קטגוריה:בראשית מח כב
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי
המהדורה המנוקדת: וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲנָא יְהַבִית לָךְ חוּלָק חַד יַתִּיר עַל אֲחָךְ דִּנְסֵיבִית מִיְּדָא דֶּאֱמוֹרָאָה בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲנָא הָא יְהָבִית לָךְ יַת קַרְתָּא דִשְׁכֶם חוּלַק חָד לְמַתָּנָא יַתִּיר עַל אָחָךְ דִי נְסֵיבִית מִידֵיהוֹן דֶאֱמוֹרָאֵי בְּעִידָן דִי עַלְתוֹן לְגַוָוהּ וְקָמִית וְסַיְיעִית יַתְכוֹן בְּסַיְיפִי וּבְקַשְׁתִּי: |
| ירושלמי (קטעים): | וַאֲנָא הָא יְהָבִית לָךְ חוּלַק חַד יַתִּיר עַל אֲחָךְ לְבוּשֵׁיהּ דְאָדָם קַדְמָאָה נְסִיב יָתֵיהּ אַבְרָהָם אָבוּי דְאַבָּא מִן יְדוֹי דְנִמְרוֹד רַשִׁיעָא וִיהַב יָתֵיהּ לְיִצְחָק אַבָּא וְיִצְחָק אַבָּא יְהַב יָתֵיהּ לְעֵשָו וַאֲנָא נְסָבִית יָתֵיהּ מִן יְדוֹי דְעֵשָו אָחִי לָא בְּחַרְבִּי וְלָא בְּקַשְׁתִּי אֱלָהֵין בִּזְכוּתִי וּבְעוֹבָדֵי טַבְיָא: |
רש"י
"שכם אחד על אחיך" - שכם ממש היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך
"בחרבי ובקשתי" - כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן ד"א שכם א' הוא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים ושכם ל' חלק הוא כתרגומו והרבה יש לו דומים במקרא (תהלים כא) כי תשיתמו שכם תשית שונאי לפני לחלקים (שם ס) אחלקה שכם (הושע ו) דרך ירצחו שכמה איש חלקו (צפניה ג) לעבדו שכם אחד
"אשר לקחתי מיד האמורי" - מיד עשו שעשה מעשה אמורי ד"א שהיה צד אביו באמרי פיו
"בחרבי ובקשתי" - היא חכמתו ותפלתו (ועיין ברא"ם שכתב דא"א לפרש על חרבם של שמעון ולוי דהא לא עשו מדעתו שהרי כעס עליהם ע"ז ולענ"ד בלא"ה א"א לפרש עליהם דמה נתינת טעם יהיה על שנתנו ליוסף מפני שלקחוהו שמעון ולוי בחרבם ובקשתם והלא אדרבה מזה הטעם ראוי שינתן לשמעון ולוי ולא ליוסף ודו"ק)
מפרשי רש"י
[כה] הוא חכמתו ותפלתו. שהחכמה נקרא 'חרב' שהוא חריף וחד כמו חרב, והתפלה נקרא 'קשת', שהלשון - שבו תלוי התפלה - נקראת חץ בהרבה מקומות, ותפילת הצדיק עולה למעלה קורעת עליונים ותחתונים - כמו החץ מן הקשת. אבל אונקלוס תרגם 'בצלותי ובבעותי', פירש הוא החרב - תפלה, והקשת - הוא תחנונים. קרא אונקלוס התפלה של הצדיק 'חרב' דהיא קורעת עליונים ותחתונים. והתחינה 'קשת', מפני שהוא מתקשה מאד בתפלתו, ולפיכך התחינה היא יותר, והולכת כמו חץ. אמנם יש עוד דבר נעלם לקרא התחינה "בקשתי":
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ – שְׁכֶם מַמָּשׁ, הִיא תִּהְיֶה לְךָ חֵלֶק אֶחָד יְתֵרָה עַל אַחֶיךָ (ב"ר צז,ו).
בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי – כְּשֶׁהָרְגוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם, נִתְכַּנְּסוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, וְחָגַר יַעֲקֹב כְּלֵי מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן (ב"ר פ,י). דָּבָר אַחֵר, שְׁכֶם אַחַד הוּא הַבְּכוֹרָה, שֶׁיִּטְּלוּ בָּנָיו שְׁנֵי חֲלָקִים ((ב"ר צז,ו), וּשְׁכֶם לְשׁוֹן "חֵלֶק" הוּא [כְּתַרְגּוּמוֹ]. וְהַרְבֵּה יֵשׁ לוֹ דּוֹמִים בַּמִּקְרָא: "כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם" (תהלים כא,יג), תָּשִׁית שׂוֹנְאַי לְפָנַי לַחֲלָקִים; "אֲחַלְּקָה שְׁכֶם" (תהלים ס,ח); "דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה" (הושע ו,ט), אִישׁ חֶלְקוֹ; "לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג,ט).
אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי – מִיַּד עֵשָׂו, שֶׁעָשָֹה מַעֲשֵׂה אֱמוֹרִי (ב"ר צז,ו). דָּבָר אַחֵר, שֶׁהָיָה צָד אָבִיו בְּאִמְרֵי פִיו.
בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי – הִיא חָכְמָתִי וּתְפִלָּתִי (עיינו ב"ב קכ"ג ע"א; מדרש תנחומא בשלח ט).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
והנכון בעיני שפירוש שכם אחד — חלק אחד; והוא ממשפחת "על שכמם" (שמות יב, לד), ו"לעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט). על אחיך, נוסף על אחיך. וטעם אשר לקחתי, אשר יקחו ישראל בחרבם ובקשתם. והזכיר האמורי, בעבור שאין בשבעה גוים חזק כמוהו; הלא תראה, אחר שנהרגו שני מלכי האמורי הגדולים, אמר יהושע (ז, ז): "לתת אותנו ביד האמורי".
ואל תתמה על מלת לקחתי, כי לאחר שהשם נתנה בפה לאברהם, הם יחשבו שהיא שלהם. וכן נאמר ליעקב: "לך אתננה ולזרעך" (בראשית כח, יג):רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ומה שאמר מיד האמורי כאלו אמר מיד הכנעני, אבל הזכיר האמורי לפי שהיה תקיף שבכלן. ומה שאמר בחרבי ובקשתי לומר כי ארץ כנען לא תכבש לפניהם כי אם בחרב ובקשת. ורמז למה שאמר הכתוב (יהושע יא) לא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם. והיה לו לומר בחרב וקשת, ומה שיחס החרב והקשת אליו הכונה כי זכותו הוא הנלחם להם, כמו שכתוב (תהלים מד) כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם, כלומר בזכות האבות, כי ימינך זה אברהם וזרועך זה יצחק ואור פניך זה יעקב, כי פני יעקב חקוקים במרכבה. ואונקלוס שתרגם בצלותי ובבעותי לזה כוון, כי מלת בקשתי עשה מלשון בקשה על כן תרגם בעותי, ומה שתרגם בחרבי בצלותי מפני שהתפלה מגינה על האדם כחרב ביד גבור. או יהיה בחרבי בזכות התורה, שהרי האבות ידעוה בשכלם וקיימו אותה עד שלא נתנה. וכן דרשו ביעקב (בראשית לב) עם לבן גרתי שקיים ברשותו תרי"ג מצות, ומצינו שהתורה נמשלה לחרב פיפיות והוא שדרשו רז"ל (תהלים קמ"ט) וחרב פיפיות בידם, התורה דומה לחרב פיפיות שהיא אוכלת משני צדדין, וכן כתוב בלוחות (שמות לב) מזה ומזה הם כתובים.
וכתב הרמב"ן ז"ל קרוב הוא שעשה יעקב כדרך שיעשו הנביאים, נטה ידו בחרב כנגד ארץ האמורי וזרק שם חצים להיותה נכבשת לפניו, כענין שעשה אלישע (מלכים ב יג) וישם אלישע ידיו על ידי המלך ויאמר אלישע ירה ויור. ועל זה אמר בחרבי ובקשתי. ומה שאמר אשר לקחתי, כי מאז לוקחה הארץ לפניו ע"כ. ויש שפירש מיד האמורי, הבכורה שלקחתי מעשו שהיה עושה מעשה אמורי, או שהיה צד אביו באמרי פיו, נתתיה לך בחרבי ובקשתי בזכותי.
וע"ד המדרש ואני נתתי לך שכם אחד, שכם ממש. אמר לו אני מטריח, אותך בקבורה שתקברנו במערת המכפלה, ואני נתתי לך מקום שתקבר שם הוא שכתוב (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מח כב.
וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי
כל כך לא ברור שכל אחד רואה מהגיגי ליבו:
- "וַאֲנִי" - יעקב? אלוהים בפי משה? אלוהים בפי יהושע?
- "נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ" - יעקב שנתן ליוסף חלק נוסף על אחיו? יהושע שנתן את חלקו של יוסף לשני בניו: אפרים ומנשה?
- "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" - יעקב לא נלחם בשכם, והוא גר בשלום בממרא שהיה בשליטת האמורים "וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי" (בראשית יד יג). אלוהים לקח מיד האמורי בעבר הירדן כדברי משה: "וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לְפָנֵינוּ; וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָו, וְאֶת כָּל עַמּוֹ" (דברים ב לג), אלוהים לקח מיד האמורי בכנען כדברי יהושע במלחמה "אֶל מֵי מֵרוֹם" (יהושע יא ה).
שכם אחד על אחיך
א. שְׁכֶם = כתף, חלק נוסף מעל אחיך
מפרשים אחרים פירשו שהמילה "שכם" משמעה "חלק", וכוונת הפסוק היא שיעקב נתן ליוסף חלק אחד בארץ יותר ממה שנתן לאחיו - כל האחים קיבלו חלק אחד ובני יוסף קיבלו שני חלקים, כמו שנאמר בתחילת הפרק (בראשית מח ה) " שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים... לי הם: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי " ( והרב יצחק עת-שלום כתב שהמילה "שכם" באה גם לרמוז על העיר שכם , למרות שעיקר משמעה כאן הוא "חלק") .
ב. שְׁכֶם אַחַד = עבודה משותפת, עזרה הדדית
ככתוב: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג ט), כך נותן יעקב ליוסף את השליטה על אחיו ושכולם יעבדו ביחד כדי להתנחל בארץ המובטחת. וכך יהושע בן נון, משבט אפרים, איחד את כל בני ישראל לכבוש את הארץ ביחד ודרש " וְלָראוּבֵנִי, וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי, שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה" (יהושע א יב) "וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם, כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַעֲזַרְתֶּם, אוֹתָם" (יהושע א יד).
ג. שכם = העיר שכם
כמה מפרשים פירשו ש"שכם" הכוונה לעיר שכם עצמה, ויעקב נותן אותה ליוסף, ככתוב: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף, לְנַחֲלָה" (יהושע כד לב). וכשיוסף בקש מאחיו " פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" (בראשית מז ל) הוא התכוון שהם יקברו אותו בשכם כפי שיעקב אמר לו.
1. ע"פ רש"י, "כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם, נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם, וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן";
- אולם המלחמה הזאת אינה מתוארת בשום מקום; להיפך, ע"פ בראשית לה ה "ותהי חתת א-להים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב", כלומר לא היתה מלחמה כלל, ויעקב לא היה צריך לשלוף את חרבו ואת קשתו.
2. ע"פ תרגום אונקלוס, הביטוי "בחרבי ובקשתי" הוא משל לכלי הנשק הרוחני של יעקב - תפילה ובקשה מה' (והוא דומה למשל שנזכר בדברי דוד "ה'... מגני וקרן ישעי", ובקשר לאליהו ואלישע "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו").
- אולם, גם תפילה זו לא נזכרה בשום מקום בקשר לכיבוש שכם;
- ובנוסף לכך, אין זה ראוי שאדם שמתפלל לה' וה' שומע את תפילתו, יאמר שהדבר קרה רק בזכות התפילה שלו, ולא יזכיר את ה' כלל; כאילו שהתפילה היא אמצעי מאגי ש"עובד" בכל מקרה. היה ראוי שיאמר "אשר נתן לי ה'" ולא "אשר לקחתי"!
3. ע"פ אברבנאל, הביטוי "בחרבי ובקשתי" הוא משל לכסף, שבו קנה יעקב את חלקת השדה אשר לפני שכם (בראשית לג יט), החלקה שבה נקבר יוסף.
- אולם, בשום מקום בתנ"ך לא מצאתי שהכסף נמשל לכלי נשק. ואין זה סביר שיעקב ישתמש במשל לא מקובל, ולא יטרח אפילו להסביר אותו.
4. וע"פ אירית לוין , הביטוי "בחרבי ובקשתי" הוא משל לכוחו המוסרי של יעקב, שרק בזכותו הצליחו שמעון ולוי לכבוש את שכם.
- אולם, עד כמה שידוע לי, גם משל זה לא נזכר בשום מקום בלשון המקרא.
5. בקריאה ראשונה אפשר לחשוב שהכוונה לחרבם של שמעון ולוי, שהכו את יושבי שכם.
- אולם, חרבם של שמעון ולוי אינה "חרבו וקשתו" של יעקב; להיפך: יעקב התנגד למעשים שלהם ואף קילל ואמר "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה". בנוסף לכך, אם שמעון ולוי הם שכבשו את שכם, היה ראוי לתת את העיר להם ולא ליוסף!
בנוסף לכך, יש כמה בעיות בעצם הפירוש ש"שכם" היא העיר שכם:
- אם הכוונה לעיר שכם, מה זה " שכם אחד "?! ברור שהעיר היא עיר אחת. היה מספיק לכתוב "ואני נתתי לך את שכם". ובמיוחד לא עיר "אַחַד" בזכר.
- העיר שכם לא היתה שייכת לאמורי אלא לחיווי (בראשית לד ב).
- בני יעקב לא כבשו את העיר שכם, אלא רק שללו את שללה והלכו, וחזרו כרצונם לרעות צאן בסביבות העיר.
- ע' גם בדבר-תורה של שמואל יצחק יהלום .
אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי
1. ע"פ ראב"ע וע"פ שד"ל, הכוונה " "אשר יקחו ישראל בחרבם ובקשתם" " - בני ישראל יכבשו את הארץ במלחמה, ומהארץ שיכבשו, יתנו לבני יוסף שני חלקים; ונזכר דווקא האמורי כי הוא היה העם החזק ביותר , והמלחמה הראשונה של בני ישראל היתה עם שני מלכי האמורי. והכיבוש נזכר בלשון עבר - " אשר לקחתי " - כי ה' כבר הבטיח את הארץ ליעקב ואמר לו " לך אתננה ולזרעך ".
- אך לפי זה היה ראוי יותר להגיד "אשר הבטיח לי ה'".
2. ע"פ ספורנו, הביטוי "בחרבי ובקשתי" הוא משל לחכמה ובינה, שבאמצעותם קנה יעקב את הבכורה מעשו (בראשית כה), וכתוצאה מכך זכה לקבל את הארץ. ומצאנו שדיבורים נמשלו לכלי נשק . גם רש"י פירש פירוש דומה (פירוש שני).
- אולם, קשה לפרש ש"האמורי" הוא עשו. בכל מקום בתורה שרוצים להגיד עשו, אומרים "עשו", ומאד לא סביר שדווקא כאן, כשיעקב רוצה להגיד עשו, הוא יגיד "אמורי"!
3. גם ע"פ רמב"ן הכוונה לארץ שבני ישראל יכבשו במלחמה, אך הוא מוסיף ואומר שיעקב מייחס את הכיבוש לעצמו, כי הנצחון במלחמה הוא בזכות האבות; " "וקרוב אלי עוד, שעשה יעקב כדרך שעשו הנביאים, נטה ידו בחרב כנגד ארץ האמורי, וזרק שם חצים, להיותה נכבשת לבניו, כעניין שעשה אלישע "" "וישם ידיו על ידי המלך ויאמר אלישע ירה ויור" "", ואף על פי שלא סיפר הכתוב כן, ירמזנו בפסוק הזה" ". לפירוש מורחב ע' בדברי הרב בני אלון .
ואולי על כך אמר יהושע, בנאומו בעיר שכם - יהושע כד יב: "ויילחמו בכם בעלי יריחו, האמורי והפריזי והכנעני והחיתי והגרגשי החיווי והיבוסי, ואתן אותם בידכם, ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם, שני מלכי האמורי , לא בחרבך ולא בקשתך", כלומר, לא כלי הנשק שלכם הם שנצחו את המלחמה, אלא הצרעה שה' שלח לפניכם, בזכות האבות (וכך כתב פרופ' יהודה קיל ).
והפסוק מסכם את הפרק, שכולו מתאר את ברכתו של יעקב ליוסף ולבניו ( מאמר נוסף על העדפתו של יעקב את יוסף ניתן למצוא כאן )
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-04-03.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית מח כב"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.