קטגוריה:בראשית כד נה
נוסח המקרא
ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך
וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ.
וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּעֲרָ֥ אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ׃
וַ/יֹּ֤אמֶר אָחִ֙י/הָ֙ וְ/אִמָּ֔/הּ תֵּשֵׁ֨ב הַ/נַּעֲרָ֥ אִתָּ֛/נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר אֲחוּהָא וְאִמַּהּ תִּתֵּיב עוּלֵימְתָא עִמַּנָא עִדָּן בְּעִדָּן אוֹ עֶסְרָא יַרְחִין בָּתַר כֵּן תֵּיזֵיל׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְעַל דִהֲווֹ מְמַלְלִין בְּרַמְשָׁא בְּתוּאֵל הֲוָה אָכִיל מֵהַהוּא תַבְשִׁילָא וְאַשְׁכְּחוּנוֹהִי בִּקְרִיצְתָּא דְהָא מִית וַאֲמַר אֲחוּהָא וְאִימָא תִּיתַב רִיבָא עִמָנָא יוֹמֵי שַׁתָּא חֲדָא אוֹ עֲשַר יַרְחִין וּבָתַר כְּדֵין תֵּיזִיל: |
רש"י
"ימים" - שנה כמו (ויקרא כה) ימים תהיה גאולתו שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חדש לפרנס את עצמה בתכשיטים (כתובות נז)
"או עשור" - י' חדשים וא"ת ימים ממש אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט ואם לא תרצה תן לנו מרובה מזה
[לד] שכך נותנין לבתולה וכו'. ואם תאמר "עשור" למה לי, דאין לומר 'או עשור חדש' מלתא בעלמא היו מבקשים אף על גב שאינו שייך לדין של בתולה שנותנין לה י"ב חדש, אם כן תקשה שמא "ימים" מילתא בעלמא ולא משום שנותנין לבתולה י"ב חדש,ונראה לומר שהיו אומרים - ואם תאמר שאם נתן לה בכאן י"ב חדש יהיה לה יותר מי"ב חודש, דהא צריך לעכב בדרך הרבה, שהוא דרך רחוק מן ארם נהרים עד ארץ כנען, וגם צריך להכין שם צרכי החופה, ועל זה אמר אם כן תן עשור חודש, שלא יעלה יותר מב' חדשים מה שצריך לעכב עד החופה:
ועוד - שאמרו לו שאם אתה אומר הני מילי שנותנין זמן י"ב חודש כאשר קדשה בסתם והיא מבקשת י"ב חודש, נותנין לה י"ב, אף על גב שאם רוצה לטרוח הרבה בתכשיטין אין צריך י"ב חדש - מכל מקום היא אומרת שהיא אינה רוצה לטרוח יותר מדאי, אבל כאן לא היו מדברין בדין, שהרי מבקש היה דרך חסד, ואם כן אפשר על ידי טורח למהר ולתקן בפחות, או שאין צריך לתקן כל כך הרבה תכשיטין, מכל מקום צריך עשור. וכן מוכח בב"ר (ס, יב) דאמרו שם "ימים" אלו ז' ימי אבלו של בתואל, "עשור" אלו י"ב חודש שנותנין לבתולה, עד כאן. ומעתה קשה איך יתכן לפרש "או עשור" י"ב חודש שנותנין לבתולה, דהא "עשור" כתיב (קושית הרא"ם), ועל כרחך דהכי פירושו - שהדין הוא בעלמא שנותנין י"ב חודש לבתולה, וכאן מפני שאין כאן דין, רק דרך בקשה היו מבקשים עשרה ולא יותר. וכן מה שאמר 'אלו ז' ימי אבלו של בתואל' לאו דוקא שבעה, שאם כן יקשה אין מבקשים מועט ואחר כך הרבה, אלא 'אלו ז' ימי אבלו' דהוא במקום אחר, אבל דרך להוסיף כפי כבוד המת. אף על גב דבכל דוכתיה (ר' נדה לח ע"ב) מיעוט ימים שנים (קושית הרא"ם), היכי דמוכח [שאני] כגון הכא דאין מבקשין מעט ואחר כך הרבה, ולפיכך "ימים" הוא יותר מעשר. והרי תמצא גבי יפת תואר (ר' דברים כא, יג) "ובכתה אביה ואמה ירח ימים":בד"ה שכך נותנין כו' לא י"ב חדש ובעל מתנות כהונה כתב בשם רש"י דמאו מרבינן עוד שני חדשים אמנם לי יראה לפרש דדעת הרבות הוא ג"כ כדעת רז"ל בגמרא שלנו וה"פ ימים ר"ל אלו הוי כתיב ימים לחוד ולא או עשור הוי מוקמינן ימים לז' ימים אבלו של בתואל שכך הוי מיסתבר אבל השתא דכתיב או עשור ואין דרך המבקשים לבקש תחילה דבר מועט ואח"כ דבר מרובה א"כ מעתה האי ימים אלו י"ב חדש ולא ז' ימים אבלו של בתואל ודוק כנ"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
יָמִים – שָׁנָה, כְּמוֹ (ויקרא כה,כט): "יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ". שֶׁכָּךְ נוֹתְנִין לִבְתוּלָה זְמַן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ בְּתַכְשִׁיטִים (כתובות נ"ז ע"ב; בראשית רבה ס,יב).
אוֹ עָשׂוֹר – עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים (לפי התרגום "עֶסְרָא יַרְחִין"). וְאִם תֹּאמַר "יָמִים" מַמָּשׁ? אֵין דֶּרֶךְ הַמְבַקְּשִׁים לְבַקֵּשׁ דָּבָר מוּעָט, וְאִם לֹא תִרְצֶה תֵּן לָנוּ מְרֻבָּה מִזֶּה (כתובות נ"ז ע"ב).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויאמרו אחיה ואמה. ובתואל היכן היה? ביקש לעכב וניגף בלילה. הדא הוא דכתיב: "צדקת תמים תישר דרכו וברעתו ילכד רשע". "צדקת תמים", זה יצחק, "תישר דרכו" של אליעזר; "וברעתו ילכד רשע", זה בתואל, שביקש לעכב וניגף בלילה:
תמן תנינן: נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל כדי לפרנס את עצמה. מנא הני מילי? דאמר קרא: תשב הנערה אתנו ימים או עשור. מאי ימים? אילימא תרי יומי, משתעי אינש הכי? אמרו ליה תרי יומי ואמר להו לאו, והדר אמרי ליה עשרה יומי? אלא מאי ימים, שנה, דכתיב: "ימים תהיה גאולתו". ואימא מאי ימים? חודש, דכתיב: "עד חדש ימים"? דנין ימים סתם מימים סתם, ואין דנין ימים סתם מימים שנאמר בהם חדשים:
תשב הנערה אתנו ימים, אלו שבעת ימי אבלו של בתואל; או עשור, אלו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה.רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
ימים שנה שכן נותנים לבתולה לפרנס עצמה בתכשיטין פי' מקרא מלא הוא במגלת אסתר כדכתיב מקץ היות לה כדת הנשים י"ב חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן וכו':
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד נה.
תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר
וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ
לבן ואימו מדברים. רבקה סיפרה ללבן ואימו מה קרה לה בבאר, ורק לבן ואימו קיבלו מתנות מהעבד.
איפה בתואל?
הוא מת החליטו החכמים. קשה לקבל שבתואל מת כי המשפחה לא התאבלה ולא ספדה לו.
- ראה: האם בתואל מת?
ייתכן שבתואל היה זקן, שמו של לבן מופיע לפני שמו. אבל בנושאי נישואין של אחות האחים מקבלים עדיפות על האב, כפי שהיה בסיפור דינה ואחיה.
ייתכן שבתואל לא הסכים לעכב את רבקה ולחזור בו מהבטחתו.
ייתכן שבתואל לא רצה לתת לה נדוניה או מתנה קטנה, וכך היא תפסיד את חלקה בירושתו, ולכן הוא אפילו לא ברך אותה.
ייתכן שאימו של לבן, שהיתה גם האם של רבקה, היא זאת שהתנגדה ולא רצתה לתת לרבקה ללכת כל כך מהר בלי פרידה מכובדת. יתכן שלבן גם הוא היה מאוד רגיש ואוהב, וכך הוא גם כעס והצטער כאשר יעקב ברח ממנו ולא נתן לו הזדמנות להפרד מבנותיו ונכדיו (ביאור:בראשית לא כז).
לבן פעל מאהבתו לרבקה, או בגלל שהוא רצה לתת לה נדוניה.
תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ
בקשתו של העבד "שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי" היתה שינוי בהסכם. העבד לא ציין בדבריו שהוא רוצה לצאת מיד.
לא שהם היו מתנגדים אם העבד היה אומר שהוא ייקח אותה מיד בבוקר, אבל לבן חשב שזה מהר מדי לאחר לילה אחד.
לבן מודע לחוק חמורבי מספר 16 הפוסק עונש מוות לאיש המסרב לשחרר עבד של איש אחר לפי דרישת הרשות. לבן נזהר לא לסרב. הוא רק מבקש דחייה.
- הבעיה של לבן נוצרה כאשר הוא הכניס את העבד לביתו ונתן לו את רבקה, באומרו: "קַח וָלֵךְ"
- העבד כלל את רבקה עם פמלייתו שלו כאשר הוא השתמש במילה "שַׁלְּחֻנִי".
- לבן ניסה להפריד בין העבד ורבקה באומרו: "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ ... אַחַר תֵּלֵךְ", כלומר, לבן ניסה להגיד: 'אתה, העבד, חופשי ללכת, אני רק מחזיק את רבקה זמן מה ואחר כך אני אשלח אותה לאברהם.'
יָמִים אוֹ עָשׂוֹר
מקובל מאוד להפציר באורח להישאר, וזה כדי לכבדו וכדי להראות לו שהוא לא היה למעמסה. אולם ניתן לראות מה קרה לאיש שכיבד את מארחו, ככתוב בפילגש בגבעה: "ויַָּקָם הָאִישׁ, לָלֶכֶת; ויִַּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ, ויַָּשָׁב ויַָּלֶן שָׁם. ויַַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לָלֶכֶת, ויַֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד נָא לְבָבְךָ, וְהִתְמַהְמְהו עַּד נְטוֹת הַיּוֹם; ויַֹּאכְלו שְּׁנֵיהֶם.” ([[שופטים יט ח]), ואז האיש לקח את הפילגש ויצא בערב, ופושעים משבט בנימין אנסו את פילגשו בגבעת בנימין.
רש"י טען שמדובר בפרק זמן ארוך מאוד של עשרה חודשים או שנה שלמה.
קשה לקבל את טענתו של רש"י, וסביר להניח שמדובר בפרק זמן קצר של יום או עשרה ימים, וזאת כדי לערוך משתה מכובד. ייתכן שבגלל גילו המתקדם של העבד, לבן קיווה שמשהו יקרה והוא ישתחרר מהבטחתו לתת את רבקה. רואים שלבן אהב את רבקה ושהיא גם אהבה וכיבדה אותו, ולכן בעתיד היא תשלח את בנה האהוב אליו.
הנדוניה של רבקה
לפי חוקי חמורבי מספר 184, בת שלא קיבלה נדוניה מאביה, אם בגלל שהיא לא התחתנה או שהתחתנה בלי לקבל דבר, זכאית לקבל חלק שווה עם הבנים מהמטלטלין - במקרה של בתואל - חצי מצאנו של בתואל. החובה לתשלום הזה מוטלת על האחים של הבת.
בתואל לא נתן דבר לרבקה, וכך במותו, רבקה זכאית לקבל חצי מצאנו.
כאשר רבקה עזבה את לבן ובתואל, היא קיבלה ברכה מלבן בלבד. בתואל לא נתן לה דבר, אפילו לא ברכה. כך לבן נשאר בעל חוב לרבקה ויורשיה לאחר מות בתואל. לבן לא גילה זאת ליעקב ונתן לו לעבוד שנים רבות.
אולם ניתן להבין שרבקה עדיין לא הסכימה להנשא ליצחק כאשר היא ענתה "אֵלֵךְ" (ביאור:בראשית כד נח), וכך גם חשב לבן, ולכן החובה לתת לה נדוניה לא נוצרה, כי היא עוד לא הסכימה להתחתן, והיתה יכולה לחזור לחרן לאחר שהיא היתה רואה את יצחק.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כד נה"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.