קטגוריה:בראשית כו יח
וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיָּ֨שׇׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַ/יַּחְפֹּ֣ר׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַ/מַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּ/ימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔י/ו וַ/יְסַתְּמ֣וּ/ם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַ/יִּקְרָ֤א לָ/הֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּ/שֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָ/הֶ֖ן אָבִֽי/ו׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְתָב יִצְחָק וַחֲפַר יָת בֵּירֵי דְּמַיָּא דַּחֲפַרוּ בְּיוֹמֵי אַבְרָהָם אֲבוּהִי וְטָמוּנִין פְּלִשְׁתָּאֵי בָּתַר דְּמִית אַבְרָהָם וּקְרָא לְהוֹן שְׁמָהָן כִּשְׁמָהָן דַּהֲוָה קָרֵי לְהוֹן אֲבוּהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַב יִצְחָק וַחֲפַר יַת בֵּירִין דְמוֹי דִי חֲפָרוּ עַבְדֵי אָבוֹי בְּיוֹמֵי אַבְרָהָם אָבוֹי וּטְמוּנִינוּן פְּלִשְׁתָּאֵי בָּתַר דְמִית אַבְרָהָם וּקְרָא לְהוֹן שְׁמָהָן הֵי כִּשְׁמָהָן דִי הֲוָה קָרֵי לְהוֹן אָבוֹי: |
רש"י (כל הפרק)
רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
רשב"ם (כל הפרק)
אשר קרא להן אביו: כדי שלא יוכל אדם לערער עליהן:
מלבי"ם (כל הפרק)
(יח) "וישב יצחק". לדעתי הבארות שזכר בפסוק ט"ו היו בגרר עצמו, שלא סתמום פלשתים עד עתה כי היו צריכים להם, רק עתה סתמום כשראו שיצחק משתמש בהם כדי שיהיה יצחק מוכרח לצאת, ויצחק לא חפר אותם כי הוצרך לצאת משם, והבארות הנזכרות פה הן אותם שחפר אברהם בנחל גרר, עת יצא מפלשתים לבאר שבע, שעבר דרך נחל גרר ונתעכב בנחל גרר בדרכו כדרך הרועים, ואותן הבארות סתמו תיכף אחר מות אברהם ואלה הבארות חפר יצחק עתה, ומבואר במדרש שהיה לאברהם בבארות האלה גם ענין נעלם, כי כל מעשה האבות והליכתם בקודש ממדרגה למדרגה, עשו נגדם ציונים למטה בעולם התחתון, ובהורידם השפע הרוחניית מנהר היוצא מעדן אל נחלי עדנים, חפרו בארות למטה ויקראו להם שמות, מורים על דברים עליונים שנעשו בעולם העליון, וכמ"ש הרמב"ן, והפלשתים חשבו שע"י בארות אלה ממשיך השפעה משר שלהם וסתמו אותם, ויצחק משך מי החסד מדלים בכחו של אברהם, והחזיר צינורי הברכה למקומם, וחזה מפעלות אלהים" ושם שמות בארץ כשמות אשר קרא להם אביו" הקורא בשם ה':
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כו יח.
וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו
רש"י מסביר שיצחק ניקה מספר בארות מהעפר שזרקו לתוכן הפלישתים עוד לפני שהוא יצא מגרר, אחרת הוא היה יכול למות מצמא.
וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו
רואים כאן שיצחק היה תלמיד טוב ולמד מאביו את מיקומן של הבארות ואת שמותיהן. הידע הזה העניק כוח עצום ליצחק, ולולא זאת, יצחק היה חייב לברוח למצרים או בחזרה לחרן, שכן אנשים אחרים לבטח לא היו מוכנים לחלוק עמו את מימיהם ואדמתם. לא נראה שהשדה במערת המכפלה היה יכול לספק מרעה לכל המקנה הרב של יצחק, וגם בממרא ייתכן שלא היה מספיק מקום.
- ללמוד מההורים את סודות הצלחתם זהו הנכס שהכי קל לרכוש, והוא בעל חשיבות רבה ביותר לצעירים.
כמובן שיש הורים שיכולים לתת לילדיהם פחות, ובמקרה כזה אדם חרוץ ימצא אדם אחר ללמוד ממנו, אדם שמחפש צעיר שימשיך את מקצועו כי אין לו יורשים המוכנים לקחת את עבודתו. קובץ חוקי חמורבי מציג מספר חוקים העוסקים באימוץ ילדים על ידי בעל מלאכה למטרת לימוד המקצוע (188). כמובן שכאשר לאדם יש מקצוע אחד בטוח, הוא יכול לבחור לעבוד במקום טוב יותר.
נתינת השמות הזכירה לאבימלך את שבועתו לאברהם: "כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח מִיָּדִי: בַּעֲבורּ תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹאּת" (ביאור:בראשית כא ל), אולם זה לא הרשים את רועי גרר. הרועים לא טענו שהבאר לא של יצחק, אלא הם טענו שהמים שייכים להם במורד אפיק נחל גרר ולכן יצחק לא יכול להשתמש במים.
וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם
המשפט ברור ביותר. כאשר אברהם נפטר בגיל 175, יצחק היה בן 75 וגר בגרר (או בבאר שבע לפני צאתו לגרר בגלל הרעב השני) עם בניו בני החמש עשרה. ואז, לאחר מות אברהם במשך זמן מה, הפלישתים סתמו את הבארות של אברהם, ויצחק לא עשה דבר עד שהוא ברח חזרה מגרר לבאר שבע, והתחיל לחפור מחדש את הבארות של אביו.
אולם, ייתכן שיצחק קיבל בעלות על הבארות בחייו של אברהם, ולא רק זמן קצר לפני מותו של אברהם.
כאשר יצחק היה כבן ארבעים, עבד אברהם, "זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד ב) סיפר ללבן ובתואל שכל רכושו של אברהם עבר ליצחק, ככתוב: "וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד לו), וגם בהמשך עבד אברהם עונה לרבקה אודות יצחק: "הוּא אֲדֹנִי" (ביאור:בראשית כד סה) ואני שייך לו, ועברתי ליצחק ביחד עם כל רכושו של אברהם שאני מנהל. נראה שאברהם נתן בחייו, ככתוב: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, לְיִצְחָק ... בְּעוֹדֶנּוּ חַי" (ביאור:בראשית כה ה-ו). כך עברו הצאן, הבקר, והבארות של אברהם לרשותו של יצחק, הן רכושו של אברהם כלל את נדוניתה של שרה, ונעשה רכושו של יצחק במותה (כך יצחק החזיק באוהל שרה (ביאור:בראשית כד סז)), ושאר רכושו של אברהם בא ברובו ממתנות אלוהים, ונועד עבור בנו משרה - יצחק, ככתוב: "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ" (ביאור:בראשית טז ה).
סביר שבזמן שיצחק היה בגרר הוא לא השתמש בבארות במדבר שהוא קיבל מאביו, הזניח אותם, ואז סתמו הפלישתים אותם, כדי לא לספק מים לזרים פולשים מהמדבר שנדחפו לאדמתם.
לפי זה, ייתכן שפרוש המילים "אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם" לא מתכוון למוות פיזי של סוף החיים, אלא לסוף שלטונו של אברהם בנחלה שהוא העביר ליצחק בנו.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כו יח"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.