ספר מכלול (רד"ק)/שמות/משקלים

ועתה אבאר לך על מחלקותם

איש על דגלו באותות לבית אבותם

[שמות ללא תוספת אות]

פָּעָל – דָּבָר, זָכָר, אָבָק, קָטָן, חָכָם, עָשָׁן, עָנָן, עָתָר, גָּמָל, שָׁפָן, מָחָר, רָעָב, זָהָב, זָקָן, וָלָד, כָּנָף והדומים להם, כלם קמוצים. "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו" (במדבר יב ג) מזה המשקל, והו"ו תמורת ה"א למ"ד-הפֹעל. ויש שמות שמצאנו המחובר מהם ולא מצאנו הנפרד מהם, ונגזור עליהם אל הקרוב והישר למשקלם – "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" (איכה ג כג), נאמר כי אם היה מחובר מן בֹּקֶר היה אומר בֳּקָרִים בחטף-קמץ, כמו מן חֹדֶשׁ חֳדָשִׁים ומן קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. לכך נאמר כי הנפרד ממנו בָּקָר. וכן "כְּפָרִים עִם נְרָדִים" (שה"ש ד יג), אם היה מ"אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר" (שה"ש א יד) היה אומר כֳּפָרִים בחטף-קמץ. וכן "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי" (שה"ש ה א), אלו היה מחובר מן בֹּשֶׂם היה אומר בֳּשְׂמִי בחטף, ואלו היה מחובר מן בֶּשֶׂם היה אומר בַּשְׂמִי בפתח או בחירק, כמו מן גֶּפֶן – גַּפְנִי ומן שֶׁבֶר – שִׁבְרִי, לכך נאמר כי הנפרד ממנו בָּשָׂם. וכן "וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ" (שמות ז כח), המוכרת ממנו חָדָר, כי חֶדֶר אינו משתנה בסמיכות כמו גֶּפֶן, אֶרֶץ שלא ישתנו. וכן "וּסְגֹר דְּלָתְךָ" (ישעיהו כו כ) הנפרד ממנו דָּלָת, כי מן דֶּלֶת יאמר דַּלְתְּךָ כמו "וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ" (מ"ב יב י). וכן "הֲבֵל הֲבָלִים" (קהלת א ב) נגזר מן הָבָל, כי הֶבֶל לא ישתנה בסמיכות. ויש אומרים כי השמות כמו שהם, אבל בסמיכות ישתנו, פעם יסמכו כך ופעם יסמכו כך.

וזה המשקל בסמיכות פ"א-הפֹעל בשוא ועי"ן-הפֹעל בפתח – "דְבַר יְיָ" (בראשית טו א), "עֲשַׁן הָעִיר" (יהושע ח כ), "רְחַב נֶפֶשׁ" (משלי כח כה). ויש בצרי, כמו מן חָלָב – "חֲלֵב גּוֹיִם" (ישעיהו ס טז) ומן לָבָן – "וּלְבֶן־שִׁנַּיִם" (בראשית מט יב), והוא בסגול מפני המקף.

ותחבר המשקל הזה עם הכנויים כן. ובהתחברו תשוב פ"א-הפֹעל שואית כמו בסמיכות. ותאמר כנוי הנסתר כן: דְּבָרוֹ – עי"ן-הפֹעל בקמץ, וכן בכל הכנויים, מלבד הנמצאים והנמצאות, שעי"ן-הפֹעל בפתח. ופעמים תבא הה"א בכנוי מקום ו"ו, כמו "אָהֳלֹה" (בראשית ט כא), "וְכֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו עֶזְרהֹ" (יחזקאל יב יד), "כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע" (ירמיהו ח י) "כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר" (ירמיהו ח י) והדומים להם, כמו שכתבנו בשער אהו"י (לעיל פב ע"ב). ופעמים כנוי הנסתר גם בשמות כמו בפעלים בה"א ו"ו: "אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ" (ש"א יד לד), "וְעַל מִי לֹא יָקוּם אוֹרֵהוּ" (איוב כה ג), "אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ" (נחום א יג), "וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ" (משלי כז יג), "וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ" (זכריה יג ג), "אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ" (איוב מא ט), "הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ" (שופטים יט כד), "מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ" (תהלים סח כד), "שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (איוב ד יב), "רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא" (חבקוק ג י), "רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי" (בראשית לח יב).

וכנוי הנמצא: דְּבָרְךָ. ואם בהפסק: דְּבָרֶךָ – למ"ד-הפֹעל בסגול. ופעמים כן עם הזקף. ובאו בלי הפסק: "וְלִי אֲנִי עַ֠בְדֶּךָ" (מ"א א כו), "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶ֜ךָ" (דברים כד יט), "וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּ֖ךָ" (ש"א כב יד), "עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּלָה" (תהלים ג ט), "מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם" (תהלים סח ל). ובא בשוא באתנח: "טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּ֑ךָ" (תהלים קיט סה).^[1] ופעמים ה"א המבטא תכתב אחר הכ"ף, כמו "אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה סְפָרִים" (ירמיהו כט כה), "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה" (שמות יג טז) והדומים להם. ובא הכ"ף בצרי עם הה"א: "וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה" (נחום ב יד), כמו מַלְאָכֵכָה.

וכינוי המדבר-בעדו: דְּבָרִי. ויבא כנוי המדבר פעמים בנו"ן ויו"ד, כמו "תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי" (ש"ב כב מ), "וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי" (תהלים קלט יא), "הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם" (דברים לא כז). ודגש שבנו"ן "בְּעוֹדֶנִּי" לתפארת המלה.

וכנוי הנסתרים: דְּבָרָם. ואפשר שיאמר בה"ם מ"ם, כמו שאמר אֹתְהֶם כמו אוֹתָם, וכן בא "וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם קִינָה" (יחזקאל כז לב), בה"א מ"ם הכנוי, כי אלו היתה הה"א מן השרש היה אומר בְּנִיהָם בקמץ, כמו עִירָם, שִׁירָם. אבל היא לכנוי, לפיכך היא בסגול כמשפט כל ה"א מ"ם לכנוי. וכן פִּיהֶם, וכן מִנְהֶם, וכן "שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן" (בראשית כא כח), וכן "וְאִכְלוּ אֶת פְּרִיהֶן" (ירמיהו כט כח) כמו פִּרְיָן, "הַמִּתְנַבְּאוֹת מִלִּבְּהֶן" (יחזקאל יג יז) כמו מִלִּבָּן, וכן "חֶלְבְּהֶן" (ויקרא ח טז), "וּמֵחֶלְבֵהֶן" (בראשית ד ד). ואפשר שיהיה "וּמֵחֶלְבֵהֶן" לרבים, לפי שהבי"ת בצרי, ואף על פי שאין בו יו"ד, הוא חסר יו"ד הרבים, כמו שבא כן במקומות רבים חסר יו"ד הרבים כמו שכתבנו. ואפשר שיבא הכנוי הזה במ"ם ו"ו כמו שיבא בהדבק ברבים "נְדִיבֵמוֹ… נְסִיכֵמוֹ" (תהלים פג יב), "פָנֵימוֹ" (תהלים יא ז), וכן בא "פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד" (תהלים כא יא) כמו פִּרְיָם.

וכנוי הנמצאים: דְּבַרְכֶם. אבל "עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ" (יחזקאל לו ח) אינו מגזרת עָנָף, כי היה לו לומר עֲנַפְכֶם בשוא-ופתח, אלא מגזרת אֶרֶץ, גֶּפֶן.

וכנוי המדברים-בעדם: דְּבָרֵנוּ.

וכנוי הנקבה הנסתרת: דְּבָרָהּ.

וכנוי הנקבה הנמצאת: דְּבָרֵךְ. ונוספה יו"ד עם הכ"ף והכ"ף בחירק: "הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי" (תהלים קג ג). ואפשר שהוא לשון רבים, אף על פי שאין בו יו"ד. ונכון הוא לומר כן לפי שאמר "לְכָל".

וכנוי הנסתרות: דְּבָרָן. ופעמים ה"א נוספת אחר הנו"ן: "אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה" (בראשית כא כט), "אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה" (שמות לה כו), "עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה" (בראשית מב לו), "וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה" (בראשית מא כא), ובא הבי"ת בסגול שלא כמנהג.

וכנוי הנקבות הנמצאות: דְּבַרְכֶן ונוספה ה"א אחר הנו"ן: "וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה" (יחזקאל כג מח), "הִנְנִי אֶל כִּסְּתוֹתֵיכֶנָה" (יחזקאל יג כ).

והקבוץ: דְּבָרִים. וכשתסמכנו אל מלה אחרת תסור המ"ם ותשאר היו"ד: "אֵת כָּל דִּבְרֵי יְיָ" (שמות ד כח). ומן חֲכָמִים – חַכְמֵי בפתח מפני אות הגרון. וכן בכל השמות ובכל הפעלים כשיסמך קבוץ הרבים תסור המ"ם ותשאר היו"ד. וכבר בארנו דקדוק היו"ד והמ"ם סימן הרבים בחלק הפעלים בטור הראשון במלת פּוֹעֲלִים באר היטב (לעיל י ע"א ואילך). ופעמים יבאו סמוך על סמוך, כמו "חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה" (ישעיהו יט יא), "נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה" (איוב כ יז), "בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל" (דה"ב לב לא), וכן "אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם" (ש"ב כד ט), "וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ" (ישעיהו כה יב), "מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן" (יחזקאל לא טז), "נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל" (יחזקאל לח ב).

ועם הכנויים: דְּבָרָיו – פ"א-הפֹעל בשוא ועי"ן-הפֹעל ולמ"ד-הפֹעל קמוצים. ופעמים תסור יו"ד הרבים ויהיה הכנוי בה"א-ו"ו מונע בשרק: "מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ" (נחום ב ד) כמו גִּבּוֹרָיו, "וְעֵינֵיהוּ עַל דַּרְכֵיהֶם" (איוב כד כג) כמו וְעֵינָיו, וכן "וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים" (יחזקאל מג יז), "בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ" (איוב מב י), "אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ" (משלי יט ז), "וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ" (משלי כט יח). והטעם כי כאשר הכנוי בה"ו-ו"ו מונעת האות שלפי הה"א בצרי, והוא מבטא היו"ד, ואף על פי שאינה נכתבת נאמר כי יו"ד הרבוי חסרה מהמכתב ונשארה במבטא. ובא בה"א-יו"ד בחירק: "כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהלים קטז יב), ובא על דרך הארמי – יְדוֹהִי, רַגְלוֹהִי, עֲלוֹהִי.

דְּבָרֶיךָ. ופעמים תחסר יו"ד הרבים מהמכתב כמו שכתבנו בטור הראשון במלת פּוֹעֲלִים (לעיל יא ע"א).

דְּבָרָי. ובא זה הכנוי עם נו"ן-יו"ד: "תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי" (ש"ב כב מ), כמו תַּחְתָּי.

דִּבְרֵיהֶם. ובא ה"א נוסף אחר המ"ם: "אֶל הַתָּאִים וְאֶל אֵלֵיהֵמָה" (יחזקאל מ טז). ויבא במ"ם-ו"ו, כי המ"ם סימן הרבים הנסתרים, והו"ו סימן היחיד הנסתר, ויתחברו שניהם לסימן הרבים, כי הם ידברו עליהם בכלל ובפרט: "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ… כָּל נְסִיכֵמוֹ" (תהלים פג יב), "יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" (תהלים יא ז), "תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה" (תהלים קמ ד), "הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ" (תהלים נח ז), "אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ" (תהלים ב ה), "עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג" (איוב ו טז).

דִּבְרֵיכֶם, דְּבָרֵינוּ, דְּבָרֶיהָ, ונכתב בו הנח שאחר הה"א: "וְאַתִּיקֶיהָא מִפּוֹ וּמִפּוֹ" (יחזקאל מא טו). ויבא זה הכנוי בנו"ן-ה"א כמו ביו"ד-ה"א: "וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" (בראשית ב כא), שהוא כמו תַּחְתֶּיהָ. דְּבָרַיִךְ, ונוספה יו"ד עם הכ"ף והכ"ף בחירק: "תַּחֲלֻאָיְכִי" (תהלים קג ג), "חַיָּיְכִי" (תהלים קג ד). דִּבְרֵיהֶן, ונוספה ה"א אחר הנו"ן: "אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה" (יחזקאל א יא). דִּבְרֵיכֶן, ונוספה ה"א אחר הנו"ן: "הִנְנִי אֶל כִּסְּתוֹתֵיכֶנָה" (יחזקאל יג כ).

וכן תחבר כל השמות שהם על משקל זה. והשנים: כְּנָפַיִם, כְּנָפָיו; "אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם" (ויקרא יא כא) "רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו" (שמות יב ט) – האחד כָּרָע בפלס כָּנָף; "דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ" (דברים ג ה) – האחד דָּלָת; "וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם" (משלי כח יח) – האחד דָּרָךְ; "וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם" (ישעיהו לב יא), "יָדָיו עַל חֲלָצָיו" (ירמיהו ל ו) – האחד חָלָץ. אך גָּמָל ושָׁפָן וקָטָן ישתנו בקבוצם מחבריהם, ונדגש למ"ד-הפֹעל בהם ונאמר שְׁפַנִּים, גְּמַלִּים, קְטַנִּים בדגש תמורת הנח במלת דְּבָרִים, וכשתסמכם תאמר גְּמַלֵּי, קְטַנֵּי שְׁפַנֵּי לקיים הדגש בהם. וכן תאמר עם הכנויים: גְּמַלִּי, גְּמַלָּךְ, גְּמַלֶּיךָ, קְטַנֶּיךָ, שְׁפַנֶּיךָ, כלם בדגש.

ונמצאו מזה המשקל עי"ן-הפֹעל פתוחה: "מִקּוֹל פָּרַשׁ וְגַלְגַּל" (יחזקאל כו י), "פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט" (יחזקאל לח ה), "לְכָל חַרְטֹּם וְאָשַׁף" (דניאל ב י). וכן נמצאו בסוף-פסוק פתוחים: "וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַֽׁר" (ירמיהו כב יד), "חֲקֻקִים בַּשָּׁשַֽׁר" (יחזקאל כג יד).

ויש פעלים נחי האל"ף למ"ד-הפֹעל שלהם נחה על משקל זה, כמו צָבָא, צָמָא, תאמר גם כן צְבָאוֹ, צְבָאֲךָ, צְבָאֲכֶם, צְמָאוֹ, צְמָאָם, צְמַאֲכֶם וכולי.

פְּעָל – כְּתָב, יְקָר, אֶסָר מן "וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ" (במדבר ל ה), "לְיוֹם קְרָב" (איוב לח כג), "וַתַּעַל הַשְּׂלָו" (שמות טז יג), "אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד" (שמות לה יט), "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו" (שה"ש ב יא), "בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ" (יחזקאל לו ה), "אַחֲרֵי הַסְּפָר" (דה"ב ב טז), "כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל" (תהלים פח ה), זְמָן, במוכרת הם קמוצים ובסמוך פתוחים: "יְקָר וּגְדוּלָּה" (אסתר ו ג), "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב" (אסתר ח ח) – קמוצים; "וְאֶת יְקַר תִּפְאֶרֶת" (אסתר א ד), "כְּתַב הַדָּת" (אסתר ד ח) – פתוחים. ונמצא בספרים מדויקים "וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת" קמוץ, וכן הביאו בעל המסורת עם הקמוצים סמוכים, וכן "וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ" (יחזקאל יג ט), "בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (דה"ב לה ד), וכן שְׁאָר קמוץ לעולם במוכרת ובסמוך: "שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב" (ישעיהו י כא), "וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ" (ישעיהו י יט), "וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת" (ישעיהו כא יז), "לִשְׁאָר עַמּוֹ" (ישעיהו יא טז).

והקבוץ מהם: יְקָרִים, כְּתָבִים, אֱסָרִים. אבל "וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם" (במדבר יא לא) אינו מחובר מן "וַתַּעַל הַשְּׂלָו" (שמות טז יג), שהיה אומר שְׂלָוִים כמו מן כְּתָב – כְּתָבִים, אבל "שַׂלְוִים" הוא מחובר מן שַׂלֵּו בדגש על משקל מַקֵּל אם המ"ם שרש, וכן מן רַחֵם – רַחֲמִים, וכן קבוץ מַקֵּל – מַקְלִים או מַקְלוֹת, וכן תאמר מן שַׂלֵּו – שַׂלְוִים, והוקל כמו עִוְרִים פִּסְחִים. אבל זְמָן ישתנה מהם, כי הוא דגש בקבוצו ובסמיכותו אל הכנוים: זְמַנּוֹ, זְמַנִּים כולי. וכן מְעַט ידגש בקבוצו: "יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה א), אבל הוא מן הפתחים כמו דְּבַשׁ. וכתב רבי יצחק אבן גיאת ז"ל כי דגש טי"ת "מְעַטִּים" לתפארת, כדגש "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי" (שמות טו יז) וזולתו, לפי שלא בא זה הדגש תמורת הנח כמו בזְמָן וכמו בגָּמָל שָׁפָן שיאמר גְּמַלִּים, זְמַנִּים, שְׁפַנִּים, כי אלו קמוצים וזה פתח. ובמסורת: שבעה קמוצים זקפין, וסימניהון "וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָ֔ט" (דברים כח סב), "וְאִם מְעָ֔ט וְאֹסִפָה לְּךָ" (ש"ב יב ח), "גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָ֔ט" (הושע ח י), "וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָ֔ט" (זכריה א טו), "זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָ֔ט" (חגי א ו), "פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָ֔ט" (חגי א ט), "רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָ֔ט" (דה"ב כט לד), וכל אתנח וסוף-פסוק כוותיה.

ובסמיכות: כִּתְבֵי, יִקְרֵי, אַסְרֵי או אֱסָרֵי, כי אולי הוא מן הדגושים כמו מן זְמָן – זְמַנֵּי לקיים הדגש כמו שכתבנו בגְּמַלֵּי, שְׁפַנֵּי. ועם הכנויים: כְּתָבוֹ, כְּתָבְךָ, "מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ" (אסתר א כב), "וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם" (אסתר ח ט), "וְאֶת כָּל יְקָרָהּ" (ירמיהו כ ה), יְקָרוֹ, יְקָרְךָ וכולי כחבור המשקל שהקדמנו. וזְמָן בדגש: זְמַנּוֹ, זְמַנֶּךָ. ואולי יְקָר שזכרנו לא יקבץ לרבים ולא נאמר יְקָרִים, כי יְקָר הוא שם כולל, כמו כָּבוֹד שלא מצאנו כְּבוֹדִים. אך נאמר יְקָרִים מן יָקָר שהוא שם-תאר. ואם "אוֹר יְקָרוֹת" (זכריה יד ו) שם-דבר, הנה הוא מקובץ, ואולי הוא שם-תאר.

ויש פְּעַל בפתח ואחד הוא בסמוך ובמוכרת, אבל באתנח וסוף-פסוק קמץ – דְּבַשׁ. וכתב רבי יעקב בן אלעזר כי "גְּבַל וְעַמּוֹן" (תהלים פג ח) פתח, אבל "זִקְנֵי גְבָל" (יחזקאל כז ט) קמץ, ואני מצאתי בספרים מדויקים "זִקְנֵי גְבַל" פתח, והמסורת עליו: לית פתח, "גְּבָל וְעַמּוֹן" קמץ, והמסורת עליו: לית קמץ. וכן מצאתי בספר אכלה ואכלה. כל פְּרָת קמץ. וכן בפתח: דְּדַן, "נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ" (בראשית כב יג), וכן "עֶרֶשׂ דְּוָ֑י" (תהלים מא ד), אלא שהוא קמץ מפני האתנח, "גְּבַר תָּמִים" (תהלים יח כו), "תִּרְאוּ חֲתַת" (איוב ו כא), "תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ" (ישעיהו לג יא), "וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַ֔ם" (ישעיהו לה ז), אף על פי שהוא זקף הוא פתח, וכן "וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַ֑ס" (ישעיהו נה יג) פתח באתנח. ובמסורת: כל אגג דסמיך למ"ם פתח: "אֲגַג מַעֲדַנֹּת" (ש"א טו לב), "אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק" (ש"א טו ח, כ, לב), "מֵאֲגַג מַלְכּוֹ" (במדבר כד ז); ושאר קמצין, וקְנַז פתחין, "וַיָּמָת הֲדָ֑ד" (בראשית לו לו) קמץ באתנח, קְנָת, קְהָת קמצין, צְפַת פתח אף באתנח: "וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַ֑ת" (שופטים א יז), וכן בתוספת ה"א: "בְּגֵיא צְפַתָה" (דה"ב יד ט) בפתח. ודְּדַן וגְּבַר יקבצו לרבים דְּדָנִים, גְּבָרִים. ועם הכנויים מצאנו חבור דְּבַש כחבור משקל פֶּעֶל: "אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי" (שה"ש ה א), וכן תאמר כל הכנויים ממנו, וכן תאמר מן גְּבַר – גִּבְרוֹ, גִּבְרִי. אבל אֲגַם, הֲדַס הם דגושין בקבוצם ובהסמכם: אֲגַמִּים, הֲדַסִּים, אֲגַמֵּי, הֲדַסֵּי, וכן עם הכנויים: אֲגַמֵּיהם. אבל "אַגְמֵי נָפֶשׁ" (ישעיהו יט י), "וְעַל אַגְמֵיהֶם" (שמות ז יט) אינם מן הדגושים כי אם מן דֶּרֶךְ – דַּרְכֵיהֶם או הם משקל אחר. ודְּוַי לא מצאנו קבוצו, ואפשר שיהיה "הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי" (איוב ו ז) קבוצו, ויאמר דְּוָיִם כמו דְּדָנִים גְּבָרִים, ובסמיכות דִּוְיֵי, ולהקל נפל יו"ד השרש ונשארה יו"ד הרבים ונשארה תנועתו על דרך היחיד הדל"ת בשוא. ורבי יהודה כתב כי "כִּדְוֵי" תאר סמוך מן דָּוִים.

פְּעֵל בצרי כמו כְּאֵב, זְאֵב, בְּאֵר, שְׁאֵר, פְּאֵר, זְעֵיר, "אֶל גּוֹי שְׁלֵיו" (ירמיהו מט לא) אחד בסמוך ובמוכרת, ויקבצו לרבים זולתי פְּאֵר שהוא שם כלל, אבל "פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת" (שמות לט כח), "הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת" (ישעיהו ג כ) הוא שם לכובעים שעל הראש לפאר. ובְּאֵר מצאנו אותו מקובץ בקבוץ הנקבות: "וְכָל הַבְּאֵרֹת" (בראשית כו טו), ובסמוך לא נשתנה: "אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם" (בראשית כו יח), ונשתנה "בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר" (בראשית יד י), אולי הוא משקל אחר. והאחרים יקבצו בלשון זכרים: זְאֵבִים, כְּאֵבִים, זְעֵרִים, שְׁאֵרִים, ובסמוך: "זְאֵבֵי עֶרֶב" (צפניה ג ג), וכן כְּאֵבֵי, שְׁאֵרֵי, זְעֵרֵי. וכן עם הכנוים לא ישתנו מתנועתם: בְּאֵרוֹ, בְּאֵרְךָ, זְאֵבֵיהֶם, שְׁאֵרְךָ. אבל "פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת" שנשתנה אולי הוא משקל אחר, או נשתנה כמו "בֶּאֱרֹת חֵמָר".

ויש פְּעֶל שיתחבר עם הכנוים במשקל פֶּעֶל, והוא שְׁכֶם, והוא בסגול: "וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל" (בראשית מט טו), "עַל שִׁכְמָהּ" (בראשית כא יד). ואולי הוא כן בעבור שהוא פעם על משקל פֶּעֶל: "כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם" (תהלים כא יג) וכולו בסגול, וכן בתוספת ה"א: "דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה" (הושע ו ט), כמו מן נֶגֶב – נֶגְבָּה, ומן פֶּתַח – "וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה" (בראשית יט ו), כלם פ"א-הפֹעל בסגול. אבל קֵדְמָה בצרי. אך "וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה" (שופטים ט א) נשאר בשוא כמו שהיה שְׁכֶם טרם התוספת, ונשאר הכ"ף בסגול כמו שהיה, ונשתנה כן לפי שהוא שם עיר, להפריש בינו ובין "דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה".

פֵּעָל – נֵכָר, שֵׂעָר, חֵמָר, עֵנָב, לֵבָב, שֵׁכָר, שֵׁגָל, "צֵלָע אֶל צֵלָע" (יחזקאל מא ו), הֵיכָל. קמצין, וישתנו בסמיכות, כמו שמצאנו "עִם לְבַב דָּוִד אָבִי" (מ"א ח יז), "וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ" (שופטים טז כב). אבל "אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם" (ישעיהו ז כ) הוא משקל אחר. וכן תאמר עֲנַב, חֲמַר, וכן נְכַר, ואף על פי שמצאנו "אֱלֹהֵי נֵֽכַר־הָאָ֗רֶץ" (דברים לא טז) שלא נשתנה בסמיכות, אולי הנסמך חסר,^[2] או בא מלעיל להורות על הסמיכות. ועם הכנוי הפ"א בשוא: לְבַבְכֶם, וכן יאמר שְׂעַרְכֶם, חֲמַרְכֶם, עֲנַבְכֶם, "וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ" (יחזקאל טז ז), "וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (ויקרא יד ח), "וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן" (ויקרא יג ד). אבל "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים" (שה"ש ד א) הוא מחובר מן "וְשַׂעַר". והֵיכָל לא נשתנה בסמיכות – "הֵיכַל יְיָ" (ש"א א ט), אבל נפתח בסמיכות. וכן "וְצֵלַע הָאֶלֶף" (יהושע יח כח) נפתח, אולי הוא סמוך, אלא שנראה שהן שתי ערים במספר, וכן תרגם יונתן: "וְצֵלַע וְאֶלֶף". וכן בקבוץ לא נשתנה: "וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת" (הושע ח יד). ולא נשתנה מפני היו"ד שלא תפול, ואף על פי שאינה עיקרית. ואפשר שהיא עיקרית והוא בן ארבע אותיות.

והקבוץ: עֲנָבִים, נְכָרִים. אבל נָכְרִים הוא מקובץ מן נָכְרִי. והכנוי: עֲנָבָיו, עֲנָבֶיךָ, עֲנָבֵימוֹ. ועם כנוי הנסתרים והנמצאים הפ"א בחירק או בפתח: עַנְבֵיהֶם, עַנְבֵיכֶם, "מְתֹפְפֹת עַל לִבְבֵהֶן" (נחום ב ח) והוא חסר יו"ד הרבים, וכן בסמיכות: "וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ" (ויקרא כה ה), "עִנְּבֵי רוֹשׁ" (דברים לב לב), ודגש הנו"ן לתפארת. ואפשר שיהיה מזה המשקל: "בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת" (תהלים עד ו), "וְאֵלַמּוֹת סָבִיב סָבִיב" (יחזקאל מ ל), יאמר האחד כֵּלָף, אֵלָם, והם דגושים ולא נשתנו בקבוצם. ואפשר שיהיה מזה המשקל אֶחָד, ואף על פי שהאל"ף בסגול, ובסמיכות לא נשתנה מפני החי"ת, אבל נפתח כלו להורות על הסמיכות – "אַחַד הָעָם" (בראשית כו י).^[3] ומן שֵׂעָר הקבוץ שְׂעָרִים, אף על פי שהקבוץ לא מצאנו כי אם בלשון נקבות – שַׂעֲרוֹת, אחר שמצאנו הנפרד בלשון נקבה "אֶל הַשַּׂ֖עֲרָה וְלֹא יַחֲטִא" (שופטים כ טז עי"ש), נאמר כי המקובץ ממנו שְׂעָרוֹת, ובסמוך: "רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי" (תהלים סט ה), אם כן המקבץ מן שֵׂעָר – שְׂעָרִים. גם יש לומר כי הַשַׂעֲרָה הה"א נוספת לפי שהמלה מלעיל, כמו "הַשַּׁ֜עְרָה אֶל הַזְּקֵנִים" (דברים כה ז), ולא נאמר המקובץ רק בלשון נקבות אחר שלא מצאנו אותו בלשון זכר, ואף על פי שהנפרד בלשון זכר, הנה כמוהו אָב שלא נאמר אָבִים אחר שמצאנו המקובץ בלשון נקבות אָבוֹת. וכן הֵיכָל מזה המשקל יקובץ בלשון נקבות: "וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת" (הושע ח, יד), ויקובץ בלשון זכרים גם כן: "בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג" (ישעיהו יג כב). וכן מן לֵבָב – לְבָבוֹת, ומן צֵלָע – צְלָעוֹת. אבל אחר שמצאנו "תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי" (איוב ד טו), כי נהפכה הה"א לתי"ו מפני הסמיכות, נאמר כי הה"א לנקבה ולא נוספת, והכנוי מן המקובץ בלשון נקבות: שַׂעְרוֹתָיו, שַׂעְרוֹתֶיךָ, שַׂעְרוֹתַי, שַׂעֲרוֹתֵיהֶם, שַׂעֲרוֹתֵיכֶם, שַׂעֲרוֹתֵינוּ, שַׂעֲרוֹתֶיהָ, שַׂעֲרוֹתֵךְ, שַׂעֲרוֹתֵיהֶן, שַׂעֲרוֹתֵיכֶן.

ובאה התי"ו בחירק במלת "וּתְפוֹצוֹתִיכֶם" (ירמיהו כה לד) ומשפטה בצרי על המנהג. וכן רוב כנוי שמות הנקבות נכתב בב' סימני רבוי: בו"ו-ותי"ו שהוא רבוי הנקבות, וביו"ד שהוא רבוי הזכרים. ובאה מלת "וְהִפְלָא יְיָ אֶת מַכֹּתְךָ" (דברים כח נט) בסימן רבוי הנקבות לבד, וכן "הָיוּ מַכּוֹתָם" (תהלים סד ח), "בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ" (יחזקאל טז נב), "וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם" (ישעיהו ל ו), "לְדֹרֹתָם" (בראשית יז ט), "וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם" (הושע ד יט), "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם" (דברים יב ג). ובסימן רבוי הזכרים לבד: "וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ" (יחזקאל טז נה),^[4] "נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ" (ישעיהו מז יג), "וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם" (במדבר יד לג), "בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ" (ירמיהו ג ב), "לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ" (תהלים ט טו), "מִשִּׂנְאָתֶיךָ בָּם" (יחזקאל לה יא). אבל בסמיכות בלא כנוי לא יבא כי אם ברבוי אחד: "מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי" (תהלים מ יג), "צִדְקוֹת יְיָ" (שופטים ה יא), "דֹּרוֹת עוֹלָמִים" (ישעיהו נא ט) וכן כלם. ובא אחר בלא כנוי בשני רבוים: "מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל" (ש"א כו יב), יאמר האחד ממנו רְאָשָׁה על משקל קְעָרָה או רַאֲשָׁה על משקל נַעֲרָה, והקבוץ והסמוך באלה שני המשקלים שוה, ובאה זאת המלה בשני סימני הרבוי, כי הו"ו והתי"ו רבוי הנקבות והיו"ד רבוי הזכרים. ואשר באו מהם בסימני הזכרים לבד כמו "אֲחוֹתַיִךְ", "עֲצָתָיִךְ" יאמר גם כן הסמוך בלא כנוי בסימן הזכרים לבד, ויאמר מן "עֲצָתָיִךְ" – עֲצָתֵי, ומן "אֲחוֹתַיִךְ" – אֲחוֹתֵי, ומן "זְנוּתַיִךְ" – זְנוּתֵי. וכן בא מן "לַיַּרְכָתַיִם" (שמות כו כז) שהוא בתי"ו הנקבה ובסימן השנים, בא הסמוך "וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן" (שמות כו כב). וכן יאמר מן שִׁבְעָתַיִם בסמוך שִׁבְעֲתֵי. ובא עם סימן רבוי הנקבות ועם סימן השנים: "אֵת כָּל לֻחֹתָיִם" (יחזקאל כז ה), "רִבֹּתַיִם" (תהלים סח יח).

פֵּעֵל מלרע וכלו צרי, כמו "הֵילֵל בֶּן שָׁחַר" (ישעיהו יד יב), "וַיִּחַן בְּתֵבֵץ" (שופטים ט נ), "וּמִי שָׂם תֵּבֵל כֻּלָּהּ" (איוב לד יג). ולא יקבץ תֵּבֵל לרבים, כי איננו כמו אֶרֶץ, כי אֶרֶץ אף על פי שהוא כלל, לפעמים הוא פרט, ותֵּבֵל לעולם כלל, והוא שם לכל ארצות הישוב. ואולי הוא שם עצם העולם השפל, ואיננו שם-תואר ולא יתחבר עם הכנוים ולא יקבץ, כמו שלא יתחבר ולא יקבץ שם-אדם ושם-עיר.

פִּעֵל בדגש ובצרי. ורוב המשקל הזה הוא תאר: אִטֵּר, עִוֵּר, פִּסֵּח, אִלֵּם, עִקֵּשׁ, עִלֵּג, "וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל" (משלי כג לד), "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים לב לה), "הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר" (ירמיהו מד כא), "וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם" (ירמיהו ה יג), "תְּחִלַּת דִּבֶּר יְיָ בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א ב). חֵרֵשׁ בצרי החי"ת מפני הרי"ש שלא תדגש. ולא ישתנו בסמיכות, ובקיבוץ הרבים עי"ן-הפֹעל בשוא, כמו חֵרְשִׁים, פִּסְחִים, עִוְרִים, עִלְּגִים, עִקְּשִׁים, "כְּלָבִים אִלְּמִים" (ישעיהו נו י), "הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי" (ירמיהו יג י) – האחד מֵאֵן. והוקלו עִוְרִים, פִּסְחִים וְשִׁקְמִים מזה המשקל.

פִּעָל – אִכָּר, כִּכָּר, אִסָּר קמוצים, וכן "הִנְנִי יִסָּד בְּצִיּוֹן" (ישעיהו כח טז). ובמקצת ספרים מדויקים הוא פתח. ובהסמכם פתוחים, והקבוץ העי"ן בקמץ: "הֹבִישׁוּ אִכָּרִים" (יואל א יא), "אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם" (ישעיהו סא ה), "וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב לְכִכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת" (דה"ב ג ח), וסמוך העי"ן בשוא: "עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף" (מ"ב ה ה), והשנים "הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם" (מ"ב ה כג) בקמץ, ובדרך הסמוך: "וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף" (מ"ב ה כג), ואפשר שיהיה מגזרה זו פֶּחָם, כֶּחָשׁ מן "בָּנִים כֶּחָשִׁים" (ישעיהו ל ט), וכן מן גֶּחָלִים יאמר האחד גֶּחָל, וכן בסמיכות הרבים "גַּחֲלֵי אֵשׁ" (ויקרא טז יב), כמו "כִּכְּרֵי כֶסֶף", לולי שהחי"ת לא תדגש. ובא פ"א-הפֹעל בהם בסגול לקמצות החי"ת כמו נֶחָמָה, בֶּהָלָה, בֶּהָרָה, נֶאָצָה, מן בֶּהָרוֹת, נֶאָצוֹת. ואֶחָד היינו אומרים שהוא מזה הגזרה לפי שהוא סגול בשקל פֶּחָם, אבל מפני שנשתנה בקבוץ אֲחָדִים, ידמה שהוא מן הקלים לא מן הדגושים.

פָּעֵל – שָׁכֵן, שָׁמֵן, שָׁפֵל, מָהֵר, יָבֵשׁ, חָמֵץ, חָפֵץ, חָצֵר, שָׂבֵעַ, שָׂמֵחַ, יָפֵחַ, שָׁכֵחַ, כָּשֵׁר, זָקֵן, עָצֵל, אָבֵל, כָּבֵד, עָרֵל, יָרֵחַ, "מִטִּיט הַיָּוֵן" (תהלים מ ג), "יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח" (איוב יח ט), כלם קמוצים הפ"א והעי"ן בצרי. ובא אחד העי"ן בסגול: "אָז לָחֶם שְׁעָרִים" (שופטים ה ח).

ובסמוך הפ"א בשוא והעי"ן בפתח: "שְׁכַן שֹׁמְרוֹן" (הושע י ה), "זְקַן בֵּיתוֹ" (בראשית כד ב), "שְׁפַל רוּחַ" (משלי טז יט), "כְבַד פֶּה" (שמות ד י), "עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו יב), "חֲצַר הַמִּשְׁכָּן" (שמות כז ט). ויש שיבאו בצרי על עיקרם: "בַּעֲקֵב עֵשָׂו" (בראשית כה כו), "חֲמֵשׁ מֵאוֹת", "בִּיוֵן מְצוּלָה" (תהלים סט ג), "כַּאֲבֶל־אֵם" (תהלים לה יד) והוא בסגול בעבור הסמכו אל מלה זעירא במקף.

והכנוי בצרי: "אֶת בְּצֵקוֹ" (שמות יב לד), "וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ" (שמות יב ד), "וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם" (יהושע ח יג), "בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת" (דה"א טו טו), "וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ" (ש"ב יז יח), "תַּחַת יְרֵכִי" (בראשית כד ב). ו"עֶרֶל לֵב" (יחזקאל מד ט) אינו מזו הגזרה כי אם מגזרת פֶּעֶל שהוא אחד בסמוך ובמוכרת. "וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף" (ישעיהו ס כ), "וִיפֵחַ חָמָס" (תהלים כז יב) מגזרה זו, אך "יֶרַח יָמִים" (דברים כא יג), "גֶּרֶשׁ יְרָחִים" (דברים לג יד) אינו מגזרה זו כי אם מגזרת אֶרֶץ.

והקבוץ מגזרה זו בצרי: שְׁכֵנִים, שְׁמֵנִים, חֲצֵרִים, חֲפֵצִים, ופעמים יקבץ חָצֵר בלשון נקבות: "מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת" (שמות ח ט), ובסמוך: "לְחַצְרוֹת בֵּית יְיָ" (דה"א כח יב), וכן מן גָּדֵר: "וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם" (במדבר לב כד), וסמוך: "גִּדְרֹת צֹאן" (במדבר לב טז). ואפשר שהקבוץ הזה מן "וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה" (דה"א ד כג).

וכן המקבץ בלשון זכרים בסמוך הפ"א בחירק או בפתח אם היא גרונית: שִׁכְנֵי, שִׁמְנֵי, חַצְרֵי, "כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ" (תהלים כב ל), "שִׂמְחֵי לֵב" (ישעיהו כד ז), "זִקְנֵי מִדְיָן" (במדבר כב ד), "וְכִבְדֵי לָשׁוֹן" (יחזקאל ג ה), "עִקְּבֵי סוּס" (בראשית מט יז), "גִּדְלֵי בָשָׂר" (יחזקאל טז כו), "עַרְלֵי לֵב" (ירמיהו ט כה). ובא "עִקְּבֵי סוּס" הפ"א בחירק אף על פי שהיא גרונית, ודגש הקו"ף לתפארת. ויש שבאו הסמוכים בצרי על עקרם: "שְׂמֵחֵי רָעָתִי" (תהלים לה כו), "חֲפֵצֵי צִדְקִי" (תהלים לה כז), "כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים" (תהלים ט יח), "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן" (ישעיהו סא ג). וכן שהלמ"ד שלו אל"ף: יָרֵא, יְרֵאִים, וסמוך: "יִרְאֵי יְיָ" (מלאכי ג טז). והנקבה: יְרֵאָה כמו שְׁפֵלָה, ובסמוך: "יִרְאַת יְיָ" (משלי לא ל), כמו "שִׁפְלַת קוֹמָה" (יחזקאל יז ו) וכן כלם. אבל טָמֵא שהוא במשקלו מצאנוהו בסמיכות הנקבה נשאר על עיקרו: "טְמֵאַת הַשֵּׁם" (יחזקאל כב ה).

ועם הכנויים: שְׁכֵנָיו, שְׁמֵנָיו, יְרֵאָיו. וכן המקובץ בלשון נקבה: "בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי" (דה"א כח ו), "חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה" (תהלים ק ד), "וְכָל יְתֵדֹתָיו" (שמות כז יט), "פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו" (תהלים פט מא) וכן כלם. אבל עם כנוי הנסתרים והנמצאים ישתנה: "בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם" (בראשית כה טז), "זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם" (דברים כט ט), "אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם" (נחמיה ח טז), "דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם" (תהלים קיא ב) בסגול מפני החי"ת, "לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם" (שמות ה יט). אבל "וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם" (עמוס ד ט) לא נשתנה מפני האל"ף.

ואַחֵר אפשר שיהיה מזו הגזרה, והכלל יוכיח: "בְּגָדִים אֲחֵרִים" (ויקרא ו ד) כמו שְׁמֵנִים, שְׁכֵנִים, ואף על פי שבא פ"א-הפֹעל בפתח, כי כן דרך החי"ת לבוא עליה פתח במקום הקמץ, וזה ימצא בהרבה מקומות כמו "טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם" (ישעיהו מד יח) פתח ומשפטו קמץ, "וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי" (איוב לא ה) התי"ו פתוחה ומשפטה להיות קמוצה,^[5] "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (במדבר ל ג), "וְלֹא אַחֵל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (יחזקאל לט ז), "כָל עֵץ לַח" (יחזקאל כא ג), "לַחִים וִיבֵשִׁים" (במדבר ו ג) פתוחים ומשפטם קמוצים. ואפשר שיהיה אַחֵר שתי גזרות, אחד ממשקל זה שזכרנו שהוא קל, והכלל ממנו אֲחֵרִים, ואחר ממשקל הדגושים, והנקבה ממנו "בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (בראשית יז כא), "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ" (שמות כא י), בפלס עַוֶּרֶת, יַבֶּשֶׁת, כי אם היה מן הקל היה אומר אֲחֵרָה או אֲחֶרֶת האל"ף בחטף-פתח.

ויש פָּעֵל שסמיכתו במשקל אחר, כמו גָּזֵל, כָּתֵף, יָרֵךְ, גָּדֵר, שסמיכתו מבלי הכנויים במשקל אֶרֶץ, גֶּפֶן – "אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת" (מ"א ו ח), "יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא א יא) בשש נקודות, "גֵּזֶל אָח" (יחזקאל יח יח), "וְגֵזֶל מִשְׁפָּט" (קהלת ה ז), "וְגֶדֶר אֲבָנָיו" (משלי כד לא), שניהם גֵּזֶל וגֵדֶר בחמש נקודות, ובהסמכם עם הכנויים הם במשקל פָּעֵל שהקדמנו: יְרֵכוֹ, כְּתֵפוֹ, גְּדֵרוֹ. ולא נשתנה בסמיכות: "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים" (ישעיהו יא יד), ויתכן לפרשו בלתי סמוך כמו שאנו עתידים לפרשו בחלק הענין בשרשו בעזרת האל (ספר השרשים ערך כתף). ובן-אשר כתב כי בא כן מפני פ"א "פְּלִשְׁתִּים" לתקן הקריאה.

פֹּעֵל בצרי מלרע – "יוֹצֵר גֹּבַי" (עמוס ז א) ופירושו אסיפת ארבה, "וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק" (ישעיהו ה ב), "עֵין רֹגֵל" (יהושע טו ז), עוֹרֵק מן "וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן" (איוב ל יז), "וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ" (ש"א טו טו), "וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב" (יהושע ח ז), "וְאֵת כָּל עֹרֵב" (דברים יד יד), "יוֹבֵל הִוא" (ויקרא כה י), "כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת" (בראשית ד כב), והתאר: "רַב הַחֹבֵל" (יונה א ו), אוֹיֵב, עוֹלֵל, יוֹנֵק, רוֹזֵן מן "הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן" (ישעיהו מ כג).

ובקבוץ ובכנוי העי"ן בשוא: "שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים" (יהושע ו ד), "וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן" (איוב ל יז), "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים" (תהלים ח ג), "עֹלֲלֵי טִפֻּחִים" (איכה ב כ), "וְעֹלְלֵיהֶם יְרֻטְּשׁוּ" (ישעיהו יג טז), ו"עוֹלְלֵי" ו"עֹולְלֵיהֶם" יתכן גם שהם ממשקל פּוֹעָל בקמץ, כמו "כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כב יז) מן כּוֹכָב. ויש מזה המשקל שלא ישתנה לנקבה ולרבים: "שָׂמַנִי שֹׁמֵם" (איכה ג יא) – "הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים" (איכה א טז), "נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת" (ישעיהו מט ח), כלם בצרי, וכן "עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (תהלים סח כו). וכן "צִנָּה וְסֹחֵרָה" (תהלים צא ד), נאמר ממנו גם כן סוֹחֵרוֹת.

פֶּעֶל – אֶרֶץ, תֶּבֶן, אֶרֶךְ, אֶדֶר, גֶּפֶן, צֶדֶק, שֶׁלֶג, מֶלֶךְ, חֶבֶל, חֶרֶס, דֶּבֶר, קֶסֶם, טֶרֶם, זֶבֶד, זֶכֶר, פֶּרֶד, רֶסֶן, מֶתֶג, שֶׁטֶף, עֶשֶׂר, חֶרֶב, גֶּשֶׁם, אֶמֶשׁ, פֶּטֶר, רֶחֶם, פֶּתַח, פֶּרַח, קֶדֶם, אבל קֵדְמָה בצרי הקו"ף, ופֶּתְחָה ונֶגְבָּה בסגול: "לוֹט הַפֶּתְחָה" (בראשית יט ו), "הַנֶּגְבָּה" (בראשית יג א). יֶשַׁע, שֶׂכֶל ה' מהם בסגול: "יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל" (דה"א כו יד), "אִישׁ שֶׂכֶל מִבְּנֵי מַחְלִי" (עזרא ח יח), "וְשׂוֹם שֶׂכֶל" (נחמיה ח ח), "אַךְ יִתֶּן לְךָ יְיָ שֶׂכֶל וּבִינָה" (דה"א כב יב), "וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל" (ש"א כה ג). ובמסורת אחרת מצאתי "נִתַּן הַסֶּכֶל" (קהלת י ו), אבל "אַךְ יִתֶּן לְּךָ יְיָ שֵׂכֶל וּבִינָה" הוא בחמש נקודות, וסימן בלשון ארמית: אִתְּתָא יַעֲצַת וִיהֲבַת לְגַבְרָא סִפְרָא. שֶׁבַע, צֶלַע, "עֶרֶב וָבֹקֶר" (תהלים נה יח), "וְאֵת כָּל מַלְכֵי הָעֶרֶב" (ירמיהו כה כד), והמסורת: אוּמַיָּיא ורַמְשָׁא בשלש נקודות, עֵרוּב ומַטְוֶה בשתי נקודות. עֶצֶב, עֶצֶם, שֶׁבֶר, יֶתֶר, נֶתֶק, נֶשֶׁךְ, "נֵבֶל יָיִן" (ש"א י ג), עֶבֶד והדומה להם בסגול הפ"א והעי"ן. ובחלק הענין יתבאר כל אחד ואחד בשרשו, איזה בחמש נקודות ואיזה בשש נקודות. ואשר מהם הפ"א בצרי והעי"ן בסגול, כמו עֵשֶׂב, חֵפֶר, שֵׁבֶט, עֵרֶךְ, עֵדֶר, עֵזֶר, סֵפֶר, סֵתֶר, סֵפֶל, "סֵמֶל הַקִּנְאָה" (יחזקאל ח ג), וכן "זֵבֶד טוֹב" (בראשית ל כ) במקצת ספרים, "נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ" (שמות כט ו), "אֶרֶךְ הָאֵבֶר" (יחזקאל יז ג), אֵפֶר, עֵפֶר, אֵצֶל, אֵצֶר, "וַיָּבֹא הֵלֶךְ" (ש"ב יב ד), "לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה" (זכריה ו יד), "נֵצֶר מַטָּעַי" (ישעיהו ס כא), "לְרֵבֶץ בָּקָר" (ישעיהו סה י), "בְּתֵקַע שׁוֹפָר" (תהלים קנ ג), "בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר" (תהלים קנ ג), "בְּנֵבֶל עָשׂוֹר" (תהלים לג ב) בצרי, אבל "בִכְלִי נֶבֶל" (תהלים עא כב) בסגול, והמסורת עליו: לית סגול, ואחד עם ו"ו: "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל" (ישעיהו ה יב). "גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד" (ישעיהו נו יב), עֵקֶב, עֵפֶר, עֵמֶק, חֵדֶק, עֵדֶן, ויש מהם ארבעה בסגול, והם שם עיר,^[6] וסימנם בלשון ארמי: אברם אברהם נטר קרתא, וכן הוא המסורת ארבעה בסגול וסימנם: "וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן" (מ"ב יט יב) וחברו (ישעיהו לז יב), "חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן" (יחזקאל כז כג), "וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן" (עמוס א ה), אבל אשר הוא שם אדם הוא בצרי: "וְעַל יָדוֹ עֵדֶן" (דה"ב לא טו), "וְעֵדֶן בֶּן יוֹאָח" (דה"ב כט יב). חֵשֶׁב, חֵלֶב, חֵפֶץ, שֵׁבֶט, מֵזַח, "אֵין מֵזַח עוֹד" (ישעיהו כג י), מֵצַח, נֵצַח, והמסורת: ארבעה בלישנא בצרי: "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל" (ש"א טו כט), "לְנֵצַח נְצָחִים" (ישעיהו לד י), "וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד" (דה"א כט יא), "עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר" (תהלים מט כ), והשאר בסגול. חֵלֶק, חֵדֶר, חֵבֶל – "בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ" (ישעיהו סו ז), תֵּשַׁע, "יָצוּדוּ חֵרֶם" (מיכה ז ב), "אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב" (ויקרא יג מח), "וְגַם עֵרֶב רַב" (שמות יב לח), "וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב" (נחמיה יג ג), "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" (תהלים קיט קל), "בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע" (תהלים כ ז), "אָשִׁית בְּיֵשַׁע" (תהלים יב ו), "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ" (חבקוק ג יג), "אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" (תהלים נ כג) בצרי, והשאר בסגול והם חמשה: "וְיִפְרוּ יֶשַׁע" (ישעיהו מה ח), "בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא י), "אַלְבִּישׁ יֶשַׁע" (תהלים קלב טז), "שָׂגְבוּ יֶשַׁע" (איוב ה יא), "יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע" (איוב ה ד). נֵסֶךְ שנים מהם בצרי והשאר בסגול: "וְנֵסֶךְ רְבִיעִת הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד" (שמות כט מ), "וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו" (שמות ל ט), וחד: "וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים" (יחזקאל מה יז). נֵדֶר חמשה מהם בצרי והשאר בסגול, וסימנך בלשון ארמי: נִדְרָא דְּאַרְמַלְתָּא עַבְדָּא שְׁלִים כַּסְפָּא לָא אִתְקַבַּל – "וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה" (ויקרא כב כג), "וְנֵדֶר אַלְמָנָה" (במדבר ל י), "כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר" (במדבר ל יד), "כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ" (ש"ב טו ח), "וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ" (ישעיהו יט כא). שֵׁבֶר שלשה מהם בצרי והשאר בסגול: "וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים" (ישעיהו ל יד), "וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ" (ישעיהו סה יד), "וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף" (עמוס ו ו).

ורוב המשקל הזה ישתנה באתנח וסוף-פסוק וישוב קמץ-גדול תחת פ"א-הפֹעל. ויש שישתנה גם בזקף, כמו "וְסָפוּן בָּאָ֔רֶז" (ירמיהו כב יד), "הוּא יִהְיֶה לִּי עָ֔בֶד" (בראשית מד יז), "וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת חָ֔לֶץ" (דה"א ב לט), "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּ֔רֶץ" (רות ד יח), "וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָ֔בֶן" (בראשית יא ג). ויש שלא ישתנו אף באתנח וסוף פסוק: מֶלֶךְ, תֶּבֶן, נֶדֶר, עֶדֶן, חֶפֶץ, אֵפֶר, חֶרֶם, קֶדֶם, נֶגֶב, יֶתֶר, צֶדֶק, חֶלֶק, עֶקֶב, מֶלַח, בֶּטַח, לֶקַח, יֶשַׁע – "בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶ֑לֶךְ" (תהלים כא ב), "כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּֽבֶן" (שמות ה יג), "וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶֽדֶר" (תהלים סה ב), "לְעוֹלָם עֵֽקֶב" (תהלים קיט קיב), "תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁ֑כֶם" (תהלים כא יג), "אֹכֵל עֵֽשֶׂב" (תהלים קו כ), "אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב" (ויקרא יג נו), "יִשְׁכָּן בֶּ֑טַח" (משלי א לג), "וְאָכְלָה אֶת הַחֵֽלֶק" (עמוס ז ד). וכֶּסֶף ישתנה, ונמלט אחד שלא נשתנה: "כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּ֑סֶף" (תהלים סח יד).^[7] רֶשַׁע לא ישתנה – "כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶ֑שַׁע" (משלי ד יז), "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע" (ש"א כד יג), ונשתנה "וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע" (קהלת ג טז). דֶּרֶך ישתנה, ולא נשתנה "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּ֑רֶךְ" (תהלים נ כג). שֶׁקֶר ישתנה, ולא נשתנה "עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁ֑קֶר" (תהלים סט ה), "אַל יִשְׂמְחוּ לִי אֹיְבַי שֶׁ֑קֶר" (תהלים לה יט). חֶסֶד ישתנה, ולא נשתנה "כִּי עִם יְיָ הַחֶ֑סֶד" (תהלים קל ז). לֶחֶם ישתנה, ולא נשתנה "אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶ֑חֶם" (תהלים יד ד). סֶתֶר לא ישתנה – "אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּ֑תֶר" (תהלים קלט טו), ונשתנו "וְשָׂם בַּסָּ֑תֶר" (דברים כז טו), "מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּ֑תֶר" (דברים כז כד), "אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּ֑תֶר" (ש"ב יב יב). אֶרֶץ ישתנה, ולא נשתנה בארבע מקומות: "וְעַל רִגְעֵי אֶ֑רֶץ" (תהלים לה כ), "לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶ֑רֶץ" (משלי ל יד), "כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶ֑רֶץ" (תהלים מח יא), "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶ֑רֶץ" (משלי ל כא). ובאו עשרה קמצין בזקף וסגלה. ואֶרֶץ יהיה בקמץ כשיכנסו עליו אותיות השמוש, ואות השמוש בקמץ ואף על פי שאינו בהפסק – הָאָרֶץ, בָּאָרֶץ, לָאָרֶץ, וָאָרֶץ. ובתוספת ה"א האל"ף בפתח – "אַרְצָה כְּנַעַן" (בראשית יא לא). ובאו שנים מזו הגזרה בקמץ בטרחא: "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדוֹ" (במדבר ט ב), "כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּ֗בֶר" (תהלים קכח ד). ומלת "כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן" (שמות יט יח) מזו הגזרה, כי לא תשתנה בין סמוך למוכרת.

וכשלמ"ד-הפֹעל אות גרונית יפתח עי"ן-הפֹעל כמו פֶּרַח, צֶמַח, שֶׁמַע, פֶּתַח, מֵזַח, מֵצַח, שֶׁלַח, שֶׁבַע, תֵּשַׁע, ופ"א-הפֹעל מהם בצרי ומהם בסגול כמו שזכרנו. ושֵׁמַע חמשה מהם בצרי: "אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ" (בראשית כט יג), "שֵׁמַע שָׁוְא" (שמות כג א), "אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה" (מ"א י א), וחברו דד"ה (דה"ב ט א), "כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר" (ישעיהו כג ה), "כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם" (הושע ז יב), "לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ" (תהלים יח מה). וכשעי"ן-הפֹעל גרונית יפתח כלו פתח-גדול, כמו טַעַם, זַעַם, בַּעַר, רַעַל, נַעַר, שַׁעַר, בַּעַר, כַּחַשׁ, פַּחַת, שַׁחַת, לַהַב, רַהַב, "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב" (במדבר כג כג), "רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ" (איוב לו טז) והדומים להם כלם פתוחין ומלעיל ולא ישתנו בסמיכות, וכן בתוספת ה"א: "הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים" (דברים כה ז), הפ"א בפתח והעי"ן בשוא ומלעיל, "נַחְלָה מִצְרָיִם" (במדבר לד ה), "נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ" (תהלים קכד ד). ולֶחֶם אע"פ שעי"נו גרונית לא נפתח בפתח-גדול אבל כלו סגול, וכן רֶחֶם במקצת מקומות: "פֶּטֶר רֶחֶם" (שמות יג יב ועוד), "מֵרֶחֶם מִשְׁחָר" (תהלים קי ג). ובהפסק: "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָ֑חֶם" (תהלים נח ד), ונפתח: "רַחַם רַחֲמָתַיִם" (שופטים ה ל). וכן כשבא בהספק: "בְּהַעֲבִיר כָּל פֶּטֶר רָֽחַם" (יחזקאל כ כו), אבל הרי"ש קמוצה מפני ההפסק.

ובסמיכות הרבים ועם הכנוים ישתנה בהם הפתח והחירק והסגול בפ"א-הפֹעל. ואשר פ"א-הפֹעל בסגול: "חֶבְלֵי יוֹלֵדָה" (הושע יג יג), "אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ" (ישעיהו מז טו), "אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי" (תהלים לח ב), "וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ" (תהלים פה ח), "כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד" (איוב כ ז) שהנפרד ממנו גֶּלֶל, כי מן גָּלָל – "כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל" (מ"א יד י), "בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם" (יחזקאל ד יב) – יאמר כִּגְלָלוֹ. "וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ" (ישעיהו מב טו) – בסגול. "חַבְלֵי מְנַשֶּׁה" (יהושע יז ה), "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים" (ישעיהו ב ו), "וְאֶת יַלְדֵיהֶן" (בראשית לג ב), "בְּהַבְלֵי נֵכָר" (ירמיהו ח יט), "נִסְתְּרָה דַרְכִּי" (ישעיהו מ כז), "בְּהַרְרָם שֵׂעִיר" (בראשית יד ו), "גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ" (הושע ב יד) – בפתח. וכן לנקבה: "הַיַּלְדָּה" (בראשית לד ד), "הַמַּלְכָּה" (אסתר א ט) בפתח. "הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע" (ישעיהו נז ד), "סִתְרִי וּמָגִנִּי" (תהלים קיט קיד), "שִׂבְרוֹ עַל יְיָ אֱלֹהָיו" (תהלים קמו ה), "כֶּסֶף שִׁבְרוֹ" (בראשית מד ב), "נֶשֶׁף חִשְׁקִי" (ישעיהו כא ד), "כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ" (ישעיהו ס י) בחירק, שִׁלְחוֹ, מִצְחוֹ בחירק, זַרְחֵךְ בפתח וכן כל כנויים על זה הדרך. והכלל: מְלָכִים, עֲבָדִים, אֲבָנִים, נְעָרִים, עֲבָדָיו, מַלְכֵיהֶם, וכן כלם.

וכאשר עי"ן-הפֹעל גרונית: נַעְרוֹ, נַעְרִי בשוא העי"ן, וכן נַעֲלוֹ, נַעֲלִי פעמים בשוא-ופתח, כמו "אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי" (תהלים ס י), "גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ" (מ"ב ד יב), "תַּרְחִיב צַעֲדִי" (ש"ב כב לז). או בשוא לבדו: "מוֹאָב סִיר רַחְצִי" (תהלים ס י). ועם כנוי הנמצא: "וּפֻרָה נַעַרְךָ" (שופטים ז י), "שַׁל נַעַלְךָ" (יהושע ה טו) בפתח, וכן יאמר נַחַלְךָ בפתח להקל הקריאה. אבל מן לֶחֶם אמרו לַחְמְךָ ולא נשתנה כמו שלא נשתנה לֶחֶם אף על פי שעיי"נו גרונית. ואם בהפסק העי"ן בשוא ולמ"ד-הפֹעל בסגול: "לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ" (משלי ד יב). והרבים: נְעָרֶיךָ, נְעָלֶיךָ, נְעָרַי, נְעָרָיו, נְעָרֵינוּ – בשוא הנו"ן, נַעֲרֵיכֶם, נַעֲרֵיהֶם, נַעֲלֵיכֶם, נַעֲלֵיהֶם בפתח.

וכשהוא בלשון שנים לבד אמרו קַרְנַיִם, רַגְלַיִם, קַרְנָיו, רַגְלָיו, "עַל הַבִּרְכַּיִם" (דברים כח לה), "עַל בִּרְכָּיו" (שופטים ז ה), כִּפְלַיִם, "וּבֶגֶד כִּלְאַיִם" (ויקרא יט יט) – האחד כֶּלֶא בפלס פֶּלֶא. והנכון שלא יפרד כִּלְאַיִם. "גִּידֵי פַחֲדָיו" (איוב מ יז). אבל "בַּעַל הַקְּרָנַיִם" (דניאל ח ו), "וַיְשַׁבֵּר אֶת שְׁתֵּי קְרָנָיו" (דניאל ח ז), "פְּעָמָיו יִרְחַץ" (תהלים נח יא), "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ" (שה"ש ז ב), אף על פי שהם מן השנים, בא פ"א-הפֹעל בשוא ועי"ן-הפֹעל בקמץ בקבוץ הרבים לא בקבוץ השנים מזה השרש, או הם ממשקל אחר, ממשקל פָּעָל, כמו שנאמר מן כָּנָף – כְּנָפַיִם, כְּנָפָיו, וכן "אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם" (ויקרא יא כא), "רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו" (שמות יב ט), האחד כָּרָע בפלס כָּנָף כמו שזכרנו. ובא בלשון קבוץ הרבות ובלשון השנים באחד: "אֵת כָּל לֻחֹתָיִם" (יחזקאל כז ה), "רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" (תהלים סח יח), והוא לענין מורה כי הרבוי הוא בתכונת שנים, וכן אמר אחר "רִבֹּתַיִם", "אַלְפֵי שִׁנְאָן", שפירושו אֲלָפִים שְׁנַיִם. ומזה המשקל נֵרְדְּ, אלא שהוקל.

פֹּעֶל מלעיל – חֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ, גֹּרֶן, אֹפֶל, עֹפֶל, חֹפֶשׁ, "וְחֹרֶשׁ מֵצַל" (יחזקאל לא ג), "הוֹלֶם פָּעַם" (ישעיהו מא ז), "שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה" (ש"ב יח ט), כלם והדומים להם עי"ן-הפֹעל בסגול ולא ישתנו בסמיכות. ובכלל ישוב החולם לקמץ-חטף: חֳדָשִׁים, קֳדָשִׁים. ופעמים יקרא בקמץ רחב: "כְּצֹאן קָדָשִׁים" (יחזקאל לו לח). ועם הכנויים: קָדְשׁוֹ, קָדְשְׁךָ, קָדְשִׁי, חָדְשׁוֹ, חָדְשִׁי, קֳדָשָׁיו, חֳדָשָׁיו. ופעמים בקמץ רחב: "קָדָשַׁי בָּזִית" (יחזקאל כב ח), "רַק קָדָשֶׁיךָ" (דברים יב כו), "מִתַּחַת שָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ" (איוב יח טז). ובא בשורק: "הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ" (תהלים קנ ב), "מְלֹא קֻמְצוֹ" (ויקרא ב ב). וכשיהיה בלשון שנים יהיה עי"ן-הפֹעל בשוא, כמו שהוא במשקל הקודם לזה, ונאמר מן חָפְנַיִם "וּמְלֹא חָפְנָיו" (ויקרא טז יב) שהאחד ממנו חֹפֶן, ובמשקלו "דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו" (משלי כה יא) שהאחד ממנו אֹפֶן, ואָפְנָיו הוא מן השנים, והשניות בו הוא הנסתר והנגלה, פירוש המשל והמליצה.

