קטגוריה:משלי כ כ
מקלל אביו ואמו ידעך נרו
באישון [באשון] חשך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ
באישון [בֶּאֱשׁוּן] חֹשֶׁךְ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
מְ֭קַלֵּל אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ
יִֽדְעַ֥ךְ נֵ֝ר֗וֹ באישון בֶּאֱשׁ֥וּן חֹֽשֶׁךְ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
מְ֭קַלֵּל אָבִ֣י/ו וְ/אִמּ֑/וֹ יִֽדְעַ֥ךְ נֵ֝ר֗/וֹ ב/אישון [בֶּ/אֱשׁ֥וּן] חֹֽשֶׁךְ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
רלב"ג (כל הפרק)
"מקלל אביו ואמו". מי שהוא מקלל אביו ואמו יכבה נרו וישאר בשחרות החשך והיה זה כן לפי שזה מונע ממנו קבולו המוסר מהם וזה סבה למנוע ממנו כל שלמות עם שזה ממה שירגילהו לבלתי הכר הטוב למי שגמלהו טוב והיה סבת היותו וגדולו באופן מה ויעתק מה מזה אל שיכפור בש"י אשר בראו ונשפעו לו ממנו כל הטובות עם שזה ממה שיפסיד סדר המדינה כי לא יתחזק האדם להטיב לזולתו אם לא מפני תקותו שיכיר לו הטובה אשר גמלהו:
מלבי"ם (כל הפרק)
"מקלל אביו ואמו ידעך נרו באישון חשך", המקלל אביו ואמו יולדיו יצוייר בשני אופנים,
- א) איש שהחיים למעמסה עליו וחושב בלבו שהרעות בעולם יותר מן הטובות (כמו שהביא המורה שהיה כן דעת איזה כתות) ושע"כ המציאות הוא לרע, וטוב לו ההעדר, "ומקלל אביו ואמו" שהיו סבה אל מציאותו באלה החיים הרעים, ועליו אמר "שידעך נרו באישון חשך", שנר האדם הוא מזלו והצלחתו הזורח על ראשו, וגם מי שנרו כהה או כבה עדיין יש אור קצת, כמי שדעך נרו בלילה ורואה לאור הלבנה, והוא התקוה אשר בלב כל איש, אבל האיש הזה ידעך נרו וישאר באישון חשך בלא אור תקוה וייחול כלל, כמ"ש נר רשעים ידעך, ורשעים בחשך ידמו, ויש עוד אופן שמקלל אביו ואמו בעבור הנחלה שרוצה שימותו קודם כדי שיירש נחלתם במהרה ועל כן חיי יולדיו קשים עליו, ועז"א.
ביאור המילות
"באישון". נפל ע' הפעל, ופי' בשחרות החשך:
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"ידעך נרו" - יכובה נשמתו בשחרות החושך. ר"ל, בבוא יום הגמול, עת תאיר נשמת הצדיק. ולפי שדימה את הנשמה לנר, דימה את הגמול לעת צורך הארת הנר.
מצודת ציון
"ידעך" - ענין ניתור וקפיצה, כמו (תהלים קיח): "דועכו כאש קוצים", והוא כבוי הנר, כי השלהבת נדחה ונקפץ מן הפתילה.
"באישון" - ענין שחרות וחושך, וכן (משלי ז): "באישון לילה".
תרגום מצודות: מקלל אביו ואמו, ידעך נרו (יכובה נשמתו) באישון (בשחרות) החושך, בבוא יום הגמול, עת תאיר נשמת הצדיק. ולפי שדימה את הנשמה לנר, דימה את הגמול לעת צורך הארת הנר.
תרגום ויקיטקסט: המקלל את אביו או את אמו - ידעך נר המצוות שהוא מקיים, ובאישון עיניו יהיה חושך - הוא יאבד את אור התורה שלומד.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כ כ.
דקויות
נר ואור הם משל -
1. משל לחיים ולהצלחה בחיים (מלבי"ם, דעת מקרא). בתורה נאמר, (שמות כא יז): "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת", כלומר, בית הדין צריך להמית אותו. בפסוקנו נאמר, שגם אם בית הדין לא ימית אותו, ה' יעניש אותו, ונר חייו ידעך. נאמר גם ב(משלי ז ב): "שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ"; ולכן, מי שמקלל את אביו ואת אמו, המקשרים אותו לתורה ולמצוות, ידעך נר חייו, ויהיה חושך באישון עיניו.
2. משל לנשמה, כמו שנאמר ב(משלי כ כז): "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן"*. להורים יש חלק חשוב בנשמת האדם, וכשאדם נמצא במריבה עם הוריו הוא מאבד חלק מהנשמה שלו. ואכן, ידוע שחלק גדול מהבעיות הנפשיות של אנשים נובעות מבעיות בקשר עם ההורים.
3. משל לכל התורה והמצוות, (משלי ו כג): "כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר". המצוות והתורה הן כמו נר המפיץ אור, המאיר את דרכו של האדם ביער החיים*. יש אנשים, שמרוב רצונם להתקרב לתורה ולהתחזק במצוות, פוגעים בכבודם של הוריהם. הפסוק שלנו יוצא נגד תופעה זו. אדם המקלל את אביו או את אמו, ידעך נרו = הוא יאבד את מצוותיו הנמשלות לנרות, ויהיה באשון חושך = בחושך שחור ואפל; ובאישון עיניו יהיה חושך - הוא לא יראה את התורה הנמשלת לאור.
התורה והמצוות מועברות מדור לדור במסורת, מאב ואם אל בן ובת, (משלי ו כ): "נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ"*; מי שמקלל את אביו או את אמו, מאבד את הקשר למסורת, ובסופו של דבר יאבד גם את הקשר למצוות ולתורה.
4. משל למצוה אחת מסויימת - מצוות כיבוד הורים; לפעמים אדם מכבד את הוריו מבחינה חומרית, אבל יחד עם זה מקלל ומבזה אותם; מי שעושה כך, נר המצוה שקיים - מצוות כיבוד הורים - דועך והוא נשאר בחושך: "יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם" (בבלי קידושין לא., ע"פ ר' יונה).
5. נר בחדר חשוך הוא נקודת אור המושכת אליה את כל תשומת הלב. הנר מזכיר לנו להתמקד בנקודה העיקרית. הדבר חשוב במיוחד בקשר עם ההורים. בחורה אחת סיפרה לי, שהיו לה הרבה מריבות עם אמא שלה. אמא שלה היתה צועקת עליה, מותחת עליה ביקורת הורסת, ומפריעה לה בכל דרך אפשרית. כדי שלא לעבור על מצוות כיבוד אם, היא הדליקה נר גדול ושמה אותו במקום מרכזי בבית. בכל פעם שאמה היתה צועקת עליה, היא היתה מסתכלת על הנר, ונזכרת שהיא צריכה לשתוק, לא לענות ולא לריב בחזרה. ואכן, תוך כמה חודשים אמא שלה ראתה שהיא לא מגיבה, והפסיקה לריב. האם אפשר להסיק מכאן, שנר הוא סגולה לכיבוד הורים?
הקבלות
לפסוקים נוספים על דעיכת נרם של הרשעים, ראו משלי כד20.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי כ כ"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.