תרגום

וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי

כל כך לא ברור שכל אחד רואה מהגיגי ליבו:

• "וַאֲנִי" - יעקב? אלוהים בפי משה? אלוהים בפי יהושע?
• "נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ" - יעקב שנתן ליוסף חלק נוסף על אחיו? יהושע שנתן את חלקו של יוסף לשני בניו: אפרים ומנשה?
• "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" - יעקב לא נלחם בשכם, והוא גר בשלום בממרא שהיה בשליטת האמורים "וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי" (בראשית יד יג). אלוהים לקח מיד האמורי בעבר הירדן כדברי משה: "וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לְפָנֵינוּ; וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָו, וְאֶת כָּל עַמּוֹ" (דברים ב לג), אלוהים לקח מיד האמורי בכנען כדברי יהושע במלחמה "אֶל מֵי מֵרוֹם" (יהושע יא ה).

שכם אחד על אחיך

א. שְׁכֶם = כתף, חלק נוסף מעל אחיך

מפרשים אחרים פירשו שהמילה "שכם" משמעה "חלק", וכוונת הפסוק היא שיעקב נתן ליוסף חלק אחד בארץ יותר ממה שנתן לאחיו - כל האחים קיבלו חלק אחד ובני יוסף קיבלו שני חלקים, כמו שנאמר בתחילת הפרק (בראשית מח ה) " שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים... לי הם: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי " ( והרב יצחק עת-שלום כתב שהמילה "שכם" באה גם לרמוז על העיר שכם , למרות שעיקר משמעה כאן הוא "חלק") .

ב. שְׁכֶם אַחַד = עבודה משותפת, עזרה הדדית

ככתוב: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג ט), כך נותן יעקב ליוסף את השליטה על אחיו ושכולם יעבדו ביחד כדי להתנחל בארץ המובטחת. וכך יהושע בן נון, משבט אפרים, איחד את כל בני ישראל לכבוש את הארץ ביחד ודרש " וְלָראוּבֵנִי, וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי, שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה" (יהושע א יב) "וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם, כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַעֲזַרְתֶּם, אוֹתָם" (יהושע א יד).

ג. שכם = העיר שכם

כמה מפרשים פירשו ש"שכם" הכוונה לעיר שכם עצמה, ויעקב נותן אותה ליוסף, ככתוב: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף, לְנַחֲלָה" (יהושע כד לב). וכשיוסף בקש מאחיו " פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" (בראשית מז ל) הוא התכוון שהם יקברו אותו בשכם כפי שיעקב אמר לו.

1. ע"פ רש"י, "כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם, נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם, וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן";

• אולם המלחמה הזאת אינה מתוארת בשום מקום; להיפך, ע"פ בראשית לה ה "ותהי חתת א-להים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב", כלומר לא היתה מלחמה כלל, ויעקב לא היה צריך לשלוף את חרבו ואת קשתו.

2. ע"פ תרגום אונקלוס, הביטוי "בחרבי ובקשתי" הוא משל לכלי הנשק הרוחני של יעקב - תפילה ובקשה מה' (והוא דומה למשל שנזכר בדברי דוד "ה'... מגני וקרן ישעי", ובקשר לאליהו ואלישע "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו").

• אולם, גם תפילה זו לא נזכרה בשום מקום בקשר לכיבוש שכם;
• ובנוסף לכך, אין זה ראוי שאדם שמתפלל לה' וה' שומע את תפילתו, יאמר שהדבר קרה רק בזכות התפילה שלו, ולא יזכיר את ה' כלל; כאילו שהתפילה היא אמצעי מאגי ש"עובד" בכל מקרה. היה ראוי שיאמר "אשר נתן לי ה'" ולא "אשר לקחתי"!

3. ע"פ אברבנאל, הביטוי "בחרבי ובקשתי" הוא משל לכסף, שבו קנה יעקב את חלקת השדה אשר לפני שכם (בראשית לג יט), החלקה שבה נקבר יוסף.

• אולם, בשום מקום בתנ"ך לא מצאתי שהכסף נמשל לכלי נשק. ואין זה סביר שיעקב ישתמש במשל לא מקובל, ולא יטרח אפילו להסביר אותו.

4. וע"פ אירית לוין , הביטוי "בחרבי ובקשתי" הוא משל לכוחו המוסרי של יעקב, שרק בזכותו הצליחו שמעון ולוי לכבוש את שכם.

• אולם, עד כמה שידוע לי, גם משל זה לא נזכר בשום מקום בלשון המקרא.

5. בקריאה ראשונה אפשר לחשוב שהכוונה לחרבם של שמעון ולוי, שהכו את יושבי שכם.

• אולם, חרבם של שמעון ולוי אינה "חרבו וקשתו" של יעקב; להיפך: יעקב התנגד למעשים שלהם ואף קילל ואמר "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה". בנוסף לכך, אם שמעון ולוי הם שכבשו את שכם, היה ראוי לתת את העיר להם ולא ליוסף!

בנוסף לכך, יש כמה בעיות בעצם הפירוש ש"שכם" היא העיר שכם:

• אם הכוונה לעיר שכם, מה זה " שכם אחד "?! ברור שהעיר היא עיר אחת. היה מספיק לכתוב "ואני נתתי לך את שכם". ובמיוחד לא עיר "אַחַד" בזכר.
• העיר שכם לא היתה שייכת לאמורי אלא לחיווי (בראשית לד ב).
• בני יעקב לא כבשו את העיר שכם, אלא רק שללו את שללה והלכו, וחזרו כרצונם לרעות צאן בסביבות העיר.
• ע' גם בדבר-תורה של שמואל יצחק יהלום .

אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי

1. ע"פ ראב"ע וע"פ שד"ל, הכוונה " "אשר יקחו ישראל בחרבם ובקשתם" " - בני ישראל יכבשו את הארץ במלחמה, ומהארץ שיכבשו, יתנו לבני יוסף שני חלקים; ונזכר דווקא האמורי כי הוא היה העם החזק ביותר , והמלחמה הראשונה של בני ישראל היתה עם שני מלכי האמורי. והכיבוש נזכר בלשון עבר - " אשר לקחתי " - כי ה' כבר הבטיח את הארץ ליעקב ואמר לו " לך אתננה ולזרעך ".

• אך לפי זה היה ראוי יותר להגיד "אשר הבטיח לי ה'".

2. ע"פ ספורנו, הביטוי "בחרבי ובקשתי" הוא משל לחכמה ובינה, שבאמצעותם קנה יעקב את הבכורה מעשו (בראשית כה), וכתוצאה מכך זכה לקבל את הארץ. ומצאנו שדיבורים נמשלו לכלי נשק . גם רש"י פירש פירוש דומה (פירוש שני).

• אולם, קשה לפרש ש"האמורי" הוא עשו. בכל מקום בתורה שרוצים להגיד עשו, אומרים "עשו", ומאד לא סביר שדווקא כאן, כשיעקב רוצה להגיד עשו, הוא יגיד "אמורי"!

3. גם ע"פ רמב"ן הכוונה לארץ שבני ישראל יכבשו במלחמה, אך הוא מוסיף ואומר שיעקב מייחס את הכיבוש לעצמו, כי הנצחון במלחמה הוא בזכות האבות; " "וקרוב אלי עוד, שעשה יעקב כדרך שעשו הנביאים, נטה ידו בחרב כנגד ארץ האמורי, וזרק שם חצים, להיותה נכבשת לבניו, כעניין שעשה אלישע "" "וישם ידיו על ידי המלך ויאמר אלישע ירה ויור" "", ואף על פי שלא סיפר הכתוב כן, ירמזנו בפסוק הזה" ". לפירוש מורחב ע' בדברי הרב בני אלון .

ואולי על כך אמר יהושע, בנאומו בעיר שכם - יהושע כד יב: "ויילחמו בכם בעלי יריחו, האמורי והפריזי והכנעני והחיתי והגרגשי החיווי והיבוסי, ואתן אותם בידכם, ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם, שני מלכי האמורי , לא בחרבך ולא בקשתך", כלומר, לא כלי הנשק שלכם הם שנצחו את המלחמה, אלא הצרעה שה' שלח לפניכם, בזכות האבות (וכך כתב פרופ' יהודה קיל ).

והפסוק מסכם את הפרק, שכולו מתאר את ברכתו של יעקב ליוסף ולבניו ( מאמר נוסף על העדפתו של יעקב את יוסף ניתן למצוא כאן )