ואם עי"ן-הפֹעל גרונית יפתח פתח-גדול: תֹּאַר, בֹּהַק, רֹחַב, בֹּחַן, שֹׁחַד, צֹהַר. ובאו שנים מהם בסגול כמו האחרים: "אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות כח מג), "בֹּהֶן יָדוֹ" (ויקרא ח כג). והכלל מן אֹהֶל: "בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ" (ירמיהו לה ז), "הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים" (שופטים ח יא). ובא האל"ף בחולם להאריך על הה"א: "צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים" (בראשית יג ה), "אִישׁ לְאֹהָלָיו" (שופטים ז ח), "וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (דברים לג יח), "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ" (במדבר כד ה). או יהיו משקל אחר: אֹהָל בפלס גּוֹרָל, גּוֹזָל. ומן בֹּהֶן בא בקבוץ הנקבות בְּהוֹנוֹת, כמו מן נוֹגַהּ – "לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ" (ישעיהו נט ט), ומן נוֹכַח – "לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת" (ישעיהו ל י). ויתכן שיהיו משקל אחר, יאמר הנפרד ממנו בְּהוֹנָה, נְגֹהָה, כמו שבא הנפרד מן נְכֹחֹות – "וְלֹא יָדְעוּ עֲשׂוֹת נְכֹחָה" (עמוס ג י). או יהיה הנפרד מן בְּהוֹנוֹת – בָּהֹן, כמו שתאמר מן לְשׁוֹנוֹת – לָשׁוֹן. ובאֹהֶל ובדומה לו שעי"ן-הפֹעל שלו גרונית, ישוב הקמץ-חטף שהוא בפ"א-הפֹעל תחת עי"ן-הפֹעל ויקרא פ"א-הפֹעל בקמץ-רחב, כמו "אָהֳלֵי אֱדוֹם" (תהלים פג ז), "גָּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה" (נחמיה יג כט), "תָּאֳמֵי צְבִיָּה" (שה"ש ז ד). אבל "תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שה"ש ד ה) שהאל"ף בחולם הוא משקל אחר. "וַיֵּט אָהֳלֹה" (בראשית יב ח), "בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי" (יהושע ז כא), "וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם" (מ"א ח סו), "פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ" (חבקוק ג ב), "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים" (תהלים סא ה), "וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ" (תהלים עז יג), "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְיָ בְּפָעֳלֶךָ" (תהלים צב ה). וכבר כתבתי כי "וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ" הוא לשון רבים, אף על פי שהוא חסר יו"ד הרבים כבר כתבנו הדומים לו (לעיל יא ע"א), והצריכתנו לזה מלת "בְּכָל". וכן מן תֹּאַר – "מַה תָּאֳרוֹ" (ש"א כח יד). אבל באו מהם בחולם: "וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם" (ישעיהו נב יד), "וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ" (ירמיהו כב יג) לו וכן כלם שעיי"ניהם גרונית יתחברו בזה או בזה. אבל רֹחַב לא נשתנה עם הכנויים ובא בדמות אשר אין עיי"ניהם גרונית: רָחְבּוֹ, רָחְבָּהּ. וכן "וְעָלָה בָאשׁוֹ" (יואל ב כ עי"ש), "יַעֲלֶה בָאשָׁם" (ישעיהו לד ג עי"ש), והאל"ף נחה בהם, כי הנפרד מהם בֹּאֶשׁ בפלס חֹדֶשׁ. ואפשר שהנפרד הוא משקל אחר: "בְּאֹשׁ מַחֲנֵיכֶם" (עמוס ד י), והיה משפטם בְּאֹשׁוֹ, בְּאֹשָׁם בחולם האל"ף, והניחו האל"ף בתוכם כמנהגם והטילו תנועתה בבי"ת, כי הקמץ-חטף והחולם שוים.

ואשר למ"דיהם גרונית: רֹמַח, נֹגַהּ, אֹרַח, גֹּבַהּ, ולא נקמץ עם הקבוץ: "בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים" (מ"א יח כח), אבל עם הכנוי נקמץ: "חַרְבֹתֵיהֶם רָמְחֵיהֶם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶם" (נחמיה ד ז). וקבוץ אֹרַח בלשון נקבות: "אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת" (שופטים ה ו), ובסמוך: "אָרְחוֹת תֵּמָא" (איוב ו יט). ומזה המשקל "קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת" (משלי כב כא), אלא שהוקל.

פָּעֶל מלעיל, הפ"א קמוצה והעי"ן בסגול – "תַּחַת אָוֶן" (חבקוק ג ז), "אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ" (ישעיהו סו יז), "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל" (ויקרא יט טו), "מָוֶת וְחַיִּים" (משלי יח כא). ובכנוי: "בְּעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יָמוּת" (יחזקאל יח כו), וכן מן מָוֶת עם ה"א הנוספת: "הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו" (תהלים קטז טו), וכן כלם. או שתהיה הו"ו נחה, כמו מן אָוֶן – "מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ" (ירמיהו ד יד), וכן מן תָּוֶךְ – "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ" (ויקרא יא לג), "וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ" (זכריה ב יד), וכל בכל הכנויים בו"ו נחה. וכן יאמר בהסמך בו"ו נחה "מוֹת יְשָׁרִים" (במדבר כג י), "בְּתוֹךְ הָעִיר" (בראשית יח כד). ונשתנה אחד, בהסמכו לסגול: "בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ" (יחזקאל כח יח). ויתכן שיסמכו כלם גם כן. וכן בקבוץ ו"ו נחה: "מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת" (יחזקאל כח י).

ושָׁוְא מזו הגזרה אלא שהוקל, כמו שהוקל חֵטְא מגזרת פֶּלֶא, כֶּלֶא, וכמו שהוקל "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם" (שה"ש ד יד) מגזרת אֶרֶץ, וקוֹשְׁטְ מגזרת "קֹשֶׁט סֶלָה" (תהלים ס ו). ושי"ן שָׁוְא קמוצה, כמו שהיה משפטה אם לא הוקל. והכנוי: שָׁוְאוֹ, שָׁוְאֲךָ, או בו"ו נחה כמו שכתבנו. ואפשר שיהיה גַּיְא מזו הגזרה גם כן, אף על פי שנכתב פעמים בלא אל"ף והוא פתוח אם לא בהפסק. והטעם כי גַּיְא פתוח ושָׁוְא קמוץ, לפי שיצא אַי על משקל אַי בַּי גַּי כנוי המדבר-בעדו שהן פתחין כמו שכתבנו בכנוי הפעלים (לעיל ל ע"ב), ושָׁוְא קמץ כמשפטו, ויצא גם כן על משקל אָיו בָּיו גָּיו כנוי הנסתר שהן קמצין כמו שכתבנו (שם).

פַּעֵל בדגש – "וּבְמַקֵּל יָד" (יחזקאל לט ט), "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים" (קהלת ד ב), "כְּלֵי הַשָּׁרֵת" (במדבר ד יב). אחד בסמוך ובמוכרת. ו"מַקַּל לִבְנֶה" (בראשית ל לז) שנשתנה לפתח בסמיכות הוא משקל אחר. ואפשר שיהיה מזו הגזרה "בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ" (ישעיהו נז ו), האחד ממנו חַלֵּק, וכן "בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר" (חבקוק ג ב).

והקבוץ והכנוי עי"ן-הפֹעל בשוא: רַחֲמִים, רַחֲמָיו, מַקְלוֹת, מַקְלוֹ, ונפל מהם הדגש להקל. ואפשר שיהיה מַקֵּל שרשו נקל, משפטו מַנְקֵל, ועוד נזכרנו. וכן בזו הגזרה "קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד" (צפניה א יד), "וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ" (שמות ז כז) שהם תארים, כמו "וְשַׁבֵּחַ" (קהלת ד ב) מבנין הדגוש. ומַהֵר פתח, ומָאֵן קמץ כל אחד כמשפטו. ושִׁקְמִים מזה המשקל, או ממשקל עִוֵּר כמו שכתבנו.

ויש פַּעָל, הפ"א בפתח בגלל הדגש והעי"ן קמוצה – "נֹשֵׂא סַבָּל" (מ"א ה כט), "שֹׁמֵר שַׁבָּת" (ישעיהו נו ב). והתאר: חָרָשׁ, סַלָּח, דַּיָּן, גַּנָּב, מַלָּח, וכן "לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו" (משלי כו כח), והו"ו תמורת אל"ף דַּכָּא. ולא ישתנו אלו בסמיכות בגלל הדגש, אבל בסמיכות ישוב הקמץ לפתח: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" (שמות לא טו), "שַׁבַּת קֹדֶשׁ" (שמות טז כג), "שַׁבַּת קָדְשְׁךָ" (נחמיה ט יד), "שַׁבַּת הָאָרֶץ" (ויקרא כה ו), וכן "שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ" (במדבר כח י), וכן "לְהָכִין שַׁבַּת שַׁבָּת" (דה"א ט לב), הראשון בפתח אף על פי שלא ידמה סמוך, "חָרַשׁ עֵצִים" (ישעיהו מד יג), "חָרַשׁ בַּרְזֶל" (ישעיהו מד יב), "חָרַשׁ אֶבֶן" (שמות כח יא) וחי"ת חָרָשׁ קמוץ לתשלום הדגש, "וְדַיַּן אַלְמָנוֹת" (תהלים סח ו). ומזו הגזרה "רֹבֶה קַשָּׁת" (בראשית כא כ) והוא תאר בפלס גַּנָּב, או הוא שם בפלס שַׁבָּת, שהכלל ממנו "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (שמות לא יג). וכן מזה "וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה" (תהלים לז טו).

ויתכן שיהיה שַׁבָּת ממשקל אחר והראוי שַׁבֶּתֶת בפלס דַּלֶּקֶת, יַבֶּשֶׁת, ונפלה התי"ו למ"ד-הפֹעל להקל מפני פגישת שתי ת"וין כאחת. ואף על פי שפגשו שתי ת"וין כאחת במלת פְּחֶתֶת, זו המלה לרוב השתמשם בה הפילו התי"ו האחת ואמרו שַׁבָּת והראוי שַׁבֶּתֶת. והראיה: "מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ" (ישעיהו סו כג), "חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ" (הושע ב יג), הדגש בהם לחסרון תי"ו למ"ד-הפֹעל, ואלו היה מזה המשקל שַׁבָּת היה הכנוי ברפה שַׁבָּתוֹ, שַׁבָּתָהּ התי"ו רפה.

ואפשר שיהיה מזו הגזרה פֶּחָם, כֶּחָשׁ, גֶּחָל, וכבר כתבנום בגזרת פִּעָל הדגוש. וצַוָּאר מזה המשקל והאל"ף נחה למשך, ונפל מהמכתב מן "לֹא הֵבִיאוּ צַוָּרָם" (נחמיה ג ה), ונפל המשך, ואף על פי שנכתב האל"ף: "עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן" (בראשית מה יד), "הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם" (ירמיהו כז יב). ובסמוך עי"ן-הפֹעל בפתח: "צַוַּאר יִרְמְיָה" (ירמיהו כח י). ויש שמות בזה המשקל פתחין: "בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג" (יחזקאל כז יז), "וְאַכַּד וְכַלְנֵה" (בראשית י י). ואפשר שיהיה מזו הגזרה שַׁדַּי והיו"ד במקום אות הכפל ובא פתח כמו אלה הפתחין, או לפי שיצא על משקל אַי בַּי גַּי. ואפשר להיות עוד מזו הגזרה "פָּרַשׁ וְגַלְגַּל" (יחזקאל כו י), "פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט" (יחזקאל לח ה) שעי"ן-הפֹעל פתוחה בהם והרי"ש היתה ראויה להדגש לולי שהיא עלולה לקבל דגש, לפיכך פ"א-הפֹעל בהם קמץ. ואַחַר מזו הגזרה, והיה ראוי להיות דגוש לולי החי"ת. והקבוץ העי"ן בשוא: אַחֲרֵי אַחֲרָיו. "מִפַּדַּן אֲרָם " (בראשית כה, כ) אפשר שהוא מאלה הפתחין, או הוא פתוח מפני הסמיכות, ובתוספת ה"א: "פַּדֶּנָה אֲרָם" (בראשית כח ב) בפתח-קטן מקום פתח-גדול. והקבוץ מאלה הפתחין העי"ן בשוא כמו שכתבנו: אַחֲרֵי, אַחֲרָיו. אבל הקמוצים לא ישתנו: "חָרָשֵׁי צִירִים" (ישעיהו מה טז), "מַלָּחַיִךְ וְחֹבְלָיִךְ" (יחזקאל כז כז), וכן תאמר גַנָּבֵי, גַּנָּבָיו. וכן מי שהלמ"ד שלו אל"ף: חַטָּא, חַטָּאִים, "וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה" (ישעיהו יג ט), "כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי" (עמוס ט י), וכן "וְאֶת דַּכָּא" (ישעיהו נז טו), "קַנָּא שְׁמוֹ" (שמות לד יד). ובא בשוא: "וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ" (תהלים לד יט).

פְּעוֹל – שְׂאוֹר, תְּהוֹם, "סְגוֹר לִבָּם" (הושע יג ח), "לֹא יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ" (איוב כח טו), "חֲמוֹר לֶחֶם" (ש"א טז כ), יְקוֹד, גְּדוֹל – "בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ" (שמות טו טז), "וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ" (ש"א טז ז), "וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ" (ישעיהו ס יד). ואפשר להיות מזה המשקל "תְּאוֹמֵי צְבִיָּה" (שה"ש ד ה), האחד ממנו תְּאוֹם, או יהיה האחד ממנו תָּאוֹם בפלס גָּדוֹל. שְׂמֹאל, כי האל"ף תמורת ו"ו המשך, ואף על פי שנכתבה גם הו"ו פעמים.^[8] ואפשר שיהיה מזה המשקל "וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן" (יהושע יא ב), כי אין שם סמיכות. ואלו לא ישתנו בסמיכות ובכנוים

וכן בשורק: פְּעוּל זְבוּל, כְּרוּב, אֱשׁוּן – "בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ" (משלי כ כ), יְצוּע – "יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט ד), יְצוּר – "וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם" (איוב יז ז), נְאֻם, "כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ" (במדבר ד ו), "וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלֹשָׁה" (במדבר ג מו), שהאחד פְּדוּי, לא ישתנה בין בסמוך בין בכינוי.

פָּעוֹל – גָּדוֹל, רָחוֹק, קָרוֹב, קָטוֹן, שָׁלוֹם, כָּבוֹד, עָשׁוֹק, עָבוֹת, אָרוֹן, אָדוֹן, אָסוֹן, כלם והדומים להם ישתנו בהרבות התנועות, כי לנקבה נאמר קְרוֹבָה, רְחוֹקָה, ולרבים: קְרוֹבִים, רְחוֹקִים, וכן עם הכנויים: קְרוֹבוֹ, קְרוֹבָיו. ובאה מלה אחת מלעיל שלא כמנהג: "כִּי רְֽח֧וֹקָה הִיא מִצִּידוֹן" (שופטים יח כח עי"ש), הטעם בחי"ת והרי"ש מועמדת בגעיא.^[9] ובא על דרך היחיד: "בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה" (ירמיהו ג ז), כי הראוי בְּגוֹדָה בפלס רְחוֹקָה, קְרוֹבָה. וכן "וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפֹצֶת" (ש"ב יח ח), ומשפטו נְפוֹצָה בפלס גְּדוֹלָה, ונהפכה הה"א לתי"ו ושבה המלה מלעיל, או יהיה משקל קְטוֹרֶת, אבל הקמץ מקום שוא על כל פנים. ואם הוא מנחי העי"ן והנו"ן לנפעל כמו שכתבנו, יהיה הקמץ על מקומו כראוי, כי לפי שהמלה מלעיל נשאר בה הקמץ נָכוֹן, נָפוֹץ, כפי שכתבנו. וכן בסמיכות ישתנה: "גְּדֹל הָעֵצָה" (ירמיהו לב יט), "קְטֹן בָּנָיו" (דה"ב כא יז), "אֶת שְׁלוֹם הָעִיר" (ירמיהו כט ז), "וּכְבוֹד יַעְרוֹ" (ישעיהו י יח), "וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה" (ישעיהו ה יח), "אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים" (שמות כה י) וכן כלם, "וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד" (מ"ב יב י) הוא סמוך, והטעם ארון אִישׁ אחד, כמו שפירש בפירוש מלכים (רד"ק על מלכים ב יב י). אבל "וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן אֶחָד" (דה"ב כד ח) הוא משקל אחר, כמו שְׂאוֹר, תְּהוֹם, כי איננו סמוך. ובמקף ישוב החולם בזה המשקל לקמץ-חטף: "אֹהֵב טְהָר־לֵב" (משלי כב יא), "אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל־כֹּחַ" (נחום א ג), "גְּדָל־חֵמָה" (משלי יט יט). ובא גם פ"א-הפֹעל בקמץ-חטף: "וּטֳהָר־יָדַיִם יֹסִיף" (איוב יז ט).

אבל קְטַנִּים, קְטַנָּה אינם מזו הגזרה כי אם מגזרת קָטָן בפלס שָׁפָן גָּמָל, ומן קָטֹן תאמר קְטוֹנָה, קְטוֹנִים, ועם הכנויים: קְטוֹנְךָ, קָטוֹנִי. ומלת קָטֳנִי נשאר הקמץ בקו"ף כמו שהיה ביחיד הנפרד כמו שזכרנו במלת בָּגוֹדָה, ובהתחברו נבלע הו"ו בדגש ושב החולם לקמץ-חטף. וכן נשאר הקמץ בכנוי על דרך הנפרד במלת "אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל" (הושע יג יד), וכן נשאר הקמץ בסמיכות במלת "וַיַּכֵּהוּ קָבָלְעָם" (מ"ב טו י), וכן בכנוי: "וּמְחִי קָבָלּוֹ" (יחזקאל כו ט), ונדגש להבלעת הנח, כמו "קָטָנִּי עָבָה" (מ"א יב י).

ויש במשקל הזה שידגש בקבוצם מקום הנח, כמו מן עָרוֹם – עֲרֻמִּים, אָדוֹם – אֲדֻמִּים, נָקוֹד – נְקֻדִּים, וכן מן עָבוֹת – "אֵלָה עֲבֻתָּה" (יחזקאל ו יג), ויקבץ בלא דגש: עֲבוֹתִים, עֲבוֹתוֹת.

ויש במשקל הזה שהוא דגוש: פַּעוֹל – "עֲשֵׂה הָרַתּוֹק" (יחזקאל ז כג), "וְכַמֹּן יִזְרֹק" (ישעיהו כח כה). לא ישתנה בסמוך ובקבוץ ובכנוי מפני הדגש. וקבוץ רַתּוֹק בשורק ובלשון נקבות: "בְּרַתּוּקוֹת זָהָב" (מ"א ו כא). אבל "וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף" (ישעיהו מ יט) הוא מן הקלים. וכשהלמ"ד שלו אל"ף: "קַנּוֹא וְנֹקֵם יְיָ" (נחום א ב).

פָּעוּל – שָׁאוּל, חָרוּל, "שָׂרוּעַ וְקָלוּט" (ויקרא כב כג), בָּרוּךְ, עָצוּם, שָׁבוּעַ. וכן לדעת אדוני אבי ז"ל "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם" (ירמיהו ט ז) שם-תאר, ענינו כמו שׁוֹחֵט. וכן במשקלו "אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ" (משלי כח יז), כמו עוֹשֵׁק. וישתנו בסמוך ובקבוץ ובכינוי, כמו שישתנה רָחוֹק, קָרוֹב. ושָׁבוּעַ יקובץ בלשון זכרים ובלשון נקבות, ולא ישתנה בקבוץ ובכנוי: "שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים" (דניאל י ב), "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים" (דניאל ט כד), "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ" (דברים טז ט), "בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם" (במדבר כח כו). והיה כן להפריד בינם ובין "שְׁבֻעֵי שְׁבֻעוֹת לָהֶם" (יחזקאל כא כח) שהוא ענין אחר. ובסמוך נשתנה: "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת" (בראשית כט כז), "חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל" (יחזקאל מה כא). וחָרוּל נדגש בקבוצו, כמו "כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים" (משלי כד לא).

ויש במשקל זה שהוא דגוש: פַּעוּל – "טַבּוּר הָאָרֶץ" (שופטים ט לז), תַּנּוּר, תַּפּוּחַ, עַמּוּד, אַלּוּף, "חַנּוּן וְרַחוּם" (יואל ב יג), שַׁכּוּל, חַלּוּק – "חַלֻּקֵי אֲבָנִים" (ש"א יז מ). ולולי החי"ת היה רַחוּם דגוש, לפיכך הרי"ש פתח, ואלו היה מן הקלים היה קמץ. ולא ישתנה בקבוץ ובכנוי ובסמוך שלא יפול הדגש: תַּפּוּחִים, עַמּוּדִים, וכן "בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת" (תהלים קמח יב), "וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל" (תהלים עח לא). ואשר הוא מן הקלים יאמר בְּחוּרִים, בְּחוּרֵי – "שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל" (ש"א כו ב), "וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל" (ש"ב י ט), והם מן בָּחוּר שהוא קמוץ. אבל "מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו" (במדבר יא כח) הוא שם לא תאר, כמו "מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח כא). ואפשר להיות "לְמוֹרַג חָרוּץ" (ישעיהו מא טו) מזה המשקל או הוא קל, אבל "מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ" (משלי כא ה) הוא מזה, כי לא ישתנה בקבוץ – "וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר" (משלי י ד). ומזה "הֵקִימוּ בַחוּנָיו" (ישעיהו כג יג), פתח הבי"ת לפי שהחי"ת היתה ראויה להדגש.

פִּיעוֹל – "קִיטֹר הָאָרֶץ" (בראשית יט כח), שִׁילוֹח, גִּיחוֹן, פִּישׁוֹן, שִׁיחוֹר, "אֶל הַמַּהְפֶּכֶת וְאֶל הַצִּינֹק" (ירמיהו כט כו). לא ישתנו.

ויש בזה המשקל שהוא דגוש: פִּעוֹל – "צִפּוֹר כָּנָף" (דברים ד יז), "קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ" (ישעיהו לד יג), "הֲרֹב עִם שַׁדַּי יִסּוֹר" (איוב מ ב), שפירושו מוּסָר. גִּבּוֹר, צִנּוֹר, שִׁכּוֹר. כלם והדומים להם לא ישתנו. ובקבוץ צִפּוֹר שב החולם לקמץ-חטף: צִפֳּרִים. ואפשר שיהיה "וְעֵירֹם יְכַסֶּה בָּגֶד" (יחזקאל יח ז) מזו הגזרה, לפי שלא נשתנה בקבוצו – "כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג ז), ידמה כי הוא מן הדגושים.

וכן בשורק: פִּעוּל – צִבּוּר, קִבּוּץ, נִחוּם, נִאוּף, פִּגּוּל, חִתּוּל, שִׁקּוּץ, חִבּוּק, "אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם" (עמוס ה כו), קִשּׁוּא מן "אֵת הַקִּשֻּׁאִים" (במדבר יא ה), שִׁכּוּל מן "בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ" (ישעיהו מט כ), קִבּוּץ – "יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ" (ישעיהו נז יג), גִּדּוּף – "וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים" (ישעיהו מג כח), "וְגִדּוּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן" (צפניה ב ח), בִּכּוּר – "בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם" (במדבר יח יג), צִבּוּר – "שְׁנֵי צִבֻּרִים" (מ"ב י ח), "נִכְמְרוּ נִחוּמָי" (הושע יא ח), "לִמֻּד מִדְבָּר" (ירמיהו ב כד), "לִמּוּדֵי יְיָ" (ישעיהו נד יג), "צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ" (במדבר יז ג), "וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי ג ח) והדומים להם. לא ישתנו. ויתכן להיות מזה המשקל "זֶרַע זֵרוּעַ" (ויקרא יא לז), "זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ" (ישעיהו סא יא), ובא בצרי מפני הרי"ש.

