מ"ג בראשית כא יד
<< · מ"ג בראשית · כא · יד · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם ׀ בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח־לֶ֩חֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָ֠ר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאַקְדֵּים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וּנְסֵיב לַחְמָא וְרוּקְבָּא דְּמַיָּא וִיהַב לְהָגָר שַׁוִּי עַל כַּתְפַּהּ וְיָת רָבְיָא וְשַׁלְּחַהּ וַאֲזַלַת וּטְעָת בְּמַדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאַקְדִים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וּנְסִיב לַחֲמָא וְקִרְוָוא דְמַיָא וִיהַב לְהָגָר שַׁוִי עַל כַּתְפָהּ וְקָשַׁר לָהּ בְּמוֹתְנָהָא לְאוֹדוֹעֵי דְאַמְתָא הִיא וְיַת רִיבָא וּפַטְרָהּ בְגִיטָא וְאָזְלַת וְטָעַת מִן אָרְחָא לְמַדְבְּרָא דִסְמִיךְ לְבֵירָא דְשָׁבַע: |
רש"י
"ואת הילד" - (ב"ר) אף הילד שם על שכמה שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו (ב"ר)
"ותלך ותתע" - חזרה לגלולי בית אביה (ב"ר)
מפרשי רש"י
[טז] ואחזתו חמה. והא דאמרינן בפרק הפועלים (בבא מציעא דף פז.) 'עד יעקב לא הוי חולשה', ותירץ הרא"ם היינו חולי בידי שמים לא הוי, אבל חולי הבא בידי אדם - דהיינו עין הרע - היה אף קודם לכן, דעין הרע הוא כאילו הכה אותו בחרב, ואין ספק שהחרב היה עושה אותו חולה. ודבר זה אין לו טעם, כי רוב חלאים הם על ידי עין הרע, כדאיתא בפרק הפועלים "והסיר ה' ממך כל חולי" (דברים ז', ט"ו) זו עין הרע כדאיתא התם, ואם אין עין הרע - יש לו סבה אחרת שהיא כמו עין:
ואני אומר שאף חולי מן השמים הוי כמו דהוי בידי אדם, ואין חילוק, רק דקודם יעקב לא הוי חולשה פירוש שיהא נחלש האדם כמו שהוא דרך החולי חלש, אבל קודם יעקב לא הוי חולשה, רק צער החולי היה כואב לו עד שלא היה יכול לילך מחמת חמימות בראשו ובגופו הפועל בו, והיו המזגים בו מתנגדים עד שהיה כואב לו, ואין הנפש בשלימות, אבל שיהיה חולשה - דהיינו חלש מחמת החולי - זה לא היה. למה היה דומה - לשני גבורים המנצחים זה את זה, ואין אחד מנוצח, ומכל מקום יש לו צער מן השני ואין לו מנוחה ושלום. וכך מתחלה היה המזג המתנגדו מתנגד לו, ולא היה שלום בעצמיו. ומשבא יעקב היה דומה למי שמנוצח מן המתנגד, כך היה נחלש מן מזג המתנגד עד שהיה חלוש:
וכאשר תבין מה שאמרו רז"ל 'עד יעקב לא הוי חולשה' למה עד יעקב דוקא לא הוי חולשה, לפי שהוא נמשך מן מדת רחמים, אשר מדתו להיות נרדף מעשו הרשע ומשאר אומות עד שהוא נחלש, ולפיכך הוא היה מחדש החולשה, כי הוא נרדף מכחות המתנגדות עד שהוא נחלש, וזה שכתב (תהלים כ', ב') "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב", ולא אלקי אברהם, שהוא היה מוכן לצרה כמו שאמר "ואל שדי" (להלן מג, יד) שאמר לעולמו די יתן לצרתי די (רש"י שם), והכל נמשך אחר עצמו, וזהו החולשה. כך הוא אמת וראוי להבין, כי הוא דבר מופלא בחכמה:
[ומה שאמרו ביומא מרגלית תלויה בצוארו של אברהם שכל חולי שרואה אותו מיד מתרפא, אין הפירוש שנתרפא בפעם אחד, אלא התחיל להתרפא, והיה צריך לראות המרגלית עד שנתרפא, וזה פירוש מאברהם. ]:
[יז] חזרה לגלולי בית אביה. דאם לא כן לא היה בא לה הטעות, כי המלאך היה מורה לה הדרך שלא תהיה באה לידי טעות, דהא אחר כך היה הקדוש ברוך הוא מגלה עיניה (פסוק יט) ומעלה לו הבאר, כל שכן שלא תהיה באה לידי טעות, (וכדי) [וכדאי] היה אברהם להיות הוא נשמר בזכותו, ולא תבא לידי טעות, אלא שחזרה לגלולי בית אביה. ומפני שקשה אחר שלא טעתה למה לא היה לה מים, אם תאמר שכבר כלו המים - וכי סלקא דעתך שלא יתן לה אברהם מים כדי שיגיע ליישוב, בשלמא אם נאמר דטעתה - יש לומר שפיר דנתן לה מים, ומפני שטעתה איחרה בדרך וכלו המים מן החמת, אבל עכשיו שלא טעתה - למה לא היו לה מים, ולפיכך הוצרך לומר (רש"י פסוק טו) 'שדרך החולים לשתות כו, ואברהם לא ידע ליתן לה מים הרבה, אף על גב דאחזתו חמה מיד קודם הליכתו - לא היה יודע זה, והיה סבור שבשביל צער הפרידה הוא (כ"ה ברא"ם):בד"ה חזרה נ"ב ואני אומר דאי כפשוטו ה"ל למכתב ותלך במדבר ותתע דאז היה פירושו שהיה מתעתע במדבר אבל עכשיו דכתיב ותתע במדב' משמ' שתיתע דרך הילוכה וק"ל מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְאֶת הַיֶּלֶד – אַף הַיֶּלֶד "שָׂם עַל שִׁכְמָהּ", שֶׁהִכְנִיסָה בוֹ שָׂרָה עַיִן רָעָה, וַאֲחָזַתּוּ חַמָּה, וְלֹא יָכוֹל לֵילֵךְ בְּרַגְלָיו (בראשית רבה נג,יג).
וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע – חָזְרָה לְגִלּוּלֵי בֵית אָבִיהָ (פרקי דרבי אליעזר ל).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ורבים יתמהו מאברהם, איך גרש בנו? גם שלח בן עם אמו ריקם, ואיה נדבת לבו? והתימה מאלה שיתמהו, כי אברהם עשה ככל אשר צוהו ה'. ואילו היה נותן ממון להגר שלא ברצון שרה, לא שמר מצות השם. והנה באחרונה אחרי מות שרה, נתן מתנות לבני ישמעאל.
לחם וחמת מים — נתן אל הגר ושם על שכמה, ואמר לה: קחי אתך בנך, וישלחה. ויתכן שנתן לה כסף וזהב ולא פירש הכתוב. ונתן לחם ומים שיספיק לה עד באר שבע, כי בגרר היה אברהם. והנה היא הלכה ולא ידעה הדרך, ותתע. והנה בנה חלה מחסרון המים, ואחר שלקחתו בחיקה וראתה שנפשו יוצא בצמא, השליכתו:רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ויתכן לומר כי מה שגירש אותו בלחם ומים שיכלול ענין אחר, והוא שאברהם ראה במראה הנבואה שעתידים בניו להשתעבד תחת ידי ישמעאל, וכי ישנאו אותם שנאה גדולה שאין אומה בעולם שיהיו שונאים לישראל כבני ישמעאל, ועל כן התנהג אברהם עמו כמו שראוי להתנהג עם השונא ונתן לו לחם ומים, הוא שכתוב (משלי כה, כא): "אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים".
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ואת הילד" נתן לה גם את הילד:
" וישלחהו" לוה אותה ברוב חסדו כמו ואברהם הולך עמם לשלחם:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
שבעה ועשרים שנה למאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבה נו). ועוד שהיה לו לומר ותשם על שכמה ולא שם על שכמה. וגם הזכיר את הילד כלאחר יד אחר הלחם והמים, ולא הזכירו עם אמו. ועוד אם היה ה' עמה כנראה מאשר דבר לה אחרי כן איך הניחה למקרה שותלך ותתע. וגם אומרו מן החמת הוא מיותר. ועוד שאם היא בכתה היה לו לומר וישמע אלהים את קולה ולא את קול הנער. ועוד למה חזר ואמר ותשב מנגד פעם שנית. ועוד אומרו מה לך הגר מה זו שאלה. ועוד כי הלא יפלא ישלח איש את אשתו ואת בנו ערירים ימותו במדברות ולא ישלח אתם אחד מעבדיו ולא ירכיבם על צמד חמורים. וגם לחם ומים לא נתן די ספוקם, והלא הוא האומר לו יתברך לו ישמעאל יחיה לפניך:
אך הנה אמרו רבותינו ז"ל (שם נג יט) שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שעתיד להמית שמנים אלף פרחי כהונה בצמא בנודות נפוחים, אתה מעלה לו באר, אמר הקב"ה "באשר הוא שם" כי עתה צדיק הוא:
(יד) והנה יתכן כי לא נעלם זה מאברהם, כאשר לא נעלם ממנו חלוק מלכות בית דוד בשכם וענין בית אל וענין העי, שהתפלל עליהם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם לט כד) על ויבא עד מקום שכם ויט אהלה בין בית אל ובין העי. ומה גם לפרקי רבי אליעזר שאמרו ז"ל שם (פרק ל) ולישמעאל שמעתיך, עתיד אני לשמוע נאקת ישראל ממה שיעשו לו בני ישמעאל. על כן אמר אם אני נותן לחם ומים לישמעאל, אולי יחסרון מימיו במדברות וימות בצמא על העתיד, על כן נתן להגר שהיא תהיה עיקר, אך ישמעאל טפל אליה כמשא על כתפה. וזהו "שם על שכמה ואת הילד" באופן שרשעו לא יפגום כיון שבהגר אין עון, והוא אתכא דידה קסמיך. ולחזק ידה "וישלחה" שהוא לויה כמו שאמרו בתנחומא (ריש פרשת בשלח) על בשלח פרעה. ואף על פי כן על קטרוג המלאכים על מה שהיה זרעו עתיד לעשות במדבר, על כן "ותתע במדבר" באופן (טו)שויכלו המים מן החמת כלומר מסבת החמת, כי גם היתה לו למזכרת על החמתות נפוחות שהיה עתיד להמית את ישראל בהן: הנה להיותן תועים במדבר גם שניהם בסכנת מות בצמא, מה עשתה היא, השליכה "את הילד תחת אחד השיחים". והוא בשום אל לב אל הנקד האל"ף בפת"ח שהוא מיוחד שבאילנות. אך גם שלא ידעה הענין העתיד, חששה על היותו מצחק. ותשם אותו תחת מיוחד השיחים, לרמוז זכות אברהם כי אחד היה אברהם:
(טז) ותרחק "כמטחוי קשת", לרמוז שבזכות אברהם ירחיק ה' היותו רובה קשת. כי מה שהיה מצחק - הוא שפיכות דמים כד"א וישחקו לפנינו - היה על ידי קשת:
"ותשב לה מנגד" להתפלל, כי נראה מרבותינו ז"ל (שם נג יט) כי שניהם היו מתפללים באומרם כי למה וישמע אלהים את קול הנער על שהיה חולה ויותר נשמעת תפלת החולה עצמו מאשר מתפלל עליו, הנה למדנו כי שניהם היו מתפללים. ולפי דברנו יתכן כי זהו אומרו "מנגד". ואחשוב כי היא התחכמה לבלתי התפלל על עצמה, עם שגם היא תמות בצמא, רק עליו, וזהו אומרו "לה" כי הנוגע "לה" שמה "מנגד, כי אמרה אל אראה במות הילד", לומר כי מה שאמרה בתפלתה, הוא אל אראה במות הילד - שתמות תחלה - כי עליו היא צערה. אך בראותה כי "ותשב מנגד" שהתעכבה ולא ראתה אצלה שנעשה נס לצאת מים, אז אמרה הנה כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה (בבא קמא צב א), ואיך בהיותי צריכה מים והתפללתי על בני לא נעניתי אז "ותשא את קולה ותבך", על כי שערי דמעה לא ננעלו:
(יז) ועם כל זה לא שוה לה להוציא מים במקומה, כי "וישמע אלהים את קול הנער" ולא את קולה, על כן היתה מרת נפש. לכן "ויקרא מלאך כו' ויאמר לה מה לך הגר", על שלא נענית "אל תראי" באמור אולי שנאתך ה', כי לא כן הוא, כי מה ששמע את קול הנער ולא את קולך לא למענו הוא, רק על שהיה קולו בהתפללו אמור "באשר הוא שם", שלא יביט הוא יתברך אל עצמו כי אם בשביל אשר הוא שם, הוא אברהם, שסיבב שיהיה שם בשלחו אותו. או בשביל מי שהוא שם, שאמו שם אותו שם תחת אחד השיחים, לזכור זכות אברהם שהוא אילן מיוחד, ושאליו נאמר כי לגוי גדול אשימנו. ועל כן נשמע יותר מהגר:
(יח) ועם כל זה גם זכותך הגר תעמוד לו להקימו מחליו. כי "קומי שאי" וכו' כענין (ברכות ה ב) הב לי ידך ואוקמיה מהיסורין, כן "קומי שאי" כי טרם ישתה מים יקום על עמדו:
ובמה שהקשינו למעלה מאשר שלחם אברהם יחידים ובלא סיפוק צרכם בעצם, יאמר "מה לך הגר" כו' ואומרו "באשר הוא" "שם" יהיה בדרך אחרת. והוא, כי אברהם להיותו חושש על קטרוג שעל ישמעאל, התחכם לבלתי שלחו במעדנים, כי אם אדרבה כמגורש ונעזב למען יהיה כעני כי יעטוף, שעל ידי כן ירוחם מן השמים כענין כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני, וכן היה כי על כן "וישמע אלהים את קול הנער. והנה אין ספק כי היתה אמו מרת נפש באמת באמור איה חסדי אברהם עם כל עריצי גוים, ולישמעאל בן אמתו התאכזר עליו לבלתי צוות אחד מעבדיו להיות עמו בדרכים ורגלי ובלי סיפוק צרכו הראוי. על כן אמר לה מלאך ה'" מה לך הגר מדאגתך אל תראי כי דעי איפה כי "מה ש"שמע ה' את קול הנער, היה באשר הוא שם כלומר הוא לבדו ולא אחר עמו, והיותו שם מושלך בחוסר כל. וזה היה עם לב אברהם
כמדובר:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויקח לחם וחמת מים. שכן דרך עבדים שהם שואבים מים בכדיהם.
שם על שכמה ואת הילד. בן י"ז שנה היה, ואת אמרת שם על שכמה? אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין הרע, ומתוך כך חלה ונכנסה בו חמה ואכאביות. תדע לך שהוא כן, דכתיב: "ויכלו המים מן החמת", שכן דרך החולה להיות שותה בכל שעה:
וישכם אברהם וגו' ויקח לחם' וגו' וישלחה. בגט גרושין, ולקח את הרדיד וקשר במתניה לידע שהיא שפחה. ולא עוד, אלא שרצה לראות את ישמעאל בנו ולידע את הדרך אשר הלכו בה. בן י"ז שנה היה ישמעאל בצאתו מבית אביו, ובזכות אברהם אבינו לא חסרו המים מן החמת; וכיון שהגיע לפתח המדבר, התחילה תועה אחר עבודה זרה של בית אביה, ומיד חסרו המים, ועיפה נפשו של ישמעאל בצמא, והלך והשליך עצמו תחת חרולי המדבר להיות ישן עליו, ואמר: "אלהי אברהם אבי! יש לפניך תוצאות מות, קח את נפשי ולא אמות בצמא"; ונעתר לו, שנאמר: "כי שמע אלהים את קול הנער". ושם נפתח לו הבאר שנברא בין השמשות, והלכו ושתו ומלאו החמת, ומשם נשאו רגליהן והלכו כל המדבר עד שהגיעו למדבר פארן, ומצאו שם מוצאי מים וישבו. שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב, ועיישה היה שמה. לאחר ג' שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל, ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם. והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם אשתו של ישמעאל. אמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה ליה: הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומעט מים כי עיפה נפשי מדרך המדבר. אמרה ליה אין לי לא לחם ולא מים. אמר לה: כשיבא ישמעאל תגיד לו את הדברים האלה ואמרי לו: חלף את מפתן ביתך, שאינה טובה לך ולא ראויה לך. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדברים, ובן חכם כחצי חכם, והבין ישמעאל ושלחה. שלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה ופטימה שמה. ועוד לאחר ג' שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל, ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום, ומצא אשתו של ישמעאל וכו', עד מיד הוציאה ונתנה לו. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו, ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב וממון וברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר הזה, וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמיו עליו כרחם אב על בנים:רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · כא · יד · >>