קטגוריה:שמות כג יט
ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְ/ךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑י/ךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּ/חֲלֵ֥ב אִמּֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | רֵישׁ בִּכּוּרֵי אַרְעָךְ תַּיְתֵי לְבֵית מַקְדְּשָׁא דַּייָ אֱלָהָךְ לָא תֵיכְלוּן בְּשַׂר בַּחֲלַב׃ |
ירושלמי (יונתן): | שֵׁירוּי בִּיכוּרֵי פֵּירֵי אַרְעָךְ תַּיְתֵי לְבֵית מַקְדְּשָׁא דַיְיָ אֱלָהָךְ עַמִּי בֵּית יִשְרָאֵל לֵית אַתּוּן רְשָׁאִין לָא לִמְבַשְׁלָא וְלָא לְמֵיכוּל בְּשַר וַחֲלַב מְעַרְבִין כַּחֲדָא דְלָא יִתְקַף רוּגְזִי וְאִיבְשֵׁיל עִיבּוּרֵיכוֹן דְּגָנָא וְקַשָׁא תְּרֵיהוֹן כַּחֲדָא: |
רש"י (כל הפרק)
"ראשית בכורי אדמתך" - אף השביעית חייבת בבכורים לכך נאמר אף כאן בכורי אדמתך כיצד אדם נכנס לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה כורך עליה גמי לסימן ומקדישה ואין בכורים אלא משבעת המינין האמורין במקרא (דברים ח) ארץ חטה ושעורה וגו'
"לא תבשל גדי" - אף עגל וכבש בכלל גדי שאין גדי אלא ל' ולד רך ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב גדי והוצרך לפ' אחריו עזים כגון (בראשית לח) אנכי אשלח גדי עזים את גדי העזים (שם כז) שני גדיי עזים ללמדך שכ"מ שנא' גדי סתם אף עגל וכבש במשמע ובג' מקומות נכתב בתורה א' לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וא' לאיסור בישול (פסחים כז חולין קטו)מדרש מכילתא (כל הפרק)
רכט. ראשית בכורי אדמתך למה נאמרה פרשה זו. לפי שנאמר ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כז). אין לי אלא פירות דרך בכורים, משקין מנין. תלמוד לומר תביא בית ה' אלהיך, מכל מקום. (ומה הפרש בין אלו לאלו. אלא אלו מביאין וקורין, ואלו מביאין ואין קורין.)
(אשר תביא מארצך) להוציא אריסין וחכירות והגולן והסיקריקון. (אשר ה' (אלהינו) [אלהיך]) להוציא גרים ועבדים. (נותן (לנו) [לך]) להוציא נשים טומטום ואנדרוגינוס. משמע מוציאן שלא יקראו ומוציאן שלא יביאו. תלמוד לומר תביא מכל מקום. ומה הפרש בין אלו לאלו, אלו מביאין וקורין ואלו - מביאין ואין קורין.
רל. לא תבשל גדי בחלב אמו רבי שמעון אומר, מפני מה נאמר בג' מקומות. כנגד - שלש בריתות שכרת הקדוש ברוך הוא עם ישראל. אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת בהר גרזים והר עיבל. רבי יאשיה אומר, הראשון תחלה נאמר, ואין דורשין תחלות. שני ((לי מה דין [למה מפני הדין]) בהמה טהורה מטמאה במשא, וטמאה מטמאה במשא. אם למדת על טהורה שכשרה, אסור להתבשל בחלבה. יכול אף טמאה אסור להתבשל בחלבה. תלמוד לומר בחלב אמו ולא בחלב טמאה. (שלישית) ולא בחלב אדם. ר' יונתן אומר, מפני מה נאמר בשלשה מקומות אחד לבהמה ואחד לחיה ואחד לעוף. אבא חנן [אומר] משום רבי אלעזר, מפני מה נאמר בשלשה מקומות. אחד לבהמה גסה ואחד לעזים ואחד לרחלים. רבי שמעון בן אלעזר אומר, מפני מה נאמר בשלשה מקומות. אחד לבהמה גסה ואחד לדקה ואחד לחיה. דבר אחר אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה ואחד איסור בשול.
