ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/יז ב
"בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָ֔ל" (במדבר יח, כ); "וּבוֹ תִדְבָּ֔ק" (דברים י, כ); "מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָ֔ד" (דברים כח, סז); "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָ֔ר" (דברים טז, טז); "טוֹב יִגְאָ֔ל" (רות ג, יג); "זְאֵב יִטְרָ֔ף" (בראשית מט, כז); "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָ֔ע" (ויקרא כא, י); "בַּמֶּה יִשְׁכָּ֔ב" (שמות כב, כו); "קֵרַבְתִּי צִדְקָתִי לֹא תִרְחָ֔ק" (ישעיהו מו, יג); "עַתָּה תִצְמָ֔ח" (ישעיהו מג, יט); "וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּ֔ב" (שמואל ב יב, ג); "גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָ֔ב" (בראשית כד, יט); "כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָ֔ע" (זכריה ז, יג); "וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָ֔ע" (מלאכי ג, טז); "וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָ֔ע" (הושע יג, ד); "הַקּוֹנֶה אַל־יִשְׂמָ֔ח" (יחזקאל ז, יב); "מִקּוֹלָם לֹא יֵחָ֔ת" (ישעיהו לא, ד); "וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָ֔ג" (ירמיהו יז, ח); "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶֽאֱמָ֔ץ" (בראשית כה, כג); "זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָ֔שׁ" (זכריה יא, יז); "כִּי הוּא יִשְׁאַָ֔ג וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם" (הושע יא, י); "בַּשּׁוֹפָר יִתְקָ֔ע" (זכריה ט, יד); "וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָ֔שׁ" (ישעיהו נד, ג); "וּמִפְּנֵיהֶם אַל־תֵּחָ֔ת" (יחזקאל ב, ו); "כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָ֔ל" (ישעיהו נז, כ); "תְּפַתֶּה וְגַם־תּוּכָ֔ל" (מלכים א כב, כב); "מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָ֔ב" (ישעיהו לד, י); "הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָ֔ק" (חבקוק א, י); "עַל סוּס לֹא נִרְכָּ֔ב" (הושע יד, ד); "וְעַל קַל נִרְכָּ֔ב" (ישעיהו ל, טז); "הָאֹמְרִים תֶּחֱנָ֔ף" (מיכה ד, יא); "וְהֶחָדֵל יֶחְדָּ֔ל" (יחזקאל ג, כז).[1]
ופעמים רבות תבוא בתוספת ה"א, כמו "אֶשְׁמְרָה דְרָכַי" (תהלים לט, ב), "וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי" (בראשית לב, ו), והעי"ן בשוא.
ויש שהם בקמץ-חטף והם מגזרת פָּעֹל בחולם, וכשנוספה הה"א הוסב החולם לקמץ-חטף כמשפט. ובאו הרוב בשוא להקל, והמעט מהם בקמץ-חטף. כמו "אֶשְׁקֳטָה וְאַבִּיטָה" (ישעיהו יח, ד); "וָאֶשְׁקֳלָה לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף " (עזרא ח, כה); "אֶפְשֳׂעָה בָהּ " (ישעיהו כז, ד); "אֶשֳּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי" (מלכים א יט, כ); ובמקצת ספרים "וָאֶשְׁמֳעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר" (דניאל ח, יג) בקמץ-חטף, וכן כתבו הנגיד.
וכן עשו בהתחברם עם הכנויים העי"ן בשוא, אשר הם לגזרת יִפְעֹל בחולם שהיה משפטם בקמץ-חטף, כמו שבאו בקמץ-חטף מעטים מהם – "בְּאַוָּתִי וְאֶסֳּרֵם" (הושע י, י); "הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם" (יהושע כג, ה); "וְאֶצֳּרֶנָּה עֵקֶב" (תהלים קיט, לג); "אֲשֶׁר פִּי יְיָ יִקֳּבֶנּוּ" (ישעיהו סב, ב); וכן "וְדָם יִרְדֳּפֶךָ" (יחזקאל לה, ו) לקריאת בן-אשר, אבל לקריאת בן-נפתלי בשוא-ופתח.
וכן באו בעתידי בנין הדגוש עי"ן-הפֹעל בקמץ-חטף בתוספת ה"א ובכִנוי, אף על פי שאין המנהג לבא בבנין הדגוש האית"ן ממנו בחולם, באו אלה בקמץ-חטף – "וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים" (רות ב, ב) "אֲלַקֳּטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים" (רות ב, ז). וכן עם הכִנוי – "וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ" (ישעיהו מד, יג).
נימוקי רבי אליהו בחור עריכה
- ^ א"א: ובמסורה גדולה א"ב דכל חד וחד זקפין בקמץ, ועיין בהגהה במלת פָּעַל דלעיל. וגם כאן הוסיף הרבה על הא"ב הנ"ל, ותמה אני למה לא הביאום בעלי המסורת, וצ"ע.