(ויקרא כה י): "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאֵתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ".

הוגי דעות רבים בדורנו ניסו להבין את הרעיון מאחרי מצוות היובל, ובהתאם לכך הציעו דרכים ליישם את הרעיון בימינו: הרצל ("אלטנוילנד", ה'תרס"ב) טען שמטרתה של המצוה היא "למנוע את הצטברות העושר בידי יחידים", ולפיכך הציע ליישם את המצוה ע"י בעלות קולקטיבית על הקרקעות - רעיון המיושם בימינו ב"חוק-יסוד: מקרקעי ישראל". ז'בוטינסקי ("רעיון היובל", ה'תר"ץ) טען שמטרתה של המצוה היא להבטיח שוויון-הזדמנויות, ולפיכך טען שבימינו יש לחלק באופן שיוויוני את כל הרכוש - ולא רק את הקרקעות - פעם ביובל; ועוד .

אולם, בתורה כלל לא נזכרו רעיונות אלה ביחס ליובל: לא רעיון הבעלות הקולקטיבית (שהרי התורה בפירוש קובעת שיש לחלק קרקע לכל אדם), ולא רעיון השיוויון (שהרי בתורה רק הקרקעות חוזרות לבעליהן - לא המטלטלים ולא הכסף, ואפילו לא הבתים בערים המוקפות חומה; ויקרא כה כט. מצוות היובל היא וקראתם דרור בארץ לכל יושביה

דרור = חופש ; מטרתה של מצוות היובל היא להבטיח את החופש.

הגדרת ה"חופש" בתורה שונה משמעותית מההגדרות המקובלות בימינו:  כלכלני השמאל טוענים, שהחופש כולל שורה ארוכה של זכויות, כגון: זכות לחינוך חינם, זכות לבריאות, זכות לתחבורה, וכו'; אולם הם שוכחים, שכדי שיהיה חינוך חינם (למשל), מישהו צריך לממן את המשכורת של המורה, ולשם כך יש לגבות מיסים, הפוגעים בחופש של אנשים אחרים. ה"זכות" של כלכלני השמאל היא למעשה מילה מכובסת, מה שעומד מאחריה הוא רצון לשעבד את הזולת ולגרום לו לעבוד בשבילם; בדיוק להיפך מחופש. לעומתם, כלכלני הימין טוענים, שהחופש מתבטא בעיקר בזכות הקניין - זכותו של אדם ליהנות מפרי עמלו, בלי שיצטרך לתת חלק ממנו לאדם אחר או למדינה, ומכאן שאסור למדינה לגבות מיסים בכפיה. אולם, במדינה שבה כל קרקע שייכת למישהו, זכות הקניין של בעל הקרקע מקנה לו זכות בלתי מוגבלת לקבוע חוקים ולהטיל מיסים על האנשים שנמצאים בקרקע שלו. מה שאסור למדינה - מותר לבעל הקרקע, ובניגוד למדינה - את בעל הקרקע אי אפשר להחליף בבחירות! בעל הקרקע הוא למעשה דיקטטור בקרקע שלו; זכות הקניין של בעלי הקרקע סותרת ומבטלת את זכות הקניין של חסרי הקרקע - בדיוק להיפך מחופש.

הכלכלנים ה גיאואיסטים (מבית מדרשו של הנרי ג'ורג') הציעו לפתור את הבעיה ע"י הטלת מס ערך קרקע על כל בעלי הקרקעות, וחלוקתו כ דיבידנד לאזרחים; כך יתבטל היתרון הלא-הוגן שיש לבעלי הקרקעות על-פני חסרי הקרקעות.

אולם הפתרון של התורה הוא שונה: מצוות חלוקת הקרקעות מבטיחה שלכל אדם תהיה קרקע, וכך אף אדם לא יהיה עבד-עולם של בעלי הקרקעות.

כולם מסכימים, שאדם שמשועבד לאדם אחר, אינו חופשי; ואכן, בשנת היובל, כל העבדים העבריים יוצאים לחופשי. אולם, כדי להיות חופשי, אדם צריך יותר מזה: הוא צריך קרקע. אדם שאין לו קרקע, צריך לשלם כסף, רק כדי שיהיה לו מקום לעמוד במשך היום, ולשים את הראש למנוחה בלילה. הוא צריך לשלם דמי שכירות, ולשם כך הוא צריך למצוא מישהו שיסכים להעסיק אותו ולשלם לו משכורת. לכן, בשנת היובל, יחד עם שחרור העבדים, משחררים גם את הקרקעות - "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו ".

ערך החרות הוא הערך המרכזי של כל הפרשה (פרשת "בהר"), והוא מתבטא גם במצוות אחרות שנזכרות או נרמזות בפרשה:

• א. למרות שמותר לקנות עבד עברי, השיעבוד שלו מוגבל ומצומצם, ויש להתייחס אליו כאל פועל שכיר - "כשכיר כתושב יהיה עמך, עד שנת היובל יעבוד עמך".
• ב. הלוואה היא סוג של שיעבוד - "*עבד לווה לאיש מלווה*"; ולכן יש בתורה מצוות שמגנות על זכויותיו של הלווה ומצמצמות את השיעבוד שלו למלווה - אסור למלווה לקחת ריבית, כך שהשיעבוד לא גדל עם הזמן; ובסוף שנת השמיטה, החוב נשמט והלווה משתחרר מאימת הנוגש.
• ג. לא רק בשנת היובל, אלא גם בשנת השמיטה - פעם בשבע שנים - הקרקע החקלאית משתחררת: כל אדם חופשי לאכול כל צרכו מהיבול שצומח בקרקע, גם אם הקרקע באופן רשמי שייכת למישהו אחר.

בני ישראל הם עבדי ה', ולכן הם ראויים להיות חופשיים משיעבוד לבשר ודם; הארץ שייכת לה', ולכן הארץ צריכה להיות חופשיה משיעבוד לבשר ודם:

• (ויקרא כה כג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"
• (ויקרא כה נה): "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"

הקשר בין שיחרור הקרקעות לבין שיחרור העבדים, הוא בדיוק כמו הקשר בין גרות לבין עבדות:

(בראשית טו יג): "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה"

בני ישראל היו גֵרים במצרים, לא היתה להם ארץ השייכת להם, ומתוך כך גם נעשו עבדים למצרים.

יציאת מצרים שיחררה את בני ישראל מהעבדות; השלב הבא היה לשחרר את בני ישראל מהגרות - להביא אותם אל ארץ שתהיה שייכת להם.

חוק היובל מחיל את השיחרור הכללי של עם ישראל, על כל אחד ואחד מבני ישראל: שיחרור מהעבדות, ובאותו זמן - שיחרור מהגרות ע"י חזרה לנחלת האבות.

מאת: דוד אקסלרוד

טוב. אבל, אחר הכל אתה לא יכול להתכחש לכך שיובל הוא מכשול רציני מפני צבירת נכסים.

מה שנקרא היום "כרישי נדל"ן" בטח לא יאהבו את הרעיון.