים עושה הראה את פרעה. ודניאל אמר לנבוכדנצר (דניאל ב׳:כ״ח) ברם אית אלהא בשמיא גלי רזין והודע למלכא מה די להוי באחרית יומיא. ומפני זה אחז"ל שהחלום אחד מששים בנבואה. ובבראשית רבה אמרו שנובלת הנבואה חלום שהורו בזה שהיו החלומות השפע ממין הנבואה עם היות שיתחלפו בפחות ויתר וכמו שכתב הרב המורה בפ"לו ח"ב. ולהיות דעתם זה הרבו החכמה בפתרונם ובמה שיורו וכמו שבא באותו פרק הרואה (ברכות נ"ו). אמרו הרואה באר בחלום יצפה שלום הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה אין מראין דלועין אלא למי שהוא ירא שמים בכל כחו. וכן דרשו על מה שיורו דברים אחרים הרבה. ומה ישכי' ויאמר החולם אותם והוא ביאור ארוך מאד אבל יורה בכלל היות החלומות הודעה אלדית על העתיד הנה א"כ יש לנו בדרוש הזה מערכה מול מערכה מהספקות מהנסיון כפי דברי הפלוסוף ודברי חז"ל:

השאלה הב' כשנודה שיש בחלומות הודעה אלדית מי הוא הפועל אותה באמת האם הוא השכל הפועל שישפע על הכח המדמה וכמו שהוא דעת אבוחמ"ד ונמשך אחריו הרב המורה באותו פרק הנזכר למעלה או אם יודע זה באמצעות הגרמים השמימיי' שהם הפועלים הקרובים בזאת ההודעה והוא דעת הרלב"ג פמ"ב ממלחמותיו. ואם אמרנו שהשכל הפועל להיותו מקנה המושכלות באדם ומשגיח בשמירתו הנה המשפיע בחלומות ההודעה שבהם מצד הסדור הכולל אשר בו ושבזה תבדל הנבואה מהחלום ר"ל שהנבואה יחול שפע הנבדל עם השכל ההיולאני והכח המדמה יחד אבל בחלום יחול על הכח הדמיוני בלבד וכדברי הרב בפל"ח ח"ב. הנה כשנניח זה יתחייבו עליו ספקות עצומים. מהם שאיך יודיע השכל הנבדל הדבר הפרטי במה שהוא פרטי עם היות שאין אצלו כי אם הסידור הכולל. ומהם שאיך יודיע הנבדל מתי יהיה הדבר לכמה ימים או חדשים או שנים כמו שנראה בחלומות בהיות שהנבדל אינו נופל תחת הזמן ואין בסדר הכולל הנמצא אצלו הגבלה זמנית ואיך יתן אותה אם כן. ומהם שאיך יודיע השכל הנבדל הדברי' המקריים שיראם האדם בחלומו כי הנה מהצד שהם מקריים אין להם סדור ולא הגבלה ואמרנו שתהיה הודעה מוגבלת בדברים המקריים הוא מאמר סותר נפשו לפי שמה שהו' בקרי ובהזדמן אין לו סבות יסודר מהם וידוע שרוב מה שיוד' בחלומו' הם הדברי' הפרטיים והדברים המתחדשים על צד הקרי וההזדמן בהגבל' זמנית. והנה אב"ר להתיר הספקות האלה כתב אם לענין הפרטיים שכמו שהשכל הנבדל יתן הצורות כוללות ויקבלם החומר קבול פרטי כן הענין בזה רוצה לומר שהוא יתן בחלומות הסדור הכולל אבל הדמיון יקבלהו פרטי. ולענין הדברים המקריים החליט המאמר שלא יתכן שתהיה זאת ההודעה שבחלום ובנבואה בדברים שהם בקרי ובהזדמן ומשם לקח רבי משה הנרבוני מה שכתב שבכח המשער וע"צ האומד אמר שמואל לשאול שנמצאו האתונות לאביו כי הדברים ההם להיותם מקריים לא יודעו נבואה אבל הדברים האלה אין להם מקום ולא טענה לפי שהמציאות הפרטי יושפע מהסדור הכולל מצד טבע החומר אשר ימצא לו מקרי' נתיחד בהם איש איש כפי המזג הפרטי ובהיות הענין כן הנה יהיה מציאות אלו המקרים אשר היה בהם האיש פרטי מהמזג המיוחד ואול' בזאת ההודעה שבחלו' מי יתן ואדע ממי נתחדשו בכח הדמיוני אלו המשיגים והמקרי' הפרטיים האם תהיה למדמה השגה לא יקנה אותה לא מהחוש ולא מהשכל. ועוד שאלו הדברים אשר תהיה בהם זאת ההודעה הם בעינם משיגו לזה האיש וכמהו זה האיש ואם היה הציור בהם בכח הדמיוני מעצמותו היתה ההודעה הזאת מגעת מזולת סבה פועלת וזה שקר. ואמנם מה שאמר בענין המקרים שלא תתכן בהם זאת ההודעה הנה החוש מעיד על הפך זה וכל א' ממנו עד בדבר ואין ראוי שנכחיש המוחש בהחלט מספקותיו. ולמה שהעיז פניו הנרבוני לומר שבכח המשער הגיד שמואל לשאול נמצאו האתונות מי יתן איפה ואשאלהו ומה יאמר במה שנזכר שם בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימן בצלצח ואמרו אליך נמצאו האתונות וגו' וחלפת משם והלאה ובאת עד אילון תבור ומצאוך שם ג' אנשים עולים אל האלדים בית אל א' נושא ג' גדיים ואחד נושא שלשת ככרות לחם ואחד נושא נבל יין ושאלו לך לשלום ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם. אחר כן תבא אל גבעת האלדים אשר שם נציבי פלשתים ויהי כבואך שם העיר ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והמה מתנבאי' וצלחה עליך רוח י"י והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר והיה כי תבאנה האותות האלה לך וגו' ואמר שם ויבואו כל האותות האלה ביום ההוא. האם אפשר שבכח המשער היה מגיד כל הפרטים האלה שמואל הנביא זה מכת הנמנע בלי ספק אלא שהגיעוהו בנבואה וכן יגיעו דברים ממין זה בחלום. הנה אם כן מצד הפרטיו' והזמן והקרי וההזדמן אין ראוי שנאמר שהשכל הפועל הוא פועל ההודעה הזאת בחלומות כפי הסדור הכולל אשר בו. ואין ג"כ שנאמרו שהפועל הקרוב בהודעה הזאת הם הגרמי' השמימיי' שעם היות שיודיעו הדברי' הפרטיים העתידי' להיות לאיש כפי המצב שנולד בו שמפני זה יהיו פעולותיו ומחשבותיו מסודרות מהם עדין יקשה איך יודיעו הדברים הנופלים במקרה גמור ובדרך הזדמן וכבר השתדל הרלב"ג לבאר איך ידעו הגרמים השמימיים הדברים המקריים שהוא מצד שהם כלים משתתפי' בשמירת האדם והנהגתו עד שמחשבותיו ופעולותיו מסודרות מהם והם יורו שיהיה האיש ההוא מוצלח וטוב המזל ויתחדשו לו מקרים טובים ולאיש אחר יהיה בהפך זה כפי המצב שהיו הגרמים השמימיים כשנולד זה הפרטי. אבל מאמרו בזה בלתי מספיק לפי שעם היות שהמערכה השמימיית תורה על זה האיש שיקרו לו מקרי' טובי' ומצליחי' או בהפך אין ספק שלא תורה על פרטיות המקרי' ההם כאלו תאמר שישתדל האיש ההוא לחפור חפירה למצא מי' וימצא זהב וכסף ונחושת כי פרטיות המקרים א"א שתקיף ולא תורה עליה' המערכה בשו' צד ואלה הם רוב דברי' שיודעו בחלומות. ואלו היו הדברי' המקריי' בפרטיות' מסודרי' ומוגבלי' מהמערכה לא ימצא כאן אם כן דבר אפשרי מצד עצמו אבל יהיה כל הדברים אשר אצלינו מחוייבים לגמרי. ואיך נכחיש טבע האפשר או טבע החלומות והנה כל אדם עד לעצמו שיחלום דברים פרטיים בשמותם וזמניהם וגם שכפי דעת הפלוסוף כמו שנתבאר לא יחלום אדם חלומות כוללים לעמים ומלכיות וארצות אחרות כי אם פרטיים מגיעים לחולם או לקרוביו אוהביו ועמו. וגם יאמר שלא יחלום אדם דבר לזמן רחוק ושנים רבות כי אם לזמן קרוב. וכבר כתב הרלב"ג עצמו שהסגלה העצמית בחלומו' היא שיהיו כלם בדברי' העתידי' להיות תכף וכל זה ממה שיוכיח שאין המודיע בהם הגרמים השמימיי' ולא ג"כ השכל הפועל בכלל ובהחלט:

השאלה הג' בפתרון החלומות בכלל והיא אם ייוחס פתרון החלומו' אל הכח המשער והאומד בלבד כמו שחשבו הפלוסופי' אם הוא מדרכי הנבואה ומין ממיניה או אם ע"ד הקרי וההזדמן בלבד. ואם אמרנו שהוא בכח המשער בלב' שהפותר יחשוב מה שהיה אפשר שתהיה נפש החולם משערת אותו כאשר נעתק הדמיון ממנו ושיהי' זה כמו שיחשוב בדב' אחר ויעתק בדמיונו אל זולתו עוד ממנו אל זולתו עד שישכח מה שהיה חושב בראשונה שהנה יהיה דרכו בזכירתו אל ההתכה כשיעיין בדמיון אחרון ויזכור הסבה שחייבוהו וכן מזה לזה עד שיגיע אל הדמיון הראשון ושכן הוא ענין הפות' הנה כשנניחנו כן יקשה על זה מאד קיו' דברי הפותר כי הנה בהיותו על זה הדרך יתחייב שעל המעט יתקיימו דבריו וכבר הודה זה הפלוסוף: וכתב אבו"חמד בטבעיות וז"ל ובעבור שהיו ההעתקו' הדמיוניו' בלתי נתלו' במין מיוחד נרחבו אופני הבחינה והפתרון והיתה מתחלפת בענינים והאישים והמלאכות ופרקי השנה ובריאות הישן וחליו ולא יודע זה אלא במין מהסברא ולכן יגבר בו השבוש עכ"ל ואיך לא כי הנה הרכבו' המדמה כמעט שהם בב"ת ואיך יוכל הפות' לשער הדמיון כשנעתק לדמיון אחר בתוך השינה אם ע"צ הקרי וכב' כתב ב"ר במ"ב מחוש ומוחש שמתנאי הפותר שיהיה יודע בחקויים אשר יכללו האומות והחקים שיחדו לכל אומה כי האומות ותחלפו בזה כפי טבעם והרגל ואמונתם ואם הדבר כן איך ידע דניאל לפתור חלום הצלם אשר חלם נבוכדנצר ממלכיו' האדמ' האם היה יודע כל חקיה' ומנהגיה' וטבעיהם של פרס ושל יון ושל רומי ושל המלכות החמישי' שנכלל כל זה בחלום הצלם. וכן ר' ישמעאל שזכרו בפרק הרואה (ברכות נ"ו) שא"ל בן דמה שנשרו לו שני לחייו ופתר לו שני גדולי רומי יעצו עליך רעה ומתו. וההוא שא"ל שהיה משקה שמן זית לזתי' ופתר לו אמו בעל אמ"ל דחטיף ליה כוכבא אמ' ליה בר ישראל גנבת וכאלה רבים מהפתרוני' שנזכרו שם שפתר ר' ישמעאל שא"א שיגיע הכח המשער עליהם. וכן רבינו הקדוש (ברכות נ"ו) שהגיד לו בר קפרא שהחלום שנשר חוטמו ואמר לו חרון אף נסתלק ממך אמר ראיתי שני ידי שנחתכו ופתר לו לא תצטרך למעשה ידיך. אמר ראיתי שני רגלי שנקטעו ופתר לו על סוס אתה רוכב. אמר ליה חזית דאמרינן לי באדר מיתת וניסן לא חזית ופתר לו באדרתא מיתת ולא אתית לידי נסיון. האם יעלה על לב שבהשערה ואומד ע"ד ההתכה היו כופלים אותם השלמים בדברים הנפלאים האלה מן הפתרונים והיו כלם מתקיימים. והנה המראות והמשלים ההם היה אפשר שיורה ג"כ על ענינים אחרים ומי הביאם להחזיק בפתרון אשר עשו מזולתו. ואם היו הפתרונים מהכח המשער איך אמר יוסף הלא לאלהי' פתרוני' אלדים יענה את שלו' פרעה ודניאל יחס פתרונו גם כן אל האלדים. ואיך יאמרו חז"ל הרואה זה יורה על זה ואולי שנעתק מענין אחר ולא יורה עליו. וקשה מזה מה שהעיד רבי בנאה שהיו בירושלים כ"ד פותרי חלומות (ברכות נ"ה) והלך אצל כלם על חלום אחד ומה שאמר לא זה לא אמר לו זה וכלם נתקיימו. ואם היו כלם פותרי' כפי הכח המשער והתחלפה השערת' זה מזה איך נתקיימו כלם. ויותר זר מזה מה שאמרו שם שבר הדיא הוה מפשר חלמי ומאן דיהב ליה אגרא מפשר ליה לטב ולמאן דלא יהב ליה מפשר לגריעותא. ושאביי ורבא חלמו שניהם חלו' אחד ואביי נתן לו שכר ופתר לו לטב ונתקיי' ורבא שלא נתן לו כלל פתר לו לרעה אותו חלום עצמו ונתקיים עד שמפני זה אמרו שהחלומות הולכים אחר הפה והיה ראוי שיהיה בהפך שהפתרון ילך אחר החלו' כיון שרוח י"י נוססה בו. הנה מכל הצדדים האלה יראה שאין פתרון החלומות נתלה בכח המשער. ואם נאמר שרוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם ושהפתרון הוא מין ממיני הנבואה הנה נצטרך להודו' שיוסף ודניאל ורבי ישמעאל ורבינו הקדוש ובר הדיא וכל הכ"ד פותרי חלומות שהיו בירושלים היו כל עם י"י נביאים והוא בהפך שרשי חז"ל ודבריהם. ועוד שאם בדרך נבואה ידעו הפותרים אותם העתידות מה להם עם החלומות והיה להם להגיד נבואותיהם כנביאים לא כפותרים וכמאמר ירמיה הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת כ"ש שהפותרים לא יתבטלו חושיהם בעת שיפתרו החלומות כנביאים בעת נבואותיה' ואלו היה הפתרון כפי הנבוא' המגע' אל הפותר לא היה חז"ל מחליטן מאמריה' מי שיחלום כך מורה על כך כי הנה ידיעתו תהיה בנבואה לא לזולת. ואם אמרנו שהפתרון הוא כפי הרצון וחפץ הפותר לומ' מה שירצ' למי שירצ' כבר הדיא שיציאתו לפעל הוא במקרה וע"צ ההזדמן יקשה מאד היאך יהיו מתקיימי' הפתרוני' ההם כלם כי הנה מה שבמקרה לא יתמיד וידוע שיוסף ודניאל וכן אותם חכמי משנה בפתרוניהם לא נפל מכל דבריהם ארצה הוא המוכיח שאין זה במקרה ובהזדמן.

השאלה הד' בפתרונים שפתר יוסף בפרט שעליהם נסמך לחכ' ונבון וכי רוח אלהין קדישין ביה והיא כי הנה ירא' שקל שבקלי' וריק שבריקים היה פותר אותם חלומות כמו שפתר אותם יוסף וביאור זה כי הנה שר המשקים ושר האופים ידע יוסף מאסרם על מה היה וראה שהם חלמו חלומות מתיחסים לעניניהם אם שר המשקי' בענין היין שהיה נותן לפרעה ושר האופים מהמאכל שיאכל פרעה ומאשר ראה ששר המשקים חלם ויתן את הכוס על כף פרעה שעד שישוב לאומנותו ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו והיה א"כ הפתרון הוא עצמו החלום ומה החכמ' אשר בזה. ואמנם שר האופי' שלא ראה שהיה לוקח פרעה מאכלו מסליו אבל בהפך שהיה רואה שהיה אוכל אותם העוף מהסל מעל ראשו פתר לו שיהי' תלוי ויאכל עוף השמי' בשרו כי כן יקרה לנתלים לא לנקברים תחת הארץ. הרי לך שהחלומות האלה לא היה בהם לא השער ולא פתרון כי הם היו מבוארי' בעצמם. ואמנ' ענין שלש' ימים שהגביל כבר הורה על המהירות בחלום שר המשקים אמרו והוא כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה שנעשה כל זה בפתע ולכן שפט שלשת השריגי' שלשת ימים הם. ומשם התחייב שיהיו כן בשר האופי' שלשת הסלים מורים עליו וקרוב הוא שהיה יודע יוסף שלשלשת ימים יעשה פרעה משתה יום הולדת אותו שהיה זה דבר מפורסם ושבהכרח אז ידין אותם אם לטוב ואם לרע. ומה א"כ החכמה שבאה בפתרון החלומות האלה שהוצרך לומר הלא לאלדים פתרונים. ואמנם חלום פרעה מבואר מענינו שלא היה צריך אל פתרון. לפי שבידוע שהפרו' היפות והבריאות מורה על שיש עשב הרבה בארץ ויאכלו ויתעדנו בו והוא השבע. והרעות מורות בהפך על הרעב. וכן השבלים הטובות מורות על רבוי המים בארץ ועדן הפרות ודשנותם והוא השבע. והרעות מורות בהפך על הרעב. ומפני שלתבואה יצטרך החריש והקציר היה הכל חלום א' מהפרות לחרישה ומהשבלים לקצירה. ומפני שהיה מספר הפרות והשבלי' שבעה שבעה מורה בהכרח שיהיו שני שבע שבעה ושני הרעב שבעה גם כן ומה החכמה ורוח הקודש שנמצא בפתרון זה והנה כל עובד אדהה יפתור אותו כן. ומי לא ידע בכל אלה שהפרות הטובות והשבלים הטובות מורים על השבע והרעות מורים על הרעב. ואיך נואלו שרי צוען חכמי ויועצי פרעה מהבין הדבר הפשוט ומה ראה פרעה מפני הפתרון המבואר הזה בעצמו לעשות ליוסף יקר וגדולה ולקראו נבון וחכם וכי רוח אלדין קדישין ביה:

השאלה הה' בדברי שר המשקים לפרעה. אם באמרו את חטאי אני מזכיר היום והוא לא נאסר כי אם על חטא אחד לא על רבים ואם ויתן אותי במשמר אותי ואת שר האופים שזכר מלת אותי שתי פעמים. ואם באמרו ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא והם היו ב' חלומות לא חלום אחד. ואם באמרו איש כפתרון חלומו חלמנו. וכן איש כחלומו פתר. ואם אמר זה להגיד שצדק בפתרונו הרי כתוב אחר זה ויהי כאשר פתר לנו כן היה ומה ענין אמרו אם כן איש כפתרון חלומו איש כחלומו פתר:

השאלה הו' אם היה חלום פרעה אחד כאשר אמר לו יוסף מדוע נחלק לשני חלקים בפרות ובשבילם עם יקיצה בנתיים כמו שאמרה תורה ויישן ויחלום ויישן ויחלום. וכן הקפיד הוא עצמו על זה בספור חלומו כמו שאמר ומראיהן רע כאשר בתחילה ואיקץ.

השאלה הז' למה התחיל יוסף לומר חלום פרעה אחד הוא את אשר האלדים עושה הגיד לפרעה והיה ראוי שיתחיל בעקר החלום הנה שבע שנים באות וגומר וקמו וגומר ואחר כך יאמר חלום פרעה אחד הוא ועל השנות החלום וגומר. ומה ענין את אשר האלדים עושה וגומר כי זהו ענין כל החלומות הצודקים שהנבדל יודיע לאדם לתכלית השגחתו ושמירתו הדברים שיהיו ולמה כפל זה המאמר את אשר האלדים עושה הגיד את אשר האלדים עושה הראה ושניהם כח אחד:

השאלה הח' בעצת יוסף ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו כי הוא בעצה הזאת נדרש ללא שאלו וכמו שכתב הרמב"ן הליועץ למלך נתנוהו ודעתו הוא שהיה זה מכלל הפתרון אבל זה לא יתכן שאם כן היה אומר זה בתוך דברי הפתרון כשהיה אומר ונשכח כל השבע בידוע שכבר השלים הפתרון בנותנו טעם על השנות החלום. ועוד שאם היה זה מכלל הפתרון לא היה אומר בלשון בקשה או עצה אלא בלשון ספור כשא' הפתרון. ועוד שאם היה מכלל הפתרון איך אמר וייטב הדבר בעיני פרע' והנה לא יאמר זה אלא על עצה ולא על הפתרון:

השאלה הט' בדברי העצה שאמר ירא פרעה איש נבון וחכם וגומ' יעשה פרעה ויפקד פקידים כי המאמר הזה סותר נפשו לפי שאם יעשה כל זה פרעה בעצמו הוא יפקד פקידים והבר יהיה תחת ידו מה צורך אל האיש הנבון וחכם ואם האיש הנבון וחכם יעשה כל זה מהו שיעשה פרעה. ועוד כי איך אמר וחמש היה לו לומר וחמשו שחוזר אל הפקידים שזכר ויותר קשה מזה כלו שלא נזכר בכל זה ספור שהפקיד פקידים לא פרעה ולא יוסף:

השאלה הי' מה ראה פרעה שאמר לעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלדים בו. ושאמר לו אין נבון וחכם כמוך ושעשאו אדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים טרם ידע אם יצדקו דבריו ויצא הדבר לפועל כאשר פתר אם לא כי הנה שר המשקים לא עשה דבר כאשר פתר לו חלומו לטובה ואולי לא יהיה הדבר כמו שפתר אותו לפרעה ולמה א"כ גדלו קודם שינס' הדבר ונתן לו אשה מטובי הארץ:

השאלה הי"א בדברי פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלדים בו והיא כי מה טעם ומה צורך שיהיה רוח אלדים בו והם לא היו צריכים אלא לאיש נבון וחכם. ועוד כי הנה האלדים מודיע אותו את כל זאת היה ראיה שיש בו רוח אלדים אבל לא שהוא נבון וחכם כיון שלא ידע זה מעצמו בדרך חכמה ותבונה אלא בדרך נבואה ומה ענין אמרו אחר כך אחרי הודיע אלדים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך ואם היה יודע זה בדרך חכמה היה לו לומר אחרי שידעת את כל זה אין נבון וחכם כמוך לא אחרי הודיע אלדים:

השאלה הי"ב בדברים שדבר פרעה אל יוסף וזה שאתה תמצא לו בזה שלש' מאמרי' האחד ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלדים והב' ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרי'. והשלישית ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך וגו' ויקשה למה באו בזה שלש אמירות ולא נאמר באמירה אחת. ומה ענין ראה נתתי אותך האם היה זה דבר נעלם שיצטרך אל העיון שבעבורו אמר לו ראה.