דבר אחר, אחד בין בארץ בין בחוצה לארץ ואחד בפני הבית ואחד שלא בפני הבית. לפי שהוא אומר ראשית בכורי אדמתך, לא שמענו אלא בזמן שהבכורים נוהגים, שם נוהג בשר בחלב. מקום שאין הבכורים נוהגים ובזמן שאין הבכורים נוהגים לא שמענו, תלמוד לומר לא תאכלו כל נבלה (דברים יד). ונאמר לא תבשל גדי. מה נבלה נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית ושלא בפני הבית, אף בשר בחלב יהא נוהג כן. רבי עקיבא אומר, מפני מה נאמר בשלשה מקומות. פרט לחיה פרט לבהמה פרט לעוף. רבי יוסי הגלילי אומר, נאמר לא תאכלו כל נבלה, ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו. את שאסור בנבלה, אסור לבשל בחלב. עוף שאסור שאסור בנבלה יהא אסור לבשל בחלב, תלמוד לומר בחלב אמו. יצא עוף שאין לו חלב אם. (יצאת) בהמה טמאה אחת בשחיטתה ואחת במיתתה.
לא תבשל אין לי אלא שהוא אסור בבשול. מנין שהוא אסור באכילה. אמרת קל וחומר מה פסח שאין בו בל תבשל יש בו בל תאכל, בשר בחלב שיש בו בל תבשל דין הוא שיש בו בל תאכל. לא, אם אמרת בפסח שאוסורו בכל דבר לכך הוא אסור באכילה. תאמר בבשר בחלב שאין איסורו באכילה בכל דבר, לכך לא יהא אסור באכילה. [תלמוד לומר לא תאכלנו]. רבי עקיבא אומר אינו צריך. אם גיד הנשה שאין בו בל תבשל יש בו בל תאכל, בשר בחלב שיש בו בל תבשל, דין הוא שיש בו בל תאכל. לא, אם אמרת בגיד הנשה שאיסורו קודם מתן תורה לכך אסור באכילה. תאמר בבשר בחלב שאין איסורו קודם מתן תורה, לכך לא יהא אסור באכילה. (תלמוד לומר לא תאכלנו.) הרי נבלה תוכיח, שאין איסורה קודם מתן תורה והיא אסורה באכילה. לא, אם אמרת בנבלה שהיא מטמאה במשא, תאמר בבשר בחלב שאינו מטמא במשא. חלב ודם יוכיחו, שאין מטמאין במשא ואסורין באכילה, הם יוכיחו על בשר בחלב אף על פי שאין מטמא במשא יהא אסור באכילה. לא, אם אמרת בחלב ודם שחייבין עליהם כרת, תאמר בבשר בחלב שאין איסורו משום כרת. תלמוד לומר לא תאכלנו, להביא בשר בחלב שאסור באכילה. איסי אומר ולא תאכל הנפש עם הבשר (דברים יב), להביא בשר בחלב שאסור באכילה. איסי בן גוריא אומר, נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה. מה להלן אסור באכילה אף כאן אסור באכילה.
אין לי אלא אסור באכילה אסור בהנאה מנין. אמרת, קל וחומר. ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה (באכילה ובהנאה). בשר בחלב, שנעבדה בו עבירה, אינו דין שיהא אסור (באכילה ובהנאה). לא, אם אמרת בערלה שלא היה לה שעת היתר, לפיכך אסורה בהנאה. תאמר בבשר בחלב שהיה לה שעת היתר. חמץ בפסח יוכיח, שהיה לו שעת היתר ואסור בהנאה. לא, אם אמרת חמץ בפסח שחייבין עליו כרת, תאמר בבשר בחלב שאין חייבין עליו כרת. כלאי הכרם יוכיחו, שאין חייבין עליו כרת ואסורין בהנאה. רבי אומר, או מכור לנכרי לא תבשל גדי. אמרה תורה כשתמכרנו לא תבשלנו ותמכרנו. מכאן למדת שאסור בהנאה.
(לא תבשל גדי) בחלב אמו אין לי אלא חלב אמו, חלב אחותו גדולה מנין. קל וחומר הוא, ומה אמו (שאינה נכנסת) [שנבנסת] עמו לדיר להתעשר, אסור לבשל בחלבה. אחותו (שהיא) [שאינה] נכנסת עמו לדיר להתעשר, דין הוא שיהא אסור לבשל בחלבה. חלב עצמה בבשרה מנין. אמרת קל וחומר, ומה במקום שהתיר פרי עם פרי בשחיטה, אסר פרי עם האם. כאן שאסר פרי עם פרי בבשול, אינו דין שנאסור פרי עם האם. חלב עזים ברחלים מנין. אמרת קל וחומר, ומה במקום שהתיר פרי עם (פרי) ברביעה, אסר פרי עם האם. (כאן) [מקום] שנאסר פרי עם פרי ברביעה, אינו דין שנאסר פרי עם האם. הוא הדין (אף) לבקר. ומפני מה דבר הכתוב בגדי, מפני שהחלב מרובה כאמו. רבי אומר, נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו. מה להלן בשור כשב ועז הכתוב מדבר, אף כאן בשור וכשב ועז הכתוב מדבר.
לא תבשל גדי בחלב אמו בשר בחלב אתה אסור לבשל, ולא כל שאר האיסורין. והדין נותן, ומה בשר בחלב שזה מותר בפני עצמו וזה מותר בפני עצמו, אסורים בבשול. שאר אסורין שבתורה שזה אסור בפני עצמו וזה אסור בפני עצמו, אינו דין שיהו אסורין בבשול. תלמוד לומר לא תבשל גדי בחלב אמו. (אין לי אלא בחולין, במוקדשין מנין. אמרת, אם נאסר בחולין לא נאסר במוקדשין. לא, אם אמרת בחולין שכן אסר מליקה בחולין. תאמר במוקדשין שלא אסר מליקה במוקדשין. תלמוד לומר בית ה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו).מלבי"ם - התורה והמצוה
רכט. ראשית בכורי אדמתך חוזר למה שאמר וחג הקציר בכורי מעשיך. ופרשת בכורים נאמר בארך במשנה תורה. ובא פה ללמד שהגם ששם נאמר ולקחת מראשית כל פרי האדמה , שיקח פרי ולא משקה. בכל זאת אם לקח פרי יכול להביא משקה. והוא אם דרך הבכורים של הפירות שלקח ועשה מהם משקה. שפה אמר בכורי אדמתך תביא ולא הזכיר שם פרי. וכמה שאמרו בירושלמי (פי"א דתרומות).
וממה שנאמר בכורי אדמתך מוציא אריסין חכירות וכו' כמה שאמרו בבכורים (פרק א). ושם אומר אשר נשבע לאבותנו לתת לנו וממעט גרים ועבדים ונשים וטומטום ואדרוגינוס. ופה אמר סתם תביא. ונקיים שני הכתובים ,שאלו מבאין ולא קורין וכמה שאמרו בבבכורים שם.
רל. לא תבשל גדי . שב אל חג הסוכות, שהיה מנהג עובדי אלילים לבשל ולאכול בעת אוסף התבואה בשר בחלב, והזהיר על זה. וקבלו חז”ל שלאו דוקא בחלב אמו ולאו דוקא גדי. כי גדי משתתף עם מגד, ונקרא כן הולד הרך שיאכלהו למגדנות. בין של עז בין של פרה ורחל. דהא הוצרך לפרט גדי העזים. ולאו דוקא בשה לבד, כי הבשול בא על תקון המאכל לאכילה. ויתכן שיבשל לצורך עצמו או לצורך אחרים. ועל כן באה האזהרה ג"כ להורות שבא בדיוק אחד לאיסור בשול ואחד שלא יבשל לצורך אכילתו היינו שלא יאכל. [ולא אמר לא תאכל כי אינו אסור רק דרך בשול] ואחד שלא יבשל אף לצורך אכילת אחרים. היינו שלא יהיה לו הנאה ממנו. וכן מה שאמר בחלב אמו לאו דוקא, כי כל חלב הוא אמו ומניקתו. ורצונו לומר החלב שממנו ינק ונתגדל, לא תבשל אותו בה. ולמדו בדרכי הלמודים שדוקא חלב ממינו שזה נקרא חלב אמו, לא חלב טמאה ולא חיה. ויש בזה דעות שונות במכלתא, ופירושו התבאר בגמרא (חולין דף קיד ודף קטו). ומפני שכבר קדמוני בזה מפרשי המקרא והמכלתא לא רציתי להאריך בזה.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות כג יט.
דיני הבאת ביכורים
(שמות כג יט): "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ; לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ"
ביכורים לעומת מצוות-ראשית אחרות
מצוה על כל אדם להביא לבית המקדש את ראשית הביכורים - הפירות הראשונים המבשילים מדי שנה באדמתו.
בתורה ישנן מצוות נוספות הקשורות לראשית ובכורים. בעולם הצומח ישנן שלושה סוגים של ראשית בשלושה שלבים שונים של עיבוד היבול:
- מצוות ביכורים היא ראשית היבול הגולמי - מהשעורים, (ויקרא כג י): "וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן", מהחיטים, (שמות לד כב): "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים", ומשאר הפירות, (דברים כו ב): "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".
- מצוות תרומה היא ראשית היבול המעובד - הדגן התירוש והיצהר, (במדבר יח יב): "כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לה' לְךָ נְתַתִּים".
- מצוות חלה היא ראשית הבצק, (במדבר טו כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ"( פירוט ).
ויש מצוות ראשית גם בעולם החי:
- הקדשת בכור אדם ובהמה לה', (שמות יג ב): "קַדֶּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר כָל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא".
- נתינת ראשית הגז לכהן, (דברים יח ד): "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ".
מצוות הראשית נזכרה גם ב (משלי ג ט): "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ"( פירוט ).
לכל מצוות הראשית יש טעם משותף: "משורשי המצווה... נזכור ונדע כי מאתו ברוך הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם, על כן נצטווינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנות. ומתוך הזכירה... נהיה ראויין לברכה ויתברכו פֵּרותינו", (ספר החינוך, פרשת משפטים מצווה צא) , "כי באמת הבאת הביכורים וכל מנחות ראשית המובאות יורו על אדנות של האלהות... ולזה בחר בראשית דגן תירוש ויצהר, ראשית עריסה, ראשית פטר רחם באדם ובבהמה, ראשית ביכורי האדמה" (עקדת יצחק, פרשת כי-תבוא שער תשעים ושמונה) . וראו עוד: אהובה קליין, "פרשת כי תבוא - הבאת ביכורים - מה המטרה?" .
עם זאת, במצוות הביכורים יש כמה דינים מיוחדים - שאין במצוות-ראשית אחרות. חלק מהדינים נרמזים בפסוקנו (ומבוארים במשנה מסכת ביכורים):
א. המילה אדמתך מלמדת שאדם יכול להביא ביכורים רק אם כל האדמה שעליה גדלים העצים שייכת לו. ולכן: "הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד או של רבים, וכן המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו, הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע - הרי זה אינו מביא." ( ביכורים א א ) , "האריסין והחכורות והסיקריקון והגזלן, אין מביאין מאותו הטעם, משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך" ( ביכורים א ב , וכן מכילתא ) . דין זה אינו קיים במצוות אחרות. למשל, חובת הפרשת תרומות ומעשרות חלה בכל מקרה, לא משנה למי שייכת האדמה (ואכן במצוות אלו לא נאמרה המילה אדמתך).
