מ"ג בראשית לא מו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ־גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל־הַגָּֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יַעֲקֹב לַאֲחוֹהִי לְקוּטוּ אַבְנִין וּנְסִיבוּ אַבְנִין וַעֲבַדוּ דְּגוֹרָא וַאֲכַלוּ תַּמָּן עַל דְּגוֹרָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יַעֲקב לִבְנוֹי דַהֲוָה קָרֵי לְהוֹם אָחוּי לְקוּטוּ אַבְנִין וְלַקִטוּ אַבְנִין וַעֲבָדוּ אוֹגַר וַאֲכָלוּ תַמָן עַל אוֹגְרָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לאחיו" - הם בניו שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה (ב"ר)

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לְאֶחָיו – הֵם בָּנָיו, שֶׁהָיוּ לוֹ אַחִים, נִגָּשִׁים לְצָרָה וּלְמִלְחָמָה (ב"ר עד,יג).

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

גל — שיגולו שם אבנים עד שהתחברו. גם קראה מצפה:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר יעקב לאחיו" - לאחי לבן הנזכר אשר באו עמו כי לא רצה לאמר כן לחמיו שהיה נוהג בו כבוד וכן ויקרא לאחיו לאכל לחם לאחי לבן ולא קרא ללבן דרך כבוד כאלו הכל ברשותו והכל שלו ודומה להם ויאמר פרעה לאחיו מה מעשיכם (להלן מז ג) ורש"י פירש לאחיו של יעקב כי הבאים עם לבן אוהביו ורעיו הם ויתכן כי מה שאמר בלבן ויקח את אחיו עמו (לעיל פסוק כג) הם קרוביו בני משפחתו מזרע נחור אחי אברהם ועשה כן בעבור שלא ירצה להביא על יעקב אנשים נכרים שלא יריבו עמו בכח או יחמדו ויגזלו ויגנבו מאשר לו והנה אלה קרובים ליעקב כמו ללבן על כן יקראו אחים לשניהם ויש אומרים (פסיקתא זוטרתא לעיל כט ד) שאמר להם אחי דרך מוסר כמו שאמר לרועים (שם) אחי מאין אתם ובבראשית רבה (עד יג) אמרו ויאמר יעקב לאחיו אלו בניו שהיה קורא אותן בלשון כבוד אחיו אבל בויקרא לאחיו לאכל לחם לא פירש והנכון מה שכתבתי תחילה

"ויאכלו שם על הגל" - אכלו שם מעט לזכרון או שהוא דרך הבאים בברית לאכול שניהם מלחם אחד לאהבה ולחברה ואחרי בואם בשבועה ובברית זבח להם זבח ועשה להם כרה גדולה ויתכן כי טעם ויאכלו שם על הגל הזבח הנזכר למטה כי אמר להם לקטו אבנים ונעשה גל לאכול עליו ויהיה עד בבואנו בברית ואחרי כן אכלו עליו זבח וטעם ויאכלו לחם שעשה להם סעודה גדולה ללון עמו לא משתה בלבד

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים. לאחיו של לבן. וכמוהו (בראשית מז) ויאמר פרעה לאחיו מה מעשיכם, לאחיו של יוסף.

ובמדרש לאחיו אלו בניו והיה קורא אותם אחיו שהיו גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו.

והנה יעקב הרים אבן למצבה וצוה לאחי לבן שילקטו אבנים כמותו שיהיו מצבות ולא אמר שיעשו גל אבל הם לקטו אבנים ויעשו גל, והיתה כונתם כלפי אמונתם ועבודתם שהיו עובדים החמה והיו דורשים בעד החיים אל המתים. וע"כ הזכיר בכתוב גל שני פעמים שהרי היה יכול לומר ויאכלו שם עליו, אבל עשה כן כדי לרמוז כונתם בשם גלגל כלומר גלגל חמה. ונתבאר ענינו באותו שם שקרא לו לבן יגר שהדותה חשבונו גלגל חמה, והוא היה אלוהו שהזמינו לעד. כי שנוי הלשון מורה על ענין חדוש בלי ספק. ואולי התרפים היו מקבלים כח במזלות החמה וע"כ אמר לבן הגל הזה עד ביני וביניך לשון נופל על הלשון. והזכיר שמו של הקב"ה כלפי אמונת יעקב.

