אחד מתפקידיו של השלטון הוא, לדאוג שכל האזרחים יוכלו לחיות בשלוה ובביטחון, חוץ מהחוטאים; החוטאים צריכים לחיות בפחד. כך לומדים מדבריו של ה' בפי ישעיהו:

(ישעיהו לג יג): "שִׁמְעוּ רְחוֹקִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וּדְעוּ קְרוֹבִים גְּבֻרָתִי: פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים, אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים 'מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה? מִי יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם? הלך צְדָקוֹת ודבר מֵישָׁרִים... הוא מרומִים ישכן...'"

ה' כביכול 'מתפאר' במעשי הגבורה שלו: שמעו... אשר עשיתי... גבורתי , ומעשי הגבורה שלו מתבטאים בכך שהחוטאים בציון פוחדים: פחדו בציון חטאים .

כנראה שהכוונה להשמדת צבא סנחריב שצר על ירושלים, כפי שמתואר בפסוקים הקודמים: "והיו עמים משרפות סיד...". החוטאים נמלאו פחד כשראו את האש שאכלה את מחנה סנחריב, הם חששו שהאש תאכל גם אותם, ואמרו "מי יגור לנו אש אוכלה" - מי יוכל להמשיך ולחיות בעיר שבה ה' שולט בגבורתו? והם הסיקו את המסקנה המתבקשת - "הולך צדקות ודובר מישרים... הוא מרומים ישכון..." - רק מי שילך בצדק וביושר יוכל לשכון בבטחון בעיר ה'.

כל שלטון צריך ללכת בדרכים אלה של ה': להטיל פחד על החוטאים, כך שיבינו שרק התנהגות בצדק וביושר תאפשר להם לחיות בביטחון.