מ"ג בראשית כג יא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא אדני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה לך קבר מתך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לָא רִבּוֹנִי קַבֵּיל מִנִּי חַקְלָא יְהַבִית לָךְ וּמְעָרְתָא דְּבֵיהּ לָךְ יְהַבְתַּהּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמִּי יְהַבְתַּהּ לָךְ קְבַר מִיתָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
בְּבָעוּ רִבּוֹנִי קַבֵּיל מִינִי חַקְלָא יְהָבִית לָךְ וּמְעַרְתָּא דְבֵיהּ לָךְ יְהַבְתָּהּ לְמַתְּנָא בְּאַנְפֵּי בְּנֵי עַמִי יְהַבְתָּהּ לָךְ אִיזֵל קְבַר מִיתָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא אדני" - לא תקנה אותה בדמים

"נתתי לך" - הרי היא כמו שנתתיה לך

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לֹא אֲדֹנִי – לֹא תִקְנֶה אוֹתָהּ בְּדָמִים.
נָתַתִּי לָךְ – הֲרֵי הִיא כְּמוֹ שֶׁנְּתַתִּיהָ לְךָ.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השדה נתתי לך: נותן אני אותו עכשיו לך דויינץ ב"ל:
והמערה אשר בו: אינך שואל כי אם המערה אשר בקצה השדה ובמכירה, אני נותן לך במתנה כל השדה והמערה:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

[לא אדוני שמעני] — לא כן אדוני, אך שתשמעני:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם לעיני בני עמי" - לאמר הנה כל העם הנה והם היודעים ועדים ואל תחוש לכפירה או לחזרה וקבור מתך שם מעתה כי שלך היא ולא אוכל לשוב ואברהם לא עשה כן כי גם אחרי שפרע הכסף מלא החזיק תחלה בשדה ובמערה והקימם ברשותו לעיני בני העיר וכל באי שער העיר הסוחרים והגרים הנמצאים שם ואחר כן קבר אותה

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

" לא אדוני" אין צריך שיפגעו בי ראשי העם הנועדים: " שמעני" אתה בלתי שום אמצעי: " השדה נתתי לך" במחשבתי מאז שדברת: " והמערה אשר בו" שאין ראוי שתעבור בשדה אחרים כשתרצה לקבור:

" לעיני בני עמי נתתיה לך קבור מתך" לעיניהם אני אומר שאני נותן לך ע"מ שתוכל לקבור שם מתך כמו ששאלת באמרך לאחזת קבר:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא) "לא אדוני". ר"ל אין הפירוש כדבריך, כי עיקר התקנה היא רק על אחוזת קבר שלא יתכבד בזה איש זר, ואין חילוק בין מתנה ובין מכר, וא"כ א"א שאתן לך המערה לבדה שבזה גלוי לכל שנתתי לך אחוזת קבר וזה נגד התקנה, רק יש עצה אחרת והיא "השדה נתתי לך", שאני אתן לך את כל השדה שזה מותר למכור או ליתן נחלת שדה וכרם לזריעה ולנטוע, וממילא "והמערה אשר בו לך נתתיה", כי המערה היא טפלה אל השדה, "ולעיני בני עמי נתתיה לך," שכולם יסכימו בזה, באופן שהשדה יהיה שלך בלי ערעור עם המערה, ואח"כ "קבר מתך," אחר שהיא שלך עשה מה שתרצה, אבל אני איני נותנה לך לאחוזת קבר רק לחרישה ולזריעה ולקבור מת אחד לפי שעה:


 

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא אדוני. פירוש לא תקח המערה לבד אלא גם השדה כבר נתתי פי' כבר גמרתי בדעתי ליתן, וטעמו לא יהיה השדה ראוי לדבר מה אחר שהמערה היא לבית הקברות, ועל זה דקדק לומר שמעני פי' שיבין דבריו וטעמו:

והמערה וגו'. פי' כבר בשליחות הראשונה כשענוהו בני חת ואמרו (פסוק ו) איש ממנו את קברו לא יכלה וגו' לך נתתיה וטעם שחזר פעם ב' לומר לעיני וגו' לומר שלא נשאר שום מיחוש מטענת דין בר מצרא שחש אליו אברהם בתחלת דבריו שאמר (ח) ופגעו לי וגו':