פירשנו את הכביסה בפסוקנו כמשמעה - פעולה פיסית של הורדת הכתמים מהבגדים. אך יש שפירשו שהכביסה היא משל לניקיון מעוונות (כמו בפרק ד):

1. יש שפירשו שהכוונה להתנקות חיצונית ע"י עשיית מעשי צדקה ראוותניים, שאמורים כביכול לכסות ולהסתיר את העוונות: " "תראה לעיני הבריות צדקות ומעשים טובים" " (מצודת דוד) . הנביא מלמד, שמעשים טובים לא יכולים כשלעצמם לכפר על פשעים חמורים: " "הצדקה שאת עושה לפני הבריות לא כפרה על העוון שבסתר" ".

• אולם, קשה לפרש שכביסה היא משל למעשים טובים; כביסה מציינת ניקוי כתמים קיימים ולא הסתרתם.

2. יש שפירשו שהכוונה להתנקות חיצונית ע"י תירוצים שונים שאנשים מתרצים בהם את פשעיהם, בפני הזולת או בפני עצמם: " "תאמרי אמתלאות לאמור לא חטאתי... את בר בעינייך כאילו לא חטאת..." " (מלבי"ם) . הנביא טוען, שדווקא הניסיון להעלים את החטאים כלפי חוץ מחריף את חומרתם: " "כי בזה נשאר הכתם גדול בעיני ה', עד שנעשה מהחטא עוון שמורה על קלקול השכל..." " (מלבי"ם)

• אולם, בפסוקים שבהם כביסה מציינת התנקות מעוונות, היא מציינת דווקא ניקוי יסודי ומעמיק, ולא חיצוני ושטחי, כמו בדברי ירמיהו עצמו (שהבאנו למעלה), וכן בתפילת דוד תהלים נא ד: " "הרבה כבסני מעוני, ומחטאתי טהרני" ... "תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין" ".

3. ויש שפירשו שהכוונה להתנקות פנימית ע"י עזיבת החטא, אך הנביא מודיע להם שהתשובה שלהם עדיין לא כיפרה על החטאים הישנים, מימי עוון העגל (רש"י) .

• אולם, לפי זה לא ברור מה חטאו בני ישראל באותו דור? אם הם אכן כיבסו את ליבם, כפי שדרש הנביא, מדוע ה' מזכיר להם את עוון העגל דווקא באותו דור, והרי ה' פוקד עוון אבות על בנים רק כשהבנים אוחזים מעשי אבותם בידם?

4. וייתכן שהכוונה לניקוי יסודי, אבל לא של בגדים אלא של ארץ ישראל. לפי זה, הפסוק רומז למעשיו של יאשיהו בן אמון מלך יהודה: הוא הרס ביסודיות ובשיטתיות את פולחן עבודת האלילים בארץ יהודה (ראו מלכים ב כג), פעולה שבהחלט אפשר להמשיל לכביסה; אך בני ישראל עדיין המשיכו לעבוד אלילים בסתר (ראו הברית והקשר ). הנביא חשף את הרמאות והודיע לבני ישראל "למרות ה'כביסה' שעשיתם לארץ ישראל, אני רואה שאתם עדיין חוטאים".

1. פירשנו שה"כתם" שמנסים לכבס הוא כתם של דם האביונים הנרצחים, שיכול לשמש כמשל לפשע של שפיכות דמים באופן כללי.

2. אך אפשר גם לפרש שה"כתם" הוא כתם של דם נידה, שיכול לשמש כמשל לפשעים של גילוי עריות ועבודה זרה (הנמשלת לניאוף). האומה הישראלית נמשלת לאישה המנסה לנקות את כתמי דם הנידה מבגדיה, אך אינה מנקה את מעשיה מעבירות הניאוף והזנות. ראו מאמרו של משה צפור .