מ"ג בראשית כז טו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָ֠ה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּנְסֵיבַת רִבְקָה יָת לְבוּשֵׁי עֵשָׂו בְּרַהּ רַבָּא דָּכְיָיתָא דְּעִמַּהּ בְּבֵיתָא וְאַלְבֵּישַׁת יָת יַעֲקֹב בְּרַהּ זְעֵירָא׃
ירושלמי (יונתן):
וּנְסֵיבַת רִבְקָה יַת לְבוּשֵׁי עֵשָו בְּרָהּ רַבָּא מְרַגְנָן דַהֲוָה מִן אָדָם קַדְמָאֵי וְהַהוּא יוֹמָא לָא אַלְבִּשִׁינוּן עֵשָו וְאִשְׁתָּאֲרוּ גַבָּהּ בְּבֵיתָא וְאַלְבִּישַׁת יַת יַעֲקב בְּרָהּ זְעֵירָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"החמודות" - הנקיות כתרגומו דכייתא ד"א שחמד אותן מן נמרוד

"אשר אתה בבית" - והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עשו בנה הגדול ויעקב בנה הקטן" - להפליג בענין הצדקת כי המנהג במולידים להכיר את הבכור בברכה ובכבוד ובמתן והיא מדעתה צדקת הקטן ורשעת הגדול תשתדל בכל הטורח הזה להעביר הברכה והכבוד מן הגדול אל הקטן וכן יאמר למטה (פסוק מב) ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו) "ותקח רבקה את בגדי עשו". ידוע שאם ילוה אל ההגדה הנבואיית מעשה בפועל, תתקיים הנבואה בכל אופן כמ"ש הרמב"ן, שכל מעשה שבא עם הנבואה, בא לחזק את הדבר בל ישתנה, ואחר שענין ברכת יצחק היה כעין הודעה שמימיית, רצתה שתלוה אליו מעשה פעלית מיוחס אל הדבר שיציינהו בפועל, וידוע כי טובות העה"ז העושר והמשרה נמשלו בכתבי הקודש בשם בגדים, שהם מלבושים חיצונים בלתי דבקים אל האדם ורק טפלים אליו, אבל המעלות הנפשיות הם עקר האדם בלתי נפרדים ממנו כגוף ונפש, ולפ"ז הבגדים החיצונים שהם טובות העה"ז היו ראוים לעשו ונקראים בגדי עשו, והקול שיצייר כח הדברי מנפש המדברת שהיא שלמות הנפשיי ראוי ליעקב, ורבקה שרצתה שגם בגדי עשו, ר"ל טובות עה"ז יהיו ליעקב, עשתה מעשה בפועל, רומז לזה במה שהלבישה את יעקב בגדי עשו, באופן שבקולו ופנימותו, יהיה יעקב, ומצד בגדיו החיצונים שהם טובות העה"ז, יהיה עשו:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות. שחמד מנמרוד הרשע; הדא הוא דכתיב: "חמד רשע מצוד רעים". ר' מאיר אומר: עשו ראה את הכתונת על נמרוד, וחמד אותה בלבו והרגו ולקחו ממנו, וכשלבש אותה נעשה גם הוא גיבור, שנאמר: "ויהי עשו איש יודע ציד". אמר יעקב: אין הרשע ראוי ללבוש בגדים הללו; מה עשה? חפר בארץ וטמנם, שנאמר: "טמון בארץ חבלו" וגו'.

אשר אתה בבית. שבהן משמש לאביו. אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשו הרשע את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמש אותו בבגדים מלוכלכים, ובשעה שהייתי יוצא לשוק הייתי יוצא בבגדים נקיים; אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות.

אשר אתה בבית. כמה נשים היו לו, ואת אמרת אשר אתה בבית? אלא דהוא ידע מה עובדייהו. עובדא הוה בהדא סיעא דפריצין בהדא כפר חטיא, דהוו נהיגין אכלין ושתין בבי כנישתא כל פתי רמשא דשבתא. מן דהוו אכלין, הוו נסבין גרמי ומקלקלי יתהון על ספרא. חד מנהון דמך, אמרין ליה: למאן את מפקד על בניך? אמר לון: לספרא. אמר: כמה רחמין הוו ליה, והוא אמר: לספרא?! אלא דהוה ידע עובדיהון; כך כמה נשים היו לו, ואת אמרת אשר אתה בבית? אלא דהוה ידע עובדיהון.