פּוֹעִיל – "וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל" (הושע יא ד), "וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה" (בראשית י כט). לא ישתנו.

פּוֹעָל – אוֹצָר, גּוֹזָל, שׁוֹשָׁן, תּוֹלָע, גּוֹרָל, עוֹלָם, כּוֹכָב, חוֹתָם, "מָגֵן וְכוֹבַע" (יחזקאל כז י), שׁוֹפָר, עוֹלָל, שׁוֹלָל, כלם והדומים להם קמוצי העי"ן. ובהסמכם פתוחים: "שׁוֹפַר תְּרוּעָה" (ויקרא כה ט), "אוֹצַר יְיָ" (יהושע ו יט), "כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם" (עמוס ה כו). ועם הכנוי ועם הקבוץ לא ישתנו: "יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב" (דברים כח יב), "חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ" (בראשית לח יח), "עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי" (שופטים א ג), "גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ" (משלי א יד), "וְאֵת הַכּוֹכָבִים" (בראשית א טז), "דֹּרוֹת עוֹלָמִים" (ישעיהו נא ט), "עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם" (איכה ד ד), "וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִים" (ירמיהו מו ד), "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים" (שמות טז כ), "הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים" (בראשית יג ה) שהאחד ממנו אֹהָל, "כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים" (ירמיהו כט יז), "עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (דברים לב יא), "אִישׁ לְאֹהָלָיו" (שופטים ז ח), "עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי" (איכה א ה), "וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ" (תהלים קלז ט). ובסמוך מבלי הכנוי העי"ן בשוא: "כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כב יז), "עַד עוֹלְמֵי עַד" (ישעיהו מה יז). ויש מהם שבאו בדגש ולא ישתנו בקבוץ ובכנוי: אוֹפַנִּים, שׁוֹשַׁנִּים, "אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת" (מ"א ז ל) "אוֹפַנֵּיהֶם" (יחזקאל י יב). ויש מהם שיקבצו בלשון נקבות: אוֹצָרוֹת, שׁוֹפָרוֹת, גּוֹרָלוֹת, ובסמוך העי"ן בשוא: "שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים" (יהושע ו ד), "אֹצְרוֹת בֵּית יְיָ" (מ"א יד כו). וכן תאמר גּוֹרְלוֹת. וכן עם הכנוי: "כָל אוֹצְרוֹתֶיךָ" (ירמיהו יז ג), "וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא" (משלי ח כא), "וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם" (שופטים ז ח). וכבר באו מהם פתחין זולתי הסמיכות: "כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ" (תהלים סח ג), "מָגֵן וְכוֹבַע תִּלּוּ בָךְ" (יחזקאל כז י), "אוֹפַן אֶחָד" (יחזקאל א טו), "צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַע" (יחזקאל כג כד), ורבי יהודה כתב: כּוֹבָע וקוֹבָע קמצין. ויש ספרים, "כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן" (יחזקאל א טז) פתח.

ויש בשורק: פּוּעָל – עוּגָב, אוּלָם, יוּקָשׁ מן "יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם" (קהלת ט יב), מוּעָד מן "וְרֶגֶל מוּעָדֶת" (משלי כה יט). ובאו פתחין: "לֵב הוּתַל הִטָּהוּ" (ישעיהו מד כ), "וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר֙" (יחזקאל יט ט). ובן-נפתלי קורא "בַסּ֙וּגַר֙" מלעיל בשני פשטין. "מַעֲשֵׂה שׁוּשַׁן בָּאוּלָם" (מ"א ז יט), "וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו" (ירמיהו יז ח), ואוּלָם לעולם קמץ ואפילו בסמיכות: "אוּלָם הָעַמּוּדִים" (מ"א ז ו), "וְאוּלָם הַכִּסֵּא" (מ"א ז ז).

ובזה המשקל בדגש: פֻּעָל בשורק או בקמץ-חטף – "מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן" (שה"ש ז ב), "לֻקָּח מֵאִתָּךְ" (מ"ב ב י), "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג ב), "לַנַּעַר הַיּוּלָּד" (שופטים יג ח). סֻלָּם, גּוּמָּץ. ובאו "הַיּוּלָּד", "גּוּמָּץ" (קהלת י ח) בו"ו עם הדגש.

פֻּעֹל בדגש ובחולם – "אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ" (ישעיהו ט ג), הנפרד ממנו סֻבֹּל. ועם התי"ו בזה המשקל: כֻּתּוֹנֶת "אֶת הַכֻּתֹּנֶת" (בראשית לז לא). וכן מזה המשקל "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ" (ירמיהו ד ז), הנפרד ממנו סֻבֹּךְ, והיה לו לומר סֻבֳּכוֹ הבי"ת בקמץ-חטף, אלא שהספיק לו בשוא לבדו להקל, כמו שאמרו מכֻּתֳּנוֹת: "וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתְּנֹתָם" (ויקרא י ה עי"ש) התי"ו בשוא לבדו בלא קמץ-חטף. ואפשר שיהיה הנפרד מן "סֻבְּכוֹ" – "תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה" (ש"ב יח ט), כמו מן גּוֹדֶל – גֻּדְלוֹ, ומן קוֹמֶץ – קֻמְצוֹ, והדגש לתפארת.

פָּעִיל – נָזִיר, נָזִיד, חָרִישׁ, קָצִיר, בָּצִיר, גָּדִישׁ, שָׁמִיר, שָׁלִישׁ, שָׂכִיר, אָבִיר, כי הסמוך "אֲבִיר יַעֲקֹב" (בראשית מט כד), נָדִיב, פָּתִיל, סָרִיס. ובדברי רז"ל מָלִיחַ שם-תאר לדבר הנמלח: "בָּשָׂר הַמָּלִיחַ", וכן אמרו שם תאר למוֹלֵח: מֵלִיחַ, באמרם "מֵדִיחַ וּמֵלִיחַ" (חולין קיג א עי"ש). ונהגו לקרוא "מֵלִיחַ" המ"ם בצרי כמו "מֵדִיחַ" לזוג המלות, או להפריד בין הנמלח והמולח. כלם קמוצים הפ"א. ובסמוך הפ"א בשוא: "סְרִיס פַּרְעֹה" (בראשית לז לו), "כִּשְׂכִיר שָׁנָה" (ויקרא כה נג). וכן עם הכנויים ובקבוץ הפ"א בשוא: "חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ" (בראשית לח יח), "גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ" (ירמיהו מו כא), "אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה" (בראשית מ ז), "זַכּוּ נְזִירֶיהָ" (איכה ד ז) וכן כלם. ובאו מהם בקמץ עם הכנוים שלא כמשפט: "בִּדְקַר שָׁלִשׁהֹ" (מ"ב ט כה), "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות יד ז), "וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו" (שמות טו ד), והיה זה השנוי להבדיל ביניהם ובין "וַיִּשְׁלַח שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים" (מ"ב א יג), "יוֹם שְׁלִישִׁי" (בראשית א יג) שהוא תאר למספר השְׁלֹשָׁה. ויש במשקל הזה שהוא דגוש בקבוצו: שְׂעִפִּים (איוב ד יג), נְחִתִּים (מ"ב ו ט), חֲבִתִּים (דה"א ט לא), והדגש בהם תמורת הנח.

ויש על המשקל הסמוך הזה: פְּעִיל – מְחִיר, אֱוִיל, כְּסִיל, יְדִיד, כְּלִיל, עֲוִיל, חֲסִין. אחד בסמוך ובמוכרת. ולנקבה כמו מן גְּבִיר – גְּבִירָה או גְּבֶרֶת.

ויש פַּעִיל בדגש – אַבִּיר, כַּבִּיר, אַמִּיץ, אַדִּיר, פַּטִּישׁ, שַׁלִּיט, לַפִּיד, סַפִּיר, "בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת" (תהלים עד ו), צַדִּיק, סָרִיס – לולי הרי"ש היה דגש. כלם לא ישתנו בסמוך ובמוכרת ובכנוי: "וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו יד), "עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו" (בראשית מ ב). וכן עָרִיץ מזו הגזרה, כי לא נשתנה: עָרִיצִים. ושלמ"ד שלו אל"ף: "שַׂגִּיא כֹחַ" (איוב לז כג). ולנקבה כמו מן אַדִּיר – אַדִּירָה או אַדֶּרֶת, ומן שַׁלִּיט: שַׁלִּיטָה או שַׁלֶּטֶת.

פֵּעוֹל – אֵזוֹר, אֵזוֹב, אֵפוֹד. ונכתב הנח אשר אחר הצרי: "כִּי עֵירֹם אָנֹכִי" (בראשית ג י); "וְעֵרוֹם כִּסָּה בָגֶד" (יחזקאל יח טז), "בִּהְיוֹתֵךְ עֵרֹם וְעֶרְיָה" (יחזקאל טז כב), "כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג ז) – אלו תאר, וכן השם: "וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל" (דברים כח מח). זה המשקל הוא אחד עם אשר הוא בשורק: פֵּעוּל – אֵהוּד, "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (דברים לב כ), "אֵטוּן מִצְרָיִם" (משלי ז טז), "אֵבוּס בְּעָלָיו" (ישעיהו א ג), "בֵּית הָאֵסוּר" (ירמיהו לז טו). כלם שוים בסמוך ובמוכרת: "וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו" (ישעיהו ה כז), "אֵפוֹד בָּד" (ש"א ב יח). אבל "אִם יָלִין עַל אֲבוּסֶךָ" (איוב לט ט) אינו מזו הגזרה. ואפשר שיהיה מזו הגזרה וישתנה בכנוי לרוב התנועות ולא ישתנה בסמיכות, ואפשר כי כן ישתנה בקבוץ: אֱבוּסִים, אֱזוֹבִים, אֱפוֹדִים, אֱזוֹרִים. וכן אמר בעל השיר:^[10] "אֵיכָה אֱזוֹבֵי קִיר בְּיָם נִנְעָרוּ". ובדברי רז"ל: "אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה אֵשׁ, מַה יַּעֲשׂוּ אֵיפֹה אֱזוֹבֵי קִיר" (מועד קטן כה ב). וכן "עֵד אֱמוּנִים" (משלי יד ה) מן "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (דברים לב כ), "וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו" (שופטים טו יד) מן אֵסוּר. ועֵרוֹם לא נשתנה בקבוץ: "כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג ז), לקיים הנח, אף על פי שאיננו יסודי בו, אם היה בחירק שלא תפול היו"ד בקבוץ ובכנוי, או יהיה מן הדגושים כמו שכתבנו.

פּוֹעֹל – "בֵית חֹרוֹן" (יהושע יח יד).

פּוּעֵל – "וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם" (מ"ב ד ח), וסמיכות היחשׂ ממנו: "הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז" (מ"ב ד כה). ובדגש: "וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה" (דה"א ז כד). ואפשר שיאמר במשקלו האחד מן כֻּסְּמִים (יחזקאל ד ט) – כֻּסֵּם, או יהיה מקובץ מן כֻּסֶּמֶת.

[שמות עם תוספת בסוף]

פּוֹעְלוּ – "עַזְרִיקָם בֹּכְרוּ" (דה"א ח לח). ואמר רבי יונה כי "תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א ב) הנכון בהם תֹּהְיוּ, בֹּהְיוּ.

פְּעוּלִי – יְהוּדִי, ולרבים יְהוּדִים, והנכון יְהוּדִיִּים, ולהקל נפל יו"ד-היחשׂ ברבים.

פָּעְלִי – חָפְשִׁי, נָכְרִי, "וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי" (ש"ב כד ו). ולרבים נָכְרִים, חָפְשִׁים. ונָעֳמִי מזו הגזרה, ולהקל על העי"ן הוסב הקמץ-חטף תחת העי"ן, והנו"ן בקמץ-רחב כמשפט.

וכן בחירק הפ"א: פִּעְלִי – עִבְרִי, מִצְרִי, תַּחְתִּי בפתח מפני החי"ת.

ובסגול: "מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" (איוב לח לו). וממשקל זה "וְהוּא פֶלִאי" (שופטים יג יח), אלא שנח האל"ף.

ובשוא: פְּנִימִי, אֱדוֹמִי, עֲרִירִי. ולרבים: עִבְרִים, מִצְרִים.

ובכלם נפל יו"ד-היחשׂ מהם לפגישת שני יו"דין כאחת לכובד קריאתם, והיו ראויים יְהוּדִיִּים, חָפְשִׁיִים, נָכְרִיִּים, עִבְרִיִּים, מִצְרִיִּים, פְּנִימִיִּים, עַרִירִיִּים, אֱדוֹמִיִּים, כמו שבאו גם כן "אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ" (שמות ג יח), "וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר" (עמוס ט ז), "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי" (עמוס ט ז), "תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם" (בראשית ו טז) – עם יו"ד-היחשׂ. אבל ב"תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם" נפלה יו"ד הרבים. "אוֹ הָעִבְרִיָּה" (דברים טו יב), "רוּת הַמֹּאֲבִיָּה" (רות ד י). או יאמר בתי"ו בנוח היו"ד, כמו "בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית" (ויקרא כד יא), "נַעֲמָה הָעַמֹּנִית" (מ"א יד כא). והרבות: "הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת" (שמות א יט), "מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת" (מ"א יא א), ומ"ם "עַמֳּנִיּוֹת" בקמץ-חטף מקום חולם עַמּוֹן להקל מפני אריכות המלה.

וכן "אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי" (שמות ד יד) מזו הגזרה, כי משפטו בתשלום למ"ד-הפֹעל לִוְיִי בפלס עִבְרִי או לְוִיִּי בפלס עֲרִירִי, אֱדוֹמִי, כי הקבוץ בשוא, והפילו היו"ד למ"ד-הפֹעל לכובד קריאתם כמו שעשו גם כן באמרם "לְכַרְמִי מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי" (במדבר כו ו), "לְגוּנִי מִשְׁפַּחַת הַגּוּנִי" (במדבר כו מח), הספיקו ביו"ד אחד והפילו האחרת, כי משפטם בשני יו"דין. וכן כשהשם סופו ה"א נחה יפילוה בלא תמורה פעמים להקל, ואמר מן תִּמְנָה – "חֲתַן הַתִּמְנִי" (שופטים טו ו), ומן בְּרִיעָה – "מִשְׁפַּחַת הַבְּרִיעִי" (במדבר כו מד). ופעמים ימירוה בתי"ו ואמרו מן צָרְעָה – "הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי" (דה"א ב נג). ופעמים ימירוה בנו"ן ואמרו "לְפֻוָה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי" (במדבר כו כג), "לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי" (במדבר כו כ), ואמרו מן שִׁלֹה – "אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי" (מ"א יא כט), ומן גִּלֹה – "אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי" (ש"ב טו יב). ופעמים ישאירוהו עם הה"א מבלי יו"ד-היחשׂ – "לְיִמְנָה מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנָה" (במדבר כו מד), לִמְנַשֶּׁה מִשְׁפַּחַת הַמְנַשֶּׁה. וכן הפילו הנו"ן שבאחרית המלה ואמרו "לְנַעֲמָן מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי" (במדבר כו מ). והרבים: לְוִיִּם ביו"ד השרש לבד, והיה ראוי על המנהג לְוִיִּים בשני יו"דין, ועל התשלום לְוִיִּיִּים בשלש יו"דין.^[11] וזה היו"ד שהוא יו"ד-היחשׂ ברוב השמות שתבא בהן לא יתכן המלה זולתה כמו אלה שזכרנו. ויש שיאמר גם כן עם היו"ד וזולתה, כמו אַכְזָרִי שיאמר גם כן אַכְזָר. וכן שֵׁנִי מזו הגזרה, והיה ראוי שְׁנִיִּי כמו שְׁלִישִׁי, רְבִיעִי, חֲמִשִׁי. וכן שִׁשִּׁי היה ראוי שִׁשִּׁיִּי, ולהקל נפל יו"ד למ"ד-הפֹעל. ובקבוץ מן שֵׁנִי – שְׁנִיִּים ומן שִׁשִּׁי – שִׁשִּׁיִּים עם יו"ד השרש ויו"ד היחס, ואם היה על התשלום עם יו"ד הרבים: שְׁנִיִּיִּים, שִׁשִּׁיִּיִּים – בשלש יו"דין.

פַּעְלַי – "נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי" (ש"ב כג לז), "פַּעֲרַי הָאַרְבִּי" (ש"ב כג לה), "מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי" (ש"ב כג כח), "אַלְלַי לִי" (מיכה ז א). וכתב אדוני אבי ז"ל, "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא" (משלי כח כג) תאר מזה המשקל, והוא תאר לאדם הנסוג אחור, והיו"ד נוספת על שם-התאר כיו"ד "וַחֲשׂוּפַי שֵׁת" (ישעיהו כ ד) אם הוא יחיד. וכבר כתבנו (לעיל יא ע"א) שהוא רבים, משפטו וַחֲשׂוּפִים. ומזה המשקל עוד שַׁדַּי, בתשלומו שַׁדְדַי.

פִּעְלָה – אִמְרָה, שִׂמְלָה, שִׁמְחָה, שִׁפְחָה, מִשְׁחָה, שִׁכְבָה, אִבְחָה, כִּבְשָׂה, כִּשְׂבָּה, כִּלְיָה מן "כִּלְיוֹת חִטָּה" (דברים לב יד), שִׁבְיָה, בִּרְיָה מן "הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר" (ש"ב יג י), קִרְיָה, פִּשְׁתָּה, שִׂמְחָה, וכן חִטָּה, הראוי חִנְטָה. ונמשך פ"א-הפֹעל בטעם במלת "לְשִֽׁמְמָה וּשְׁמָמָה" (יחזקאל לה ז). וכן אַהֲבָה, אַחֲוָה, פַּחְדָה, שַׁאֲרָה, נַעֲרָה, רַחְצָה, אַמְצָה, עַלְוָה, עַוְלָה, "וְעַנְוָה צֶדֶק" (תהלים מה ה) בפתח מפני אות גרונית, וכן בלא אות גרונית בפתח שַׂלְמָה, שַׂמְלָה, שַׁלְוָה, "וְכַבְשָׂה אַחַת" (ויקרא יד י). ובסמוך תשוב הה"א לתי"ו ו למ"ד-הפֹעל בפתח – "שִׁפְחַת שָׂרַי" (בראשית טז ח), "וְאַהֲבַת עוֹלָם" (ירמיהו לא ב), "כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה" (משלי ל ה), "אִבְחַת חָרֶב" (יחזקאל כא כ). וכן בסגול הפ"א עם אות גרונית: חֶלְקָה, חֶלְיָה, עֶדְנָה, עֶרְיָה, עֶרְוָה, חֶרְפָּה. וממשקל זה: "מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי" (איוב ו ח), "וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם" (תהלים קו טו). ובסמוך: "חֶלְקַת הַשָּׂדֶה" (בראשית לג יט), "חֶרְפַּת עוֹלָם" (ירמיהו כג מ), "עֶרְוַת אָבִיךָ" (ויקרא יח ז). ובקבוץ: כְּבָשׂוֹת, שְׂמָלוֹת, שְׁפָחוֹת, כְּלָיוֹת, "וְרוּחַ סְעָרוֹת" (יחזקאל יג יא), קְעָרוֹת, "וּנְעָלוֹת בָּלוֹת" (יהושע ט ה), אפשר שהנפרד ממנו נַעֲלָה בפלס נַעֲרָה, או יהיה הנפרד נַעַל, ויקובץ בלשון זכרים ובלשון נקבות. ובסמוך: "כִּבְשֹׂת הַצֹּאן" (בראשית כא כח), "כִּלְיוֹת חִטָּה" (דברים לב יד), "נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר" (אסתר ד ד). ומזה המשקל: "וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם" (יחזקאל לו יא). ובא "נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת" (ירמיהו מח מא) בחירק הרי"ש ודגש היו"ד למורת הנח, כי היה דינו בשקל כְּלָיוֹת, או הוא משקל אחר. ובכנוי: "וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ" (דברים כד יג), "הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ" (תהלים קמז טו), ובסגול: "בִּצַּע אֶמְרָתוֹ" (איכה ב יז), אף על פי שהנפרד בחירק, כי הכל שוה במשקל. "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה" (דברים ח ד) – הלמ"ד בקמץ, וכן בכל השמות, אבל בפעלים הלמ"ד בפתח: "חִבְּלָה יְלָדַתְךָ" (שיר השירים ח ה), כמו שכתבנו. "הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ" (בראשית טז ג), "וְתַעְלֹזְנָה כִלְיוֹתָי" (משלי כג טז), "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ" (בראשית כד סא), וכן כל הכנויים בזה הדרך, וכן כל שם שסופו ה"א הנקבה תשוב תי"ו בסמוך ובכנוי, וכן בקבוץ ו"ו-תי"ו זולתי מעטים כמו שכתבנו. ופִּשְׁתָּה יקבץ בלשון זכרים – פִּשְׁתִּים, וכן מן חִטָּה – חִטִּים, ובכנוי נגרעה ממנו הה"א הנקבה ולא הומרה תי"ו כמשפט משקלו ואמרו "צַמְרִי וּפִשְׁתִּי" (הושע ב ז), והיה לו לומר וּפִשְׁתָּתִי על המנהג, ונהגו בו מנהג סֻכֹּה כמו "וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ" (איכה ב ו), "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה" (תהלים כז ה). וכן אמרו מן תְּבוּנָה "כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים" (הושע יג ב). ורז"ל נשתמשו בו עם נו"ן בסוף באמרם "כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אִין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן" (משנה שבת ב ג). וכן נשתמשו בו עם הכנוי בנו"ן: "גָּמָל הָעוֹבֵר וְהִדְלִיק פִּשְׁתָּנוֹ אֶת הַבִּירָה" (משנה בבא קמא ו ו). או יהיה "פִּשְׁתִּים", "פִּשְׁתִּי" משקל אחר: פִּשְׁתֶּה בסגול, על משקל לִבְנֶה, אִשֶּׁה, והה"א בזה המשקל תפול בקבוץ ובכנוי. ויתכן להיות מזו הגזרה מִנְחָה, והראיה מה שנהגו לקרוא במשנה "מְנָחוֹת" המ"ם בשוא, להורות כי שרשו מנח כמו שִׁפְחָה ששרשו שפח. ואלו היה שרשו נחה והמ"ם נוספת, היה ראוי לקרוא מִנְחוֹת המ"ם בחירק, כמו מִצְוֹת, או בפתח כמו מַרְאוֹת. ויתכן להיות מזאת הגזרת "וְיַעֲלַת חֵן" (משלי ה יט), יאמר במוכרת יַעֲלָה ובפלס נַעֲרָה, וכן נהגו בעלי השיר בשיריהם לקרוא יַעֲלָה. גם יתכן להיות "וְיַעֲלַת חֵן" מן יְעֵלִים, והסמוך "יַעֲלֵי סָלַע" (איוב לט א), כמו מן לְבֵנִים – לִבְנֵי, "לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם" (שמות ה יט), "לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד י), ואם כן יהיה המוכרת מן "יַעֲלַת חֵן" יְעֵלָה בפלס לְבֵנָה, וזהו דעת רבי יעקב בן אלעזר, ותפש על הראשונים בעלי השיר שאמרו יַעֲלָה בפלס נַעֲרָה. והנשיא הרופא רבי יצחק בן באן בנשת חזק דברי הראשונים בעלי השיר שאמרו יַעֲלָה, כי כמוהו "בְּנוֹת יַעֲנָה" (ישעיהו יג כא), "כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר" (איכה ד ג).