השאלה הי"ג במה שאמר ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים כי מהו הנרצ' בזה המאמר האם הוא כדברי המתרגם וכנשו דיירי ארעא זה בלתי נכון לפי שהיה ראוי שיאמר תחלה שבאו שני השבע ואחר זה יאמר שקבצו אנשי הארץ לקמצים כי בלתי הגון שיזכור קבוץ התבואה קודם שיזכו' מציאות' ועוד כי איך אמר אחר זה ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים והלא כבר קובץ והיה לו לומר ויקבוץ את כל האוכל הזה:

השאלה הי"ד באומרו וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב כי למה יחס תולדות בני יוסף לקודם בא שנת הרעב ודרך הדרש ידוע. אבל לבאר הדבר על פשוטו באנו גם שהי' ראוי שיכת' הפסוק הזה למעלה סמוך לאמרו ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע לא אחרי שזכר שצבר יוסף את בר שני השבע וששם אותו בערים. והנני מבאר ענין החלומות והפתרונים בכלל ובפרט ביוסף כאשר ישים האלדים בפי. ואפרש הפסוקים באופן יותרו הספקות האלו כלם:

ואומר שהחלומות אין ראוי שנחשוב שהם ממין אחד ומפועל אחד אבל נאמר שהם ממין או מסוג נבדלים ומתחלפים בעצמם כי הנה יש מין מהחלומות שהם כלם דמיוניים ומפועל הכח המדמה שהוא מעצמו מרכיב הרכבות ומדמה דמויים ובמין הזה אין בו שפע מחוץ כלל ומאלה הם החלומו' הבאים מהמזונו' והיינות ופרקי השנה ומזגי החולמים ובריאותם או חליים כמו שזכרתי הם כלם חלומו' שאין בהם ממש כחלומות שחולמי' הב"ח בעת שינתם ומזה המין מהחלומו' (קהלת ?ה"ב) אמר שלמה כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים כי ברוב חלומות והבלים וכן ישעיהו אמר כי כאש' יחלו' החול'. וירמיה אל תשמעו אל חלומותי וגו' כי כלם ודומיה' על החלומות הדמיונים שאין בהם שפע כלל ידברו ולכן אמר זכריה כי התרפים דברו און וחלומות השוא ידברו והתבונן כי לא אמר והחלומו' שוא ידברו כגזור על החלומות בכלל שהם שקר וכזב אלא שחלומות השוא והם הדמיונים היו מדברי' ומספרים אותם ובאמרו וחלומו' שוא הבדיל' מחלומות הצדק ועל החלומות הדמיוני' הרקים ההם אחז"ל (בראשית רבה פ"ט) שדברי חלומו' לא מעלין ולא מורידין וראוי שיאמרו גם כן שהולכים אחר הפה עם היות בזה המאמר כוונה אחרת באמת תתבאר אחר זה. ויש מין אחר שונים מהחלומות שהם צודקים והפועל בהם הם הגרמים השמימיים כי בהיות הנפש בשינה פנוי מעסקי החושים בהסתלק ממנה המונע שהוא המחשב' במה שהביאו החושים אליה הוכנה להתדבק בעצמים העליונים ויוטבעו בנפש מה שבאותם העצמים השמימיים מצורות הדברים כ"ש מה שנתיחס לתשוקת הנפש ושוטטות מחשבתה ותהי' הטבעת אותה הצור' מהם בנפש האדם באותו דבקו' בהטבעת צורה ממראה אחת למראה אחרת תקבל אותה בהסתלק המסך מבין שתיהן. שכל מה שתהיה באחת משתי מראות יגיע באחרת בשוה והחלומות אשר כאלה שהם מפועל הגרמי' השמימיים והודעתם אינם מהדברי' המקריים כי אם מהדברי' העתידין לבא כפי מה שסודרו מהגרמי' השמימיים על האדם כפי מצבם בעת מולדתו וגם על עם ועם כפי מזלם. והחלומות כאלה ימצא הצדק בהם כפי מה שתגזור המערכ' העליונה. ולהיות החלומות צודקים נזכרו בתורה ובדברי הנביאי' ונשען גדעון על מה ששמע מהחלום שהיה מספר האיש לרעהו במחנה אויביו אם היה מזה המין החלום ההוא. והתרעם שאול במה שלא ענהו השם בחלומות וגם אפשר שעל זה אמר אליהוא כי באחת ידבר אל בחלום חזיון לילה וגו' כי הנה הגרמים השמימיים לשמירת האדם והנהגתו ישפיעו ההודעות האלה בחלומות. ואחשוב שעל זה המין ארז"ל שהחלום אחד מששים לנבואה ושהיה נובלת הנבואה חלום לפי שההודעה המגעת מהגרמים השמימיים בחלום יש לה ערך מעט עם הנבואה כאלו היא בטילה בששי' ולהיותה הודעה בלתי נשלמת בערך הנבואה האלדית קראוה נובלת הנבואה. ויש הנה מין שלישי מהחלומו' והם המגיעים לאדם מפאת ההשגתה האלדית ע"י שכל נבדל יהיה השכל הפועל אם מציאתו כאשר אמרו הפלוסופים או שכל אחר ולכן יודעו במין הזה מן החלומות והדברים המקריים מקרה גמור והדברים הפרטיים ובהגבלת זמן לפי שהידיעה האלדית מקפת בפרטים וההשגחה תהיה כפי הידיעה והדברים שהם מקריים אצלינו כפי עצמם הן לטוב הן לרע הם נמשכים מהשגחתו יתברך כי בערכנו המקבלים הם דברים מקריים מפני שבאו אלינו בלי כוונה אבל בערך הפועל אותם הם דברים מושגים ע"ד שכר לעבדיו או עונש לעוברי רצונו ומזה המין מהחלומות הצודקים אמרה התורה ויבא אלדים אל אבימלך בחלום הלילה וכן ללבן על השגחתו יתברך על אברהם ושרה ועל יעקב השפיע אל אבימלך ועל לבן בחלומותיהם מה שהשפיע. ואחשוב שהחלום ששמע גדעון מזה המין היה שהשפיע השם יתברך על האיש הזה שיחלום כך וגם על הפותר שיפתר לו כך כדי להיישיר את גדעון בהצלחת מלחמתו. וגם מה שאמר שאול שלא ענהו השם בחלומות לא באורים ולא בנביאים היה מזה המין שכלם היו השפעות נבואיות אלהית ובפירוש אמרו בפרק הרואה (ברכו' נ"ד) רבה רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלומות השוא ידברו לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד. רוצה לומר שמה שכתוב בחלום אדבר בו הוא החלום המושגח שהוא ע"י מלאך ושחלומות השוא הם מפועל הכח המדמה הרכבותיו וכזביו והוא אשר כינה רבה בשם שד. ולא תחשוב שהחלומות הצודקים האלה אם המושפעי' מהגרמים השמימיים ואם המושפעים מההשגחה האלדית יהיו כלם קב ונקי שלא יתערב בהם דבר ממותרי הדמיון כי עכ"פ כשהמדמה יגשים השפע הנשפע עליו אין המלט משיתערבו בו דברים דמיוניים שאינם מכלל השפע כבר זכרו (שם) חז"ל זה במקום הנזכר אמרו לא חלמא טבא מתקיים כולה ולא חלמא בישא מתקיי' כולה אמר ר' שמעון בן יוחאי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים אמר ר' ברכיה חלום אע"פ שמקצתו מתקיים כלו אינו מתקיים. הנה התבאר מזה שאין החלומות כלם ממין אחד ולא מפועל א' אבל שיש מהם חלומות השוא שקורא הפלוסוף חלומות משובשים שהפועל בהם הוא הכח המדמ' בלבד ולא יחול בהם שפע כלל מחוץ. ושיש מהחלומות הצודקים מין אחד שהפועל בהם הם הגרמים השמימיים לפי שהמערכה השמימיית אשר חחייב באיש אחד טוב או רע כפי מצב מולדתו היא אשר תשפיע בחולם החלום הודעה מדרכת ומיישרת לשתתקיים הגזרה השמימיי' ההיא והפועל הזה לא יודיע דברים מקריים כי אם המסודרים ומוגבלים מפאת המערכה. ושיש גם כן מין שלישי מהחלומות שהפועל והמודיע בהם הוא ההשגחה האלהית כי בהיותו יתברך יודע דרכי בני אדם בפרטיותם ומשגיח בהם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו יהיה מהשגחתו להודיע מה שיעשה אם לעבדיו הנביאים בנבואה ואם למטה מהם בחלומות צודקים ובמין הזה מהחלומות יודעו הדברים הפרטיים והדברים המקריים מקרה גמור בהגבלה זמנית בימים ובשנים כפי ידיעתו המקפת על כל זאת והיה תכלית ההודעה הזאת ההשגחיית לישר בני אדם לשיקבלו מתת אלדים ויכירו וידעו מה הם הדברים המושגחים ממנו יתברך על צד השכר או העונש ועל המין הזה אמר באמת אליהוא כי באחת ידבר אל וגו' בחלום בחזיון לילה אז יגלה אזן אנשים וגו' להסיר אדם מעשה וגו' יחשוך נפשו מני שחת וגו' והנה נמצאו החלומות הצודקים אשר מפאת המערכה שמימיית או ההשגחה האלדית בנערים ובפתאים יותר מבחכמים לפי שהדמיון בנערים ובפתאים בלתי טרוד ולכן יקבל השפע ההוא מבלי ערבות והרכבת הצורות אשר יעשה הכח המדמה באנשים המשכילים לטרדתם כל היום בדברים שיתעסקו בהם. ואם יקשה בעיניך ליחס השפע המגיע בחלומות הצודקים לגרמים השמימיי' מפני פרטיותם אמור מעתה שהחלומות הם שני מינים בלבד מין החלומות השוא המשובשים שהפועל בהם הוא מכח המדמה בלבד. ומין החלומות הצודקים שהפועל בהם הוא ההשגחה האלדית וזהו דעת ארסט"ו במ"ב מחוש ומוחש שהחלומות הצודקים הם מהשכל והכוזבים הם משבוש הכח המדמה והרכבות ולכן נתיחסו חלומו' יוסף וחלומות פרעה הצודקי' לאל ית' באמרו אשר האלדים עושה הראה את פרעה. וכן דניאל יחס חלומו' נבוכדנצר לאלוה ית' כמ"ש ברם אית אלהא בשמיא גלי רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די ליהוי וחלומות הסריסי' וחלום פרעה מורי' על היו' ההודעה ההיא כלה השגחיי' מאתו יתברך מכוונ' לעניני יוסף והצלחתו ורדת אבותינו מצרים. ומפני זה יחסו חז"ל כל דברי החלומות להשגחת השם יתברך (שם) ואמר רב הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ולאדם רע אין מראין לו חלום רע. ופר"שי שאין מראין לאדם טוב חלו' טוב כדי שידאג ולא יחטא ושיכפר לו עצבונו. ולאדם רע אין מראין לו חלו' רע כדי שיאכל עולמו בחייו ע"כ. וכן אמרו באותו פרק אם יחלום חלום רע ישכים יאמר פסוק כך וסדרו תפלת הטבת החלום הכל מיוסד על הדעת האמיתי הזה שהחלומות הצודקים הם מהשגחת השם יתברך וכמה מאמריה' ז"ל נמצא מסכימים לזה. וכי תאמר בלבבך במה יבדלו חלומות השוא המשובשים מהחלומות הצודקים המושפעים אצל החולם אותם אני אשיבך מלין שכבר ימצאו על זה שני אותות עצמיים האחד הוא שהחלום הצודק יבא מסודר ונכון כי להיותו מושפע עם היות שהכח המדמה יגשים השפע ההוא ויחקהו במשלים ודמיונים אחרים אין ספק שיבא תמיד בסדר נכון ומוכן יורה על מה שיורה אמנם חלומות השוא יבואו מבלי סדור מבולבלים עם ערוב דברי זרים ממנו וכמאמר שלמה כי בא החלום ברוב ענין והאות הב' הוא שהחולם החלומות הצודקים ירגיש בעצמו התפעלות גדול מה שלא יתפעל מהדמיונים הכוזבים כי כמו שהחלוס הנבואיי יעשה רושם והפעלות עצום בנפש הנביא וכמ"ש ותהי בלבי כאש בוערת וגו' מה שלא יעשה כ"כ רושם החלום הצודק הבלתי נבואיי. וכמו שביאר הרב המורה במה שכתב פמ"ה ח"ב שהנבואה תודיע לנביא שהיא נבואה. ככה בחלומות הבלתי נבואיי יעשה החלום הצודק מהם רושם והתפעלות בנפש החולם אותו מה שלא יעשה בו החלו' הדמיוני המשובש כי שוא תהיה תמורתו וכבר זכר זה ג"כ הפלוסוף בחוש ומוחש. ולכן התפעלו אבימלך ולבן ממה שחלמו מעניני אברהם ויעקב והכירו בעצמם שהיה דבר מושפע מאת האלדים ומפני זה נאמר בחלומות פרעה כשחלם ענין הפרות ויקץ קודם ענין השבלים להודיע שהתפעל כל כך מאותו חלום של הפרות להוראתו על חוזק השפע המגיע בו שהקיץ ונפסק' שינתו מאותו התפעלות והרגש גדול שהרגיש וכן בנבוכדנצר נאמר ותתפעם רוחו כי ההתפעמות הוא הוראה גדולה באמתת החלום וזהו אמרו שם ג"כ ושנתו נהייתה עליו כלומר נשברה ונפסקה ממנו מלשון נהייתי ונחלתי ואין כן בחלומות השוא כי הנה החולם בשכרותו ורוב מאכליו לא יתן לב לדבר במה שיחלו'. הנה הותרו בזה לדעתי שתי השאלות הראשונות מענין החלומות בעצמם ומי הוא המשפיע ההודעה בהם:

ואמנם הפתרונים אחשוב אני שענין הפותר בכלל הוא כענין הרופא מרפא התחלואי' כי כמו שהרופא ירפא אותם בהיותם נעלמים ממנו בגוף האדם באמצעות האותו' אשר יראה מהדפק והשתן ושאר הדברי' כן הפותר יפתור ויגיד מה שראתה נפש החולם בשפע שהושפע עליה שהו' דבר נעלם ממנו באמצעו' האותות אשר יראה וישמע מספור חלומו. והנה הרופא אב"ס כתב בספרו בכוחליי' שירפא בשתי הקדמות אחת מושכלת כוללת כאלו תאמר מטבע היסודו' והליחות והמזגי' ומיני החליים ואחת מוחשת פרטית ממזג החולה וטבעו ושניו ומלאכתו ארצו וביתו ומהפרק שבו חלה. וכפי רוב החכמה שיקנה הרופא בהתלמדות וכח השערתו בעניני החולה פרטיים שהוא האומד הרפואיי שבהקדמה המוחשת הפרטית תהיה הצלחת הרופא ברפואתו. אך אמנ' להיו' יסוד המלאכה ההיא ידיעת החליים ואמתתם מפאת האותות והיו האותות משותפי' כמו שהתבאר מספריה' היה מהטעות והשגיאה הרבה עד שרבים חללים הפילה והרופא הסכל חבירו של מלאך המות כמו שאמרו הראשונים. וכן נאמר אנחנו בענין הפתרון שהנה יושלם בב' דברי' ג"כ. הא' בחכמה והוא שידע הפותר המשלים הנראים בחלומות ועל מי יורו בכלל והרכבות הדמיון ואופני העתקותיו. והחכמה הזאת היתה מקובלת ביד האבות הראשונים הלא תראה כאשר ספר יוסף לאחיו החלום אשר חלם מהאלומות השיבוהו המלוך תמלוך עלינו להיות מפורסם אליהם שקימת אלומתו תורה על המלכות והממשלה וכאלו גזרו שם אלומה מלשון כל מאן דאלים גבר. ולכך אמרו התחשוב להיות אלם וגובר עלינו. וכאשר ספר אל אביו ולאחיו חלום השמש והירח וי"א כוכבי' גער בו אביו ואמר לו מה החלו' הזה אשר חלמת הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה כי מיד שפט הזקן שהשמש היה רמז לאביו להיות השמש אב ומוליד בהוית וכמאמר הפלוסוף האדם יולידהו האדם והשמש. ושהיה הירח רמז לאמו כי היא לקבלת האור מהשמש והולכ' נכחו תדמה לנקבה אצל בעלה ולכן עובדי ע"א היו קורין לשמש בעל ולירח אשרה. הנה כל הפתרונים האלה היו כפי החכמה הכוללת וע"ד זה אמרו בפרק הרואה מי שיחלום כך מורה על כך וכמה מהחכמה זכרו שם בזה. והתנאי הב' ההכרחי בפתרון הוא אומד וההשערה בענין החולם דומה להקדמה הפרטית המוחשת שברפואה כי לא כל החלומות ראוי שיפתרו בשוה אצל כל אנשים כי הלסטם מזויין שחלם שנתלה על הדקל לא יהיה פתרונו כצורבה מרבנן שחלם כן כי כל אחד פתרונו עמו כפי מעשהו ומלאכתו זה פתרונו לצליבא וזה למעלה ושררה וכבר זכרו בסוף יומא ומפני זה פתר רבינו הקדוש לבר קפרא כל חלומותיו לטוב מנשירת חוטמו ושנחתכו ידיו ונקטעו רגליו ושימות באדר. וזה כי בעבור שהיה ירא אלדים וסר מרע שער שהקב"ה לא יעשה עמו רק טוב וביאור אמרו שם כל המשקים יפים לחלום חוץ מן היין יש שותה וטוב לו ויש שותה ורע לו תלמיד חכם שותה וטוב לו עם הארץ שותה ורע לו. שר"ל שהיין אין ראוי שיפתרו אותו כפי עצמו אלא בצירוף אל הנושא החלום אותו. והנה ההשערה הזאת תתחלף באנשים בפחות יותר חלוף רב כבר זכר זה הרב המורה בפ"לח ח"ב באמרו דע כי לכל בני אדם כח גבורה בהכרח ולולי זה לא יתנועע האדם במחשבתו לדחות מה שיזיקוהו ויתחלף הכח הזה בחוזק וחולשה כשאר הכחות הטבעיות עד שאתה תמצא מן האנשים מי שיתגבר על האריה ומהם מי שיברח מהעכבר ותמצא מי שיתגבר על המחנה וילחם עמו ותמצא אחר שתצעק אשה עליו וירעד ויפחד וא"א מהיות שם לזה הכנה מזגי' בעקר היצירה וכו'. וכן תמצא הכח המשער בכל האנשים ויתחלף במעט וברוב וכל שכן בעניני אשר לאדם בהם השגחה גדולה ומחשבתו משוטטת בהם וכו' שביאר הרב בזה שההשערה ההיא היא כח והכנה באדם מתחלת יצירתו בגבורה עד שימצא איש יגיד עתידות גדולות בכחו המשער ואיש אחר פחות ממנו וכן בחלופים רבים. וזה באמת מה שאמר רבי בנאה שהיו ארבעה ועשרים פותרי חלומות בירושלים ושהלך אצל כלם לפתור חלום אחד ושמה שפתר לו זה לא פתר לו זה ונתקיימו כלם כי הנה כבר היה אפשר זה לפי שכבר היו בחלום הוראות רבות וישיג הפותר האחד הוראה אחת מהנה ויחשוב שיהיה הנשאר מאותו החלום עצמו כלו לבטלה ממותרי הדמיון והפותר האחר ישער בו הוראה אחרת ויחשוב השאר כלו לבטלה ובזה הדרך היו כל הכ"ד פותרים מתחלפים בהוראותיהם וכלם מתקיימו' וכפי מה שהתחלפו בהשערותיהן. ואולם מה שאמרו שם שכל החלומות הולכים אחר הפה אין הכוונה שכפי מה שידבר הפותר לרצונו יתקיים במציאותו אלא שכאשר הפותר יפתור החולם החלום כפי אמתתו והצודק שבו אז החולם יתן אל לבו אותו פתרון וידע ויכיר בקיומו אמנם שאר ההוראות שבאותו חלום שלא נפתרו עם היות שיתקיימו בהכרח הנה לא ירגיש ולא יכיר בהם החולם לפי שלא קדמה לו ידיעה בפתרונם ומזה הצד ר"ל מהכרת הקיום והיציאה לפועל הולכים החלומות אחר הפה לא שהפה יהפוך אותם כפי הרצון. ולכן אמרו שם אמר ר' אליעזר מנין שכל החלומות הולכים אחר הפה שנ' ויהי כאשר פתר לנו כן היה אמר רבא והוא דמפשר ליה מעין חלמא שנאמ' איש כחלומו פתר ואמנם בר הדיא דהוה מפשר חלמא ומאן דיהיב ליה אגרא היה פותר אותו לטוב ולמי שלא היה נותן לו שכר היה פותר אותו לרע הנה ענינו של רוב בקיאותו בחכמה ההיא היה מכיר בחלומות ההוא ענינים מתחלפי' וכאשר היו נותנים לו שכר היה מבשר לו הטובה שבהוראותיו והי' מסתיר ושותק מההוראה הרעה שהיה בחלום ההוא. ולמי שלא היה נותן לו שכר עושה בהפך והיה זו תחבולה להגדיל שכרו ועל זה היה מעשהו זר עם אביי ורבא מצורף שהכיר מרבא שהיה רע המזל וכמו שהוא אמר בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא. ולהיותו קשה יום היה פותר חלומותיו כפי ענינו. וגם זה מכח ההשערה הוא ומה שכעס רבא על בר הדיא כשמצא ספרו שכתוב בו כל החלומות הולכים אחר הפה היה לפי שכבר היה יכול לפתור לו מצדדים אחרים בלתי מבהילים ולזרזו על הרעות העתידות לבא כאדם שהיה לבו דואג עליו והוא לא היה עושה כן כי היה מגיד כל הרעות ההנה כאויב ומתנקם מפני שלא יהיב ליה אגרא. והיה דעת בר הדיא שקללת חכם אפי' בחנם היא באה וכ"ש שלא היתה כוונתו אלא לצער בלבד לרבא וכמו שנזכר שם. הנה התבאר שחכמת הפתרון במלאכת הרפואה שתשלם בחכמה כוללת ובהשערה פרטית. האמנם ראוי שנדע שחכמת הפתרון וכח ההשערה בו לא יספיקו לפתור החלום כלו על פי אמתתו וזה מפנים ד'. הא' כפי מה שביארתי למעלה אין המלט משיבואו בחלום הצודק דברים רבים ממותרי הכח המדמה ושמושיו כי כמו שא"א לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים ויבא מעורב האמת עם השקר והנה הפותר לו בחכמה דאית ביה ולא בהשערתו יוכל להבדיל התבן מן הבר. ומה הוא חלק החלום שמורה על השפעה שנשפע בו ומהו שאין הוראה בו כלל. ומפני זה פעמים יחשוב הפותר בדברים מהחלום שאין להם ענין ולא הוראה כלל בהודעה ושהם מכלל התבן ואין הדבר כן ויקצר בעבור זה פתרונו מאמתת ההודעה שנשפעה בחלום ההוא. ופעמים הפותר יבקש ענין לכל פרטי החלום גם למה שאין לו ענין והוראה ע"ד האמת כי הוא ממותרי הדמיון ויבא עם זה לנטות מן הענין המכוון בהוראת החלום ההוא בכלל ולפרש הדברים הדמיוניים שאין בהם שפע ממין הדברים המושפעים וכבר זכר הרב המורה כיוצא בזה בהקדמת ספרו אצל צואתו שנקח מהמשלים הענין הכולל ולא נחוש לפרטים שבהם והב' שגם בדברי החלום שהם כפי האמת משלים מורים על ענינים מושפעים יקשה מאד על הפותר השגתם לפי שכמו שכתב הרב המורה במקום הנזכר פעמים יבואו משנים מתחלפים במין וגם בסוגו והושם הענין המכוון בראש המשל או באמצעיתו או בסופו. ופעמים יהיה ענין אחר מפוזר במשלי' מרוחקי' ויותר עמוק מזה היות המשל האח' בעצמו משל לענינים רבים ישוה ראש המשל ענין אחד וישוה אחריתו ענין אחר. ופעם יהיה כלם משל לשני ענינים. ובהיות הענין כן במה ישיג איפה הפותר ואיך יספיק כחו המשער לדעת ענין המשל ההוא ועל מה יורה. הג' שכבר יבואו בחלומות דברי' כפי השפע הנשפע בהם שישמרם המדמה כמו שקבלם מבלי העתקה ולא משל כלל ודברים אחרים שהם משל ואיך יוכל הפותר להבדיל בין המשל והנמשל מחוייב הוא שיתעה בזה פעמים רבות מפני שאת המשל במקו' הנמשל או שאת הנמשול במקו' המשל. והד' שהנה השערת הפותר לא תפול אלא בעניני החולם קרוביו ואוהביו שבהם תשוטט מחשבתו וגם זה לזמן קרוב או תכף כדברי הרלב"ג ומפני זה חשב הפלוסוף שלא יודעו בחלומות רק מה שהוא מיוחד לחולם בגופו וקרוביו בזמנו ומקומות ועמו כחלומות הסריסים לא שאר הדברים הרחוקים ממנו במקום ובמדרגה או זמן והכתובים מעידים שאין הדבר כן שכבר יבואו בחלומות ענינים כוללי' לארצות רבות ולשנים רחוקות כמו שראינו בחלום פרעה וכמו שיתבאר וכן בחלם הצלם שראה נבוכדנצר בו ענין הד' מלכיות שימליכו בכל הכפה תחת ישובי הארץ וכן המלכות החמישית העתיד' להיות והיה זה לשנים רחוקות יותר מג' אלפי' שנה ואיך יוכל הפותר בחכמתו והשערתו לפתור מה די ליהוי אחרי אלפי' שנים בכל העולם. הנה א"כ פתרון החלומו' כפי המנהג הטבע עם היות שישלם בידיעת חכמת הפתרונים והרכבות הדמיונות ובכח המשער של הפותר ועניני החולם בפרטים כמו שביארתי. ועם היות שפעמים בקצת החלומות יגיד הפותר בדרך הטבעי קצת מהוראותיהם אין ספק שרחוק וקרוב לנמנע היא שיספיק בחכמתו והשערתו להשיג מהחלו' אמתת השפע כלו כפי מה שנשפע עליו מאת י"י מן השמים. ולכן כשמצאנו בעדות י"י נאמנה שנמצאו פותרי חלומות יגידו ענינים אמתיים בשלמות רב בפתרונים כאלו תאמר יוסף הצדיק ודניאל ורבי ישמעאל ורבינו הקדוש ודומיה' כפי מה שהעידו רז"ל בענינם אין ראוי שנחשוב שהיה פתרונ' כפי ההשער' ותחבולות הרמאין כי הנה הגדותיהן מורי' על כחם אבל היה ענינם באמת רוח הקדש שהיה מלוה אותם ומאיר עיני שכלם לראות ולהשיג אמתיות ההן כי הרוח ההוא כאשר ילוה אל פותר ישימהו להבין בחלומות מהו הדבר המושפע שבהם הצריך לפתרון ומה הם הדמיונות שבו שאין להם ענין בהודעה ובאותו רוח ישיג הפותר מאיזה מין מהמשלים החלום ההוא ועל מה יורה ואם הענין המכוין הוא בראשו או באמצעיתו או בסופו והרוח ההוא יבין הפותר מהו מדברי החלום משל ומהו נמשל וגם כן אם החלום ההוא ענין פרטי מגיע לעצ' החולם קרוביו וארצו ועצמו לזמן קרוב או תכף או אם הוא כולל למלכיות ולארצות אחרות ולזמנים רחוקים. כי כמו שההודעה הצודקת המגעת בחלום היא מאת י"י כפי ידיעתו המקפ' כן פתרונה כשתגיע ממנו יהיה בשלמות גדול ותמיד פעם אחר פעם מבלי טעות ושגיאה כלל. ומפני זה אמר יוסף לסריסי' הלא לאלדים פתרונים ולפרעה אלדים יענה את שלום פרעה לפי שהיו הפתרונים כמו החלומות רוצה לומר שהיו כלם כפי השפע האלדי שהגיע לזה לחלום חלומו ולזה לפותר אותו פתרון לא שהיה בכח המשער' ובתחבולות הפותרים ולפי שהכיר זה פרעה בפתרוני יוסף אמר הנמצא כזה איש אשר רוח אלדים בו. וכן דניאל יחס פתרונו לאל יתברך שהי' מגלה רזים לפי שהיה פתרונו ברוח הקדש. וגם נבוכדנצר הודה לו בזה ולהיות ירושלם מקום הנבואה והשפע האלדים וארון ברית י"י או מקום מושבו בתוכם לכן היו נמצאי' שמה פותרי חלומו' רבים וצודקים בפתרונם ולהיות פתרון שני הקדושים האלה בפרט יוסף ודניאל במדרגה עליונה מרוח הקודש לא בכח המשער ורוח טבעי דרשו חז"ל יהב חכמתא לחכימין זה יוסף הצדיק שנאמר אחרי הודיע אלדים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. ומנדעא לידעי בינה זה דניאל שנאמר באדין לדניאל בחזוי ליליא רזא גלא והרוח הקודש אשר חל עליה' בילדותם אינה נבואה גמורה שתצטרך בבטול החושים בהגעתה לכן לא נמנו הם בכלל הנביאים אבל הוא שפע אלדי יחול כמו כן על הראוי אליו ישימהו לדבר דברי חכמה ולהשיג אמתיות הדברים מפי ספרים ומפי חולמים וכמ"ש הרב המורה בפ' מ"ה ח"ב ועל כיוצ' בזה אמר דוד ע"ה רוח י"י דבר בי ומלתו על לשוני ובדניאל כתיב והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלדים מדע והשכל בכל ספר וחכמה ודניאל הבין בכל חזון וחלומות כי יחס הכל לאל יתברך להיותו ממנו למעלה מהמנהג הטבעי. וכמו שבהכנס האדם בבית אפל בחשך ילך לא יוכל לראות ולהשיג מה בבית כי אם מעט מזער בהצצתו ומשמוש ידיו אבל בזרוח עליו השמש יראה את כל אשר בבית וכל דבר לא יכחד ממנו כן פותר החלומות כשיעיין בהם כפי כחו המשער לא יראה וישיג מהם כי אם מעט בהשערתו וירבה בדבריו הטעו' והשגיא' אבל כשעליו יזרח י"י ורוחו אז יראה אמתת הדברים מבלי עמל ומבלי טעות כלל. הלא כתבתי לך דעתי באמתת הפתרונים כפי המנהג הטבעי ושמלאכתן מתיחסת למלאכת הרפואה ומכמה צדדי' יפול בהם הטעות והשגיאה ושהפותר אשר רוח אלדים דבר בו ידבר דברי אמת כאיש אשר עמד בסוד י"י וזהו אצלי התר השאלה השלישי:

ואמנם פתרוני יוסף הנה תדע מעלתם בשלמות ההשגה ומדרגותם ברוח הקודש ממה שאומר כבר ביארתי שהחלום הצודק הוא שפע מגיע מנפש הגלגל או מהשכל הנבדל מפאת ההשערה האלדית על נפש האדם בעת השינה שלא יעכבוה המוחשים והעסקי' הגשמיים מדבקותה והנה הנפש באותו שפע תקבל הדברים כפי אמתתם מבלי ערוב כזב ולא המשל כלל אבל הכח המדמה בונה עולמו' ומחריבן בדמיונותיו וכ"ש בעת השינה. לא ישמור הדברי' המושפעים ההם על טבעם וזכותם אבל ימהר לחקותם ולהמשיל' בדברים אחרי' דומים להם כמו אם ראה שהאויב יבא עליו יחקה הדמיון נחש או אריה רודף אותו והדומה לזה וישאר החלום ההוא סתום וחתום ויצטרך אל הפותר ובחכמתו והשערתו כמו שביארתי הוא שידע טבע החקויי' ההם ר"ל מאיזה דבר יעתק המדמה עם שיחקה אותו לכך ויצטר' מפני זה שידע הפותר עניני האיש החולם חלום קרוביו ואוהביו וארצו וזולת זה עד שיוכל לעמוד ממנו על הרמוז בחלום. והנה כאשר שמע יוסף חלום שר המשקים מהגפן והכוס והיין הבין ברוח הקודש אשר בו שלא היו הדברים ההם חקוי' והמשלי' דמיוניי' אבל היה החלום עצמו השפע שהגיע לנפשו באותו חלום ר"ל שישוב להיות משקה המלך כראשונ' לכן כמו ששר המשקי' חלם ואתן את הכוס על כף פרעה כן פתר לו יוסף ונתת את הכוס על כף פרעה להודיע שלא היה החלום דבר מחוקק בדמיון אלא מהות השפע עצמו שנשפע על נפשו בשינה ושלא היה בו דבר מן המשל הדמיוני אלא בשלש השריגים שהיו מורים על שלשת ימים וזהו הפלא הגדול שידע יוסף שהיה ענין החלום ההוא כפשוטו ושלא היה מחוקי המדמה כטבע שאר החלומות כלם וכן בחלום שר האופים היה אפשר קרוב שיפתור ואכל העוף וגו' על פרעה שאכל ממאכל סליו כי הנה הנביא ראה את נבוכדנצר בצורת נשר הגדול גדול הכנפי'. ובאיוב על האנשים הגדולים ובני רשף יגביהו עוף. ואם היה מפרש יוסף ואכל העוף על פרעה היה חלום שר האופים שוה בשוה כחלום שר המשקים זה נותן את הכוס על כף פרעה כפי עבודתו ואומנתו וזה נותן לו מכל מאכל פרעה ואוכל מסליו וכבר יורה על היות חלומותיהם שוים ושנאסרו יחדו במשמר אחד ובלילה אחד ועל מטה אחת חלמו אבל יוסף הבדיל ביניהם הבדל רב בשפרש חלומותיהם כפשוטם ולכן ואתן את הכוס על כף פרעה פתר אותו כפשוטו ויצא מזה שישוב לכבודו ופי' ג"כ והעוף אוכל אות' וגו' ככשוטו על עוף השמי' ויצא לו מזה שיהיה נדון לצליבא שאז עוף השמים יאכל את בשר ראשו ואלו היה יוסף נוהג מנהג הפותרים שיפתרו כל החלומות על זולת הדברי' ההם להיותם חקוים דמיוניים היה מבקש חקוי לכוס פרעה ולענבים ולשאר הדברים ולא היה א"כ פותר האמת באותם החלומות כפי מה שהיה הדבר ויצא לפועל. ומפני זה כאשר שבח שר המשקים ענין יוסף לפרעה אמר ויפתר לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר ר"ל שלא עשה המשל ודמוי כלל בחלומותינו כמנהג שאר הפותרי' אבל לכל איש ממנו פתר כחלומו ר"ל כפי פשוטי הדברי' שחלם כן פתר ופרש אותו מבלי שיפרש דבר על דרך המשל. וכן עשה בחלו' פרעה כי הנה החרטומי' שהם היו אצל' חכמי הטבע יודעי' ומשיגי' בטבעי הדברי' קיימו וקבלו עליה' בחלומות פרעה ג' הקדמות. האחת שהיו החלומות שנים והיתה טענת' לפי שחל' אותם בשתי עתות מובדלות זו מזו עם יקיצה בנתים ובחקוי' מתחלפי' זה מזה. והב' שהיו החלומות מגיעי' לפרעה לעצמו ופרטיותו ולזמן קרוב לא לכללות ארצות ולא לשני' רבות לפי שהיה דעת' כדעת הפלוסופי' שהדברים שיודעו בחלומות הם דברים פרטיי' מתיחסים תמיד לחולם לקרוביו או עמו. והג' שהיו הפרות והשבלי' שראה פרעה משל וחקוי לדברים אחרים כי להיותם מפועל המדמה חשבו היותם חקוי' והמשלים לדברי' אחרי' בהכרח ומפני זה היו פותרי' שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר בענין הפרו' ובענין השבלי' שבע אפרכיות אתה כובש ז' אפריות ימרדו בך כדז"ל ובפתרון זה היו עושים מהם שני חלומו' ושהיו הדברי' מגיעי' לפרעה בפרט ושהפרות והשבלי' היו חקוי' ומשלי' לדברים אחרים. אבל יוסף ברוח הקודש הבין שהיה האמת בהפך כל זה שהנה חלו' פרעה אחד הוא עם היות שהקיץ בנתי'. מפני שנפעם רוחו מחוזק השפע המגיע אליו ממנו נפסק חלומו וכן הבין שהי' החלו' ההוא הודע' אלדי' לא לפרע' בעצמו בפרט כי אם להשגח' על כל ארץ מצרי' וגם על כל הארצות אשר סביבותיהם שלא יכרתו ברעב ושלא היה החלום ההוא לזמן קרוב ותכף אלא עד סוף י"ד שנה וכן ראה שלא היו הפרו' והשבלי' משל וחקוי לדבר אחר כדברי החרטומי' אבל שהיו כפשוט' שהפרות הטובות והשבלים הטובות מורי' על השבע כי ברבוי הגשמי' יעלה כל עשב ויהיו הפרו' בריאו' וטובו' וברבות התבואה יהיו השבלים טובים. והפרות הרעו' והשבלים הרעים היו מורים על הרעב ועל חסרון המים בארץ וחסרון העשבי' והעדר התבואות והיו הדברי' האלה כפשוט' ולא היו המשלי' וחקוי' לדברים אחרי' וזה היה באמת תכלית החכמ' מורה על שלמות הרוח האלדי' וכבר הורה עליו ג"כ מה שהבין ופי' שהיו שנות השבע בלבד בארץ מצרים וכמ"ש הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים. אמנם הרעב בלבד אמר לא יהיה באר' מצרים כי אם בשאר ארצות הסמוכות אליה וכמ"ש וכלה הרעב את האר' ואמר ויהי רעב בכל הארצות ולא ידע זה מכח החלום אלא מרוח הקודש אשר בו וכמו שיתבאר אחר זה ובמ"ב מחוש ומוחש כתב ארסט"ו שהחלומות שחלם מלך מצרים ושנשאל מהם יוסף והודיעו מהרעב ויעצו שיטמנו החטה בשני השבע בשבליה' כדי שלא תפסד ותשאר עד שנת הרעב וגם זהו היה מפתרון השבלים הנה התבא' מזה כלו שלמות יוסף בפתרוניו ושהיו ברו' הקודש באמת לא כפי הכח המשער והותר במה שביארתי בזה השאלה הד':

