קטגוריה:אסתר א כב
וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו להיות כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כׇּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כׇּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַ/מֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּ/מְדִינָה֙ כִּ/כְתָבָ֔/הּ וְ/אֶל־עַ֥ם וָ/עָ֖ם כִּ/לְשׁוֹנ֑/וֹ לִ/הְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּ/בֵית֔/וֹ וּ/מְדַבֵּ֖ר כִּ/לְשׁ֥וֹן עַמּֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
תרגום אחד (כל הפרק)
רש"י (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
{כב} השאלות:
- למה מספר ששלח לכל מדינה ומדינה ככתבה.
- גוף הספרים הם דברי סכלות שיהיה כל איש שורר בביתו.
- גם מה שפקד שידבר כלשון עמו לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, מה רצה בפקודתו זאת :
ע"פ זה נתן הדת הראשון שכל איש ידבר כלשון עמו, וזה עשה בחכמה ודעת, כי עד עתה היה בחוקי פרס שכל העמים הנכנעים תחתם כשהיו כותבים אל המלך וכן המכתבים שהגיעו מן המלך אליהם היה צריך להיות בלשון פרס שהוא שפת האום המולך, ומצד זה היו כולם צריכים ללמוד לשון פרס, ואחר שאחשורוש החזיק עתה, שלא המדינה היא המולכת רק הוא עצמו הוא המולך על כולם, ממילא אין הבדל בין מדינת פרס ליתר מקומות ממשלתו, שכולם נכנעים תחתיו ועבדים לו כאלה, ממילא אין לכתב ולשון פרס יתרון על יתר לשונות הגוים, כי אין המלכות נקראת מעתה על שם פרס רק ע"ש אחשורוש, וע"ז כתב אל כל עם ועם כלשונו, ונתן הדת שכל אחד ידבר כלשון עמו. והדת השני נתן שכל איש יהיה שורר בביתו, כי עד עתה היה בחוקי פרס שהאשה תכנע אל האיש לכבדו לבד, והוא נתן הדת שישתרר עליה וימשול בה כאדון בשפחתו, ויכול לעשות בה דין ומשפט כעם קנין כספו, וכמו שהוא עוד היום בחלק ממדינות אפריקא. ושני דתות החדשים האלה היו מגבילים לעומת שני הדברים שהזכיר ממוכן, שלעומת שימלוך לבדו בבלי הגבלה, נתן הדת שכל הלשונות יהיו שוים, ולעומת שכל הנשים יתנו יקר לבעליהן נתן הדת להיות כל איש שורר בביתו :
אולם מה שהקדים הפרשה הזאת לסיפור המגלה, ונתחייבנו לקראה בפורים כאילו גם היא שייכה אל ספור הנס, אחשוב בו שני טעמים.
- א. והוא הטעם העיקרי אצלי, כי כלל הספור הזה הוא יסוד מוסד לספורים הבאים אחריו, כי לולא התאמץ המלך למלוך מלכות בלתי מוגבלת, לא היה באפשרי להיות לו לקיחת אסתר, כי לא היו שרי העצה מסכימים שיקבצו למלך נערות בתולות לברור מהם אשה, ואף כי לקחת אשה אשר לא ידע עמה ומולדתה, ולא הגדלת המן שלא היה יכול לעשות זה בלי רשות השרים, וכ"ש הגזרה הכוללת להשמיד אומה שלמה, ועל זה אמרו אלמלא אגרות ראשונות לא נתקיימו אגרות אחרונות, ר"ל אלמלא לא יצא הדת הראשון שהמלך שליט על הדתות והנימוסים לבדו ואין זולתו, לא היה באפשר שיצאו האגרות האחרונות, אחר שהיה צריך נטילת רשות משרי העצה.
- זאת שנית, אחר שהנס הזה לא היה בו דבר היוצא מהיקש הטבעי, כי שהאשה היפה בנשים תשנה רצון המלך בעלה, יקרה על הרוב, ולא יהיה זה נס ופלא, רק אם נשקיף היטב על המלך אשר בו היה המאורע, כי אם יקרה זה לרוב במלכים הקטנים, לא יהיה זה בקל אצל מלך הנורא למלכי ארץ. ומצד זה הקדים להודיע. א. גודל מלכותו שמלך על קכ"ז מדינות, ב. גבורתו שכבשם כולם בזמן קצר, ג. עשרו הנראה מהמשתה הגדול, ד. חכמתו איך התנהג בתחבולות להסיר לב ראשי עם הארץ למלוך עליהם בלי הגבלה, ה. טבעו ותכונתו שהגם שאהב את ושתי עד מות, מ"מ מפני אהבת הטוב בל יבזו נשי המדינה בעליהן בעיניהן, או אהבת המועיל שישתרר במלכות בלתי מוגבלת, ביטל אהבת הערב שאהב את ושתי, ובכל זה גלוי לכל רואה שמה שאסתר שינתה לבבו להשיב את הספרים מחשבת המן, לא אהבת הערב היטתו, רק מאת ה' היתה זאת :
תרגום ויקיטקסט: - והמלך שלח ספרים (איגרות) אל כל 127 המדינות של המלך: אל כל מדינה נשלחה איגרת בכתב הנהוג באותה מדינה, ואל כל עם נשלחה איגרת בלשון המדוברת באותו עם; ותוכן האיגרות היה, שכל איש (גבר) יהיה שורר (שולט כמו שר) בביתו (באשתו), ויוכל לדבר בלשון עמו, ואשתו (אם היא מעם אחר) תצטרך ללמוד את השפה שלו ולהבין את דבריו ולציית להם (ע"פ רש"י ואבן עזרא).
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר א כב.
דקויות
ספרים
בלשון המקרא כל דבר כתוב נקרא "ספר", גם אם הוא כולל רק דף אחד, כמו (דברים כד א): "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת".
מדינה ומדינה ככתבה - עם ועם כלשונו
כשסנחריב הגלה את האומות, הוא הגלה רק את העם ולא את השרים. השלטון המקומי לא הקפיד שהעם החדש שהגיע ידבר בשפתו, יהודים שהגיעו לפרס יכלו לדבר לשון הקודש. השלטון הקפיד רק שיכתבו בלשון פרסית, דהיינו שיכתבו מילים בלשון הקודש באותיות פרסיות.
לכן, כששלחו איגרות ליהודים בפרס, היו צריכים לכתוב להם בכתב פרסי שזהו "מדינה ומדינה ככתבה", כתב המדינה "פרסית", אבל המילים היו עבריות, שזהו "עם ועם כלשונו" בלשון שלו, שהוא לשון הקודש (הגר"א).
נוצר מצב ששרי המדינות והשלטון דברו בשפה אחרת מהעם, וזה יצר היכר לדעת האם אתה ממשפחת המלוכה או לא.
מצאנו גם שהאמוראים דיברו בלשון הקדש, והעם בארמית.
שורר
מהשורש שרר, שממנו המילה שָׂר. כל איש (גבר) יהיה השר השולט בבית, ובפרט יהיה "מושל באשתו" (אבן עזרא).
הקבלות
חוק המלך
החוק שפורסם "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" מעיד על הבעיה:
- המלכה סרבה כי היא לא הסכימה שהמלך שורר עליה בביתו כאשר היא יושבת על כסא המלכות: למלכה היתה רשות למנוע מזרים להופיע בבית הנשים ללא הזמנה וכך היא הזמינה את המלך והמן, ביחיד, לבוא לחדרה (ביאור:אסתר ה ד). במשתה הנשים, המלכה היתה ב"בֵּית הַמַּלְכוּת" (ביאור:אסתר א ט) מקום שבו היה "כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת" (ביאור:אסתר ה א) והמקום הזה היה כפוף לחוק האוסר לבוא לחצר הפנימית ללא הזמנה אפילו כאשר המלך לא נמצא בו (ראה: ביאור:אסתר ד יא). השאלה היתה: האם רשות המלכה להמנע מאנשים לא מוזמנים מתקימת למענה, בבית המלך וגם נגד המלך וסריסיו. ולכן באה התשובה "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" (אסתר א כב), כלומר: זכותו של המלך (האיש) היא מעל זכותו של כסא המלכות (הבית), ואסור היה למלכה לסרב לקבל את סריסי המלך ולא להבין את דבריהם, אפילו כאשר היא יושבת על כסא המלכות בבית מלכותו. החוק החדש לא שינה את זכות המלכה בבית הנשים ואסתר השתמשה בחוק הזה כדי לבודד את המלך והמן בחדרה ללא סריסי המלך שלא הוזמנו, ולכן המלך ברח בכעס מהחדר להביא את סריסיו.
