מ"ג בראשית ל ג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַרַת הָא אַמְתִּי בִּלְהָה עוֹל לְוָתַהּ תְּלִיד וַאֲנָא אֲרַבֵּי וְאֶתְבְּנֵי אַף אֲנָא מִנַּהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמָרַת הָא אַמְתִי בִלְהָה עוּל לְוָותָהּ וְתֵילִיד וַאֲנָא אִירַבֵּי וְאִתְבְּנִי אוּף אֲנָא מִינָהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על ברכי" - כתרגומו ואנא ארבי

"ואבנה גם אנכי" - מהו גם אמרה לו זקנך אברהם היו לו בנים מהגר וחגר מתניו כנגד שרה אמר לה זקנתי הכניסה צרתה לביתה אמרה לו אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי ואבנה גם אנכי ממנה כשרה

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עַל בִּרְכַּי – כְּתַרְגּוּמוֹ, "וַאֲנָא אֲרַבֵּי".
וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי – מַהוּ "גַּם"? אָמְרָה לוֹ: זְקֵנְךָ אַבְרָהָם הָיוּ לוֹ בָּנִים מֵהָגָר, וְחָגַר מָתְנָיו כְּנֶגֶד שָׂרָה. אָמַר לָהּ: זְקֶנְתִּי הִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ. אָמְרָה לוֹ: אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב, הִנֵּה אֲמָתִי.
וְאִבָּנֶה גַּם אָנֹכִי מִמֶּנָּה – כְּשָׂרָה (שם).

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואבנה — מפורש בדברי שרה (מ"ג בראשית טז ב):

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בוא אליה" ובזה אמרתי הבה לי לא שחשבתי שיהיה בידך רפואה של עקרה: " ואבנה גם אנכי" כמו אחותי:

" ממנה" שבקנאת חברתי יתעורר הטבע:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ג - ד)" ותאמר". רצתה עכ"פ שתלד אמתה, אם לבטל הוראת המזל, אם שהבן יחשב על שמה כנ"ל אצל הגר, וע"ז קרא מעתה בשם שפחה שהיא יותר מאמה, שמצד זה יחשבו הבנים ע"ש גברתה:


 

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותאמר הנה אמתי וגו'. דקדקה לומר אמתי קודם שהזכירה ביאתו אליה ולא אמרה בא אל אמתי כמו שאמרה שרה כמו שפירשתי שם, (ט"ז ה') נתכוונה לומר שאחר שיבא אליה לא תקרא אמתה עוד, ולזה אמר אחר כך ותתן לו בלהה שפחתה לאשה, אישות יש לו בה ובניה בני חורין. וכמו כן עשתה לאה שנתנה לו לאשה ונעקר מזלפה שם שפחה:

ומה שמצינו לשרה (ט"ז ג') שהזכירה גם כן שם אישות על הגר, שבירתה בצדה במה שדקדקה לומר תיבת לו, ועיין מה שכתבתי שם מה שלא אמרה כן רחל:

ומה שתמצא שמזכיר הכתוב (פסוק ז') אחר כך בלהה שפחת רחל וגו'. פי' שהיתה שפחת רחל, גם יכוין הכתוב שם להזכיר שם הצדקות שנתנו האמהות לבעליהן. ולא חש הכתוב לטעות, שסמך היות הדבר מבואר בכתובים הקודמים, ועיין מה שכתבתי בפרשת וישב (ל"ז ב'):

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

אמרה לו: כך עשה אביך לאמך? לא חגר מתניו כנגדה? אמר לה: אותו לא היו לו בנים, אבל אני יש לי בנים. אמרה לו: וזקנך לא היו לו בנים, וחגר מתניו כנגד שרה? אמר לה: יכולה את לעשות מה שעשתה זקנתי? אמרה לו: ומה עשתה? אמר לה: הכניסה צרתה לביתה. אמרה לו: אם את הדבר הזה מעכב, הנה אמתי בלהה בא אליה.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה אמתי בלהה. ולא אמרה שפחתי כדכתיב בהגר לפי שהיתה בת לבן מפילגש:

<< · מ"ג בראשית · ל · ג · >>