ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/כח ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · כח ב · >>

פתוחי פָּקְדוּ עשרה

פְּקָדוּהוּ – "וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ" (ירמיהו י כה), "וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ" (זכריה יג ג). והעי"ן קמוצה, וכן בכלם. פְּקָדוּךָ, פְּקָדוּנִי, פְּקָדוּם, פְּקָדוּכֶם, פְּקָדוּנוּ, פְּקָדוּהָ, פְּקָדוּךְ, פְּקָדוּן, פְּקָדוּכֶן.

פתוחי פְּקַדְתֶּם ששה

ובהתחברם עם הכנויים תסור המ"ם ותבא ו"ו במקומה, שגם הוא סימן הרבים. כי כן מצאנוהו: "הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי" (זכריה ז ה), "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ" (במדבר כא ה).

פְּקַדְתּוּהוּ – העי"ן פתוחה, וכן בכלם. פְּקַדְתּוּנִי, פְּקַדְתּוּם, פְּקַדְתּוּנוּ, פְּקַדְתּוּהָ, פְּקַדְתּוּן.

פתוחי פָּקַדְנוּ שמנה

פְּקַדְנוּהוּ – העי"ן פתוחה – "וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ" (ישעיהו נג ג), "כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ" (דה"א יג ג) וכן בכלם. פְּקַדְנוּךָ, כמו "לֹא נְגַעֲנוּךָ" (בראשית כו כט), פְּקַדְנוּם, פְּקַדְנוּכֶם, כמו "בֵּרַכְנוּכֶם" (תהלים קיח כו) מהדגוש, פְּקַדְנוּהָ, פְּקַדְנוּךְ, פְּקַדְנוּן, פְּקַדְנוּכֶן.

פתוחי פָּקְדָה עשרה

ובהתחברה עם הכנוים תהפך הה"א סימן הנקבה לתי"ו רפה. וכן יקרה לכל ה"א שהיא סימן הנקבה בפעלים ובשמות.

פְּקָדַתְהוּ – העי"ן קמוצה והלמ"ד פתוחה, כמו "גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע" (משלי לא יב). ואם בהפסק גם הלמ"ד קמוצה: "חַיָּה רָעָה אֲכָלָ֑תְהוּ" (בראשית לז כ), "וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָֽתְהוּ" (ישעיהו נט טז). ובא בפתח וסוף-פסוק: "וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַֽתְהוּ" (ש"א יח כח). או פְּקָדַתּוּ – הלמ"ד פתוחה והתי"ו דגושה – "גְּנָבַתּוּ סוּפָה" (איוב כא יח), "כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ" (ש"א א כד). ותחסר תי"ו הנקבה ונבלעה בדגש, והתי"ו הכתובה והו"ו סימן הנסתר, כמו אוֹתוֹ. והראוי: גְּנָבַתְתּוּ, פְּקָדַתְתּוּ, ואם לא נמצא כן, והוא במקום פְּקָדַתְהוּ, אלא שהקלו המלה מפני כובד קריאת הה"א ואמרו "גְּנָבַתּוּ", "גְּמָלַתּוּ".^[1]

פְּקָדַתְךָ – העי"ן קמוצה והלמ"ד פתוחה – "וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ" (ירמיהו כב כו). אבל "חִבְּלָה יְלָדָֽתְךָ" (שה"ש ח ה עי"ש), הלמ"ד קמוצה מפני ההפסק.

פְּקָדַתְנִי – העי"ן קמוצה והלמ"ד פתוחה. ובהפסק גם הלמ"ד קמוצה: "וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָֽתְנִי" (ישעיהו סג ה).

פְּקָדָתַם – העי"ן והלמ"ד קמוצים והתי"ו פתוחה – "וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּת הַשָּׂדֶה" (הושע ב יד),

נימוקי רבי אליהו בחור

1. א"א: לא נוכל לומר שהדגש במקום ה"א והוא כמו פְּקָדַתְהוּ, כי אין דגש התי"ו מורה רק על תי"ו חברתה, ולא תורה על ה"א לעולם.