מ"ג בראשית יד י
<< · מ"ג בראשית יד · י · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃
תרגום
אונקלוס: | וּמֵישַׁר חַקְלַיָּא בֵּירָן בֵּירָן מַסְּקָן חֵימָרָא וַעֲרַקוּ מַלְכָּא דִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּנְפַלוּ תַּמָּן וּדְאִשְׁתְּאַרוּ לְטוּרָא עֲרַקוּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּמֵישַׁר פַרְדְסַיָא בֵּירִין בֵּירִין מַלְיָן חִימְרָן וַעֲרָקוּ מַלְכָּא דִסְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּנְפָלוּ תַמָן וְדִשְׁתַּאֲרוּ לְטַוְורֵיהּ עָרָקוּ: |
ירושלמי (קטעים): | וּמֵישַׁר פַרְדְסַיָא בֵּירְוָון בֵּירְוָון מַלְיָא חֵמָר: |
רש"י (כל הפרק)
"בארת בארת חמר" - בארות הרבה היו שם שנוטלין משם אדמה לטיט של בנין קל ומדרש אגדה שהיה הטיט מוגבל בהם ונעשה נס למלך סדום שיצא משם לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע (ב"ר)
"הרה נסו" - להר נסו הרה כמו להר כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה ויש חילוק בין הרה לההרה שה"א שבסוף התיבה עומדת במקום למ"ד שבראשה אבל (ס"א זו) אינה עומדת במקום למ"ד ונקודה (ס"א לנקוד) פת"ח תחתיה והרי הרה כמו להר או כמו אל הר ואינו מפרש לאיזה הר אלא שכל א' נס באשר מצא הר תחלה וכשהוא נותן ה"א בראשה לכתוב ההרה או המדברה פתרונו כמו אל ההר או כמו לההר (להר) ומשמע לאותו הר הידוע ומפורש בפרשהאבן עזרא (כל הפרק)
בארות — "באר" בכל המקרא נובעת. והיא משונה, בעבור הסמיכה:
ויפלו שמה — ברצונם להמלט. וכן "ויפל על פניו" (במדבר טז ד):
הרה נסו — אל ההר נסו. והיא מלה זרה:רמב"ן (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(י) "ועמק," ואז לא היה שם ים המלח רק בארות חמר, וכשנצחו הד' מלכים אז מלך סדום ועמורה נסו והפילו א"ע באחת הבורות להסתתר שם, והנשארים נסו אל ההר שאחר צוער:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ועמק השדים בארות בארות חמר, בירין בירין מסקן חמרא.
וינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה. רבי יהודה אומר: ויפלו שמה, אלו האוכלוסים; והנשארים הרה נסו, אלו המלכים. ר' נחמיה אומר: ויפלו שמה, אלו המלכים; והנשארים הרה נסו, האוכלוסין. על דעתיה דרבי יהודה ניחא, על דעתיה דרבי נחמיה לא ניחא! בשעה שירד אבינו אברהם לכבשן האש וניצול, יש מאומות העולם שהיו מאמינים, ויש מהם שלא היו מאמינים. כיון שירד מלך סדום לחמר וניצול, התחילו מאמינים לשעבר.
<< · מ"ג בראשית · יד · י · >>