פָּעְלָה – עָצְמָה, עָרְמָה, חָכְמָה, קָרְחָה, חָרְבָּה, עָרְלָה, שָׁפְכָה, כָּתְנָה מן "וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ" (שמות לט כז), מָשְׁחָה מן להיות להם משחתם. והסמוך: "חָכְמַת חֲכָמָיו" (ישעיהו כט יד), "בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ" (ישעיהו מז ט). והכנוי: עָצְמָתִי, "וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי" (ישעיהו י יג). וכן הקבוץ: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה" (משלי א כ), "עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים" (ש"א יח כה) אחד בסמוך ובמוכרת. אבל "אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת" (יהושע ה ג) הוא משקל אחר. ובשורק: טֻמְאָה – "וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו" (ויקרא ז כ), "אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ" (ויקרא יט כ), חֻמְצָה – "מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ" (הושע ז ד), או הוא מקור. ובתי"ו מקום ה"א בזה המשקל: מָחֳרָת, ומפני החי"ת שהיא גרונית הוסב הקמץ-חטף תחתיה, "וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת" (במדבר יא לב), "וַיְהִי מִמָּחֳרָת" (בראשית יט לד). והוא קמץ אלא אם כן הוא סמוך – "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח" (במדבר לג ג).^[12] ובא שהעי"ן שלו גרונית ולא הוסב הקמץ תחתיה: "וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה" (איוב לא מ) ואל"ף נחה. והָלְאָה מזה המשקל, אלא ששב הקמץ-חטף לקמץ-רחב כמו שבא גם כן בצווי הקל "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי" (תהלים פו ב) בקמץ-רחב תחת קמץ-חטף ב"שֳׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם" (דה"א כט יח).

פְּעָלָה – גְּעָרָה, קְעָרָה, צְדָקָה, בְּרָכָה. ובא הפ"א בקמץ-חטף: "בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מ"ב ב א). וכן הוא האחד מן "כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת" (יחזקאל יג ד) – חֳרָבָה, כי מן חָרְבָּה יאמר חָרְבּוֹת בסמוך ובמוכרת. וסמוך הפ"א בחירק: "צִדְקַת הַצַּדִּיק" (יחזקאל יח כ), "בִּרְכַּת יְיָ" (בראשית לט ה).^[13] וכן בכנוי ובקבוץ הפ"א בשוא: הולך צדקות, "כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד" (תהלים כא ז), ובסמוך: "אֵת כָּל צִדְקוֹת יְיָ" (ש"א יב ז), "בִּרְכֹת אָבִיךָ" (בראשית מט כו) – הפ"א בחירק. וכן בכנוי: "וְלֹא תִזָּכַרְןָ צִדְקֹתָו" (יחזקאל ג כ). ואם עי"ן-הפֹעל אות גרונית פ"א-הפֹעל בפתח: "גַּעֲרַת חָכָם" (קהלת ז ה), "קַעֲרַת כֶּסֶף" (במדבר ז יג), "קַעֲרֹת כֶּסֶף" (במדבר ז פד). ומזה המשקל: "מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל" (ש"א כו יב) – רְאָשׁוֹת בפלס קְעָרוֹת, אלא שזה בא בשני סימני רבוי, כמו שכתבנו במשקל פֵּעַל. ומזו הגזרה "וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ" (ויקרא יא ח) "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ" (דברים כא כג), הנפרד נְבָלָה בקמץ, ואלו היה נְבֵלָה בצרי היה עם הכנוי נְבֵלוֹת, נְבֵלוֹתָם בצרי, כמו שיתבאר במשקלו. ומצאנו בזו הגזרה מלה שלא נשתנית בסמיכות: מְעָרָה, והקבוץ מְעָרוֹת, ובסמיכות כמו כן "וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים" (ישעיהו ב יט), "אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג ט), "אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם" (ש"א כב א), "בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה" (מ"ב יח יז), וכן "מְצָדוֹת סְלָעִים" (ישעיהו לג טז), "בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי" (ש"א כג כט). ואפשר כי מְצָדוֹת לא נשתנה מפני כובד הקריאה אם היה אומר מִצְדוֹת הפ"א בחירק ושוא הצד"י, וכן "וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו" (שמות כה כט), והיה דינם להשתנותו בפתח פ"א-הפֹעל מפני האות הגרונית – מַעֲרָה, מַעֲרוֹת, קַעֲרוֹתָיו, כמו "מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה" (ישעיהו ל יז), "סַעֲרַת יְיָ" (ירמיהו כג יט), "קַעֲרֹת כֶּסֶף", וכן היה ראוי לומר מִצְדוֹת הפ"א בחירק. וכן לא נשתנה "מְנָיוֹת הַלְוִיִּם" (נחמיה יג י), "מְנָאוֹת הַתּוֹרָה" (נחמיה יב מד), ואולי אלה באו כן להקל על היו"ד ועל האל"ף כי תכבד קריאתם אם היה פ"א-הפֹעל בחירק, וכן מְצָדוֹת תכבד קריאתה אם היה פ"א-הפֹעל בחירק כמו שכתבנו.

פֶּעָלָה – הפ"א בסגול כי היה ראוי להדגש העי"ן, והיה הפ"א פתח, ובא פתח-קטן תחת פתח-גדול לתקון הקריאה מפני קמץ העי"ן. נֶחָמָה – "זֹאת נֶחָמָתִי" (תהלים קיט נ), והקבוץ נֶחָמוֹת. "וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה" (ישעיהו סה כג), "עִיר וּבֶהָלוֹת" (ירמיהו טו ח). בֶּהָרָה – בֶּהָרוֹת, נֶאָצָה – נֶאָצוֹת, "לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן" (במדבר כא כח), וכן כֵּהוֹת הראוי להיות כֵּהָיוֹת כמו "וּבְכָל גֵּאָיוֹת" (יחזקאל לא יב), אלא שכֵּהָיוֹת ובגֵּאָיוֹת פ"א-הפֹעל בצרי. וכל אלה מהדגושים אלא שאין אות הגרון מקבלת דגש. ובסמיכות ובכנוי ובקבוץ לא ישתנו. ובא פ"א-הפֹעל בקמץ: "שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל נָאָצוֹתֶיךָ" (יחזקאל לה יב), או הוא משקל כַּפָּרָה. ו"לַהֲבוֹת אֵשׁ" (תהלים כט ז) אינו מזו הגזרה כי אם מגזרת לָהֶבֶת כמו שאנו עתידים לבאר, כי מזה המשקל יאמר לֶהָבוֹת במוכרת ובסמוך. ואפשר שיהיה "לַהֲבוֹת אֵשׁ" מזו הגזרה ונשתנה בסמיכות, כמו "בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת" (איוב כד יז) מן בַּלָּהָה, בַּלָּהוֹת.

פְּעֵלָה – אֲבֵדָה, גְּזֵלָה, אֲפֵלָה, חֲשֵׁכָה, שְׁאֵלָה, בְּהֵמָה, נְבֵלָה, לְבֵנָה, תְּאֵנָה, בְּרֵכָה. זה המשקל הוא קרוב אל משקל פֶּעָלָה שזכרנו, ולא ישתנו בו התנועות גם כן בסמוך ובכנוי ובקבוץ: "לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ" (דברים כב ג), "טְמֵאַת הַשֵּׁם" (יחזקאל כב ה), "שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי" (אסתר ה ז), "מַה שְּׁאֵלָתֵךְ" (אסתר ה ו), "נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" (ישעיהו כו יט), "גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ" (הושע ב יד), "בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח" (נחמיה ג טו). ויש שנשתנה: "אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה" (ויקרא ה ב), "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ" (דברים כא כג), "וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם" (במדבר ג מא), "בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ג מא), "מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי" (איוב ו ח), או הם משקל אחר כמו שכתבנו. אבל "תַּחַת בְּהֶמְתָּם" (במדבר ג מה), "וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ" (דברים ה יד) אינו נגזר מן בְּהֵמָה, כי אם מן בְּהֶמֶת ואם לא נמצא יאמר על משקל דְּבֶלֶת, כי הה"א תהפך לתי"ו רפה לא לדגושה כאשר הודעתיך. והקבוץ פעמים ישתנה בסמיכות, כמו מן חֲצֵרוֹת – "בְּחַצְרוֹת בֵּית יְיָ" (תהלים קטז יט), "בְּחַצְרוֹת בֵּית יְיָ" (דה"ב כג ה), ומן בְּאֵרוֹת – "בֶּאֱרֹת חֵמָר" (בראשית יד י). ופעמים לא ישתנה, כמו "בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי" (דה"א כח ו), "בְּרֵכוֹת מָיִם" (קהלת ב ו), "בְּאֵרֹת הַמַּיִם" (בראשית כו יח), כמו שהודעתיך בשקל פָּעֵל. ולְבֵנָה יקובץ בלשון זכרים: לְבֵנִים, אף על פי שהמלה בלשון נקבה, כמו מן חִטָּה – חִטִּים, נְמָלָה – נְמָלִים, ובסמוך לִבְנֵי, וכן בכנוי: "לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם" (שמות ה יט). וכן סמיכות היחידה: "לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד י). או יאמר לְבֵנַת, כמו "אֲבֵדַת אָחִיךָ" (דברים כב ג), כי ישתנה כמו שהודעתיך, ואפשר שיהיה "לִבְנַת הַסַּפִּיר" המוכרת ממנו לְבָנָה בקמץ כמו צְדָקָה, לפיכך נשתנה. אבל תְּאֵנָה לא נשתנית תנועתה בסמיכות הקבוץ מפני האל"ף, "כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת" (ירמיהו כד ב), "וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם" (עמוס ד ט).

פִּעְלֶה – "מַקַּל לִבְנֶה" (בראשית ל לז), "תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה" (הושע ד יג). ובא בסגול עם הה"א כמו עֻלְפֶּה, תָּפְתֶּה. "צִחֵה צָמָא" (ישעיהו ה יג) צרי מפני הסמיכות. וכן כל המשקל לא ישתנה בסמיכות כי אם מסגול לצרי. וכן "אִשֶּׁה לַייָ" (שמות כט יח) סגול, "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ" (ויקרא א ט) צרי. ואִשֶּׁה בתשלומו אִשְׁשֶה, וכן צִחֶה – צִחְחֶה על משקל לִבְנֶה. ובקבוצם יפול הה"א ויאמר לִבְנִים, אִשִּׁים, עֻלְפִּים, צִחִים. ובסמוך: לִבְנֵי, עֻלְפֵּי, צִחֵי, "אִשֵּׁי יְיָ" (ויקרא ד לה). וכן עם הכנוים: לִבְנָיו, לִבְנֶיךָ וכן כלם בחירק.

פַּעָלָה בדגש – כַּפָּרָה, יַבָּשָׁה, חַטָּאָה, בַּקָּשָׁה, בַּקָּרָה – "כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ" (יחזקאל לד יב), פָּרָשָׁה – "וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי" (אסתר י ב), והפ"א קמוצה לתשלום הדגש. ויתכן מזה "אֶת כָּל נָאָצוֹתֶיךָ" (יחזקאל לה יב), וכבר כתבנוהו עם נֶחָמָה. בַּצָּרָה – "עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת" (ירמיהו יד א). וי"מ כן "לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (תהלים ט י). בַּלָּהָה, בַּלָּהוֹת וכן כלם. ובסמיכות הקבוץ העי"ן בשוא – "כִּי יַכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת" (איוב כד יז), והוא קל. ומזה המשקל: "וְנָתַתִּי יְאֹרִים חָרָבָה" (יחזקאל ל יב), "מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה" (בראשית ז כב) ולולי הרי"ש היה דגש. וכן מזה המשקל "יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ" (דברים לג ג), האחד דַּבָּרָה, והקבוץ דַּבָּרוֹת, ובסמוך דַּבְּרוֹת על משקל "בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת" (איוב כד יז), אלא שהוא קל. ועם הכנוי: דַּבְּרוֹתָיו, דַּבְּרוֹתֶיךָ.

פַּעוּלָה בפתח ובשורק – חַבּוּרָה, בַּכּוּרָה מן "כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת" (ירמיהו כד ב), בַּטּוּחָה מן "וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל" (איוב יב ו), קַשּׁוּבָה מן "תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת" (תהלים קל ב), רַתּוּקָה מן "בְּרַתּוּקוֹת זָהָב" (מ"א ו כא), "וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה" (ישעיהו ה כה), "וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם" (שיר השירים ד ב). ובחירק פ"א-הפֹעל: "כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ" (הושע ט י), גִּדוּפָה מן "וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל תֵּחָתּוּ" (ישעיהו נא ז), מִלּוּאָה – "מִלֻּאַת אֶבֶן" (שמות כח יז).

פּוֹעֵלָה – תּוֹעֵבָה, שׂוֹרֵקָה, סוֹחֵרָה, שׁוֹמֵמָה, ובשוא עי"ן-הפֹעל: סוֹלְלָה, בּוֹגְדָה. והקבוץ: תּוֹעֵבוֹת, שׁוֹמֵמוֹת לא תשתנה תנועתם – "תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת" (יחזקאל ח ו), "נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת" (ישעיהו מט ח). והסמוך ישתנה: "תּוֹעֲבַת יְיָ" (דברים יב לא), "שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר" (ישעיהו סא ד). ובכנוי: תּוֹעַבְתּוֹ, תּוֹעַבְתֶּךָ וכולי, תּוֹעֲבוֹתָיו וכולי, "וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ" (דניאל ט יח). וקבוץ סוֹלֵלָה: "הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר" (ירמיהו לב כד). וקבוץ בּוֹגֵדָה: "אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת" (צפניה ג ד).

פִּעוֹלָה – בְּשׂוֹרָה, עֲבוֹדָה, חֲגוֹרָה, אֲגוֹרָה – "לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף" (ש"א ב לו). לא ישתנו.

פְּעִילָה – אֲכִילָה, שְׁנִינָה, נְגִינָה. ומן הדגושים והם שנבלע בהם הנח בדגש: "תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה" (ישעיהו כט ב), כְּלִמָּה, שְׁמִטָּה, קְהִלָּה, "אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי" (מ"א יא כט), עֲנִיָּה, "שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן" (ישעיהו נב ב), עֲלִיָּה, שְׁתִיָּה, "מָה אִמְּךָ לְבִיָּא" (יחזקאל יט ב), צְדִיָּה, צְבִיָּה, גְּדִיָּה, שְׂכִיָּה, נְשִׁיָּה, טְרִיָּה. לא ישתנו. והקבוץ: "שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה" (ישעיהו ב טז), "וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים" (ירמיהו כב יד), שְׁבִיּוֹת, צְדִיּוֹת, גְּדִיּוֹת – "וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ" (שיר השירים א ח). ואפשר שיהיה מזה המשקל "נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת" (ירמיהו מח מא), יאמר האחד ממנו קְרִיָּה בשוא הקו"ף.

פִּעִלָּה – עִלִּיָּה, צִפִּיָּה – "בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ" (איכה ד יז), "גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת" (יהושע טו יט). ואפשר שיהיה הנפרד מן עִלִּיּוֹת עִלִּית. היו"ד בהם למ"ד-הפֹעל תמורת הה"א. ויתכן שהיו"ד יו"ד-היחשׂ כיו"ד תְּרוּמִיָּה, שְׁלִשִׁיָּה, והיו"ד למ"ד-הפֹעל נבלעת ביו"ד-היחש הדגושה.

פּוּעִלָה – דֻּמִיָּה.

פּוּעָלָה – אֻרָוָה אחד מן "וְאֻרָוֹת לְכָל בְּהֵמָה" (דה"ב לב כח). ובסמוך: "אֻרְוֹת סוּסִים" (מ"א ה ו). ובמשקל הזה שם בדברי רבותינו ז"ל חֻתָּלָה: נתנן מְחֻתָּלוֹת.

פְּעֻלָּה – סְגֻלָּה, אֲדֻמָּה, חֲתֻלָּה – "וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ" (איוב לח ט), אֲלֻמָּה, חֲמֻלָּה, רְכֻלָּה, עֲגֻלָּה, כְּבֻדָּה, עֲבֻדָּה, כלם לא ישתנו.^[14]

פְּעוּלָה – אֲרוּכָה, מְלוּכָה, נְחוּשָׁה, גְּדוּפָה, שְׁמוּעָה, "וְרַבָּה הָעֲזוּבָה" (ישעיהו ו יב), גְּבוּרָה, יְצוּקָה מן "יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ" (מ"א ז כד), חֲלוּשָׁה, יְשׁוּעָה. לא ישתנו.

פְּעֶלֶת – דְּבֶלֶת, עֲטֶרֶת, גְּבֶרֶת, עֲקֶרֶת, עֲשֶׂרֶת עֲצֶרֶת, "בְּרֶדֶת הַיָּעַר" (ישעיהו לב יט), פְּחֶתֶת, כלו בסגול. ויש מהם בצרי עי"ן-הפֹעל: תְּכֵלֶת, חֲמֵשֶׁת, "נָטָף וּשְׁחֵלֶת" (שמות ל לד), וכן אֵשֶׁת, שֵׁשֶת צרי וסגול. וכן יאמר בֶּהֶמֶת, יְבֶמֶת, ואם לא נמצאו חבורם אל הכנוים יוכיח: בְּהֶמְתְּךָ, בְּהֶמְתָּם, יְבִמְתּוֹ, יְבִמְתְּךָ. כי אם היו מחוברים מן בְּהֵמָה, יְבָמָה, היתה התי"ו רפה כמו שכתבנו. וכן "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ" (שמות ג כב) חובר מן שְׁכֶנֶת, וכן "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ" (מלאכי ב יד) מן חַבֶּרֶת. ובכנוי ישאר בסגול כמו אלה שזכרנו, או ישוב חירק כמו אלה שזכרנו. וכן "שָׂרַי גְּבִרְתִּי" (בראשית טז ח), "כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ" (ישעיהו כד ב) בחירק, ובקבוץ: עֲקָרוֹת, עֲטָרוֹת, ובסמוך: עַקְרוֹת, עַטְרוֹת. וכן בכנוי: עַטְרוֹתָיו, עַקְרוֹתָיו. ומזו הגזרה: "וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ" (ש"ב ו כב), "וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו" (בראשית כ יז), "וְאַמְהֹתֶיהָ מְנַהֲגוֹת" (נחום ב ח), היחידה מהם אֲמֶהֶת בפלס גְּבֶרֶת, ולהקל על הלשון אמרו אָמָה ולא אמרו אֲמָהָה ולא אֲמֶהֶת, והפילו הה"א והתי"ו והונחה הה"א כמשפט, ועשו כנוי היחיד מן אָמָה – אֲמָתוֹ, אֲמָתְךָ, וכנוי הרבות מן אֲמֶהֶת אמרו אֲמָהוֹת ולא אמרו אָמוֹת.

פַּעֶלֶת – אַדֶּרֶת, צַמֶּרֶת, דַּלֶּקֶת, יַבֶּשֶׁת, שַׁחֶפֶת, שַׁלֶּטֶת, לַהֶבֶת, בַּהֶרֶת, גַּחֶלֶת. ואלה שעיי"ניהם ה"א וחי"ת פ"א-הפֹעל פתוחה כי לא יבא עליהם תשלום הדגש כמו שכתבנו, אבל קָרַחַת פ"א-הפֹעל בקמץ, כי על הרי"ש יבא תשלום הדגש. עַוֶּרֶת,^[15] יַבֶּלֶת, ובחירק פ"א-הפֹעל: כִּנֶּרֶת, אִגֶּרֶת כלם בסגול. וכשהלמ"ד גרונית: סַפַּחַת, קַדַּחַת גַּבַּחַת כלו פתח. והכנוי: "וְכִבּוּ אֶת גַּחַלְתִּי" (ש"ב יד ז), "וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ" (יונה ג ו), "בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ" (ויקרא יג מב), וכן כלם לא ישתנו. ונשתנה עַצֶּבֶת בסמיכות: "וּבְעַצְּבַת לֵב" (משלי טו יג). ואפשר שהוא משקל אחר, והדגש לתפארת. והקבוץ: אַדָּרוֹת, צַמָּרוֹת. ואשר עיי"ניהם גרונית: לֶהָבוֹת, בֶּהָרוֹת, גֶּחָלוֹת – פ"א-הפֹעל בסגול. וסמוך עי"ן-הפֹעל בשוא ודגש: סַפְּחוֹת, דַּלְּקוֹת, גַּבְּחוֹת, קָרְחוֹת, "לַהֲבוֹת אֵשׁ" (תהלים כט ז). ובא בשוא בלא סמכות: "וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה" (דה"ב ל א). וכן "כָּל כִּֽנְרוֹת" (מ"א טו כ עי"ש) והוא קל והכ"ף מעמדת בגעיא.^[16]

פִּעֹלֶת – בִּקֹּרֶת, שִׁבֹּלֶת, ובשורק פ"א-הפֹעל: כֻּתֹּנֶת, והכנוי: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי" (שיר השירים ה ג), "וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ" (בראשית לז כג). והקבוץ: בּקֹּרוֹת, כֻּתֹּנוֹת בחולם או בקמץ-חטף. וכן בסמוך ובכנוי: "וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתְּנֹתָם" (ויקרא י ה) בשוא לבדו ודינו בקמץ-חטף, ובספר אחד מדוייק מצאתיו בקמץ-חטף. וקבוץ שִׁבֹּלֶת בלשון זכרים: "שֶׁבַע שִׁבֳּלִים" (בראשית מא ה).

פַּעֹלֶת – כַּפֹּרֶת, בַּצֹּרֶת. ואולי פָּרֹכֶת בדגש גם כן, אלא שלא נדגש מפני הרי"ש, והפ"א קמוצה לתשלומו. אלה לא ישתנו. והקבוץ: כַּפֹּרֹת, בַּצֹּרוֹת. ורז"ל אמרו קבוץ פָּרֹכֶת – "פַּרְכִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת" (פרקי דרבי אליעזר פרק מא), חברו אותו כחבור מַלְכֻיּוֹת או תַּחְתִּיּוֹת, כמו שיתבאר. וכן אמרו קבוץ פַּרְפֶּרֶת – "פַּרְפְּרִיּוֹת" (משנה אבות ג יח עי"ש).

פּוֹעֶלֶת כלו בסגול – "לְמִי הַחֹתֶמֶת" (בראשית לח כה), "וְאֵת הַיֹּתֶרֶת" (שמות כט יג), עוֹפֶרֶת, כּוֹתֶרֶת, תּוֹלַעַת נפתח מפני העי"ן. והקבוץ: "גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת" (מ"א ז מא).

פְּעֹלֶת – קְטוֹרֶת, כְּתוֹבֶת, נְחֹשֶׁת, "יְבֹשֶׁת הַמַּיִם" (בראשית ח ז), שְׁכֹבֶת מן "וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ" (במדבר ה כ), "לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ" (ויקרא יח כ), "מִבְּלִי יְכֹלֶת" (דברים ט כח), "וְשַׁמְנִי וּקְטָרְתִּי" (יחזקאל טז יח), ובשורק: "וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ" (יחזקאל כד יא), "הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי" (איכה ג ז), "יַעַן הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ" (יחזקאל טז לו) וכן כלם על זה הדרך.

וכן כל שם שהוא בתי"ו נוספת בסוף שהוא מלעיל, התי"ו דגוש בהתחבר ובקבוץ כמו שכתבנו. וכשתהיה המלה שנוספה בה תי"ו מלרע, התי"ו רפה בהתחברות.

פֻּעֶלֶת – "וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת" (שמות ט לב), "אֶת קֻבַּעַת" (ישעיהו נא יז) נפתח מפני העי"ן. וקבוץ כֻּסֶּמֶת בלשון זכרים: "וְדֹחַן וְכֻסְּמִים" (יחזקאל ד ט). אולי כן הוא קבוץ קוּבַּעַת, או יהיה בלשון נקבות – קֻבָּעוֹת. ואפשר שיהיה קבוץ כֻּסֶּמֶת – כֻּסָּמוֹת, והאחד מן כֻּסְּמִים – כֻּסֵּם.

ואשר הם בתוספת תי"ו ומלרע אלה הם

פַּעְלוּת – שַׁחֲרוּת, גַּבְהוּת, יַלְדוּת, מַרְדוּת, מַלְכוּת, פַּחֲזוּת, "אַלְמְנוּת חַיּוּת" (ש"ב כ ג), הראוי בתשלומו חַיְיוּת. ואַלְמְנוּת מזה המשקל, אלא שנוספה בו נו"ן, ומפני זה ישתנה בסמיכות, שיאמר במוכרת אַלְמָנוֹת בקמץ, ובסמוך "אַלְמְנוּת חַיּוּת". וכן נהגו לומר רַחֲמָנוּת (סוכה יד א). אבל משקל פַּעְלוּת לא ישתנה. ובקבוץ: "אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת" (דניאל ח כב). ולפי שפעמים רבות התי"ו תמורת ה"א, באה היו"ד תמורת תי"ו, כמו שדרכה לבא תמורת ה"א. וכן אמר במשנה מן אוּמָנוּת: "שָׁלֹשׁ אוּמָנֻיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְּסָחִים עַד חֲצוֹת" (משנה פסחים ד ו). ובשורק פ"א-הפֹעל: "כְּרֻם זֻלּוּת" (תהלים יב ט), הראוי בתשלומו זֻלְלוּת. ובחירק פ"א-הפֹעל: רִפְאוּת, סִכְלוּת, שִׁפְלוּת, "עִקְּשׁוּת פֶּה" (משלי ד כד), ונדגשה הקו"ף לתפארת הקריאה כמו שכתבנו. ובחולם: "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (ש"א ב ח), ובמשקלו אָחוֹת, חָמוֹת, ושם נכתבנו.

פְּעָלוּת – אֱיָלוּת – "אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" (תהלים כב כ). ובדגש: "פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה" (משלי ט יג). והקבוץ כקבוץ מַלְכוּת.

פְּעִילוּת – "יְדִדוּת נַפְשִׁי" (ירמיהו יב ז), שְׁרִירוּת, כְּסִילוּת, צְמִיחוּת, מְרִירוּת, "וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת" (ירמיהו לז יג), כְּרִיתוּת, הֲרִיסוּת – "וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ" (ישעיהו מט יט), עֲלִיצוּת – "עֲלִיצֻתָם כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר" (חבקוק ג יד). ובדגש: "וּכְלִמּוּת עוֹלָם" (ירמיהו כג מ). וקבוצם כקבו המשקלים שהקדמנו, אבל מצאנו קבוץ כְּרִיתוּת בלשון זכרים: "וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ" (ירמיהו ג ח).

פְּעֵלוּת – "וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת" (שמות יד כה). וקבוץ כל אלה השרוקים כקבוץ מַלְכוּת שכתבנו.

ויש במשקל אלה השורקים שיכפל בהם למ"ד-הפֹעל: פַּעֲלִילוּת – "חַכְלִלוּת עֵינָיִם" (משלי כג כט).

וכן פַּעֲלְלִיּוּת – "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו יג), אבל עי"ן-הפֹעל נחה כמשפט.

פָּעְלִית – גָּפְרִית, "חוֹתֵם תָּכְנִית" (יחזקאל כח יב). ובזה המשקל "וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית" (ירמיהו ב כב), הראוי בתשלומו בּוֹרְרִית. ואפשר שיהיה מזה המשקל גָּזִית, והיה ראוי גָּזִּית – הפ"א בקמץ-חטף והזי"ן בדגש, אלא שהוקל והנח תמורת הדגש, ובתשלומו גָּזְזִית בשקל גָּפְרִית ובפתח פ"א-הפֹעל.

פַּעְלִית – אַחֲרִית, תַּחְתִּית. וכן מזה המשקל בחירק פ"א-הפֹעל חִתִּית, הראוי בתשלומו חִתְתִּית. וכן בשוא פ"א-הפֹעל וצרי עי"ן-הפֹעל.

פְּעֵלִית – שְׁאֵרִית. ומזה המשקל רֵאשִׁית, היה ראוי רְאֵשִׁית אלא שנחה האל"ף כמשפט, או יהיה במשקל אַחֲרִית.

וקבוץ אלא שלשת המשקלים בהנעת היו"ד – חִתִּיּוֹת, תָּכְנִיּוֹת, רֵאשִׁיּוֹת, תַּחְתִּיּוֹת – "בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ" (תהלים קלט טו).

וכן פַּעִילִית – צַפִּיחִית.

פְּעִילִית – "וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית" (בראשית מז כד), והקבוץ חֲמִשִׁיּוֹת. וכן בדברי רז"ל: "וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו (ויקרא ה כד) – לרבות הרבה חֲמִישִׁיּוֹת על קרן אחד" (בבא קמא קח א). והיה ראוי חֲמִישִׁיּותָיו בשני קבוצים, בקבוץ הנקבות ובקבוץ הזכרים כמנהג, אלא שפעמים יספיק באחד, כמו שכתבנו במשקל פֵּעָל. או יהיה חמישית מקובץ בלשון זכרים: חֲמִישִׁיתִים, וממנו "וַחֲמִשִׁתָיו".

פִּעֶלֶת – "וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת" (משלי יג טז), במשקל "יָם כִּנֶּרֶת" (במדבר לד יא), וכן עַוֶּרֶת, ונפתח מפני העי"ן. וכבר כתבנום בשקל פַּעֶלֶת.

פָּעֳלַת – "וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת" (במדבר יא לב), ובסמוך הרי"ש פתוחה – "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כג יא). וכבר כתבנוהו בשער פַּעְלָה.

פִּעְלֹם – שִׁלְשׁם, פִּתְאֹם, פִּדְיוֹם. ואפשר שיהיה במשקלם מְתוֹם, בתשלומו מִתְיוֹם.^[17]

פָּעְלָם בקמץ-חטף או בשורק – "וְאֶת הַסָּלְעָם" (ויקרא יא כב), אָמְנָם, הַאֻמְנָם. ומן המשקל הזה יוֹמָם, אלא שהוא נח העי"ן. וכן דוּמָם אפשר שהוא מזה המשקל, אלא שנחה עי"ן-הפֹעל.

פִּעְלוֹן – ישתוה בהם פ"א-הפֹעל החירק והסגול והפתח: שִׁמְעוֹן, שִׁלְטוֹן, זִכְרוֹן, צִקְלוֹן, פַּעֲמוֹן, אַחֲרוֹן, יִתְרוֹן, חֶסְרוֹן, עֶלְיוֹן, אֶבְיוֹן, חֶשְׁבּוֹן. ורִאשׁוֹן מזה הגזרה, אלא שנחה האל"ף.^[18] וכן "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כח כד) הראוי סִלְלוֹן. וכן רִמּוֹן הדגש לחסרון מ"ם – רִמְמוֹן, או יהיה דגש רִמּוֹן מקום נח. וכן חַלּוֹן הראוי חַלְלוֹן, כמו "בְּחַצְצֹן תָּמָר" (בראשית יד ז). וכן חַרְבּוֹן מן "בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ" (תהלים לב ד). ואפשר שיהיה אַרְמוֹן מזה המשקל שתהיה בו האל"ף שרש. והקבוץ אַרְמֹנוֹת כמו זִכְרוֹנוֹת. אבל "אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד" (ירמיהו מט כז), "וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ" (הושע ח יד) הוא משקל אחר, כי לא ישתנה זה המשקל בסמיכות ובכנוי. ויתכן לומר כי "אַרְמְנוֹת", "אַרְמְנוֹתֶיהָ" מזה המשקל, והיתה ראויה המ"ם בקמץ-חטף שהוא במקום החולם, ולהקל הפילוהו ונשאר השוא. וכן "וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם" (ויקרא י ה) וזולתו מן החטופים.

פִּעְלָן – פִּשְׁתָּן, חַרְצָן, כִּבְשָׁן, אַלְמָן, אַבְדָן, קִנְיָן, בִּנְיָן, רַעֲנָן, וכן בִּיתָן, אבל הוא נח העי"ן. והם קמוצים ובסמוך פתוחים. ורבי יהודה כתב כי קִנְיָן, בִּנְיָן משקלם פִּעְלַע. וקבוץ חַרְצָן בדגש – "מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג" (במדבר ו ד). וכן קבוץ רַעֲנָן: "דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ" (תהלים צב טו). וקבוץ כִּבְשָׁן מצאנו בדברי רז"ל בלשון נקבות: "לְפִי שֶׁאֵין כּוֹבְשִׁין כִּבְשׁוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם" (חגיגה כו א). ונהגו לקרוא כבשונות בחולם השי"ן, כמו שנאמר מן דָּרְבָן – דָּרְבוֹנוֹת (קהלת יב א). ומִגְדָּנוֹת, אם המ"ם שרש, יהיה מזה המשקל, ותאמר האחד מִגְדָּן. ויש אומרים כי המ"ם נוספת, והוא בפלס מִשְׁמָרוֹת, מִשְׁכָּנוֹת.^[19]

פָּעְלָן – קָרְבָּן בחטף. ובשורק: "הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים" (נחמיה י לה), "וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים" (נחמיה יג לא), "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן" (שמות כה כג). ובמוכרת הם קמוצים ובסמוך הם פתוים. והקבוץ בלשון נקבות: קָרְבָּנוֹת, שֻׁלְחָנוֹת. ובא פ"א-הפֹעל בקמץ-רחב: "בְּשַׂר הַקָּרְבָן" (יחזקאל מ מג), "וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן" (ש"א יג כא), "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת" (קהלת יב יא). ומלת "הַדָּרְבָן" בפתח הי"ת לבן-אשר ולבן-נפתלי בקמץ. ובי"ת "כַּדָּרְבֹנוֹת" בחולם, אולי היחיד ממנו דָּרְבוֹן בחולם.

פְּעָלוֹן – "וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ" (תהלים לז יט), "הִיא כְסָלוֹן" (יהושע טו י), לְבָנוֹן, פְּרָזוֹן. ובסמוך ובכנוי ישתנה: "וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם" (בראשית מב לג), "צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ" (שופטים ה יא).

פִּעָלוֹן בדגש – בִּצָּרוֹן, כִּלָּיוֹן, קִנָּמוֹן, עִוָּרוֹן, שִׁבָּרוֹן, שִׁכָּרוֹן, צִמָּאוֹן, זִכָּרוֹן, תִּמָּהוֹן, שִׁדָּפוֹן. ובצרי פ"א-הפֹעל דֵּרָאוֹן מפני הרי"ש שאיננה מקבלת דגש, יֵרָקוֹן, הֵרָיוֹן. ובפתח הפ"א: שַׁבָּתוֹן, אַיָּלוֹן, צַוָּארוֹן. ובסמוך יפול קמץ העי"ן וישוב שוא ויפול הדגש. ולא נפל ב"קִנְּמָן בֶּשֶׂם" (שמות ל כג), וכן "בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ" (שיר השירים ד ט). ובלא הכנוי יאמר צַוְארוֹנַיִם בלשון שנים, כמו עֵינַיִם, אָזְנַיִם, כי הוא שני צדדים.

ובשוא העי"ן עם הדגש: פִּעְלוֹן – "צָרִים עַל גִּבְּתוֹן" (מ"א טו כז), "וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן" (ש"א יג כא), שִׁבְּרוֹן – "וְתָאַר הַגְּבוּל שִׁכְּרוֹנָה" (יהושע טו יא), קִמְּשׁוֹן – והנה עלה כלו קמשונים. ועם יו"ד-היחשׂ: "אוֹב וְיִדְּעֹנִי" (דברים יח יא). וקבוץ זִכָּרוֹן שכתבנו בלשון נקבות: "סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת" (אסתר ו א). ואפשר שהוא מקובץ מן זִכְרוֹן הקל שהקדמנו.

פֲּעַלּוֹן – ונפל הנו"ן מן "שְׁאוֹל וַאֲבַדֹּה" (משלי כז כ) ונכתב בה"א. ובחירק עי"ן-הפֹעל: "בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" (זכריה יב יא), אֲבִיּוֹן מן "וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה" (קהלת יב ה).

פְּעִילוֹן – יְשִׁימוֹן, שְׁפִיפוֹן, אֲמִינוֹן.

פַּעְלֵן – גַּרְזֵן, ועוד נזכרנו במשקל המרובעים, אלא שאין זה מרובע לפי דעתי ודעת רוב המדקדקים, כי שרשו גרז מן "נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ" (תהלים לא כג).

פִּיעָלוֹן – עי"ן-הפֹעל נחה בו כי הוא קִיק הנזכר במשנה: "וְלֹא בְּשֶׁמֶן קִיק" (משנה שבת ב ג).

פְּעַלָּתוֹן – "נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן" (ישעיהו כז א).

פְּעֹלַנִּית – "וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית" (בראשית ט כג), "וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית" (מלאכי ג יד).

פַּעְלָל – "פִּרְחַח יָקוּמוּ" (איוב ל יב), ובפתח פ"א-הפֹעל: "לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן" (איוב יב ה), "נָוֶה שַׁאֲנָן" (ישעיהו לג כ). ויש פתחין הנו"ן והם פעלים עוברים, והם על פי המסורת ארבעה: "וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן" (ירמיהו ל י), "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו" (ירמיהו מח יא), "וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד" (ירמיהו ל י), "וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה" (משלי א לג). רַעֲנָן פתח פ"א-הפֹעל והנו"ן קמוצה, "וְרַעְנַן בְּהֵיכְלִי" (דניאל ד א) גם הנו"ן פתוחה.

פַּעְלוּל – נַאֲפוּף, נַאֲפוּפִים, "וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ" (הושע ב ד), גַּבְנוּן, ובקבוץ דגש הנו"ן: "הָרִים גַּבְנֻנִּים" (תהלים סח יז), ובדגש העי"ן: "כְּמוֹ שַׁבְּלוּל" (תהלים נח ט).

פְּעַלּול – "חֲבַקּוּק הַנָּבִיא" (חבקוק א א).

פִּעְלוֹל – נִיחוֹח, נִיצוֹץ, כי היו"ד בהם עי"ן-הפֹעל.

פַּעֲלִיל – בַּעֲלִיל, סַגְרִיר. ועם יו"ד-היחשׂ: חַכְלִילִי.

פַּעֲלוּל – בַּקְבּוּק, "וּבַחַרְחֻר" (דברים כח כב), כי שרשו חרר מן "וְשָׁכַן חֲרֵרִים" (ירמיהו יז ו).

פְּעֹפֵּל בחולם ובצרי – "הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה).

פָּעְפֹּל – קָדְקֹד. פִּעְפַּל – "וּבְצִלְצַל דָּגִים" (איוב מ לא) פ"א-הפֹעל החירק והצדי השניה בפתח. "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע" (ויקרא יט כח) כלו פתח.

פַּעְפִּיל – "זַרְזִיף אָרֶץ" (תהלים עב ו). פְּעַפַּל – "הַצְּלָצַל" (דברים כח מב) פתח בסוף-פסוק, או הוא פְּעַפַּע.

פִּעְפֶּלֶת – צִנְצֶנֶת, קַשְׂקֶשֶׂת. או משקלם פִּעְפֶּעֶת.

פִּעְפַּע – על דעת רבי יהודה הוא משקל בִּנְיַן, קִנְיַן, עִנְיַן, כי עי"ן-הפֹעל שהוא הנח כפול בהם. וכבר כתבנו אותם שהנו"ן בהם נוספת.

פַּעֲלוּלִיָּה – שַׁעֲרוּרִיָּה.

פַּעֲלוּלִית – שַׁעֲרוּרִית.

פְּעַלְעַל – יְרַקְרַק פתח, אֲדַמְדָּם קמץ, "לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת" (ויקרא יג יט), עֲקַלְקַל, "אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת" (שופטים ה ו), חֲלַקְלַק, "כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה" (ירמיהו כג יב), "הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר" (משלי כא ח).

פְּעַלְעוּל – "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ" (במדבר יא ד), ובחולם שְׁחַרְחֹר – "שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת" (שיר השירים א ו), "עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (דברים לב ה). וכן "פְּקַח קוֹחַ" (ישעיהו סא א) מזה המשקל, ואף על פי שהוא כתוב שתי מלות, ענינו ענין מלה אחת.

וכן מאשר למ"ד-הפֹעל שלו נחה: פְּעֵלְעִיל – יְפֵה פִי, ולנקבה: "יְפֵה פִיָּה" (ירמיהו מו כ). ואף על פי שהוא כתוב שתי מלות ענינו ענין מלה אחת

פְּעֹעְלָה – חֲצֹצְרָה, "חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף" (במדבר י ב).

ומהשמות אשר נוספה בהם אות בראש

מַפְעִיל – "וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ" (הושע ו ד), "מַשְׁכִּים הָיוּ" (ירמיהו ה ח), "יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר" (איוב לו לא), "לְדָוִד מַשְׂכִּיל" (תהלים לב א), "וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית" (דניאל י ח). ועם ה"א הנקבה: מַנְגִּינָה – "אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג סג). ובחירק המ"ם: "יָצָא קֶרֶן אַחַת מִצְּעִירָה" (דניאל ח ט), ודגש הצד"י לתפארת.

מִפְעָל – מִשְׁקָל, מִקְטָר, מִשְׁכָּן, מִזְרָק, מִשְׁפָּט, מִבְחָר, מִשְׁעָן קמוצים, ובהסמכם פתוחים. ובאו בסמיכות בקמץ: "מִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים" (עזרא ח ל), "מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ" (משלי יח טז), "מִבְטָח כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחֹקִים" (תהלים סה ו), "מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה" (משלי כה יט). אבל "בְּיִרְאַת יְיָ מִבְטַח עֹז" (משלי יד כו) פתח. ובאו פתוחים מבלי הסמיכות: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כד כב), "מִזְרַק אֶחָד" (במדבר ז יג), "וּמִקְסַם חָלָק" (יחזקאל יב כד), "וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס" (ישעיהו י ו), "וַיְהִי הַמֶּלְצַר" (דניאל א טז). וכן אף באתנח: "וַיֹּאמֶר דָּנִיֵּאל אֶל הַמֶּלְצַ֑ר" (דניאל א יא). וכן מחבת פתח אף באתנח: "וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַ֑ת" (ויקרא ז ט). ‍ובספר ירושלמי: "מִזְרַק אֶחָד" קמץ. ואשר למ"דיהם אל"ף יהיו גם כן קמוצים בסמיכות מפני הנח השוכן: "מִקְרָא קֹדֶשׁ" (שמות יב טז). ובאו "מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן" (יהושע יח יב), "מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק" (מ"א יט טו) הבי"ת בפתח אף על פי שאחריהן נח, באו כן לפי שהם סמוכים. והמסורת: דמשק שקרתא. ונשתנה "מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ" (דברים ד מא) לשוא מפני הסמיכות שלא כדרך חבריו, כי פתח הרי"ש היה מורה על הסמיכות, ונשתנה כמו שנשתנה "אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ" (במדבר יח כט). ובקבוץ ובכנוי לא ישתנו: "מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהלים קלב ה), "וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת" (נחמיה יג ל), "בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ" (בראשית כד כב), "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי" (ויקרא כו יא), "עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם" (דניאל ט יז). ונשתנה "אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ" (במדבר יח כט), אולי בא כן להפריש בינו ובין "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט ל), כי זה הוא שם למקום המקדש וזה שם לקדש. וסמיכות הקבוץ ישתנה: "מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן" (תהלים מו ה), "מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה" (איכה ב ב). אבל עם הכנוי יעמד על תנועתו: "כָּל מִבְצָרֶיךָ" (מיכה ה י), "שִׁחֵת מִבְצָרָיו" (איכה ב ה), "כִּי מָאַס יְיָ בְּמִבְטַחַיִךְ" (ירמיהו ב לז). אלא שעם כנוי הרבים ישתנה מפני רוב התנועות: מִבְצְרֵיהֶם, מִבְצְרֵיכֶם, וכן הכנוי עם קבוץ הנקבות ישתנו כל הכנוים מפני רוב התנועות: "וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה" (איוב לט ו).

ובקמץ-חטף המ"ם: מָפְעָל – "כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם" (ויקרא כב כה).

מִפְעַל – אשר בחבורו ידגש למ"ד-הפֹעל וה"ם בפתח או בחירק: מַטְעַם, מַשְׁאַב, מַרְבַד, מַחְמַד, מַחְמַל, מִכְמַן, מַחְשַׁךְ, מַנְעַם, מִשְׁעַן, מִשְׂגַּב, "וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם" (תהלים קמא ד), "מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי" (משלי ז טז), "אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים" (נחמיה ח י) בפתח המ"ם, "מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ" (בראשית כז לט) בחירק, מַחֲשַׁכִּים – "מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ" (תהלים עד כ), "בֵּין מַשְׁאַבִּים" (שופטים ה יא), "נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם" (איכה א יא), "בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב" (דניאל יא מג), "מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי" (ש"ב כב ג). ומזה "וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ" (ירמיהו יז ז), "מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי" (תהלים עא ה), לפיכך הטי"ת פתוחה, לפי שהיתה החי"ת ראויה להדגש לולי שהיא גרונית. ואלו היה שם מן הקלים היה קמץ. ובאו בסגול: "וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה" (משלי כא כב), "מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם" (ירמיהו מח יג). ובאו פתחין מבלי הסמיכות אלא שהם סמוכים על אות השמוש: "מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (תהלים ט י), "מַחְמַד לְכַסְפָּם" (הושע ט ו). והאחד מן "מַאֲוַיֵּי רָשָׁע" (תהלים קמ ט) – מַאֲוַי. ויש תאר בזה המשקל: "וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם" (תהלים עח לא). כלם בהתחברם דגושי למ"ד-הפֹעל. ואפשר להיות מַלְמַד כמוהם, וכן מַחְמַל. ורבי יונה כתב כי "מַאֲוָיֵי רָשָׁע" רפה, ולא מצאנוהו אנחנו כן, אלא בספר אחד ירושלמי ראיתיו רפה קמץ הו"ו, והוא הספר אשר סמך עליו רבי יונה כי הוא מביא ראיה תמיד ממקרא ירושלמי, וזהו שהיה בסרקוסטא זה שנים רבות.

מַפְעֵל בצרי והמ"ם בפתח או בחירק – מַמְזֵר, מַשְׁבֵּר, ואפשר שיהיה מַקֵּל מזו הגזרה משפטו מַנְקֵל, מַקְהֵל, מַרְבֵּץ, מַחְצֵב, מַשְׁעֵן, מַעֲשֵׂר, מַרְזֵחַ, מַפְתֵּחַ. ובחירק: מִסְכֵּן, מִזְבֵּח, ובסמוך בפתח והמ"ם בחירק: "מִזְבַּח אֲדָמָה" (שמות כ כא), "מִרְזַח סְרוּחִים" (עמוס ו ז), "מִשְׁעַן לֶחֶם" (ישעיהו ג א), "לְמִרְבַּץ צֹאן" (יחזקאל כה ה), "מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן" (ויקרא כז לב), המ"ם פתוחה מפני העי"ן, "וּמִפְתַּח שְׂפָתַי" (משלי ח ו). אבל "מַקַּל לִבְנֶה" (בראשית ל לז) נשאר המ"ם בפתח. ולא נשתנה בסמיכות "מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד" (ישעיהו כב כב), להבדיל בינו ובין "וּמִפְתַּח שְׂפָתַי" (משלי ח ו). וכן לא נשתנו "מַקֵּל שָׁקֵד" (ירמיהו א יא), "וּבְמַקֵּל יָד" (יחזקאל לט ט). ובקבוץ ובכנוי העי"ן בשוא: "הָיוּ לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא" (הושע ח יא), "עָרֵי מִסְכְּנוֹת" (שמות א יא), "עַל הַמַּעְבְּרוֹת" (יהושע ב ז), "מֵעִם מִזְבְּחִי" (שמות כא יד), "זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ" (איכה ב ז), וכן "וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ" (דברים לג י), מפני ההפסק הבי"ת בשוא כי החי"ת בסגול. אבל "וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ" (מ"א ח לא) והדומים לו הבי"ת בפתח מפני שוא החי"ת, שלא יפגשו שני שואים נעים כאחת. "וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים" (ישעיהו מא ז), "וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים" (קהלת יב יא). ומזו הגזרה: "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים" (זכריה ג ז). ומן מַקְהֵל יאמר מַקְהֵלוֹ בצרי שלא ישתנה מפני הה"א, וכן בקבוץ: "בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְיָ" (תהלים כו יב).^[20] ואפשר להיות מזו הגזרה "אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ" (במדבר יח כט). ואפשר כי ב' המשקלים האלה שזכרנו – מִפְעָל ומַפְעֵל – יהיה הזכרים חבורם אחד, אף על פי שמצאנו הבדל ביניהם ברוב. "וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ" (ויקרא כז לא), היתה ראויה העי"ן בשוא, אלא שנפתחה מפני שהיא גרונית.

מְפָעֵל – "לִמְתָעֵב גּוֹי" (ישעיהו מט ז) "וּמְבַשְּׁלוֹת עָשׂוּי מִתַּחַת הַטִּירוֹת" (יחזקאל מו כג), האחד ממנו מְבַשֵּׁל או מְבַשְׁלָה. וכן "מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת" (מ"ב יב יד), "וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ" (דה"ב ל יד). ומזו המשקל "וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" (בראשית כח יא), האחד מְרַאֲשָׁה בפלס מְבַשְׁלָה, מְזַמְרָה, מְקַטְרָה. ומאשר למ"ד שלהם נחה: "מְמַלֵּא עַל כָּל גְּדוֹתָיו" (דה"א יב טז), וכן "וְלִמְכַסֶּה עָתִיק" (ישעיהו כג יח), שהוא כמו מִכְסֶה, "יִמַּךְ הַמְּקָרֶה" (קהלת י יח). ויתכן להיות מזו הגזרה "וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם" (יחזקאל ז כד), יאמר האחד מְקַדֵּשׁ והרבים מְקַדְּשִׁים, מְקַדְשֵׁיהֶם. והוקל זה כמו רבים מהדגושים. וכן יאמר מְנַקֵּה, ועם ה"א הנקבה מְנַקִּיָּה בדגש היו"ד ובחירק הקו"ף ומן "וּמְנַקִּיֹּתָיו" (שמות כה כט). ובתוספת תי"ו מִפְעֵלוּת: "אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת" (דברים ח ט).

מִפְעוֹל – מִזְמוֹר, "וְכָל עִיר מִבְחוֹר" (מ"ב ג יט), "בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל" (יחזקאל ד י), "כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים" (בראשית לח כד), "בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים" (במדבר כב כד), "בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר" (יחזקאל מו כא), "מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ" (ש"ב כב נא). ובפתח המ"ם: מַכְאוֹב, מַטְמוֹן, מַשְׁקוֹף, מַרְגּוֹעַ. כלם לא ישתנו. ומִקְצוֹעַ. יקובץ גם בלשון נקבות: "לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת" (שמות כו כד). וכן בסמוך: "בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעוֹת הֶחָצֵר" (יחזקאל מו כב). אבל "לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן" (שמות כו כג) אינו מזה המשקל, ויאמר האחד ממנו מְקֻצַּע.

מַפְעוּל בשורק – "מַסְלוּל וָדֶרֶךְ" (ישעיהו לה ח), "כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל" (שיר השירים ה ה), ומַכְלוּל מן "הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים" (יחזקאל כז כד), מַעְרוֹם מן "וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ" (דה"ב כח טו). ואפשר שיהיה מַעְרוֹם בחולם, כמו מן עֵרוֹם – עֵרֻמִּים. ואפשר שיהיה מן "וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים" (ישעיהו מה ג) – מַטְמוּן בשורק. ומזה המשקל "מָצוּק מִצָּפוֹן" (ש"א יד ה) הראוי מַיְצוּק או מַצְיוּק.^[21] וכן מַבּוּל הראוי מַנְבּוּל. וכן מַחְלוּי, והקבוץ: "כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים" (דה"ב כד כה).

מַפְעֵלָה – מַכְשֵׁלָה, מַשְׁעֵנָה, מַחֲרֵשָׁה, מַדְמֵנָה, מַהְפֵּכָה. ובקבוץ ובכנוי ובסמוך לא ישתנו, אלא שתשוב הה"א תי"ו רפה: "וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ" (ש"א יג כ), "כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים" (ישעיהו יג יט) סמוך אל הפועל, "כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם" (דברים כט כב) סמוך אל הפעול.

מִפְעָלָה הפתח והחירק והסגול שוים בזה המשקל מֶמְשָׁלָה, מַמְלָכָה, מֶרְכָּבָה, מֶלְתָּחָה, מִלְחָמָה, מִשְׁפָּחָה, ומְלָאכָה מזה המשקל אלא שנחה בו האל"ף, והראוי מַלְאָכָה. ומזה המשקל "כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם" (ירמיהו יג יח) בפלס מַמְלְכוֹתֵיכֶם, מַרְאָשָׁה בפלס מַמְלָכָה. ומזה המשקל עוד, אלא שהוא דגוש הלמ"ד, "חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת" (ישעיהו ל י), האחד מַהֲתַלָּה. ובסמוך: מִלְחֶמֶת, "מַמְלֶכֶת סִיחֹן" (במדבר לב לג). "וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת" (ש"א יג כב), אפשר שחסר הנסמך, או יהיה משקל אחר, והוא העקר, כי מִלְחֶמֶת אחד בסמוך ובמוכרת, וחבורו יוכיח: מִלְחֶמֶת – מִלְחַמְתִּי, וכן מִשְׁמֶרֶת – מִשְׁמַרְתִּי, וכן מֶמְשֶׁלֶת – "לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה" (תהלים קלו ט), וכן "לְמִשְׁפַּחַת לִבְנֵי קְהָת" (דה"א ו נה), וכן מַמְלֶכֶת אחד בסמוך ובמוכרת, ואלו היה החבור מן מִלְחָמָה, מַמְלָכָה, היתה התי"ו רפה כדרך כל ה"א הנקבה שתהפך תי"ו. ועשו החבור מן מִלְחֶמֶת לא מן מִלְחָמָה, לפי שהוא נקל בלשון, כשם שעשו מן פּוֹקֶדֶת לא מן פּוֹקְדָה כמו שכתבנו (לעיל לא ע"א). ובקבוץ: מַמְלָכוֹת, מִלְחָמוֹת, ובסמוך בשוא: "מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ" (דברים כח כה), "מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן" (שופטים ג א), "מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי" (במדבר ג כז). ובא בקמץ בסמוך: "וּמִשְׁפָּחוֹת קִרְיַת יְעָרִים הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי" (דה"א ב נג), ובמקצת ספרים ראיתיו בשוא. ובא בשוא זולתי בסמוך: "לְמִשְׁפַּחַת לִבְנֵי קְהָת" (דה"א ו נה), "לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה" (תהלים קלו ט). ומזה המשקל מַתָּנָה הראוי מַנְתָּנָה.

מַפְעַלָּה בדגש הלמ"ד – מַהֲתַלָּה, מַעֲדַנָּה, מַעֲשַׁקָּה, "חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת" (ישעיהו ל י), "אֲגַג מַעֲדַנֹּת" (ש"א טו לב), "בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת" (ישעיהו לג טו).

מִפְעוֹלֶת – מִשְׁקֹלֶת, מַחֲגוֹרֶת, מִכְמֹרֶת, מַלְכֹּדֶת, מַשְׂכֹּרֶת, "מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ" (מ"א ה כה) הראוי מַאֲכֹלֶת, "בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית" (יחזקאל כ לז) הראוי בְּמַאֲסוֹרֶת. ובכנוי ישוב החולם לקמץ-חטף: מִשְׁקָלְתּוֹ, מַחְגָּרְתּוֹ, או בשורק: "הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ" (בראשית כט טו), "וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף" (דה"א כז ב), "וּמַלְכֻּדְתּוֹ עֲלֵי נָתִיב" (איוב יח י). והקבוץ: מִשְׁקוֹלוֹת, מַחֲגֹרוֹת. אבל "וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ" (חבקוק א טז) אינו מחובר מן "וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת" (ישעיהו יט ח), כי אם מן מִכְמֶרֶת בסגול.

מִפְעֶלֶת – מִגְעֶרֶת, מַחְמֶצֶת, מַרְחֶשֶׁת, "מַחֲשֶׁבֶת רָעָה" (יחזקאל לח י), מַחְבֶּרֶת, מִרְקַחַת, מִשְׁלַחַת. ויתכן לפרש מַחְמֶצֶת שם-תאר לעסה, וכן מוֹלֶדֶת שם-תאר והוא במשקלו. ובהפסק ישוב הסגול לקמץ כמשפט: "וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת" (ישעיהו כח יז). ונשאר עם הסגול: "אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת" (בראשית כב ו). ומְלֶאכֶת מזה המשקל, אלא שנחה בו האל"ף כמשפט. מַחְבַּרְתּוֹ, "אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ" (ש"א יג כ), מִשְׁמַרְתּוֹ, מְלַאכְתּוֹ בנוח האל"ף. והקבוץ: מַחְבָּרוֹת, מִשְׁמָרוֹת, מְלָאכוֹת בנוח האל"ף. ובסמוך ובכנוי תנוע האל"ף: "כֹּל מַלְאֲכוֹת" (דה"א כח יט), "לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ" (תהלים עג כח). מִשְׁמְרוֹתָיו, מִשְׁמְרוֹתֶיךָ וכן כלם.

תִּפְעֶלֶת – תִּפְאֶרֶת, תִּפְלֶצֶת, תִּפְעוֹלֶת, תִּלְבּוֹשֶׁת.

תִּפְעָלָה – תִּפְאָרָה, וכן תִּשְׁבָּחָה שנאמר בתפלות, וכן תִּשְׁבָּחוֹת התי"ו בחירק.^[22]

תַּפְעוּלָה – "וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר" (איוב כח יא), והמפיק לתפארת הקריאה, וכן במפיק "וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ" (זכריה ד ב), "כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ" (ישעיהו כח ד), "לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם" (יחזקאל כב כד). וכן יאמר תַּעֲצוּמָה מן "עֹז וְתַעֲצֻמוֹת" (תהלים סח לו), תַּנְחוּמָה מן "תַּנְחֻמוֹת אֵל" (איוב טו יא), תַּהֲפוּכָה מן "דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה" (דברים לב כ), תַּהֲלוּכָה מן "וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה" (נחמיה יב לא), תַּעֲרוּבָה מן "בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת" (מ"ב יד יד), תַּלְאוּבָה מן "בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת" (הושע יג ה), תַּחֲנוּנָה מן "בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי" (תהלים פו ו).

תַּפְעוּל – תַּמְרוּק, תַּעֲנוּג, תַּמְרוּר, תַּנְחוּם, תַּחֲלוּא, תַּעֲלוּל, "תַּמְרוּקֵיהֶן" (אסתר ב ג), "אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" (שיר השירים ז ז), "כּוֹס תַּנְחוּמִים" (ירמיהו טז ז), "תַּמְרוּרִים" (ירמיהו ו כו), "וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים" (דה"ב כא יט), "וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ" (דברים כט כא), "תַּחֲלוּאֵי רָעָב" (ירמיהו יד יח), "וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם" (ישעיהו ג ד).

תַּפְעֵל – "וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ" (שמות כח ד), ובדברי חז"ל: "תַּרְבֵּץ הַוֵּשֶׁט" (חולין מג ב עי"ש).

תַּפְעִיל – תַּרְשִׁישׁ, תַּכְרִיךְ, תַּלְמִיד.

תַּפְעְלוֹנִי – תַּחְכְּמֹנִי.

תַּפְעֵלָה – תַּרְדֵּמָה, תַּבְעֵרָה.

תַּפְעִלָּה – "תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה" (ישעיהו כט ב), ודגש הנו"ן לחסרון המשך.

תִּפְעַל – "תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר" (ישעיהו מא יט), תִּדְעַל, "וְאֶת הַתַּחְמָס" (ויקרא יא טז).

תְּפַעוּל – "תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ" (ויקרא כא כ), "וּתְאַשּׁוּר" (ישעיהו מא יט).

תְּפַעָל – "אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר" (ישעיהו לז יב).

תְּפוֹעְלֵל – תְּקוֹמֵם ועי"ן-הפֹעל בו נחה, "וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" (תהלים קלט כא).

נַפְעוּל – נַפְתּוּל מן "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי" (בראשית ל ח).

נִפְעוֹל – נִמְרוֹד הנו"ן בחירק, נֶפְתּוֹח הנו"ן בסגול.

יַפְעָל – יִפְתָּח, יִצְחָק, יִדְלָף, יִצְהָר, יִגְאָל, יִשְׁבָּק.

יַפְעוֹל – יַעֲקֹב.

יַפְעוּל – "וּבַיַּלְקוּט" (ש"א יז מ).

יַפְעֵל – "אֶרֶץ יַעְזר" (במדבר לב א).

נימוקי רבי אליהו בחור

1. לא נמצא רק זה.
2. כאלו אמר: אלהי נֵכָר, נְכַר הארץ.
3. א"א: אף בלי סמיכות באים כן, כמו "שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ" (בראשית מח, כב) וחביריו, ובין הכל בין סמוכים ובלתי סמוכים הם כ"ה בלישנא.
4. פירוש, שהיה לו לומר וַאַחְיוֹתַיִךְ.
5. גם הח' צריך להיות.
6. א"א: כל זה טעות כי הוא שייך על שם מנחי למ"ד ה"א בשער פ"ע, ושם אזכרנו עוד.
7. כבר כתבתי פעם ופעמים כי טעמי אמ"ת הם משונים, והרוב שזכר אחר זה גם הם באמ"ת, לפיכך לא ישתנו.
8. לא מצאתי כן רק "בְיַד שְׂמֹאולָם בַּלַּפִּדִים" בשופטים (ז כ), והמסורת עליו: לית מלא.
9. אולי בא כן בעבור מלת "הִיא".
10. הוא רבי שלמה גבירו"ל בקוננו על רבי יקותיאל שנהרג שנת ת"ת לפרט.
11. פירוש, אחת במקום ה"א השרש, ואחת ליחס, ואחת לריבוי.
12. וזה שאמרו: כל מָחֳרַת שסמך לה"א הוא בפתח.
13. כל המשקלים שהם עם ה"א הנקבה לא ישתנו, רק משקל פְּעָלָה שבסמיכת היחיד ישוב השוא לחירק והקמץ לשוא, ובכנוי היחיד כן.
14. וזה לפי שהעי"ן דגושה.
15. ולפירש רש"י (רש"י על ויקרא כב כב) עַוֶּרֶת שם דבר של עורון, ואינו תואר.
16. עיין ביהושע בסימן י"א (פסוק ב) וי"ב (פסוק ג), ובמדויקים הנו"ן בחטף-פתח.
17. נמצאו ב' פעמים לשון מתום, האחד "מֵעִיר מְתֹם" (שופטים כ מח) שרשו מתה מלשון "מְתֵי מִסְפָּר" (בראשית לד ל), והשני "אֵין בּוֹ מְתֹם" (ישעיהו א ו) שרשו תמם עיין בשרשו.
18. גם נמצא "הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד" (איוב טו ז) נכתב באל"ף וביו"ד איוב ט"ו, ונמצא "שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן" (איוב ח ח) יו"ד במקום א'.
19. והנו"ן שרשית והמ"ם נוספת, ושרשו גדן.
20. וכן בלשון רבות: "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים" (תהלים סח כז). אבל מה שנמצא ברוב סידורי תפילות ביוצר של שבת "וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ" (נשמת) הוא טעות, אך ראוי לומר וּבְמִקְהֲלוֹת המ"ם בחירק והוא סמוך.
21. נ"ל מַנְצוּק.
22. זהו מה שכתב אביו ז"ל בספר הזכרון, שאין לומר בַּתֻּשְׁבָּחוֹת אלא בַּתִּשְׁבָּחוֹת בחירק.