ב. המשפט תביא בית ה' אלהיך מלמד שיש להביא את הביכורים לבית המקדש - לא מספיק לתת אותן לכהן כמו תרומה וחלה. ולכן: " "הפריש בכוריו, נבזזו, נמקו, נגנבו, אבדו, או שנטמאו - מביא אחרים תחתיהם [ואינו קורא, והשניים אין חייבים עליהם חומש] . ומנין שהוא חייב באחריותן עד שיביא להר הבית? שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך" " ( ביכורים א ח ) , וכן "הביכורים אין נוהגים אלא בפני הבית" (סוף מסכת שקלים) .
ג. אחרי שמביאים את הביכורים למקדש, יש לקרוא את פרשת "מקרא ביכורים" - דברים פרק כו. דין זה נוהג במעשרות (בשנה הרביעית והשביעית לשמיטה), אבל אינו נוהג במצוות ראשית אחרות.
ד. מותר להביא את הביכורים למקדש רק ב"עונת הביכורים" - בין חג השבועות לחנוכה: "אין מביאין בכורים קודם לעצרת... מפני הכתוב שבתורה (שמות כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" ( ביכורים א ג ) ; "מעצרת ועד החג - מביא וקורא. מן החג ועד חנוכה - מביא ואינו קורא" ( ביכורים א ו ) . דין זה אינו נוהג במתנות-כהונה אחרות.
ה. מצוות ביכורים נוהגת רק בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: שעורה וחיטה שנזכרו בפירוש בכתוב, וכן גפן, תאנה, רימון, זית, ותמר. וגם מהם, יש להביא רק מהמובחר, למשל: "לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים" ( ביכורים א ג ) , אלא "מפירות שבהרים, מתמרות שבעמקים" ( ביכורים א י ) .
ניתן להסביר את הדינים המיוחדים הללו בטעמה המיוחד של מצוות הביכורים, כפי שעולה מפרשת מקרא ביכורים. מטרת המצוה היא להודות לה' על הארץ, (דברים כו ג): "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ". ראו: הרב אלחנן סמט, "הבאת הביכורים ומקרא ביכורים", עיונים בפרשות השבוע, פרשת כי תבוא .
אדמתך ומצוות אחרות הדורשות בעלות פרטית
כאמור, המילה אדמתך מלמדת שאדם יכול להביא ביכורים רק אם כל האדמה שעליה גדלים העצים שייכת לו; אדם שהבריך גפן לתוך שדה חברו או לרשות הרבים - לא רשאי להביא ממנה ביכורים.
רעיון דומה נרמז כבר בפרשת קין והבל: קרבנו של קין לא התקבל כי הוא הביא מרשות הרבים, (בראשית ד ג): "וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה'", ולא מאדמתו; קרבנו של הבל התקבל כי הביא מפרי עמלו, (בראשית ד ד): "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ"( פירוט ). ראו: הרב אברהם קורמן, "שורש חטאו של קין - הבטלה והגזל", פענוח פרשיות א .
ויש מפרשים כך גם את (ויקרא ב יא): "כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ, כִּי כָּל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לה'"( פירוט ): אסור להקריב שאור ודבש על המזבח, כי הם נוצרים ע"י בעלי-חיים ולא ע"י האדם (ע"פ אברהם קורמן, "שאור ודבש", פיענוח פרשיות פרק לב ). אמנם, דווקא לגבי שאור ודבש מפורש שמותר להקריב אותם כקרבן ביכורים.
מקורות ופירושים נוספים
לפירוש על מצוות "לא תבשל גדי בחלב אמו" והקשר בינה לבין ביכורים, ראו בביאור הפסוק הזהה בהמשך הספר, (שמות לד כו): "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ"( פירוט ).
"ראשית בכורי אדמתך - אף השביעית חייבת בבכורים, לכך נאמר אף כאן בכורי אדמתך כיצד? אדם נכנס לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, כורך עליה גמי לסימן ומקדישה. ואין בכורים אלא משבעת המינין האמורין במקרא (דברים ח) ארץ חטה ושעורה וגו'" ( רש"י ) .מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2019-09-20.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
קטגוריות משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "שמות כג יט"
קטגוריה זו מכילה את 26 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 26 דפים.