מ"ג בראשית כט ד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר לְהוֹן יַעֲקֹב אַחַי מְנָן אַתּוּן וַאֲמַרוּ מֵחָרָן אֲנַחְנָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר לְהוֹם יַעֲקב אַחַי מְנָן אַתּוּן וְאָמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנָא:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מאין — שאלה על מקום. ולאמרו בלא מ"ם לא יתכן, כי אז יהיה ל'אין', גם נמצא כן עם מ"ם: "הן אתם מאין" (ישעיהו מא, כד):

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד)" מאין אתם." באשר רצה להוכיחם על שאין משקים הצאן, חשב תחלה אולי הם ממקום אחר רחוק מכאן ולכן אין משקים כי עיפים מהדרך, או שעד שישובו לביתם תבא השמש ולא יוכלו לרעות עוד היום, לכן שאל "מאין אתם", וכשהשיבו לו "מחרן אנחנו", היה דעתו להוכיחם רק שרצה תחלה לדעת שלום לבן:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם. ר' יוסי בר חנינא פתר קריא בגליות: ויאמרו מחרן אנחנו, מחרונו של מקום אנו בורחין. "הידעתם את לבן בן נחור" (פס' ה), הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עוונותיהם כשלג? ויאמרו ידענו. "ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום" (פס' ו), באיזה זכות? "והנה רחל בתו באה עם הצאן"; הדא הוא דכתיב: "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים" וגו', "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו מארץ אויב ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".

<< · מ"ג בראשית · כט · ד · >>