קטגוריה:ויקרא ו ח

[כא] מכאן שקומץ ממקום שנתרבה שמנה. בסוטה פרק היה מביא (יד ע"ב), דאם לא כן, למה לי "מסולת המנחה ומשמנה", הרי פשיטא כיון דיצק השמן על כל המנחה (רש"י לעיל ב, א), הוא קומץ מסלתה ומשמנה. אבל לעיל בפרשת ויקרא (ויקרא ב', ב') דרשינן (תו"כ שם) "מסלתה ומשמנה" דאם עלה בידו קורט של לבונה או גרגר מלח פסול, אבל כאן לא כתיב "מסלתה ומשמנה" אלא למדרש ממקום שנתרבה שמנה, דכאן לא כתיב "מלא קמצו", אלא "והרים ממנו בקמצו", ופירושו שלא יעשה מדה לקומץ (רש"י כאן), ולא איירי קרא בשיעור שיהיה מלא קמצו, לכך אין לפרש שאם עלה בידו גרגיר מלח וכו'. אבל לעיל דכתיב (ב, ב) "מלא קמצו מסלתה ומשמנה", פירושו שיהיה הקומץ מסולת המנחה ומשמנה, למעוטי אם עלה בידו גרגיר מלח. ומה שהוצרך לכתוב כאן "מסלתה", מכיון דהוצרך למיכתב "משמנה" - הוצרך למכתב "מסלתה", דהא אינו קומץ משמנה בלבד, אלא ממקום שנתרבה שמנה בסולת, וכך פירושו, וקמץ מסלת המנחה, והסולת שקומץ צריך שיהיה שם רבוי שמן:

[כב] שמלקט לבונתה אחר קמיצתה. אבל בשעת קמיצה צריך שיהא עליה הלבונה, דכתיב "והרים ממנו בקמצו מסולת המנחה ומשמנה", ואחר כך כתיב "ואת כל הלבונה והקטיר". וגם אין לומר דקרא אתיא שיקמוץ גם מן הלבונה, דלעיל כתיב (ב, ב) "וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה", ופירושו 'לבד כל הלבונה יהיה הקומץ מלא' כדלעיל (רש"י שם), אם כן פירושו כאן דלאחר הקמיצה מלקט כל הלבונה:

[כג] ולפי שלא פירש כו'. פירוש, שלא פירש דצריך לבונה ולאחר שקמץ מלקט את הלבונה ומקטירה רק באחת מהן, הוצרך לכלול כולם דבעי לבונה. דאם לא כן, והלא כבר כתיב בפרשת ויקרא (לעיל ב, ב):