ויהי מקץ וגו' עד ויאמ' פרעה אל יוסף חלום חלמתי. ספר הכתוב שמקץ וסוף שנתים ימים שהם שתי שנים אחרי שיצא שר המשקים מבית הסוהר ולא זכר את יוסף וישכחהו קרה מקרה שפרעה והוא שם התואר לכל מלכי מצרים היו נקראים כן חלם פרעה שנראה לו שהיה עומד על היאור כי בעבור שארץ מצרים תשתה מן היאור וממנו יבא השבע או הרעב כפי עלות נילוס להשקות את הארץ או העדר עלייתו לכן ראה בחלומו הפרות עולות מן היאור והנה ראה אותם יפות מראה ובריאות בשר כי יפוי הגהה ומראה הגוף שהוא המוחש המושג ראשונה לחוש הראות מורה על הבריאות וטיב המזג והעדון ולכן סמך ליפות מראה בריאות בשר וראה אות' שתרעינה באחו שהוא שם העשב הגדול סמוך למים כמ"ש היגאה גמא בלא ביצה ישגא אחו בלי מים. וראה ג"כ שבע פרו' אחרות עולות אחריהן מבלי הפסק מן היאור שגם לסב' היאור להיותי בלתי עולה להשקות את הארץ היו בהפך הראשונות רעו' המרא' והגהה שזה מורה על העדר הלחות ודקות הבשר ותעמודנה אצל הפרו' הראשונות על שפת היאור להגיד שימשכו הרעו' אחרי הטובו' מבלי הפסק וכל זה בסבת היאור ושהפרות הרעות תאכלנה את הפרות הטובות והתגעש פרעה כ"כ מאותו מראה עד שבסב' התגעשותו הקיץ משנתו אבל חזר ויישן מיד ויחלום שנית כי כפי החקויים קראו חלום שני. וראה שבע שבלי' עולות בקנה אחת בריאות וטובות ר"ל שהיו רצופות כל אות' השבעה בריאותם וטובתם בלי הפסק וכן שבע שבלים רקות מבלי מלוי שדופות קדים רוח קדים שנקרא כן מפני שבא ממזרח ויפסיד התבואה היו צומחות אחריהן ותבלענה אותם השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות שראה ראשונה ואז יקיץ פרעה שלא ראה מאותו חלום עוד. האמנם אמר והנה חלום להגיד שהיה החלום כ"כ מסודר שהיה נראה לו בחלומו כאלו היה הדבר בהקיץ אבל כאשר הקיץ פרעה אז הכיר והרגיש בעצמו שהיה חלום מה שראה. והנה אמר ויהי בבקר ותפעם רוחו לא להגיד שחשב בחלומו כל הלילה עד הבקר אולי ישתלש חלומו כאשר נשנה וכאשר לא חלם עוד בבקר אז ותתפעם רוחו כי הנה התפעמות הרוח הוא קרוב שיהיה סמוך ליקיצה אבל פי' ויהי בבקר אצלו הוא סמוך לויקץ פרעה ר"ל ויקץ פרעה והנה חלום ויהי זה בבקר ואז ותפעם רוחו כי נתבהל מהחלום מאד והתחברו א"כ בחלום ג' תנאים מורים על אמותו. הא' סדורו הנפלא. והב' שהיה בבקר אחרי התכת האידים העולים מהאצטומכא אל המוח שאז החלום יותר צודק במ"ש הפלוסוף בחוש והמוחש. וכן אמרו בפרק הרואה שלש חלומות מתקיימים חלום של שחרית וכו'. והג' התפעלות החולם ותפעם רוחו כאלו הרגיש בחוזק השפע הנשפע עליו בחלום ולכן שלח פרעה ויקרא את כל חרטומי מצרים והם היודעי' בדברים הטבעיים ואת כל חכמיה ר"ל היודעי' באצטגנינות השמים ובפתרון חלומות ויספר פרעה בעצמו להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה והפסוק הזה מורה שלא היו פותרים אותם לפניו כלל. אבל חז"ל דרשו שלא היה דעתו מתישב על פתרונם. והדבר הזה קשה כי למה לא יתישב על לבו פתרונם ונתישב בלבו פתרון יוסף ופרעה לא היה יודע חכמת הפתרון ובמה יודע איפה שלא היו פותרים אותו כראוי ושפתרון יוסף היה אמיתי אבל זה מקום באורו הוא אחר זה במאמר הנמצא כזה וגו' ואתה תראה שהכתוב פעם קורא החלומות האלה בלשון רבים כמ"ש ויחלום שנית ואומר ואין פותר אותם לפרעה ופעם קורא שניהם חלום אחד כמ"ש ויקץ פרעה והנה חלום ויספר פרעה להם את תלומו ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי. בחלומי הנני עומד וגו' וארא בחלומי וגו' לכן אשוב שפרעה הרגיש בעצמו שהי' הכל חלום אחד ולכן היה מכנה אותו תמיד בלשון יחיד אמנם הפותרים חשבו שיהיו שני חלומות כמו שחלם אותו בשתי שעות ובשתי חקויים ויקיצה בנתים ושהוא היה טועה במחשבתו שהם אחד. וכאשר ראה שר המשקים שהיה קרוב למלך מה שקרה לו ולשר האופים עמו בפתרון חלומותיהם ראה להזכיר את יוסף לפרעה כדי שישלח בעדו לפתו' את חלומו ולכן אמר לו את חטאי אני מזכיר היום ואמר חטאו בלשון רבי' לפי שהיו שנים החטא שחטא שבעבורו קצף המלך עליו וישם אותו במשמר והא' שחטא כנגד יוסף בשלא זכרו וישכחהו. ומפני שהו' היה רוצה לשבח את יוסף בפתרון החלומות שחלם לו ולשר האופי' הסיר בדבריו הספקות שהיה אפשר שיפלו על זה ואמר אם תחשוב אדוני המלך שהנער ההוא פתר את חלומי לטובה וחלום שר האופים לרעה בתחבולה מפני שידע שלא היה בי עון אשר חטא וששר האופים חייב ראשו למלך אין הדבר כן כי פרעה קצף על עבדיו כלומר קצף על שנינו ביחד ולא ידע הנער מי משלנו הנקי ומי הפושע. גם אין ראוי שתחשוב שחלוף מקומות במשמר שהיינו בהם מביא את הנער ההוא לפתור חלומי לטובה ולשר האופים לרעה כאלו תאמר שהייתי אני בחדר אחד למעלה ולשר האופים בתוך הבו' אין הדבר כן כי שנינו אנחנו היינו במקום אחד במשמר וזה אומרו ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים ר"ל שהורג ושוחט האנשים במצות המלך אותי ואת שר האופים באופן שוה ובמקום אחד ולזה אמר אותי שני פעמים. גם אין ראוי שתחשוב שידע הנער דרכי הפתרון מצד הכוכבים שידע שמי שיחלום בהיות הלבנה עם שבתי יראה כך וכך ומי שיחלום בהיותה בצדק יהיה כך עד שמזה יאמרו הפותרים מצד הככבי' החולם שיראה בכך ימים מהחדש יהיה כך. כי הנה אנחנו חלמנו בלילה אחד אני והוא ר"ל שנינו אנחנו חלמנו חלום שהיה נראה בענינם לפי התדמותם וקורבתם שהיו חלום אחד ועם כל זה הגיע מחכמתו להבדיל ביניה' זה לחיי' וזה למות גם אין ראוי שתחשוב שהביאו לאותם הפתרונים כח השערתו ותחבולותיו שהלך לשאול ולדע' מן ענינינו ואז פתר לנו אין הדבר כן כי הוא היה שם אתנו אינו יוצא חוצה והוא נער אינו יודע בהשערות גם הוא עברי מעבר הנהר ואינו יודע מעניני הארץ הזאת גם הוא עבד לשר הטבחים ואיך ידע העבד עניני השרים אשר בשער המלך ועכ"ז ונספר לו לא לתכלית הפתרון כי לא חשבנוהו לכך אלא שבעבור שלא היה אתנו אדם אחר ספרנו לו כמו שיספר האדם לעבדו מעשיו בשלא יהיה לו איש אחר לדבר עמו ועכ"ז פתר לנו את חלומותינו לא בדרך המשל ונמשל כמנהג הפותרים אבל איש כחלומו פתר שהיה הפתרון כפשט החלום כי אני הייתי חולם שאתן את הכוס על כף פרעה והוא פתר כן ונתת את הכוס על כף פרעה וכן לשר האופים שחלם והעוף אוכל אותם מהסל מעל ראשו פתר לו הדברים כפשוטם ואכל העוף את בשרך מעליך וזהו איש כחלומו פתר שהיה פלא גדול כפי טבע החלומות וחקויי המדמה בהם וכבר חשבנו שהיו דבריו הבל מעשה תעתועים ולא הי' כן כי כאשר פתר לנו כן היה. ויוסף הנזכר. אותי השיב על כני בפתרונו שאמר שאשוב על כני. ואותו שר האופים תלה בפתרונו אשר פתר לו שהיה תלוי על עץ. ומאשר שר המשקים לא שבחו לפרעה בהגבלת שלשת הימים שעשה יוסף בפתרונו נראה שחשש אולי יאמר המלך אין זה מן הפלא. כי אולי היה יודע שבשלשת הימים אעשה משתה יום מולדתי ואז היה מחוייב שאדון עניניכם ולכן לא זכר לו דבר מזה שר המשקים. והנה פרעה התפעל מספור שר המשקים ומהם היה לסבה להביא את יוסף לגדולה ולכן שלח מיד לקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור שהיה אסור שמה ויגלח מפני כבוד המלכות ויחלף שמלותיו אולי שנתנם לו שר המשקים או שנתנו לו מבית המלך והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה החמישית:

ועתה ראה מפעלות אלדים וכי הוא עושה גדולות עד אין חקר פועל הרעות והטוב כמו שאמר אני אמית ואחיה וגו' כי הנה תמצא שבסדר וישב שעבר ספר הכתוב עשרה דברים מהצער שבאו על יוסף ובסדר הזה ספר עשרה דברים שבאו לו מההצלחה כנגדם. הראשון ששם כתוב שיוסף היה שנוי ונתעב מאחיו וכאן כתוב שהיה אוהב מן הזרים פרעה וכל מצרים. הב' שם כתוב ששנאוהו על עניני החלומות וכאן כתיב שאהבוהו על עניני החלומות. הג' שם כתיב ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתונת הפסים אשר עליו וכאן וילבש אותו בגדי שש וישם רביד זהב על צוארו. הד' שם כתיב שהשליכוהו לבור ערום וכאן וישלח פרעה ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו. הה' שם כתוב שיוסף היה נמכר וכאן כתיב שהיה מוכר שנ' וכל העם באו מצרים לשבור אל יוסף. הו' שם כתיב שהלך יוסף אל אחיו ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו וכאן כתיב שהלכו אליו אחיו ובטרם יקרבו אליו ויתנכר אליהם. הז' שם כתיב שנתפרד מאחיו וכאן כתיב שנתחברו אחיו עמו. הח' שם כתיב ויוסף הורד מצרימה בירידה ובשפלות. וכאן ונתון אותו על כל ארץ מצרים. הט' שם כתיב ששאלתו אשת אדוניו שכבה עמי ולא רצה. וכאן שנשא את אסנת בת פוטיפרע לאשה. הי' שם כתיב שלא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. וכאן שזכרו ושבחו אל פרעה. הנה אם כן עשרת הדברים האלה שנזכרו בסדר הזה היו תנחומות לצרות יוסף ותוגותיו והוא המוכיח שמפי עליון תצא הרעות והטוב שהרע ההוא שקרה ליוסף היה הכנה ואמצעי לכל הטוב והמעלה שקנה במצרים:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(א) "ופרעה חלם". סדר הלשון תמיד להקדים את הפעל אל השם והיל"ל ויחלום פרעה, וקדימת השם מורה איזה דיוק בהשם, ר"ל חלום השרים לא הועיל לו מאומה, אבל עתה פרעה חולם בעצמו וזה הועיל לו, ובמדרש אומר וכי כל העולם אינם חולמים אלא חלום של מלך של כל העולם הוא, כוונו בקושיתם אל מה שמקדים השם שמשמע רק פרעה חולם לא זולתו, ומשיב שמודיע שלכן לא יכלו החרטומים לפתרו כי הם פתרוהו על עניני פרעה מצד שהוא איש פרטי, והאמת שחלום המלך יהיה מצד שהוא כללי, שעז"א ופרעה חולם, וחלומו הוא בעניני הכלל כולו:  

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויהי מקץ שנתים ימים". לפי שלא פורש במקרא מתי התחילו שתי שנים אלו על כן ארז"ל (בר"ר פט.ב) ששתי שנים אלו הוזקק להיות אסור בבית הסהר יותר מן הנגזר עליו מפני שתלה בטחונו בשר המשקים שנאמר (תהלים מ.ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים אלו המצרים שנקראו רהב. ויש להקשות מה זה שאמר אשר שם ה' מבטחו הוה ליה למימר אשר שם בה' מבטחו, כמ"ש (ירמיה יז.ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, ומלבד הכפל שבפסוק זה צריך הלשון גם כן תיקון במ"ש והיה ה' מבטחו, ועוד קשה למה קרא למצרים רהבים ולא קראם בשם המפורסם.

והקרוב אלי לומר בזה, שבנוהג שבעולם שאדם שיש לו איזו מעלה ביתר שאת על חבירו אינו זוכר את חבירו הקטן מערכו ובל ישא את שמו על שפתיו מצד רום לבבו, וזו היא טענת הפילוסופים על השי"ת לאמר שלגודל רוממותו ית' אינו משגיח בשפלים בכל מה שתחת גלגל הירח, ולבטל דיעה נפסדה זו נאמר (ש"א ב.ג) אל תרבו תדברו גבוה גבוה יצא עתק מפיכם כי אל דיעות ה' ולו נתכנו עלילות, ר"ל אל תדברו שמצד שהקב"ה גבוה מעל כל גבוהים אין לו ידיעה בפרטי מעשינו, כי אל דעות ה' שיש לו ידיעה בכולם ולו נתכנו כל עלילות מעשה איש. וכדי לאמת דבר זה שהקב"ה שוכן את דכא ושפל רוח, צירף הקב"ה בשמו הגדול ית' ארבע אותיות של מספר מועט יותר מכל האותיות שבאלפ"א ביתא, כשתכתוב יו"ד ה"א וי"ו ה"א הסתכל בכל האותיות כשתכתבם במלואם לא תמצא שום אות שיעלה למספר מועט כמו אלו. וכן אמרו רז"ל (מגילה יא.) א"ר יוחנן כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כו' מן הכתובים שנאמר (תהלים סח.ה) סולו לרוכב בערבות ביה שמו, ר"ל שבחוהו ביה שמו כי עם היותו רוכב בערבות גבוה מכל אע"פ כן יה שמו, שהם האותיות הקטנים במספר והתיבה רק בעלת שני אותיות דהיינו המועט בצירוף האותיות וכל זה מופת על ענותנותו ית'.

ולפי זה מהות השם הגדול, הוא מופת ובטחון לתחתונים שהקב"ה זוכרם ומשגיח בהם, שלא יהיה פתחון פה אל המערער לומר שלגודל רוממותו יתברך עזב ה' את הארץ, ולא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם שאינו משגיח וזוכר את מי שהוא למטה ממנו במדריגה. על שני הנחות אלו נאמר פסוק זה, על הנחה ראשונה שיבטח בה' אמר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, כי מהות השם הגדול וקטנותו הוא מבטחו שהשם יתברך מתחבר לשפלים, לכך לא נאמר בה' כי ה' דהיינו מהות השם הוא מבטחו, ועל זה אמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' ובמה יהיה בטוח, על זה אמר והיה ה' מבטחו מהות השם הוא מבטחו. ועל הנחה שניה שלא לבטוח באדם כי רום לבבו מביאו לידי שכחה ע"ד ורם לבבך ושכחת את ה', אמר ולא פנה אל רהבים כי רהב הוא לשון רום לב וגסות רוח, כי אין לפנות פני מבטחו אל ב"ו כי מצד רהבו וגסות רוחו אינו פונה אל הבוטח אליו, כמ"ש ולא זכר שר המשקים את יוסף מצד שנעשה שר המשקים והושב על כנו ונעשה שר וחשוב ע"כ לא זכר את יוסף, כי היה בעינו נבזה ושפל אנשים ע"כ קרא למצרים רהבים. ומה שנגזר על יוסף להיות אסור ב' שנים לפי שחטא זה הוא כפול כמ"ש (ירמיה יז.ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו. לפיכך נגזר שנה אחת כנגד הבטחון באדם כי זמן השכחה שנה כמת המשתכח מלב אחר שנה, ועוד שנה אחת כנגד ומן ה' יסור לבו.

ויתכן לפרש עוד בפסוק והיה ה' מבטחו, לפי שכמה מדריגות יש במדת הבטחון זכרם רבינו בחיי בפרשה זו, ומדריגה אחרונה הוא הבוטח בה' בלא סבה שלא יחשוב לומר הקב"ה יעשה לי דבר זה ע"י סבה זו, לפי שאין האדם יודע איזו סבה לטובתו כי אולי יחשוב אדם שדבר זה סבה למציאת מבוקשו, ויכול להיות שהוא הפך מן כאשר זמם, על כן נאמר (תהלים לז.ה) ובטח עליו והוא יעשה ר"ל הקב"ה יעשה הסבות אשר יראו טוב בעיני השם יתברך, ולא אתה תבחר בהם, ואילו נאמר בכל מקום בטח בה' הייתי אומר שיתלה הבטחון באיזו סבה, ע"כ נאמר והיה ה' מבטחו ר"ל השם עצמו מבטחו בזולת סבה. ומזה המין היה בטחונו של יוסף שבלי ספק בטח בה', זולת שתלה הסבה בשר המשקים. על כן הראו לו מן השמים שאין זה סיבת גאולתו מה שחשב הוא כי אם עצת ה' היא תקום.

והנה עמד על היאור. ופרעה אמר על שפת היאור, בחלומו ראה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאור, ופרעה לא הזכיר מן היאור, בחלומו נאמר ותעמודנה אצל הפרות, ופרעה לא הזכיר זה. וכפי הפשט לא הזכיר זה כדי שלא יבין יוסף שלא היו נראין רעות כ"א בשעה שעמדו אצל הטובות, אבל כשלא עמדו אצליהם לא היו נראין רעות כל כך, לפי שלא היו רעות כ"א בערך הטובות, ע"כ לא הזכיר פרעה זה כדי שיבין שהיו רעות מצד עצמם, וכדי לחזק הענין אמר במקום זה לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע, כי זה מורה שנראו רעות גם מצד עצמם, וכן פתר יוסף את זה באמרו ונשכח כל השבע, שלא תאמר שלא יהיה רעב ממש אלא למי שזוכר שני השבע ורואה כנגדם ההעדר בשני הרעב, אבל למי שאינו זוכר שני השבע לא יהיה בעיניו הרעב גדול כ"כ, ע"כ אמר ונשכח כל השבע לפי שהיו שני רעב רעים מצד עצמם אפילו בעיני מי שאינו זוכר שני השבע. פרעה ראה יפות מראה ובריאות בשר וליוסף אמר כי ראה בריאות בשר ויפות תאר, ויש בזה שני שנויים דהיינו שנוי הלשון ממראה לתואר, והיפוך הלשון לזכור בריאות בשר בתחלה, וכן נמצאו הרבה שינויים בסיפור חלומו ממה שראה.

ואומר אני ליישב כולם, בהצעה אחת לקוחה מדברי המפרשים, שפרעה היה מחזיק את היאור לאלוה, וע"כ לא רצה לומר הנני עומד על היאור כי רצה לחלוק כבוד לאלוהו, ובזה יתורצו כל השנויים הנזכרים, כי מטעם זה לא רצה לומר שהפרות הרעות עלו מן היאור, כי לא רצה לייחס שום דבר רע לאלוהו בחשבו כי הוא מושל על הטובות לבד וממנו לא יצא דבר רע ואולי חשב שיש אלוה אחר מושל על הרעות כדעת המאנ"י שהביא בעקידה פרשת ואתחנן, ואולי שעל זה אמר פרעה (שמות י.י) ראו כי רעה נגד פניכם. שהמושל על הרעות נגד פניכם, וז"ש (ש"א ב.ג) אל תרבו תדברו גבוה גבוה לומר ששני גבוהים יש אחד מושל על הטובות ואחד על הרעות, לכך אמר מיד ה' ממית ומחיה מוריש ומעשיר ר"ל פועל כל ההפכים והכל יוצא מאתו יתברך, וכן נאמר (דברים לב.לט) ראו כי אני אני הוא וגו', אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא וכפל אני אני דוגמת כפל גבוה גבוה.

והנה מטעם זה, לא אמר פרעה ותעמודנה אצל הפרות ותאכלנה, לפי שהיה משמע מזה כאילו עשו מלחמה ביניהם עד כי הגדיל המושל על הרעות ע"כ תאכלנה הפרות הרעות את הטובות, כי לשון ותעמודנה מורה שלא באו לכתחלה להכנס בתוך הרעות כדי להשביעם ולבטל רעבונם, שהרי עמדו אצלם אם כן היה דעתם לעמוד, זולת שגברו עליהן הרעות ובלעו אותם בעל כרחם, וזה גנאי לאלוהו שלא היה בו כח להציל את הטובות המושפעות מאתו. ע"כ שינה פרעה ואמר ותבאנה אל קרבנה, ורצה בזה שמעצמם מרצונם הטוב נכנסו אל תוך הרעות להשביע רעבונם, וכל זה ממדת טובו של אלהות שלו שרצה להיטיב ולתקן הרעות, וא"כ לא באו לכתחילה כי אם כדי לבא אל קרבנה ולא כדי לעמוד שמה ע"כ לא אמר ותעמודנה אצל הפרות, והעיד שלא הועיל כלום כי לא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כבתחילה, לפי שהיו בתכלית הרוע וע"כ הוצרך להעיד, לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע. וי"א שהזכיר זה שלא יאמר שקודם הלילה ראה פרות רעות כאלו והיה מתפעל מראיית חידוש כזה ע"כ בא לו חלום זה, כי כך המנהג שמה שאדם רואה דבר חידוש ביום ומהרהר בו נראה אליו בחלום, ע"כ אמר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע, וזה מופת שחלום זה מן החלומות הצודקים.

והנה ענין יפות מראה ותואר, יש אומרים שלא יצדק זה בבהמות כ"א במין האנושי ע"כ שינה ממראה לתואר וע"כ פירש"י שהוא סימן לבריות. ולי נראה שאין הדבר כן שהרי הפסוק אמר כן שהראו לו יפות מראה א"כ ודאי שייך הוא גם בבהמות, ועוד וכי מראין לאדם דבר שאינו בנמצא כגון פילא דעייל בקופא דמחטא, אלא ודאי ששייך גם בבהמות והוא כשכל אבריה מליאות בשר ואינה כחושה זהו יפוי מראה שלה, ובריאות בשר הוא פירוש על יפות מראה כי זולת זה במה יוודע איפה אם הבשר בפנים בריא או חולה, אם לא על יפוי מראה שלה המעיד על בריאות הבשר שבפנים, והתואר הוא ענין אחר שאינו תלוי בבריאת הבשר כמו שפירש"י על פסוק ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. (ויצא כט.יז) כי ענינו צורת הפרצוף, דרך משל אם אין החוטם עקום או ארוך מן הראוי להיות, וכן העינים ושפתים וכיוצא בהם, והנה פסוק זה אומר שראה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר וזה דבר טבעי, אע"פ שאין ביאור כח אלהי מכל מקום פעולתו הטבעית היא שהמים משקים הארץ וגורמים להצמיח חציר לבהמה עד שיהיו דשנים ורעננים, אבל אין ביאור כח לעשותם יפות תואר בחוטם ועינים ופה שיהיו ישרים ולא עקומים ולא גדולים או קטנים מן הראוי להיות, כי זהו פועל אלהי אשר עשה את כל ברואיו ישרים בתוארם. ופרעה לכבוד אלוהו לסברתו הנבערה שחשב שיש ביאור כח אלוה ע"כ יחס כוח זה לאלוהו לומר שעלו מן היאור בריאות בשר ויפות תואר, לומר לך לא זו שהעלה בריאות בשר שזה אינו חידוש כל כך כי כל הימים יכולין לעשות זה בטבעם, אלא אפילו יפות תואר גרם ג"כ היאור כי הוא בראם על תכונה זו לפי דעתו, ע"כ הקדים בסיפור זה בריאות בשר ליפות תואר, דרך לא זו אף זו ואצל הרעות הפך הדברים ואמר דלות ורעות תואר ודקות בשר לומר לא זו שהיו רעות תואר ומראיהן משונה, כי זה אין בו כל כך נפקותא והעדר הפעולה אינו חידוש כל כך, אלא היו אפילו רקות בשר כנגד הטבע ויש בו נפקותא.

וראיה ברורה לדברינו, מ"ש פרעה ותאכלנה הפרות הדקות והרעות את שבע פרות הראשונות הבריאות, למה לא הזכיר ענין התואר בשום אחד מהם, לא בטובות ולא ברעות, אלא ודאי לפי שאינו מעלה ומוריד לענין הבריאות והאכילה, כי לא היו רעבים ביותר מצד היותם רעות תואר, כי אם מצד היותם רעות מראה דהיינו כחושים, גם לא אכלו את הטובות מצד היותם יפות תואר כי אם מצד היותם בריאות בשר דהיינו יפות מראה, ומ"ש ותאכלנה הפרות ולא אמר שבע הפרות, לפי ששבע שני הרעב לא היו רצופים שהרי משבא יעקב אחר שנתים פסק הרעב וחזר במותו, כמו שיתבאר לקמן פרשת ויחי בגורן האטד בע"ה (מט.י).

ומה שהוסיף לשון צנומות בשבלים, לפי שאינו דומה שמיעה לראיה כי פרעה ראה שבלים דקות, ויש לפעמים שבלים דקות שיש בהם גרגרים דקים, ופרעה ראה אותם בעיניו שהיו רקים ולא היה בהם גרגרים כלל, והיה מתירא שמא יוסף יטעה בלשון דקות כי לא ראה אותם, זולת מה ששמע מן פרעה, ע"כ פירש לו צנומות אני ראיתי שלא היה בהם כ"א המוץ, ובזה יתורצו כל הספיקות שנתחבטו בהם רוב המפרשים והוא דבר יקר. ויתר עניני החלום יתבארו בסמוך בעזרת השם.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויהי מקץ. טעם אומרו לשון צער. כי עתה יתחיל לסובב סיבת גלות מצרים. והגם שהגלות כבר נגזרה גזירתו משנים קדמוניות, הלא אמרו רבותינו כי לא נגזר שיהיה במצרים שהוא כור הברזל, וכמו שכתבו התוס' במס' שבת (דף י:) וכמו שכתב הראב"ד (פ"ו הל' תשובה) כי המצרים הוסיפו לצער יותר ממה שאמר הכתוב ועבדום וענו וגו':

עוד אמר לשון צער לצד בשורת רעב כי הקדוש ברוך הוא כביכול לו צר בצרת עולמו, וצא ולמד ממה שדרשו ז"ל (מגילה דף י:) בפסוק (שמות י"ד, כ') ולא קרב זה אל זה וגו':

עוד ירמוז לצערו של אותו צדיק שנתעכב עד ששלמו ב' שנים אחר חלומו של שר המשקים כי אז היה לו לצאת כאומרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ט) וז"ל בשביל שאמר כי אם זכרתני והזכרתני ניתוספו ב' שנים, הרי שהוסיפו לו ב' שנים בצער, ותמצא שאמרו ז"ל (שם) ויהי מקץ קץ שם לחושך. ולפי זה יכוין על זה הדרך ויהי מסיבת קץ שהוא יצר הרע שנקרא קץ כל בשר והוא סיבה לצערו של צדיק שנתים ימים. ובזה הרווחנו גם כן תחלת זה החשבון של שנתים שהוא לחלומו של שר המשקים שהיה זמן זכירת יוסף לטובה, וטעם ב' שנים בשביל שאמר זכרתני והזכרתני כנגד כל זכירה מנע ה' זכרונו בראש השנה שהוא זמן הזכרון:

עוד ירמוז באומרו מקץ שנתים לומר שהיה בזמן עצמו שחלמו שר המשקים ושר האופים שהוא זמן שהחלום יגיד דבר צודק ולא ידבר שוא:

ופרעה חולם. הנה לצד שהיא תחלת ההודעה היה צריך לומר חולם פרעה או ויחלום פרעה. אכן הכתוב מוסב אל ענין ראשון שספר בפרשה שקדמה חלומו של שר המשקים לענינו הוסיף לומר ופרעה גם כן חולם. והכוונה בזה כי אם שר המשקים לא רצה לזוכרו על ידי חלומו עשה ה' שגם פרעה יחלום ובזה נתחייב בעל כורחו לזוכרו. ושיעור הכתוב הוא על זה הדרך ולא זכר שר המשקים ויהי מקץ וגו' ופרעה גם הוא חולם וגו' וידבר שר המשקים בעל כרחו לאמר וגו' ושם אתנו וגו' ויפתר לנו וגו':

עוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה אלא שלא היה יודע שחלם ולסוף שנתים חלם ולא שכח:

עוד ירצה באומרו ופרעה חולם לומר שגם פרעה עצמו הרגיש בחלומו כי היה חולם חלום לצד ראותו דברים מופלאים כאשר אבאר הרגיש כי אין זה מהדברים ההווים בעולם ואין זה אלא חלום וכוונת הכתוב בהודעה זו היא להגיד סימני החלום אשר יצטדק, והוא כאשר ירגיש האדם בחלום כי הוא שלם בדעתו להבחין דבר עד שישכיל לדעת דברים שלא יתכן היות בהקיץ וירגיש כי הוא חולם זה יגיד כי אין חלומו בלבול הדעת וערבוב השכל ורוחות יתעללו בו אלא מודיעים אותו עליונים למעלה עתידות:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויהי מקץ. נאמר כאן מקץ ונאמר באברהם מקץ עשר שנים מה להלן עשר אף כאן לסוף עשר שנים ופירוש ויהי מקץ דהיינו לסוף עשר ועוד שנתים: ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם. בגימטריא עשר שנים:

רבי עובדיה מברטנורא

לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויהי מקץ כתרגו' מסוף וכל לשון קץ סוף הוא נראה דרש"י בא לאפוקי מן המפרשים דקץ ר"ל קצת ולכך אמר כל לשון קץ סוף הוא לפי שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש ואילו היה אומ' מקצת לא היינו יודעים כמה הוא אותו קצת ועוד דלא הוה שייך לומ' מקצת שנתים ימים וע"כ אמ' סוף הוא ואי קשיא לך מקץ שבע שנים תעשה שמטה גם הוא ר"ל סוף הנשמטות מדבר הכתו' והשביעית אינה משמטת אלא בסופה וכן מה שאמ' בפ' וילך מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות ר"ל בסוף השביעית ואף כי ר"ח תשרי ר"ה לשמיטין מ"מ ל' יום אחר השמטה נחשב מן השמטה. ואם יקשה לך מה שכתוב בספר (ירמיה ל"ד י"ד) ירמיה מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו לכך חזר וכתב א"כ ועבדך שש שנים אבל כשאמ' להן מקץ שבע שנים ולא אמ' להן מקץ שש כדי שלא יטעו במה שטעו אח"כ להחזירם אחר השנה השביעית ולכך אמ' להם שלא יחזירום עוד אח"כ כי גם מקץ שבע שנים ישלחו וכו'. מהר"ר:

על היאור אצל היאור כל שאר נהרות אינן קרוים יאורים חוץ מנילוס. קשה שהרי בסוף ספר דניאל כתוב (דניאלי"ב) אחת הנה לשפת היאור ואחת הנה לשפת היאור ולא בנילוס משתעי קרא. י"ל דהתם מדבר בבריכות ויאורים הבאים מן הנהר לשדות אבל הנהרות עצמן אין גופן קרויים יאורים חוץ מנילוס: