קטגוריה:בראשית כד נה
ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּעֲרָ֥ אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֤אמֶר אָחִ֙י/הָ֙ וְ/אִמָּ֔/הּ תֵּשֵׁ֨ב הַ/נַּעֲרָ֥ אִתָּ֛/נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וַאֲמַר אֲחוּהָא וְאִמַּהּ תִּתֵּיב עוּלֵימְתָא עִמַּנָא עִדָּן בְּעִדָּן אוֹ עֶסְרָא יַרְחִין בָּתַר כֵּן תֵּיזֵיל׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְעַל דִהֲווֹ מְמַלְלִין בְּרַמְשָׁא בְּתוּאֵל הֲוָה אָכִיל מֵהַהוּא תַבְשִׁילָא וְאַשְׁכְּחוּנוֹהִי בִּקְרִיצְתָּא דְהָא מִית וַאֲמַר אֲחוּהָא וְאִימָא תִּיתַב רִיבָא עִמָנָא יוֹמֵי שַׁתָּא חֲדָא אוֹ עֲשַר יַרְחִין וּבָתַר כְּדֵין תֵּיזִיל: |
רש"י (כל הפרק)
"ויאמר אחיה ואמה" - ובתואל היכן היה הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו
"ימים" - שנה כמו (ויקרא כה) ימים תהיה גאולתו שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חדש לפרנס את עצמה בתכשיטים (כתובות נז)
"או עשור" - י' חדשים וא"ת ימים ממש אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט ואם לא תרצה תן לנו מרובה מזהאבן עזרא (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(נה)" ויאמר אחיה ואמה," באשר חרה להם שלא נתן להם מתנות כאשר קוו תחלה רצו לעכב שלא תלך תיכף, והגם שתחלה אמר אביה קח ולך שמורה שמסכים שתלך תיכף, ולכן שתק אביה עתה, רצתה אמה לעכב כי אמה של כלה היא המכינה צרכי חופתה, וכמ"ש בכתובות (דף ד') ומת אביו של חתן או אמה של כלה, ואחיה היה מליץ של אמה, ובפרט למ"ש חז"ל שאביה מת היה לאמה טענה שתתעכב עוד ימים, ר"ל ימים הרבה עד שתכין צרכיה, וחז"ל אמרו שימים היינו שנה ולמדו שנותנים לבתולה י"ב חודש. ובמדרש הביאו הרא"ם ימים אלו ז' ימי אבלו של בתואל או עשור י"ב חודש, ר"ל אם היה כתוב ימים לבד הייתי מפרש ז' ימי אבלות, אבל שכתוב או עשור מוכח שמ"ש ימים היינו שנה, והוא י"ב חודש, וכמוהו תמצא בספרא בכ"מ לפי פירושי, עמש"ש בפ' צו בפסוק ומכנסי בד יהיו על בשרו ובפ' אחרי על אל הקודש מבית לפרוכת, ובחנם נדחק הרא"ם בזה, והיה מערמתם שהגם שתחלה אמרו הנה רבקה לפניך קח ולך, כי שמעו מן העבד שאם לא תרצה ללכת אחריו יקח מבנות כנען, עתה שכבר נתקדשה, רצו שימתין פה איזה ימים עד שיכינו צרכי חופתה כמנהג:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ויאמרו אחיה ואמה. ובתואל היכן היה? ביקש לעכב וניגף בלילה. הדא הוא דכתיב: "צדקת תמים תישר דרכו וברעתו ילכד רשע". "צדקת תמים", זה יצחק, "תישר דרכו" של אליעזר; "וברעתו ילכד רשע", זה בתואל, שביקש לעכב וניגף בלילה:
תמן תנינן: נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל כדי לפרנס את עצמה. מנא הני מילי? דאמר קרא: תשב הנערה אתנו ימים או עשור. מאי ימים? אילימא תרי יומי, משתעי אינש הכי? אמרו ליה תרי יומי ואמר להו לאו, והדר אמרי ליה עשרה יומי? אלא מאי ימים, שנה, דכתיב: "ימים תהיה גאולתו". ואימא מאי ימים? חודש, דכתיב: "עד חדש ימים"? דנין ימים סתם מימים סתם, ואין דנין ימים סתם מימים שנאמר בהם חדשים:
תשב הנערה אתנו ימים, אלו שבעת ימי אבלו של בתואל; או עשור, אלו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד נה.
תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר
וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ
לבן ואימו מדברים. רבקה סיפרה ללבן ואימו מה קרה לה בבאר, ורק לבן ואימו קיבלו מתנות מהעבד.
איפה בתואל?
הוא מת החליטו החכמים. קשה לקבל שבתואל מת כי המשפחה לא התאבלה ולא ספדה לו.
- ראה: האם בתואל מת?
ייתכן שבתואל היה זקן, שמו של לבן מופיע לפני שמו. אבל בנושאי נישואין של אחות האחים מקבלים עדיפות על האב, כפי שהיה בסיפור דינה ואחיה.
ייתכן שבתואל לא הסכים לעכב את רבקה ולחזור בו מהבטחתו.
ייתכן שבתואל לא רצה לתת לה נדוניה או מתנה קטנה, וכך היא תפסיד את חלקה בירושתו, ולכן הוא אפילו לא ברך אותה.
ייתכן שאימו של לבן, שהיתה גם האם של רבקה, היא זאת שהתנגדה ולא רצתה לתת לרבקה ללכת כל כך מהר בלי פרידה מכובדת. יתכן שלבן גם הוא היה מאוד רגיש ואוהב, וכך הוא גם כעס והצטער כאשר יעקב ברח ממנו ולא נתן לו הזדמנות להפרד מבנותיו ונכדיו (ביאור:בראשית לא כז).
לבן פעל מאהבתו לרבקה, או בגלל שהוא רצה לתת לה נדוניה.
תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ
בקשתו של העבד "שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי" היתה שינוי בהסכם. העבד לא ציין בדבריו שהוא רוצה לצאת מיד.
לא שהם היו מתנגדים אם העבד היה אומר שהוא ייקח אותה מיד בבוקר, אבל לבן חשב שזה מהר מדי לאחר לילה אחד.
לבן מודע לחוק חמורבי מספר 16 הפוסק עונש מוות לאיש המסרב לשחרר עבד של איש אחר לפי דרישת הרשות. לבן נזהר לא לסרב. הוא רק מבקש דחייה.
- הבעיה של לבן נוצרה כאשר הוא הכניס את העבד לביתו ונתן לו את רבקה, באומרו: "קַח וָלֵךְ"
- העבד כלל את רבקה עם פמלייתו שלו כאשר הוא השתמש במילה "שַׁלְּחֻנִי".
- לבן ניסה להפריד בין העבד ורבקה באומרו: "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ ... אַחַר תֵּלֵךְ", כלומר, לבן ניסה להגיד: 'אתה, העבד, חופשי ללכת, אני רק מחזיק את רבקה זמן מה ואחר כך אני אשלח אותה לאברהם.'
יָמִים אוֹ עָשׂוֹר
מקובל מאוד להפציר באורח להישאר, וזה כדי לכבדו וכדי להראות לו שהוא לא היה למעמסה. אולם ניתן לראות מה קרה לאיש שכיבד את מארחו, ככתוב בפילגש בגבעה: "ויַָּקָם הָאִישׁ, לָלֶכֶת; ויִַּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ, ויַָּשָׁב ויַָּלֶן שָׁם. ויַַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לָלֶכֶת, ויַֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד נָא לְבָבְךָ, וְהִתְמַהְמְהו עַּד נְטוֹת הַיּוֹם; ויַֹּאכְלו שְּׁנֵיהֶם.” ([[שופטים יט ח]), ואז האיש לקח את הפילגש ויצא בערב, ופושעים משבט בנימין אנסו את פילגשו בגבעת בנימין.
רש"י טען שמדובר בפרק זמן ארוך מאוד של עשרה חודשים או שנה שלמה.
קשה לקבל את טענתו של רש"י, וסביר להניח שמדובר בפרק זמן קצר של יום או עשרה ימים, וזאת כדי לערוך משתה מכובד. ייתכן שבגלל גילו המתקדם של העבד, לבן קיווה שמשהו יקרה והוא ישתחרר מהבטחתו לתת את רבקה. רואים שלבן אהב את רבקה ושהיא גם אהבה וכיבדה אותו, ולכן בעתיד היא תשלח את בנה האהוב אליו.
הנדוניה של רבקה
לפי חוקי חמורבי מספר 184, בת שלא קיבלה נדוניה מאביה, אם בגלל שהיא לא התחתנה או שהתחתנה בלי לקבל דבר, זכאית לקבל חלק שווה עם הבנים מהמטלטלין - במקרה של בתואל - חצי מצאנו של בתואל. החובה לתשלום הזה מוטלת על האחים של הבת.
בתואל לא נתן דבר לרבקה, וכך במותו, רבקה זכאית לקבל חצי מצאנו.
כאשר רבקה עזבה את לבן ובתואל, היא קיבלה ברכה מלבן בלבד. בתואל לא נתן לה דבר, אפילו לא ברכה. כך לבן נשאר בעל חוב לרבקה ויורשיה לאחר מות בתואל. לבן לא גילה זאת ליעקב ונתן לו לעבוד שנים רבות.
אולם ניתן להבין שרבקה עדיין לא הסכימה להנשא ליצחק כאשר היא ענתה "אֵלֵךְ" (ביאור:בראשית כד נח), וכך גם חשב לבן, ולכן החובה לתת לה נדוניה לא נוצרה, כי היא עוד לא הסכימה להתחתן, והיתה יכולה לחזור לחרן לאחר שהיא היתה רואה את יצחק.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית כד נה"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.