והזכיר בזה שתי המדות שבהם נברא העולם מדת הדין ומדת רחמים, הזכיר תחלה מדת הדין ברמז זהו שאמר והיה לעד ביני ובינך. ומלת והיה הם אותיות השם המיוחד, וזהו שפירש רש"י ז"ל והיה לעד זה הקב"ה. והזכיר עוד בפירוש יצף ה' ביני ובינך ואחרי כן הזכיר מדת הדין ואמר אלהים עד ביני ובינך. ומזה אמר אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו. אלהי אברהם מדת הרחמים ומדת הדין שהזכיר. ואלהי נחור גלגל החמה שהוא אלוהו שרמז לו בשם גל. וזהו שאמרו רז"ל אלהי אברהם קדש ואלהי נחור חול.

וידוע כי כל מה שנקרא כל רקיע ורקיע "גלגל" היה ראוי להקרא גל שהוא לשון גובה. והכונה בזה לגובה הגלגלים כענין שכתוב (איוב יא) גבהי שמים מה תפעל, אבל נכפלה המלה להורות על הקף סבובם ותנועתם, ועוד להורות שפעולותיהם וכחותיהם משתנים זה לעמת זה.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


השאלות

(מה – נג)    למה היה צריך שני אותות גל ומצבה, למה העמיד יעקב את המצבה ובני לבן את הגל, שם יגר שהדותא אינו העתק של גל עד, שתרגום עד בארמית הוא סהדא ושהדותא הוא תרגום של עדות, לא למלת עד, ולמה אמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום שהוא מיותר, ומה דייק במלת היום ואמר שנית ע"כ קרא שמו גלעד, הלא לבן קרא שם יגר שהדותא, ומ"ש והמצפה אשר אמר וכו' נלחצו בו המפרשים. מ"ש עוד ויאמר לבן הנה הגל הזה והנה המצבה וכו' לא ידענו מה רצה בדברי מותר האלה ולמה במ"ש אם אני לא אעבור אמר רק את הגל לבד, ואם אתה לא תעבור אמר את הגל ואת המצבה. ולמה לקח לעדות אלהי אברהם ואלהי נחור:

(מה – מו) "ויקח יעקב אבן". הנה כריתת ברית שיכרתו שני אנשים ברית בל ירע אחד לחברו, יהיה על אחד משני פנים. א] שלא ירע עמו בגלוי. ב] שלא יעשה לו רע בסתר, וכשמזמינים עדים על כריתת הברית, אם היה כריתת הברית שלא ירע לו בגלוי, יזמינו אנשים שיהיו עדי הברית, ואם היה הברית שלא יעשה לו רע בסתר, יזמינו לעד את ה' הצופה נסתרות, ואם יעשו אות וסימן שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם, אז אם היה הברית בפני אנשים על דברים שבגלוי, יקימו גל אבנים גדול שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם, ואם היה הברית לפני ה' היודע נסתרות על הדברים שבסתר, יקימו מצבה שהיתה קדושה בימים ההם, שבה יזכר ה' ויהיה לעד על הברית הנעשה. ויש הבדל בלשון בין עד ובין עדות, שעד שהוא שם התואר, ונופל על כל מי שהוא עד בדבר אף לפי שעה בעוד שיעיד על הדבר נקרא עד. אבל שם עדות הוא שם המפשט של העדות בעצמה, ונופל על העדות המתקיים ימים רבים (כמו עדות ה' נאמנה, ויקם עדות ביעקב). ועפ"ז נבא אל הבאור. הנה היה הבדל בין לבן ובין יעקב בכריתת הברית הזה בשני דברים. א] שיעקב התירא מלבן שלא יעשה עמו רע בגלוי, ולבן התירא מיעקב שלא יעשה רע לבנותיו בסתר, כמ"ש אם תענה את בנותי אין איש עמנו, וא"כ יעקב היה צריך להזמין את ה' היודע תעלומות לעד, כמ"ש אין איש עמנו, ראה אלהים עד ביני ובינך, וא"כ היה צריך להקים מצבה. וז"ש "ויקח יעקב אבן וירימה מצבה", ולבן שהתחייב א"ע שלא יעשה רע בגלוי, היה צריך להזמין אנשים לעדים והיה צריך להקים גל אבנים. וע"ז "ויאמר יעקב לאחיו" של לבן או לבני לבן, "לקטו אבנים ויעשו גל":


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר יעקב לאֶחָיו. חד אח היה ליה, ולואי קבריה! אלא אלו בניו, והיה קורא אותם אחיו? צדיקים כיוצא בו, גבורים כיוצא בו. אמר רבי יודן: לבש אדם לבושו של אביו, הרי הוא כיוצא בו.