משנה אבות ג יח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ג · משנה יח | >>
רבי אליעזר (בן) חסמא אומר: קינין ופתחי נדה, הן הןסב גופי הלכותסג.
תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא [נ"א: רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא] אוֹמֵר:
- קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה,
- הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת.
תְּקוּפוֹת וְגִמַטְרְיָאוֹת,
- פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה.
זה מבואר, וכבר בארנו עניינו בפרקים הקודמים:
קינין - קרבנות העוף קרויין קינין, לשון קן צפור. ויש בהן הלכות חמורות, כגון אם נתערבו חובה בנדבה, או עולה שמעשיה למעלה בחטאת שמעשיה למטה:
ופתחי נדה - הלכות נדה שאבדה וסתה וצריכה לשמור עד שתחזור לפתחה. ופעמים שהיא צריכה לטבול צ"ה סא טבילות לדברי האומר טבילה בזמנה מצוה:
הן הן גופי הלכות - עיקר תורה שבעל פה, שמקבלים עליה שכר:
תקופות - ענין מהלך המזלות סד:
וגמטריאות - חשבון האותיות סה:
פרפראות לחכמה - כמו הפרפראות שרגילין לאכול בסוף הסעודה סו לקנוח דרך תענוג, כך החכמות הללו מכבדות את בעליהם בעיני הבריות:
רבי אליעזר חסמא גרסינן ולא כמו שכתוב בספרים בן חסמא. שהוא עצמו נקרא חסמא כדאיתא במדרש רבה פרשת אחרי [פכ"ג] שלא ידע לפרוס על שמע ביישוהו ואמרו ליה דין יתקרי רב. . ובא לפני ר' עקיבא ולמד וכו' אמרו אתחסם ר' אליעזר וקרו ליה ר"א חסמא [וכן נשנה ר"א חסמא במ"ה פ"ג דתרומות]:
קינין ופתחי נדה. קינין מסכת שלימה היא ופתחי נדה משנה בריש פ"ב דערכין. [וז"ש הר"ב שהיא צריכה לטבול צ"ה טבילות דברי ב"ש הן בברייתא בפ' המפלת דף כ"ט אבל לב"ה רק ל"ה. ואולי הוא טעות סופר בדברי הר"ב וצריך להיות ל"ה. אך י"ל דלהפליג אמר כדברי ב"ש כי לא בא כאן לפסוק הלכות לכך כשר היה הדבר לפניו לעשות הפלגה. ואע"פ שאינו אליבא דהלכתא שהן דברי ב"ש ועוד דהרי התוספת מסקי התם [ל' ע"א ד"ה ש"מ] דהלכה כרבי יוסי בן יהודה שאמר דיה טבילה באחרונה. וא"כ אף דברי ב"ה נדחין הלכך שפיר קאמינא דלא נתכוין הר"ב אלא להפליג שהרי אף אילו היה מנקיט לדברי ב"ה היה נמי שלא כהלכה].
הן הן גופי הלכות. לא בא למעט שאר הלכות שבתורה דהא לא ממעיט אלא תקופות וגימטריאות. אלא נקט הני לפי שהם דומים לתקופות וגימטריאות שהם חשבונות [ועיין לקמן] כ"כ בדרך חיים. וכתב עוד דלרבותא נקטינהו שאע"פ שאלו קינין ופתחי נדה הם חשבונות הבאים מחמת ספק שאירע בהם. ואילו תקופות וגימטריאות אין בחשבונות ספק אפ"ה אינהו עדיפי ע"כ. ובכ"מ ספ"ד מהלכות יסודי התורה מפרש דה"ק קינין הם דבר קל הערך ופתחי נדה נושאם דבר מכוער. אעפ"כ אלו הן גופי הלכות כלומר עיקרי התורה מצד השכר הגדול. ותקופות וגימטריאות אע"פ שנושאם דבר מעולה מאד [עיין לקמן בפירוש גימטריאות] אינם עיקרים אלא כמו פרפראות לחכמה. וסוף לשונו אעתיק לקמן בס"ד:
הן הן גופי הלכות. וכיוצא בזה בסוף פ"ק דחגיגה הן הן גופי תורה ומפרש בגמ' דהתם דהן והן גופי תורה קאמר. כמ"ש הר"ב שם. וה"נ דכוותה. ומשום דר' אליעזר חסמא תלמיד רבי עקיבא היה והיה אחר החורבן כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מן העשרה פרקים שבהקדמה לפירוש המשניות. ואין לדיני קינין שייכות אלא בזמן שבה"מ קיים. הלכך אצטריך לאשמעינן דאף הן גופי הלכות אפילו בזמן שאין בה"מ קיים לפי שהתלמוד שבהם במקום עבודה היא כמ"ש במ"ב דפ"ק:
גופי הלכות. והא דלא תנן הכא גופי תורה כדתנן בסוף פ"ק דחגיגה: דהכא על הספיקות הוא אומר. ואין מזה כלום בתורה שבכתב. אלא בהלכה שבעל פה ששנאו חכמים:
תקופות. פי' הר"ב ענין הלוך המזלות. וכן פירש"י. ועל שם שמקיפים העולם בהיקף נקרא מהלכם תקופה. ובפירש"י נמצא ג"כ נ"א ענין גודל הלוך חמה והפוך [שלו] ברבוע. ע"כ. שזהו תקופה בלשון מחשבי העברונות שהוא כשתתהפך החמה ללכת מרובע הגלגל לרובע אחר. וכמ"ש הר"ב במ"ב פ"ק דסנהדרין מעברין מפני התקופה. ואף על פי שעכשיו אין צורך לפי שיש סדר לשנות העבור מ"מ בימי ר"א חסמא עדיין היו מחשבין וקובעין. שעד ימי אביי ורבא לא נהגו על הסדר. כמו שכתב הרמב"ם בפרק ה'. [הלכה ג'] מהלכות קדוש החדש. לכך צריך לומר שדברי ר"א חסמא הן על הידיעה מן המהלכים בלבד. ולא מה שנמשך מהם שהוא קדוש החדש. ועבור שנה. שלענין זה ודאי שהן והן גופי הלכות הן. אבל דברו אשר דבר הוא לבני אדם שלומדים זה לדעת אותם. ושיהיו שלמים בחכמה. ואמר שאין זה אלא פרפראות. כך נראה לי:
וגמטריאות. פירש הר"ב חשבון האותיות. כמו (בראשית מ"ב) רדו שמה שאמר יעקב רמז לרד"ו שנים שיעמדו ישראל במצרים. וכן (ויקרא ט"ו) בזא"ת יבא אהרן רמז לבית ראשון שיעמוד ת"י שנים גם רש"י פי' גימטריאות חשבון האותיות ונוטריקון. וכן בערוך פירוש גימטריאות שבמקום אחד כותבין א'. במקום מאה כותבין ק' ע"כ. ונראה לי שהוא שם מושאל ולקוח מלשון יון שקוראים כן לחכמת המדידה והתשבורת. וחכמינו השאילו השם לכל עניני חשבון ומספר וכ"כ המפרש להלכות קדוש החודש פרק שמונה עשר [הלכה י"ג] וראיתי בדרך חיים שמפרש כך לגימטריאות דמשנתינו שרצה לומר חכמת המדידה והתשבורת ע"כ. [כדאיתא [ברש"י] פרק כלל גדול דף ע"ה] וא"כ ראוין הדברים למי שאמרן. לפי שעל רבי אליעזר חסמא זה העיד רבי יהושע שיודע לשער כמה טפות יש בים כדאיתא בפ"ג דהוריות דף י'. וזהו חכמת ההנדסה שהקדמותיו המדידה והתשבורת. ולפי שהוא היה שלם גם בכל אלה ראוי היה הוא שיאמר כן. ואילו אדם אחר שלא היה שלם בחכמות אין מן הראוי שיאמר כך דוגמת מאמרם ז"ל בריש קהלת. ולפיכך זה הפירוש בגימטריאות שהוא בחכמת המדידה והתשבורת קרוב לשמוע. ועיין מה שאכתוב לקמן בשם המגיד. וכן זו החכמה קדומה בזמן לתקופות שבלעדה לא ירים איש את ידו ואת רגלו במהלך המזלות צבא השמים וכסיליהם. ואעפ"כ למעלת חכמת התקופה ונושאה. שנאה קודם לגמטריא אף על פי שיש לגמטריא קדימה זמנית:
פרפראות לחכמה. פירש הר"ב כמו הפרפראות שרגילין לאכול בסוף הסעודה וכו' כך החכמות הללו מכבדות וכו' וא"כ פירוש לחכמה כמו של חכמה. ולשון רש"י לפי שאינם אלא פרפראות כלומר עניני חכמה. וסוף לשון הכ"מ דלעיל דלחכמה רצה לומר לחכמת הגמ' שהיא ראויה להקרא חכמה סתם להיות עסקה בפירוש מצותיו ית' ולגודל שכרה הניתן לעוסקים בה ומקיימי מצותיה. לפיכך אלו החכמות אינם אלא כמו פרפראות לה שאינם דברים עיקרים כמו היא ע"כ. וקשיא לי דא"כ ברישא נמי הו"ל למימר הן הן גופי חכמה. ומצאתי להמגיד ברפ"ח מהלכות גניבה שפירש תקופות שהיא חכמת החשבון כמו שאמרו לחשוב תקופות וגימטריאות חכמת השיעור. פרפריות לחכמה פירוש לחכמת התכונה הקרויה חכמה ובינה. ע"כ. וגם ע"ז הפירוש קשה שתקופות משמע מהלך הכוכבים ותקופותיהם ולא החשבון. וראייתו מלחשב תקופות אדרבה משם ראיה שאין התקופה הוא החשבון. ועוד יש לדקדק מאי פרפראות שהם באים אחר הסעודה והרי אלו קודמים. אלא נראה ודאי דלדבריו פירוש פרפראות הדברים הרגילים לבא קודם הסעודה להמשיך האכילה וגם הר"ב מפרש ג"ז במ"ה פ"ו דברכות. והשתא דאתית להכי אמינא אנא דתקופות היינו תכונה עצמה שהוא מהלך המזלות צבא השמים וכסיליהם ואמר שהוא עם הגימטריא הקודם אליה הם פרפראות הממשיכים לב האדם לחכמה שאין אחריה חכמה בחק האדם. והיא חכמת האלהות. שמידיעת גלגלי השמים ידע ויכיר הבורא יתברך כי הוא רוכב שמים. שמהנרכב יודע הרוכב. ואף לפי' רש"י והר"ב בגימטריאות שהן חשבון האותיות אפשר לפרש שר"ל לחכמה חכמת האלהות והוא שבספר יצירה ודומיו שמשתמשים מאד בחשבוני האותיות ונוטריקון וצירופיהם. ולפ"ז אפשר ג"כ לומר שכיון התנא בתקופות וגימטריאות לשני הענינים ביחד שהתקופות הם פרפראות לחכמה המושגת בעיון ובמחקר. וגימטריאות הם פרפראות לחכמת האלהות המקובלת אצלינו כל זה נראה לי.
(סא) (על הברטנורא) הן דברי ב"ש. ולב"ה אינן רק ל"ה. ולהלכה ליתא כלל אלא טבילה אחת באחרונה. והר"ב לא בא כאן אלא להפליג הענין:
(סב) (על המשנה) הן כו' לא בא למעט שאר הלכות שבתורה. דהא לא ממעט אלא תקופות בו'. אלא נקט הני לפי שהם דומים לתקופות כ. ו' שהם חשבונות. ואע"פ שאלו הם חשבונות הבאים מחמת ספק שאירע בהן, ואילו תקופות כו' אין בחשבונותן ספק, אפ"ה אינהו עדיפי. ד"ח. ועתוי"ט:
(סג) (על המשנה) הן הן כו'. הן והן קאמר. וכמו שפירש בגמרא דסוף פרק קמא דחגיגה על הן הן גופי תורה [ע"ש בהר"ב]. ומשום דר"א חסמא היה אחר החורבן כו', ואין לקינין שייכות כו'. הלכך אצטריך לאשמעינן דאף הן גופי הלכות אפילו בזמן שאין בהמ"ק קיים לפי שהתלמוד בהן במקום עבודה הוא. והא דלא תני הכא גופי תורה, דהבא על הספקות הוא אומר, ואין מזה בתורה שבכתב כלום, אלא בהלכה שבע"פ:
(סד) (על הברטנורא) וע"ש שמקיפים העולם בהיקף, נקרא מהלכם תקופה כו'. ודבריו הם על הידיעה מן המהלכים בלבד. ולא מה שנמשך מהם שהוא קידוש החודש ועבור השנה שלענין זה ודאי שהן והן גופי הלכות הן כו':
(סה) (על הברטנורא) כמו רדו שמה שאמר יעקב, רמז לרר"ו שנים שעבדו ישראל במצרים. וכן בזא"ת יבא אהרן, רמז לבית ראשון שיעמוד ת"י שנים. ובערוך פירש שבמקום אחד כותבין א' ובמקום מאה כותבין ק'. ובר"ח פירש, חכמת המדידה והתשבורת. וקרוב לשמוע פירוש. זה, משום שר"א חסמא היה יודע לשער כמה טיפות בים [כדאיתא בהוריות דף י'] כו', ולפיכך ראוי הוא שיאמר כן. ואילו אחר שלא היה שלם בחכמות אין מן הראוי שיאמר כך. דוגמת מאמרם ז"ל ברבה ריש קהלת:
(סו) (על הברטנורא) ולי נראה לפרש הפרפראות שקודם הסעודה להמשיך האכילה. והיינו שמי שבקי בתקופות, ר"ל בתכונה עצמה שהוא מהלך המזלות כו' וכן בגמטריאות שהיא חכמת השעור [כ"פ המגיד] הקודם אליה. הם פרפראות הממשיכים לב האדם לחכמה האלהית. שמידיעת גלגלי השמים ידע ויכיר הבורא יתברך כי הוא רוכב שמים שמהנרכב יוודע הרוכב. וכן לפירש"י והר"ב שגמטריאות הוא חשבון האותיות הוא פרפראות לחכמה האלהית שבספר יצירה ודומיו שמשתמשים מאוד בחשבון האותיות ונוטריקון וצירופיהם. וי"ל שכיון התנא לשניהם היינו לחכמה המושגת בעיון ובמחקר והיינו ע"י התקופות, ולחכמה האלהית המקובלת. ועתוי"ט:
ר' אלעזר: חסמא גרסינן וגם בלי יוד צ"ל. וכתב הרי"א ז"ל דאית דגרסי הסמא בהא:
תקופות וגמטראות: פירש במגיד משנה רפ"ח דהל' גניבה תקופות היא חכמת החשבון כמו שאמרו לחשוב תקופות וגמטריאות היא חכמת השיר והתשבורת פרפראות לחכמה פי' לחכמת התכונה הקרויה חכמה ובינה ע"כ:
יכין
קינין: קרבנות העוף קרויין קנין, מלשון קן צפור. ויש בהן הלכות חמורות שצריכים התעמקות מאד, כשנתערב מהן קרבן חובה בנדבה, או עולה בחטאת [כפ"ג דקנין]:
ופתחי נדה: כל ימי אשה נחלקין לז' וי"א ימים, שחוזרין תמיד חלילה, דהיינו תחלה משעה שרואה דם פעם ראשונה, מונה ז' ימי נדה, ואח"כ י"א ימי זיבה, וחוזרת חלילה תמיד בחשבון זה. ויש חילוק גדול בין ראתה דם באלו או באלו [ועי' בהקדמתי לסדר טהרות ביבקש דעת סי' ע']. ובשכחה באיזה יום עומדת, יש בלבול גדול בעניינה, וצריך עיון רב לתקנה שלא תבוא לאיסור כרת [כערכין ד"ח א']:
הן הן גופי הלכות: אף שקינין נראה ערכו מועט, ונוהגין רק בזמן שביהמ"ק קיים. ופתחי נדה נמי עכ"פ נראין מאוס ומגונה, ושניהן רק חשבונא בעלמא הן [דוגמת זה מצינו חולין צ"ה ב']. אפ"ה הן הן גופי הלכות התורה, שרשאי לעשות עיקר לימודו בהן:
תקופות: הוא חשבון הקפת החמה והלבנה [כראנאלאגיע] בל"א:
וגמטריאות: הוא חכמת המדידה והתשבורת, שנקראת בלשון יון [געאמעטריע], ר"ל מדידת הארץ. ור"א בעל המאמר זה היה בקי בכל אלה [כהוריות ד"י ע"א]:
פרפראות לחכמה: ר"ל הן כקינוח סעודה לחכמת התורה. דהתורה היא דוגמת הלחם לנשמה, שנזונת ממנה, וכמ"ש לכו לחמו בלחמי [משלי ט' פ"ה]. וכאשר יערב לאדם הלחם יותר, כשיטפל לו פרפרות, למרוח על הלחם חמאה וכדומה, כן תמתק לו התורה ביותר אם יטפיל לה שאר החכמות לרקחות וטבחות [רמב"ם סוף פ"ד מיסודי התורה (פ"ד מהל' יסודי התורה)]. אמנם כמו שהאוכל חמאה או פרפרות בלי לחם נפשו קצה בו ולא ישבע, כמו כן העושה משאר החכמות האלה עיקר בהתעסקות, לא תשבע נשמתו מהן ולא ישתדלו לה קיום. דאף דחשבון התקופות צריך ללמדם לעניין קידוש החודש, וגם כדי לידע חכמתו וגדלותו של יוצר בראשית, ומה"ט היודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו חושב נקרא חוטא [כשבת דע"ה א']. וכ"כ חכמת המדידה, עמוקה וחמודה ונצרכת לדיני סיכה וכלאים וכדומה. אפ"ה דוקא קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, מדיש בהן עשה ולא תעשה אסיר ומותר. משא"כ תקופות וגמטריאות הן רק טפלים להתורה כפרפרות לפת וקמ"ל דאע"ג שיש דמיון להנך דרישא עם הנך דסיפא אפ"ה לא ראי זה כראי זה הנך עיקר ואינך טפל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש כבר נתפרש זה למעלה בפ' זה בדברי חנינא בן דוסא ולא בא זה החכם אלא להביא משל לדבריו כדי שיכנסו באזני הכל והוא כי שורש החכמה הוא המעשים והחכמה אינה אלא תולדת המעשים כמו הענפים לאילן כי מי שמקדים לעצמו לעבוד להקב"ה במעשה תורתו וייגע ללמוד כדי שידע מה היא העבודה א"כ החכמה אינה אלא פרי כוונתו ולפי זה המשל הדברים מבוארים כי האילן שענפיו בלא שרשי' הוא דבר קל ורוח מצויה עוקרתו כמו שנמצא בעץ הערער שאינו שתול אלא במקום יבש ואין לו שרשי' למטה והאילן שרבו שרשיו והוא השתול על מי' ועל יובל שהוא נהר פרת כמו שנזכר בפ' מעשר בהמה שרשיו מרובין וכל רוחות שבעולם לא יזיזוהו כן האדם אשר רבו מעשיו מחכמתו תתקיים חכמתו ולמעלה פירשנו איך אפשר לאדם שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו:
הפירוש נקרא רבי אלעזר חסמא לפי שאמרו לו לפרוס על שמע ולא ידע עד שבא אצל ר' עקיבא ולימדו וכשבא אמרו לו לפרוס על שמע ופרס ואמרו עליו נתחסם רבי אלעזר ועל זה נקרא ר' אלעזר חסמא כן נזכר במדרש חזית ובויקרא רבה ובראשון מחגיגה נזכר שהלך להקביל פני ר' יהושע וכן באחרון מהוריות שהושיבו רבן גמליאל בראש ובמשנה במסכת תרומות בלבד נזכר ולא במקום אחר במשנ' ובבריתא נזכר ועוד בפרק כל שעה בפסחים כן כתב הר"ם ז"ל בפתיחת פירוש המשנה שלא נזכר במשנה אלא במסכת תרומות ואני מצאתיו נזכר במסכת מקואות בשתי נוסחאות וגם במסכת נגעים פ"ז:
קינין היא מסכתא אחת בסדר קדשים יש בה שלשה פרקים ואין לה גמרא לא בבלית ולא ירושלמית וקצת הלכות ממנה הביאום במסכת זבחים פרק חטאת העוף ובפרק התערובות ובמסכת עירובין פרק בכל מערבין ובמסכת נזירות פר' הריני נזיר והיא מסכתא העוסקת בקרבנות העוף על כן נקראת קינין מלשון כי יקרא קן ציפור לפניך וקראו אותה כן לפי שהוא שם כלל לתורים ובני יונה כי כולם כן והיא עמוקה מאד שהיא מדברת באותן קינין אם נתערבו זה בזה או עולה בחטאת או חטאת בעולה ואם קן סתומה פרח ממנה גוזל או נתערב בקן מפורשת והסתומה היא שלא פירשו בשתיהן אי זו חטאת ואי זו עולה והמפורשת היא שכבר ייחדו כל פרידה מהם אי זו לחטאת ואי זו לעולה ואין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת בעלים או בעשיית כהן כמו שנזכ' בסוף כריתו' וביומא פרק טרף בקלפי ובפרק האומר הריני נזיר ובפרק בכל מערבין והעולה מעשיה למעלה והחטאת מעשיה למטה וכן עם נתערבו חובה בנדבה וכן אם פרח גוזל מקן זו לקן זו וחזר ופרח מקן לקן וכן האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר וילדה זכר שצריכה להביא שתי קינין אחת לנדרה ואחת לחובתה ונתנתן לכהן וצריך לעשות שלשה פרידין למעלה שהן עולות ואחת למטה שהיא חטאת ולא עשה כן אלא עשה שתים למעלה ושתים למטה ושם יש הפרש בין שהם ממין אחד או משני מינין ובין אם קבעה נדרה או לא קבעה ואם נתנתן לכהן ולא ידע מה עשה שצריכה להביא ארבעה פרידין לנדרה ושתים לחובתה וחטאת אחת ועל זה אמרו בסוף המסכתא אמר רבי יהושע זו היא שאמרו כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו שבעה כלומר ענין נפלא הוא זה שיביאו הספקות להתחייב שבע במקום אחת דומה למשל שאומרין דרך פלא שהכבש אחר מותו יהיה לו יותר קולות ממה שהיה לו בחייו כי בעודו חי אין לו אלא קול אחד היוצא מגרונו וכשהוא מת יש לו שבעה קולות שתי קרניו שתי חצוצרות שתי שוקיו שני חלילים מעיו לנבלים בני מעיו לכנורות עורו לתוף ויש אומרים אף צמרו לתכלת ולפי שההלכות מעורבות שם אומר שהם גופי הלכות. ולפי שהיא גופי הלכות וצריכין שקידה גדולה חתמו המסכתא ההיא כן ר' שמעון בן עקשיא אומר זקני עם הארץ כל זמן שהם מזקינין דעתן מיטרפת עליהם שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. אבל זקני תורה אינן כן אלא כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהם שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה ובשבת פרק שואל אמרו כיוצא בזה בגמר' בבריתא בשם רבי ישמעאל בר' יוסי וכבר פירשתי מסכתא זו בס"ד:
ופתחי נדה. פירש רבינו יונה ז"ל שהם המשל שמשלו חכמים באשה פרק כל היד והביאו אותה פרק לא יחפור חדר פרוזדור ועלייה. וטעות סופר הוא אבל פתחי נדה הוא הלכות נדה שאבדה וסתה וצריכה לשמור עד שתחזור לפתחה כמו שנזכר בפרק בנות כותים וכן פירש בעל הערוך וכן פירש רבינו שלמה ז"ל ופירוש זה הוא כי האשה יש לה ימי נדה וימי זיבה ואין הימים האלו שוים בראיית' מן התורה והאשה הטועה היא כאדם המהלך באישון לילה ואפילה וכשמוצא הפתח הוא נכנס וכן האשה הטועה ואינה יודעת אם היא בימי נדה או בימי זיבה או בימי לידה צריכה הלכות מרובות קודם שתשוב לפתח נדתה ולפעמים תצטרך לטבול תשעים וחמש טבילות לדברי האומר טבילה בזמנה מצוה כמו שנתפרש בנדה פרק המפלת ובפרק בא סימן ובפרק תינוקת וכבר פירשתי מסכתא זו ג"כ בע"ה וזה נקרא פתחי נדה וכן אמרו בערכין אין פתח בטועה פחות משבעה ולא יותר על שבעה עשר והם גופי הלכות וכן מראות הדמים יש בהם חכמה יתירה וכמו שאמרו בפרק הפועלים על רבי אלעזר בר' שמעון ששים מראות של דם הביאו לפניו וכולם דן אותם לדם טוהר וכן רבא הכיר כמה מראות דם לאיפרא הורמיז והאחרון היה דם כנים ולא הכירו ונעשה לו נס ושלח לה סריקותא מקטל כל חי כמו שנזכר בפ' כל היד:
תקופות. והוא היודע כשנופלת התקופה הפלונית בכוכב פלוני כגון תקופת טבת בצדק שהיא מיבשת את המעין ותקופת ניסן בצדק שהיא משברת את האילנות כשיהיה מולד הלבנה בלבנה או בצדק כמו שנזכר בערובין בפרק כיצד מעברין וחכמה זו היה יודע אחיתופל ולימדה לבניו ואמר להם כשתראו עצרת ברור וי"א בלול זרעו חטים כמו שנזכר בפרק מי שמת ועל זה אמרו בפרק כלל גדול כל היודע לחשב בתקופות ומזלו' ואינו מחשב עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא הביטו ומעשה ידיו לא ראו ואלו הן פרפראות כי אין בהם מצוה או עבירה אבל הם כמו הפרפראות שהאדם אוכל לאחר הסעודה לקנוח דרך התענוג כן אלו החכמות הם כבוד למי שיודע אותם בפני הבריות שיאמר להם שנה זו יהיו פירותיה מרובין או מועטים וכשהתקיימו דבריו מכבדין אותו. ואין זה על חשוב תקופות לדעת אם מעברין את השנה כמו שנזכר בסנהדרין פ' ראשון אם לא כי זה אינו פרפראות לחכמה אבל הם גופי הלכות לידע מתי יהיה פסח כדי שלא יאכלו חמץ בפסח וישחטו הפסח בזמנו ולא יבואו לידי כרת וכן יו"הך שהוא בכרת תלוי על פי עיבור שנה וחלילה שיקרא זה פרפראות לחכמה:
וגימטריאות. הוא לחשב האותיות וכן נקרא בלשון רומי חכמת החשבונות והשיעורי' והיא חכמת ההנדס"ה גימטריא ואין זה מגופי ההלכות כי כבר היה ידוע אל החכמים כי סתם נזירות שלשים יום ורצו לחדד התלמידים לסמוך זה לגימטריא יהיה שלשים יום בגימטריא כמו שנזכר בנזיר פרק ראשון. וכן ההין הוא שנים עשר לוג ידוע היה להם וסמכו זה לשמן משחת קדש יהיה זה לי זה בגימטריא שנים עשר כמו שנזכר בראשון מכריתות ובהוריות פרק אחרון. וכן ידועים היו המלאכות של שבת שהן ארבעים חסר אחת שהרי מהמשכן למדו אותם ושם היו כולם וסמכו זה לאלה הדברים אלה גימטריא ששה ושלשים ודברים שנים וה"א יתירה שבהדברים לרבות אחת הרי בין כולם הם ארבעים חסר אחת כמו שנזכר בשבת פ' במה טומנין וכל זה הוא פרפראות ולא עיקר ואין אדם מקבל עליהם שכר כמו בגופי ההלכות. ובראשון מחגיגה אמרו על היתר נדרים והלכות שבת וכל אותם השנויים שם שהם גופי תורה וכן בהלכות הקדש תרומות ומעשרות שאמרו בפרק במה מדליקין לפי שיש להם מקראות בתורה ועל אלו אמר שהם גופי הלכות שיצאו לחכמים מעמקן של הלכות. וכן אותן שהזכירו בראשון מכריתות כגון פגול ונותר ובתו מאנוסתו ונסקלין כולם גופי תורה ואינן גופי הלכו' שגוף הדין עצמו נלמד מגזירה שוה כמו שנזכר שם:
קינין ופתחי נדה וכו'. מפני שזכר לפני זה כל שחכמתו מרובה ממעשיו דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטין וכו', ומאחר שמדמה החכמה והמעשים לאילן, וידוע כי השורש והאילן הם ביחד דבר אחד, ומה ענין חכמה אל המעשים שנחשב החכמה עם המעשים דבר אחד אם היא חכמה אנושית וכיוצא בזה מן החכמות שיודעים גם כן האומות, ואיך החכמה היא נחשבת כמו ענפים והמעשים הם השורש מן האילן כי ידוע כי הענפים הם דבר אחד עם השורש, ואין המעשים שייכים אל החכמה הזאת שאינה חכמת התורה. ועל זה אמר כי החכמה הנזכרת כאן בודאי היא מענין המעשים והם הלכות מצות המעשים, וחכמה הזאת דבר אחד עם המעשה עצמה עד שהמעשה נחשבת כמו שורש והחכמה שהם הלכות המצוה נחשבים כמו ענפים, בעבור כי השכל מתעלה ומתפשט למעלה כמו הענף מן שורש האילן, וכאשר האדם יש לו מעשים הוא מגיע אל החכמה ובזה הצד החכמה מסתעף מן המעשה. ולפיכך אמר קינין ופתחי נדה וכו', זכר אלו ב' דברים בפרט כי במס' קינין תנן שם (פ"ב) קן סתומה כו' שלקחה האשה ב' תורים והם סתומים שלא פירשה אחד לחטאת ואחד לעולה ופרח אחד מהם לאויר העולם יקח זוג לשני, ובאותו הפרק שנה התנא הרבה דינים מאד כאשר נעשה ספק בקינין וכל הדינים בשביל עירוב קינין וכן פתחי נדה היינו נדה שאבדה פתחיה רצה לומר שאינה יודעת אם היא עומדת בימי זיבה או בימי נדתה וזה לשון פתחי נדה מהיכן היא פותחת ספירתה. ואלו שני דברים אע"ג ששני הלכות אלו אינם מדברים רק מספק שאירע ויש לעלות על הדעת כיון שאין הלכות אלו רק בשביל ספק אין זה גוף הלכה, שלא נחשב גוף הלכה רק דבר ודאי אבל ספק מי יימר דאתא, ועוד לא היה לו לכנוס בספק להניח לפרוח ודבר כזה אין נקרא שכל וחכמה שלא נאמר רק לספק, וראוי כל חכמה שתהיה ודאית אבל דבר שהוא ספק לא יכנס בכלל חכמה, ואין ראוי לדבר רק מדברים הכרחיים לא מדברים אפשריים שלא יכנס זה בכלל החכמה ולכך יש לעלות על הדעת שאין זה עיקר התורה, ועל זה אמר כי דבר זה גוף הלכה. והתקופות הוא הלוך המזלות דבר זה נקרא תקופות, וגמטריאות הוא חכמת המדידה והתשבורת דבר זה נקרא גמטריאות, ואלו שני דברים הם הפך קינין ופתחי נדה כי קינין ופתחי נדה אין עיקר הלכה הזאת רק בשביל ספק ועירוב שנעשין ועל פי זה באו שתי ההלכות, ואלו שתי חכמות היינו תקופות וגמטריאות הם מחויבים ומוכרחים ולא שייך בהם ספיקא כלל, ועם כך זה אינם חכמה גמורה אבל הם כמו פרפראות לחכמה שאין הפרפראות רק הכשר אכילה ואין הפרפראות מפרנסין את האדם, וכן אלו שתי חכמות שהם תקופות וגמטריאות שאע"ג שהם חכמות גדולות אינם מפרנסים הנפש כי החכמה היא פרנסת הנפש כמו שהתבאר אצל אם אין תורה אין קמח, אבל אין החכמות האלו דהיינו תקופות וגמטריאות פרנסת הנפש והם כמו הפרפראות שאינם עיקרי הסעודה רק הכשר סעודה. ודבר זה ביארנו בספר התפארת כי עיקר החכמה היא בתורה ובהלכות המצות, ודבר זה הצלחת האדם כמו שהארכנו שם ולא בשאר חכמות, ואין להאריך כאן כי הארכנו במקומו:
וזה אשר רצה התנא באמרו קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות ולא אמר שהן הן גופי התורה, וזה מפני שעיקר התורה היא ההלכה וכמו שאמרו בפרק ד' דמגילה (דף כח:) תאנא דבי אליהו כל השונה הלכות מובטח שהוא בן עולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות עולם לו עד כאן. והטעם הוא כי התורה היא המביאה את האדם לחיי עולם הבא, וכאשר ההלכה היא הלכה פסוקה אינה נוטה מנקודת האמת לא לימין ולא לשמאל ולכך נקרא הלכה, כי ההולך הוא הולך בדרך הישר אינו נוטה לימין ולשמאל, ולפיכך הדרך הזה שאינו נוטה לימין ולשמאל הוא הדרך שמביא האדם לעולם הבא לגמרי, אבל הנוטה לימין ואל השמאל הוא שנוטה אל הקצה ויש לו נטיה במה אל המיתה כי הקצה יש לו סוף וקץ, ולפיכך אין בזה חיי עולם הבא לגמרי, רק הדרך שאינו נוטה אל הקצה כלל ודבר זה ראוי אל עולם אשר הוא נצחי שאין לו קצה וסוף. ודבר זה גם כן רמזו בפרק היה נוטל (סוטה דף כא.) שאמרו הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם, פירוש כי פרשת דרכים הוא הדרך שכבר נבדל מן שאר דרכים ההולכים לימין ולשמאל אל קצה, וזה הולך נכחו ביושר ואינו נוטה אל קצה עד שהדרך מביא לחיי עולם הבא. ומפרש שם מאי פרשת דרכים אמר מר זוטרא זהו תלמיד חכם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, כלומר כי כאשר למד שמעתתא אליבא דהלכתא דבר זה נקרא פרשת דרכים שהדרך ההוא נבדל מן הדרכים ההולכים לימין או לשמאל וזה הדרך הולך נכחו לאשר ראוי ללכת, וכן תלמיד חכם שמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא הדרך ההוא הולך ביושר אל עולם הבא לגמרי. ולכך מי ששונה הלכות שההלכה הפסוקה הוא אשר אינו נוטה מן האמת לא לימין ולא לשמאל הוא שמביא אותו לחיים עולם הבא. ולא שנאמר חס וחלילה כי מי שאין למוד שלו הלכה פסוקה שאין מביאו לחיי העולם הבא, שאין הדבר כך אבל ההלכה הפסוקה היא עולם הברור והגמור. וזה שאמר כאן קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות שהאדם זוכה בהם לחיי עולם הבא לגמרי שהם הליכות עולם. וזה שנקרא תורת משה תורה, מפני שהוא לשון הורה כי התורה מורה הדרך אל עולם הבא וכמו שאמר הגיע לפרשת דרכים נצול מכולם, וההלכות הם מורים הנקודה הנבחרת אל עיקר עולם הבא כי הדרך הזה הוא צריך הוראה כי הוא דרך צר מאד. ובמדרש (ב"ר פנ"ט) ואברהם ושרה זקנים באים בימים שקנה שני עולמים בא בימים בא בדופלין רבי ברכיה אמר בפילון מפולש לחיי עולם הבא פירוש בפילון מקום ישר ופתוח עד כאן, הרי לך כי עולם הבא יש לו דרך ישר אשר אינו נוטה לימין ולשמאל והוא הדרך שמגיע לחיי עולם הבא, כי עולם הבא נברא ביו"ד שהיא קטנה ולכך הדרך הישר שהוא נוכח הנקודה שהוא היו"ד צר מאוד, ולפיכך מה שנקט התנא קינין ופתחי נדה רצה לומר קינין ופתחי נדה שהם ספיקות, וההלכה מברר המעשה אשר יעשה והדרך אשר ילך מתוך עירוב וספק ודבר זה כמו מי שמברר הדרך הישר מבין שאר דרכים, ולפיכך הם גופי הלכות שההלכה מברר ההילוך מבין שאר דרכים ולכך נקרא הלכה כמו שהתבאר ובשביל כן הן הן גופי הלכות ועליהם וכיוצא בהם נאמר הליכות עולם לו כל מי שעוסק בהלכה זוכה לחיי עולם הבא, אבל תקופות וגמטריאות אינם דרך והלכה כלל שמביא לחיי עולם הבא. ואפשר כי לכך נקט קינין ופתחי נדה כי אלו שניהם גם כן אינם רק חשבון, כאשר הקינין מתערבין ופתחי נדה כמו כמה טבילות תטבול כאשר אבדה פתחיה למאן דאמר טבילה בזמנה מצוה והיא אינה יודעת מתי טבילתה וצריכה כמה טבילות, והיא דומה לתקופות וגמטריאות שהם ג"כ חשבון בלבד, ואמר כי קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות ואלו תקופות וגמטריאות אינם רק פרפראות לחכמה. ודברים אלו מבוארים מאוד. אבל פירוש הראשון ברור. ואם היו בני אדם יודעין להבין הדברים לא היו סרים מן ההלכה לעיין בספרים אחרים שנואי נפש חכמים ובספר התפארת הארכנו בזה לבאר דבר זה בסייעתא דשמיא:
פרק רביעי:
אפשר שנקרא חסמא על שם שחסם ובלם את פיו כמאמר התנא לא מצאתי לגוף טוב משתיקה וכמאמר דוד המע"ה אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום וגו'. ועוד אפשר שנקרא חסמא על שם שמרוב חכמתו כשהוא היה מדבר שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם, וכמו שאמרו בפסוק שפתים ישק משיב דברים נכוחים כלומר שמי שהוא משיב דברים נכוחים הוא עושה שכל הנצבים עליו יסתמו את פיהם וישקו שפתותיהם זה על זה. ולכן נקרא חסמא כאלו הוא היה חוסם את כולם. ואמר קנין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, קנין פירשו המפרשים ומכללם רבינו עובדיה ז"ל וז"ל קרבנות העוף קרויין קנין לשון קן צפור יש בהם הלכות חמירות, כגון אם נתערבו חובה בנדבה או עולה שמעשיה למעלה בחטאת שמעשיה למטה. ופתחי נדה הלכות נדה שאבדה וסתה וצריכה לשמור עד שתחזור לפתחה ופעמים שהיא צריכה לטבול צ"ה טבילות לדברי האומר טבילה בזמנה מצוה עכ"ל:
ואפשר שרצה התנא להשמיענו שילמוד האדם התורה לשמה ולא יאמר אלמוד הדינין הנהוגין לבד כי אני צריך אליהם כי הלומד תורה לשמה כל התורה כלה לפניו בהשואה אחת הנהוגים ושאינם נהוגים, ולכן אמר שאפי' שאלו שני מיניה הלכות הם נגדיים בענין צריכותם לאדם כי ענין קנים אינם נצרכים כלל לאדם רק בזמן שבהמ"ק קיים, וענין נדה אין רגע בלא נגע שצריך שיזהר האדם בהם ועם כל זה השמיענו התנא שיהיו שוים בעיני האדם. ואמר הן הן שני פעמים להשוותם השואה גמורה כמו כעס ככהן. אמר עוד תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה גם כן השמיענו בחלוקה זאת כי האדם לא יעשה עיקר להתחיל ללמוד החכמה אשר היא לו לכבוד ולתפארת לעיני העמים והם התקופות וגימטריאות וכמש"ה כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, רק ילמוד אותם אחר אשר יהיה ממולא בכל גופי ההלכות כי הם העיקר ותקופות וגימטריאות הם הפרפרת וכמו שהפרפרת אינו נאכל רק אחר הסעודה בקינוח סעודה ועיקר הפת והתבשיל נאכלים מקודם כן אלו החכמות הם פרפראות לחכמה וצריך שלא ילמדם רק אחר הכל. וקרוב לפרושי זה מצאתי בהרב רבי משה אלשקאר ז"ל. והרי"א ז"ל פירש כי ביאר בזה דרוש גדול שהדברים התורניים עם היות נושאם פחות מאד וכקנים ופתחי נדה הם גדולי מעלה וגופי הלכות לפי שנמצאו בהם הלכה למשה מסיני והם דברים תוריים אלהיים בלי ספק, אמנם התקופות וגימטריאות עם היות נושאם בשמים ובשי"ת ובמלאכיו הם פרפראות ולפתן וסובין לחכמה לפי שאין בהם קבלת התורה ואלהותה והוא אומרו לחכמה רוצה לומר שהם הראוים להיות מכלל החכמות שזכר ר"א בן עזריה ואינם מהשרשים שהם גופי הלכות:
ורבינו יונה ז"ל כתב קנים קן יונים או קן תורים של יולדת. ופתחי נדה ג' מקומות הן בית עליה ופרוזדור עם כמה מראות דמים שיש בנדה הן גופי הלכות, תקופות וגימטריאות מפני שיש בהם חשבונות רבים וחכמת החשבון מחבבת את האדם והם פרפראות לחכמה עכ"ל:
והרב ר' אפרים כתב ר"א בן חסמא שחזני ונתאמץ ונתחסם ונעשה חסין בתורה כדאיתא בויקרא רבה. פרפראות לשון פרפרת הפת שממשיך וגורר את המאכל. ורבי נתן שסידר הערוך פירש לשון פורפורין האמור באגדה בגד ארגמן כלומר תכשיט עכ"ל:
והר"י בר שלמה ז"ל כתב ר' אלעזר שיצא מעירו ושאלו לו מה שמך אמר להם ר"א שאלו ממנו הלכה ולא ידע להשיבן ונתחסם פיו אמרו לו על חנם קראו לך רבי וחזר לעירו בבושה ולמד הרבה עם ר' עקיבא עד שהעיד עליו ר' יהושע לפני ר' גמליאל שיודע לשער כל טיפין שבים כדאיתא בהוריות. גימטריאות הוא חשבון האותיות כמו רד"ו שמה שאמר יעקב רמז שעתידין ישראל לעמוד במצרים ר"י שנה כמנין רד"ו וכן בזאת יבא אהרן רמז שעתידין ישראל לעמוד בבית ראשון ת"י שנה כמנין בזאת וכיוצא בהם הם פרפראות לחכמה כלומר עניני חכמה כמו פרפרת שלאחר המזון. וי"מ ל' פירורי חכמה. וי"מ ל' פרפרי כענין תכשיט ואע"פ שאין אלו גופי הלכות מצוה לחשוב בהם לפי שהיא בינה לעיני העמים כאמרם ז"ל כי היא חכמתכם וגו', עכ"ל: