מ"ג בראשית לג יט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אׇהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּזְבַן יָת אַחְסָנַת חַקְלָא דְּפַרְסֵיהּ תַּמָּן לְמַשְׁכְּנֵיהּ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבוּהִי דִּשְׁכֶם בִּמְאָה חוּרְפָן׃
ירושלמי (יונתן):
וּזְבַן יַת אַחֲסָנַת חֲקַל דִפְרַס תַּמָן מַשְׁכְּנֵיהּ מִן יַד בְּנֵי חֲמוֹר אָבוּי דִשְׁכֶם בְּמֵאָה מַרְגַלְיָין:
ירושלמי (קטעים):
מַרְגַלְיָן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"קשיטה" - מעה אמר ר"ע כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעה קשיטה (ותרגומו חורפן טובים חריפים בכל מקום כגון עובר לסוחר)

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

קְשִׂיטָה – מָעָה. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִכְרַכֵּי הַיָּם, הָיוּ קוֹרִין לְמָעָה "קְשִׂיטָה" (ר"ה כ"ו ע"א) (וְתַרְגּוּמוֹ "חוּרְפָן", טוֹבִים, חֲרִיפִים בְּכָל מָקוֹם, כְּגוֹן "עֹבֵר לַסֹּחֵר") (בראשית כג,טז).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

קשיטה: מי מטבע ששמה כן:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

חלקת השדה — חלק בשדה. והזכיר זה הכתוב, להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא:

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויקן את חלקת השדה" ויצב שם מזבח. כאמרו איך נשיר את שיר ה' כו': " ויקרא לו אל אלהי ישראל" קרא לו בתפלתו את האל ית' לאלהים כמו שנראה באמרו והי' ה' לי לאלהים וזה כשיהיה הוא ישראל כמו שהזכיר בנדרו למעלה:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יט) "ויקן". ב] "שקנה את חלקת השדה", שהראה שדעתו להשתקע שם, ולא תאמר שקנאו בדמים מועטים, שנוכל לומר שלא התישב שם רק לפי שעה, כי קנאו "במאה קשיטה":  

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויקן את חלקת השדה". לפי שרצה לבנות שמה מזבח על כן לא רצה להעלות עולות ה' חנם, כמו שעשה דוד בגרן ארונה היבוסי (שמואל ב' כד.כד) והגיד לנו הכתוב שקנאו במאה קשיטה כנגד מזבח שבבית עולמים שהיה גובהו מאה אמה, כדי לכפר על כל חטא הנמשך מחטאו של אדה"ר שנברא מקצה השמים ועד קצהו, ונתמעט בחטאו והועמד על מאה אמה, ע"כ היה המקדש גבוה מאה אמה כי משם נוצר האדם ממקום שנאמר בו (שמות כ.כא) מזבח אדמה תעשה לי, לפי שמקום הארץ היה סבה גם אל החטא כמבואר למעלה פרשת בראשית בפסוק ותוצא הארץ וגו' עץ פרי, (בראשית א.יב) על כן הגיד לנו הכתוב שקנה מקום זה למזבח במאה קשיטה. ומ"ש ויקרא לו אל אלהי ישראל. וארז"ל (מגילה יח.) הקב"ה קראו ליעקב אל, טעמו של דבר כי יעקב אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, על כן נתן לו ג"כ הקב"ה המעשר מן י"ש עולמות הגנוזים לכל צדיק לעולם הבא, ונתן לו מהם בעוה"ז המעשר העולה מספר ל"א, על כן קראו אל, ועוד הבנות נוטלות עישור נכסים ובעה"ז נמשלו לנקיבות כי כולו צער, אבל לעוה"ב יהיו כזכרים לא יולדים ואז ינחילם כל י"ש עולמות, ומטעם זה העוה"ז בה"א כנגד ה"א שבאשה, והעה"ב ביו"ד כנגד יו"ד שבאיש וק"ל.

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויקן את חלקת השדה. זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולות להונות את ישראל ולומר להן: גזולין הן בידן; ואלו הן: מערת המכפלה, וקבורתו של יוסף, ובית המקדש. מערת המכפלה, "וישקול אברהם לעפרון את הכסף". בית המקדש, "ויתן דוד לארנן במקום" וגו'. וקבורתו של יוסף, ויקן את חלקת השדה. במאה קשיטה, במאה אונקיאות, במאה טלאים, במאה סלעים. אמר רבי סימון: ק' קמיליא, ש' סלעים, ט' טריון, יו"ד ה"א מה עבדית הכא? אלו חליות ודייקניתא וזמרגדין, שדרכן להנתן בנזמים. ומי הוא כותב האוני? אמר ר' ברכיה: י"ה כותב האוני. ומי מעיד על האוני? י"ה מעיד; הדא הוא דכתיב: "ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל", י"ה מעיד עליהן שהן בני אבותיהם:

במאה קשיטה. אמר ר' עקיבא: כשהלכתי לאפריקא היו קורין למעה קשיטה.