- המלכה סרבה כי היא לא הבינה פרסית: הפקודה שפורסמה היתה "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" (אסתר א כב), כלומר זכותו של הבעל לדבר כלשון עמו, וחובת בני ביתו, כולל אשתו, להבין את דבריו ולציית. מרדכי הבין שפקודה זו תגרום שהבתולות שיובאו למלך מכל הממלכה לא תבחרנה במקום וושתי, כי גם הן לא דיברו פרסית.
- אולי ליצני הדור אמרו שהמלכה לא באה כי היא לא רצתה לבוא ערומה עם כתר מלכות בלבד, אבל בחוק שפורסם אין סימן לזה, חוץ מזכותו של המלך לפעול "כשרירות" לבבו. הבתולות שהובאו לתחרות חשבו שהמלך רצה ערום, ולכן הן הגיעו לבית הפלגשים.
הפקודה שיצאה היא נאה מאוד: האיש רשאי לשרור בביתו, אבל הוא מוגבל לדבר בשפת עמו. בני ביתו אינם חייבים ללמוד את כל השפות בהם בקי האיש, ולאיש אסור להמציא שפה פרטית או לשנות את פרוש המילים הנהוגות בשפתו. אנשי ביתו אינם חייבים ללמוד שפת סתרים או רמזי רמזים - השפה חיבת להיות יחסית פשוטה בשפת עמו. מכאן שהמלך פקד בשפת עמו - פרסית, ופקודתו היתה ברורה ופשוטה - בואי בלבוש מלכות וכתר להראות את יופיך ותפארתי.
השפה הרישמית של הממלכה
בבבל השפה הרשמית היתה ארמית (הספרים דניאל ועזרא נכתבו בחלקם בארמית). כאשר הפרסים כבשו את בבל וזכו בממלכה כולה, הם לא למדו ארמית אלא המשיכו בפרסית. המלכה לא הבינה את דבר המלך בטענה שהמלך היה חייב לתרגם את דבריו לשפתה. המלך פסק שהיא חייבת להבין אותו, אבל חוקק, שמרגע זה השפה הרשמית היא לא ארמית וכל עם מדבר בשפתו, והמלך בכבוד שולח לכל עם את פקודותיו בשפתם.
פקודת המלך יצרה תפקיד חדש של מתרגמי פקודות המלך לעמים. כל עם מינה נציג בכיר שישב בשער המלך וייצג את עמו ותירגם לעמו. בהמשך מרדכי מונה לתפקיד הזה כנציג היהודים (ביאור:אסתר ב יט).
מפקודת המלך אפשר להבין שושתי לא היתה פרסיה, ובנוסף כשממוכן אמר להעביר את המלוכה "לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה" (ביאור:אסתר א יט) הכוונה לא יכולה להיות יופי חיצוני כי יופי הוא דבר זמני וחולף וממוכן לא אמר "לרעותה היפה ממנה". מכאן אפשר להסיק שממוכן התיחס ליחוסה המשפחתי של ושתי. לכן אפשרית הצעתם של חז"ל (בבלי מגילה א) שושתי היתה נכדתו המיוחסת של נבוכדנצר מלך בבל המוזכר במגילה (ביאור:אסתר ב ו).
מקורות
נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "אסתר א כב"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.