מ"ג בראשית יט כד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן השמים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיהוָה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְהוָה מִן הַשָּׁמָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽיהֹוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גׇּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַייָ אַמְטַר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גּוּפְרֵיתָא וְאִישָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ מִן שְׁמַיָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וּמֵימְרָא דַיְיָ אָחִית מִיטְרִין דְרַעֲוָא עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה עַל מְנַת דְיַעַבְדוּן תְּתוּבָא וְלָא עָבְדוּ אֲרוּם אָמְרוּ לָא גְלֵי קֳדָם יְיָ עוּבְדִין בִּישַׁיָא הָא בְּכֵן נַחְתוּ עֲלֵיהוֹן כִּבְרֵיתָא וְאֵשָׁא מִן קֳדָם מֵימְרָא דַיְיָ מִן שְׁמַיָא:
ירושלמי (קטעים):
וּמֵימְרֵיהּ דַיְיָ הֲוָה מָחִית עַל עַמָא דִסְדוֹם וַעֲמוֹרָה מִיטְרִין דְרַעֲוָוא דִילְמָא דְיַעֲבְדוּן תְּתוּבָא מִן עוּבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָא וְכֵוָון דַחָמְיָין מִטְרָא דְרַעֲוָוא הֲווֹ אָמְרִין דִילְמָא דְלֵית עוֹבָדֵינָן בִּישַׁיָא גְלַן קֳדָמוֹי חָזַר לְמֶהֱוֵי מָחִית עֲלֵיהוֹן גוּפְרֵיתָא וְאֵישָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ מִן שְׁמַיָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וה' המטיר" - כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו

"המטיר על סדום" - בעלות השחר כמו שנאמר וכמו השחר עלה שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה לפי שהיו מהם עובדין לחמה ומהם ללבנה אמר הקב"ה אם אפרע מהם ביום יהיו עובדי לבנה אומרים אילו היה בלילה כשהלבנה מושלת לא היינו חרבין ואם אפרע מהם בלילה יהיו עובדי החמה אומרים אילו היה ביום כשהחמה מושלת לא היינו חרבים לכך כתיב וכמו השחר עלה ונפרע מהם בשעה שהחמה והלבנה מושלים

"המטיר וגו' גפרית ואש" - בתחלה מטר ונעשה גפרית ואש (מכילתא בשלח)

"מאת ה'" - דרך המקראות לדבר כן כמו נשי למך ולא אמר נשיי וכן אמר דוד (מ"א א) קחו עמכם את עבדי אדוניכם ולא אמר מעבדי וכן אחשורוש בשם המלך ולא אמר בשמי אף כאן אמר מאת ה' ולא אמר מאתו

"מן השמים" - והוא שאמר הכתוב (איוב לו) כי בם ידין עמים וגו' כשבא ליסר הבריות מביא עליהם אש מן השמים כמו שעשה לסדום וכשבא להוריד המן מן השמים (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַה' הִמְטִיר – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וַה'" – הוּא וּבֵית דִּינוֹ (בראשית רבה נא,ב)[2].
הִמְטִיר עַל סְדוֹם – בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל פסוק טו): "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה" – שָׁעָה שֶׁהַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בָּרָקִיעַ עִם הַחַמָּה. לְפִי שֶׁהָיוּ מֵהֶם עוֹבְדִין לַחַמָּה וּמֵהֶם לַלְּבָנָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אֶפָּרַע מֵהֶם בַּיּוֹם, יִהְיוּ עוֹבְדֵי לְבָנָה אוֹמְרִים: אִלּוּ הָיָה בַלַּיְלָה שֶׁהַלְּבָנָה מוֹשֶׁלֶת – לֹא הָיִינוּ חֲרֵבִין. וְאִם אֶפָּרַע מֵהֶם בַּלַּיְלָה, יִהְיוּ עוֹבְדֵי הַחַמָּה אוֹמְרִים: אִלּוּ הָיָה בַיּוֹם כְּשֶׁהַחַמָּה מוֹשֶׁלֶת – לֹא הָיִינוּ חֲרֵבִין. לְכָךְ כְּתִיב "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה", וְנִפְרַע מֵהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה וְהַלְּבָנָה מוֹשְׁלִים (בראשית רבה נ,יב).
הִמְטִיר... גָּפְרִית וָאֵשׁ – בַּתְּחִלָּה מָטָר, וְנַעֲשָׂה גָּפְרִית וָאֵשׁ.
מֵאֵת ה' – דֶּרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, כְּמוֹ (לעיל ד,כג): "נְשֵׁי לֶמֶךְ", וְלֹא אָמַר "נָשַׁי". וְכֵן אָמַר דָּוִד (מל"א א,לג): "קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדוֹנֵיכֶם", וְלֹא אָמַר 'עֲבָדַי". וְכֵן אָמַר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ "בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ" (אסתר ח,ח), וְלֹא אָמַר "בִּשְׁמִי". אַף כַּאן אָמַר "מֵאֵת ה'", וְלֹא אָמַר "מֵאִתּוֹ" (סנהדרין ל"ח ע"ב; בראשית רבה נא,יב).
מִן הַשָּׁמַיִם – הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לו,לא): "כִּי בָם יָדִין עַמִּים...". כְּשֶׁבָּא לְיַסֵּר הַבְּרִיּוֹת, מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לִסְדוֹם. וּכְשֶׁבָּא לְהוֹרִיד הַמָּן – מִן הַשָּׁמַיִם (שמות טז,ד): "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם".

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וה' המטיר: המלאך גבריאל:

מאת ה': שכינה ממש וכן היא בבראשית רבה ובתנחומא:


אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מאת ה' — לשון צחות; והטעם, "מאתו". וכן תמצא בפסוק אחד חמש פעמים "בני ישראל" (במדבר ח יט):

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וה' המטיר על סדום" - כתב רש"י בכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו מאת ה' ולא כתב מאתו דרך מקראות לדבר כן נשי למך (לעיל ד ג) ולא אמר נשי ודוד אמר קחו עמכם מעבדי אדניכם (מלכים א א לג) ולא אמר מעבדי ואחשורוש כתבו בשם המלך (אסתר ח ח) ולא אמר בשמי ואני תמה על הרב ז"ל שכתב מן ההגדות דעות חלוקות ומשוה אותם שזה מחלוקת הוא בבראשית רבה (נא ב) ושם עוד דעת שלישית אבא חלפי ברבי סמקי בשם רבי יהודה ב"ר סימון וה' המטיר על סדום זה גבריאל מאת ה' מן השמים זה הקב"ה אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו אמר רבי יצחק בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שההדיוט מזכיר שמו שני פעמים בתורה ויאמר למך לנשיו וגו' הנה אלו שלש מחלוקות בדבר שרבי יהודה ב"ר סימון ייחס השם הראשון לגבריאל שהוא השליח לשחת ונקרא השליח בשם השולח ורבי אלעזר אמר כי הוא ובית דינו הסכימו במשפט ומאתו בא ורבי יצחק אמר שהוא דרך הלשון ואם הבינות מה שכתבתי למעלה תדע כוונתם ב"הוא ובית דינו" ויהיה פשוטו של מקרא ברור לפניך וכן וה' אמר (לעיל יח יז) ושמרו דרך ה' למען הביא ה' שלא אמר שמרו דרכי למען אביא וכן אמר כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' וכן ויהי בשחת אלהים וגו' (להלן פסוק כט)

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וה' המטיר. הזכירו רז"ל בכתוב הזה ג' דעות, וכך דרשו רבי יהודה בר סימון אמר וה' המטיר זה גבריאל. מאת ה' זה הקב"ה. א"ר אליעזר בכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. א"ר יצחק בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שהדיוט מזכיר שמו שני פעמים, בתורה ויאמר למך לנשיו נשי למך עד כאן במדרש. הרי לך ג' דעות בבאור הכתוב, כי רבי יהודה ייחס השם הראשון לגבריאל שהוא השליח לשחת ויקרא השליח בשם השולח. ור' אליעזר אומר כי הוא ובית דינו הסכימ במשפט ומאתו בא. ור' יצחק אומר שהוא דרך הלשון.

וע"ד הקבלה דעת ר' אליעזר הוא הנכון. וכלל גדול אמרו כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו.

ויש לך להתבונן כי בית דינו הוא שנאמר עליו (בראשית לא) אנכי האל בית אל, והוא שתרגם יונתן בן עוזיאל עילאה בית שכנתיה, הזכיר לשון בית ולשון שכינה ועליו נאמר במשה רבינו ע"ה (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא. והוא הבת הנאצלת מיסוד עולם, כמו שהזכיר הרמב"ן ז"ל בפירושיו בפסוק בכל, והוא שנאמר (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם, וסמיך ליה ויסע מלאך האלהים, ואינו סמוך רק באור. וכן הזכיר למעלה וה' אמר המכסה אני מאברהם. ואמר ושמרו דרך ה', ולא אמר דרכי. ולמען הביא ה', ולא אמר אביא. וכן בכל מקום שתמצא שם המיוחד בתוספת וא"ו הכוונה בתוספת בית דינו, ואב לכולן וה' המטיר. וכבר ידעת שהוא לשון מטרת.

מאת ה' מן השמים. הוא השם הגדול, כמו שאמר ואתה תשמע השמים, כי מאתו בא העונש, על כן נזכר בו לשון ארדה נא ואראה, כענין דור הפלגה שכתוב שם (שם יא) וירד ה', והבן זה.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"מאת ה' מן השמים" לא שהעלה נשיאים מקצה הארץ באופן שיתהלכו באויר כמו שיקרה בברקים ואבני אש בטבע:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כג - כד) "השמש יצא", בעת שבא לוט לצוער יצא השמש על הארץ. וזה האות שהלך במרצה שלא כדרך הרגיל וכמ"ש חז"ל, "וה' המטיר" ר"ל וכבר המטיר ה', כי מעת שעלה השחר שאז הוציאו את לוט ויניחהו מחוץ לעיר התחיל המהפכה בסדום (והתבאר אצלי בפי' התנ"ך בכ"מ שבמאמר המסודר יקדים הפעל אל השם, וכ"מ שהקדים את השם אל הפעל מורה שהיה המעשה הזו קודם לכן, כמ"ש רש"י והאדם ידע קודם לכן, וה' פקד את שרה קודם לכן, וכן במקומות הרבה, וכן ממה שלא אמר וימטר ה' וכתיב וה' המטיר, ר"ל וכבר המטיר ה' גפרית ואש, ר"ל קודם שעלה השמש, כי תיכף שהוציאו את לוט מן העיר התחילה המהפכה) ובאר שלא היה מכה טבעיית שלפעמים יתקבצו עננים שיש בתוכם חלקי גפרית ואדים אשיים, כי "השמש היה אז על הארץ", ועננים גפריתים עפרורים כאלה הם עבים שחורים מאפילים אור השמש, וכן לא היה איזה שנוי בהאויר שהרה חלקים זרים כאלה בקרבו, כי "לוט בא צערה", ואויר רע ומופסד כזה א"א לבע"ח לעבור בו, ולא תאמר שהיה זה מן האדמה כמו שיקרה שיעלו אדים כאלה מן האדמה המלאה גפרית או ע"י הרים הפותחים את לועם ויריקו גפרית וזפת בוערה, כי "וה' המטיר", שהיה מטר היורד מלמעלה למטה, ומזה מבואר שהיה "מאת ה' מן השמים", שלא היה ענין טבעיי רק השגחיי:  

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

הנה אומרו מאת ה' מיותר. וגם היה לו לומר מאתו כי כבר נזכר ה'. אך הנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נא ה) כי אין דבר

רע יוצא מלמעלה, אלא מתחלה יצא מטר ואחר כך נעשה גפרית ואש (מכילתא פרשת בשלח). ויתכן לפי זה יאמר "וה' המטיר" שהוא מטר ממש ואחר כך נעשה "גפרית ואש". ופירש, מה שאמרתי "המטיר" שהוא מטר ממש הוא בצאת "מאת ה'". ומה שנראה גפרית ואש הוא "מן השמים" ולמטה:

או יתכן מה שלא אמר מאתו כי אם מאת ה', לומר אל יעלה על רוחך כי מה שוה' הוא ובית דינו גזרו היה בהכרעת הבית דין, אך לא כן היה על פי בחינת שם הרחמים, כי דע איפה כי גם היה "מאת ה'", כי ארורים הרשעים שמהפכין מידת רחמים למידת הדין. ולהורות כן אמר "מן השמים" להורות כי לא נהפך לגפרית ואש באויר למטה מיסוד האש, כי אם גם "מן השמים" בצאת המטר מן השמים מסוף גבולה, להורות כי יד ה' עליהם חזקה:

או יאמר כמו שאמרו ז"ל פרק אין דורשין (חגיגה יב ב) כי מכון הוא רקיע ששם אוצרות שלג וברד וקיטור וסערה וכו', ובגמרא הקשו הרי בארץ הם שנאמר הללו את ה' מן (השמים) [הארץ] וכו' אש וברד, ומשני דוד התפלל והורידן לארץ. הנה כי בתחלה היו בשמים מקום מלאכי השרת, כי מכון למעלה ממעון אשר גם שם כתות מלאכים. ונבא אל הענין אמר "וה' המטיר" וכו'. ושמא תאמר אם כן מה עשו המלאכים שאמרו וישלחנו ה' לשחתה, לזה אמר "מאת ה'" כלומר הגזרה היתה מאתו יתברך, אך

הפועל היה "מן השמים" הוא מן הרקיע הששי, וזה היה על ידי המלאכים:

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וה' המטיר. "כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש". כהדא סליי בליי, כשלשול זה שהוא נמחה בצואה, כאשת הזאת שהיא אינה מספקת לראות שמש עד שהיא חוזרת לעפרה. דבר אחר: כאשת איש שזנתה והיא מתביישת שלא תראה עוברה והיא משליכתו קודם שלא תחזינה שמש; הדא הוא דכתיב: השמש יצא על הארץ וגו'.

וה' המטיר על סדום. לשתי מדינות שמרדו במלך; אמר המלך: אחת תשרף באש משלה, ואחת תשרף מן טמיון. כך להלן באדום, "ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית"; ברם הכא, וה' המטיר על סדום. אמר ר' אבין: לשפחה שהיתה רודה פת בתנור, בא בנה ורדה גחלים ונתנה לו, בא בן גברתה רדה פת ונתנה לו; גחלים ופת יצאו מן התנור. כך להלן, "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים"; ברם הכא, וה' המטיר על סדום.

וה' המטיר על סדום, זה גבריאל; מאת ה', זה הקב"ה. כל מקום שנאמר "וה'", הוא ובית דינו. הקב"ה מזכיר שמו שני פעמים (כדכתוב ברמז ל"ט):

גפרית ואש מאת ה'. הדא הוא דכתיב: "ימטר על רשעים פחים", גומרין ומצדין. "אש וגפרית", אמר ר' יודן: אדם מריח גפרית – נפשו סולדת עליו, למה? שהיא יודעת שנדונת בו לעתיד לבוא. "ורוח זלעפות מנת כוסם", ר' ישמעאל בר נחמן משום ר' יונתן: כפיילי פוטירין לאחר המרחץ.

אמר רבי חנינא: אין דבר רע יורד מלמעלן. איתיבון, והכתיב: "אש וברד שלג וקיטור"? אמר להו: רוח סערה הוא עושה דברו. מלתא דרבי שמעון בן לקיש פליגא אהא, דאמר ר' חנינא בן פזי: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב", מכאן שיש לו אוצרות רעות.

מאת ה' מן השמים, כמרתק מן גבר.

רבי עובדיה מברטנורא

לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וה' המטיר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. קשה שהרי במקומות רבים נאמר וה' שהרי אין אנו יכולין לפרש הוא ובית דינו כגון וה' שמים עשה שאינו יכול לומר הוא ובית דינו שהרי לא נבראו המלאכים עד יום שני י"ל שגם הוא יכול להתפרש הוא ובית דינו שנתיעץ בשבעה דברים שקדמו לעולם גן עדן וגיהנם ושמו של משיח והתורה וכו' כדאי' במדרש. עוד יש לו' שזה שאנו אומ' כל מקום שנא' וה' הוא ובית דינו הני מילי כשנכתב וה' בראש הענין או הפרשה כגון זה אבל וה' שמים עשה אינו ראש הענין אלא שהוא הפסק שלמעלה הימנו וכן פי' כל אלהי העמים אלילים אבל ה' שמים עשה שאין הוי"ו תחלת הספור כמו במקרא זה שאין לו דבקות עם מה שלפניו כלל:


  1. ^ ראו גם רש"י לשמות יב,כט.
  2. ^ ראו גם רש"י לשמות יב,כט.