מ"ג בראשית כא ד
<< · מ"ג בראשית · כא · ד · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֤מׇל אַבְרָהָם֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּגְזַר אַבְרָהָם יָת יִצְחָק בְּרֵיהּ בַּר תְּמָנְיָא יוֹמִין כְּמָא דְּפַקֵּיד יָתֵיהּ יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּגְזַר אַבְרָהָם יַת יִצְחָק בְּרֵיהּ בַּר תְּמַנְיָא יוֹמִין כְּמָה דְפַקֵיד יָתֵיהּ יְיָ: |
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבין ונשים פטורות. תנינא להא דתנו רבנן: חייב אדם לבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, ויש אומרים אף להשיטו בנהר. רבי יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאלו מלמדו ליסטיות. למולו מנא לן? דכתיב: וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו, אותו ולא אותה. והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה, דכתיב: "המול לכם כל זכר". והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה, דכתיב: "וערל זכר אשר לא ימול" וגו'. אשכחן מיד, לדורות מנא לן? תנא דבי רבי ישמעאל: כל מקום שנאמר צוואה אינו אלא זירוז מיד ולדורות. זירוז דכתיב, "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו". מיד ולדורות דכתיב: "מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם":
<< · מ"ג בראשית · כא · ד · >>